הערות שוליים:

1. A. Alt, 'Die Ursprünge des israelitischen Rechts', Kleine Schriften, I, 1959, pp. 278-332
2. עיין: R. Yaron, 'Forms in the Laws of Eshnuna', RIDA, IX (1962), pp.145ff.;R.A.F. Mackenzie, "The Formal Aspect of Ancient Near Eastern Law', The Seed of Wisdom – Essays in Honour of T.J. Meek, 1964, pp. 31-44; ש' ליונשטם, אנציקלופדיה מקראית, ה, ערך 'משפט המקרא', טורים 628-625; ש"מ פאול, דגמי ניסוח בישראל ובמיסופוטאמיה, לשוננו, לד (תש"ל), עמ' 257 ואילך.
3. ראה בייחוד: E. Gerstenberger, Wesen und Herkunft des apodiktischen Rechts, 1965
4. גרסטנברגר, שם.
5. S. Mowinckel, Le Décalogue, 1927
6. G. von Rad, Das formgeschichtliche Problem des Hexateuch, 1937
7. על הדעות בעניין זה ראה פאול (לעיל, הערה 2). אף הוא עצמו דוגל בדעה זו.
8. גרסטנברגר (לעיל, הערה 3).
9. לעניין זה ראה: י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ב, עמ' 557 ואילך.
10. E. von Schuler, Hethitische Dienstanweisungen für höhere Hof-und Staatsbeamte, Archiv für Orientforschung [= AFO], Beiheft X, 1957 (להלן: שולר, הוראות), והדיון על אופי ה'הוראות', שם, עמ' 1 ואילך. כן עיין: idem, 'Staatsverträge und Dokumente hethitischen Rechts', Neuere Hethiterforschung, Historia, Einzelschriften, VII (1964), 34ff.
11. S. Alp, 'Military Instruction of the Hittite King Tudhaliya IV (?)', Türk Tarih Kurumu, Belleten, XI (1947), pp. 388 ff.
12. שולר, הוראות, עמ' 35-8. והשווה: E Weidner, 'Hof- und Harems-Erlasse assyrischer Könige aus dem 2. Jahrtausend v. Chr.', AfO, XVII (1954-1956), pp. 257 ff., ושם צווים המנוסחים בגוף שלישי, כדרך ההכרזות המלכותיות במיסופוטאמיה; ראה לדוגמה: F.R. Kraus, Ein Edikt des Königs Ammi-Saduga von Babylon, 1958; והשווה ההכרזה בנוזי: R. Pfeiffer and E.A. Speiser, One Hundred Selected Nuzi Texts, AASOR, XVI (1936), No. 51 כנגד זאת יש להזכיר, שפקודות משפטיות, היוצאות מטעם המלכות ומתייחסות לתחום הפרט, מנוסחות בגוף שני (simdat šarrim).
13. שולר, הוראות, ב, Bēl Madglti, עמ' 41 ואילך. והשווה: A. Goetze, Ancient Near Eastern Texts [= ANET], pp. 210-211
14. E.H. Sturtevant and G. Bechtel, A Hittite Chrestomathy, 1935, pp. 127-174 and translation); Goetze, ANET, pp. 207-210, כן השווה את ההוראות, לסגל הארמון: ANET, p. 207. הוראות המיועדות לכוהנים ומנוסחות בגוף שלישי מצויות בספרות אשורית; ראה: E. Ebeling. Stiftungen und Vorschriften für Assyrische Temel (Deutsche Akademie der Wissenschaften zu Berlin, Institut für Orientforschung, XXIII), 1954, pp. 23 ff.
15. ראה במיוחד ,ברית, עם העם בקשר לפולחן זבחי מתים (H. Otten, Hethitische Totenrituale, ŠA GIDIM HL.A iš-hi-ú-ul: 1958, p. 104, ABot 56, l.9= ,הברית בעניין רוחות המתים') המסתיימת במלים: 'ועתה, אתם, אנשי חת נשבע[תם]'. סדרים חוקיים פורמאליים בקשר לפולחן מתים ידועים במיוחד מן האגודות הדתיות למיניהן שמן התקופה ההלניסטית; ראה, למשל: W. Erichsen, Die Satzungen einer ägyptischen Kultenossenschaft aus der Ptolemäerzeit, 1959, II. 23-25. אגודות דומות ידועות לנו בשם 'מרזח' החל במאה הי-דלפנה"ס (אוגרית); עיין לאחרונה: B. Porten, Archives from Elephantine, 1968, pp. 179 ff
16. עיין: שולר, הוראות, עמ' 3 ואילך.
17. למשמעותה של ברית כ'כבל' או 'אסר' בהקבלה ל-riksu האכדי ול-išhiul החיתי ראה מאמרי: לשוננו, לו (תשל"ב), עמ' 85, הערה 3; עמ' 105-204.
18. על ההנדיאדיס išhiul kungai בחיתית, riksu u māmītu באכדית ו'ברית ואלה' בעברית ראה מאמרי הנ"ל בלשוננו, לו, עמ' 86-85.
19. ראה, למשל, נוסחת הפתיחה של ההוראות לפקידי חצר: שולר, הוראות, עמ' 8. והשווה גם מאמרו: 'Die Würdenträgereide des Arnuwandaw, Orientalia, XXV (1956), pp. 209 ff.. כן השווה את שבועתו של אשחפלה: H. Otten, 'Die Eideleistung des Ašhapala', Revue Hittite et Asianique, LXVII (1960), pp. 121 ff.. לשבועות דומות, אם גם בצורה מקוטעת, ראה: item, Mitteilungen der deutschen Gesellschaft, XCIV (1963), pp. 3 ff.
20. ראה דב' ד:יב; לג:ט; מל-א יא:יא; מל"ב יז: טו; יש' כד: ה; תה' נ:טז; קנ:יח; קה:י. העובדה שמקור עתיק כדב' לג מזכיר בנשימה אחת ברית, תורה, משפט ואמרה מלמדת, כי החפיפה של 'ברית' ו'חוק' היא עתיקה ביותר. חפיפה זו יש בה כדי להסביר ניבים כגון 'צוה ברית' (שופ' ב:כ; תה' קיא:ט), שבוודאי אינם אמורים לגבי הסכם הדדי. וראה גם כן: E. Kutsch, 'Gesetz und Gnade', Zeitschrift für die alttestamentische Wissenschaft, LXXIX (1967), pp. 18-35
21. השווה חוקי צבא ומלחמה בדב' כ:א-ט; כא:י-יד; כג:י-טו; כד:ה.
22. יש להשגיש, שבניגוד לחוקי בבל ואשור, הדנים בדינים אזרחיים גרידא, מכיל החוק החיתי חוקים דתיים-סאקראליים, המזכירים במידה רבה את החוקים המקראיים (ראה במיוחד סעיפים 170-166, 173, 196-187, 200-199), ובדומה לחוקי המקרא אף חוקים אלו משולבים בדיני אזרחות. סעיפים 167-166 עוסקים בתערובת זרעים, הקרובה באופייה לדיני הכלאיים במקרא (וי' יט:יט; דב' כב:ט). סעיף 170 דן בכישוף הנאסר במקרא, ואילו סעיף 173 נוגע בהמרת פיו של המלך, של המפקד הצבאי או של האדון (לגבי עבד). העונש לחטא זה הוא חמור ביותר: הריסת ביתו ל-pupulli ראה: J. Friedrich, Hethitischen Gesetze, 1959, p. 111), שמשמעותו, לפי כל הסימנים, השמדת כל המשפחה, כריתת הראש או הליכה אל הקדרה (^dugÚTUL, הזהה עם diqaru האכדי), שפירושה 'להיקבר חיים' (ראה: E. Neufeld, The Hittite Laws, 1951, p. 186 Friedrich, o[. eit., p. 111). אזהרות אלה תואמות את מה שנאמר ב'הוראות למשרתי המקדש' (ANET, pp. 207-208, §§2-3), שאם מעורר מישהו את זעם האל, כל משפחתו תושמד (ראה 'הוראות לאנשי הארמון', ANET, p.207; וכן: סטורטבאנט ובכטל [לעיל, הערה 14], עמ' 193-183). עונשם של קרח, דתן ואבירם דומה במידה רבה להליכה אל הקדרה: 'ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם... וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ' (במ' טז:לב-לג). מאידך גיסא, הוצאתו להורג של עכן יחד עם בניו, בנותיו, שורו וחמורו וצאנו וכל אשר לו (יהו' ז:כד) מזכירה את העונש המתואר ב'הוראות למשרתי המקדש': 'האם אין הוא [= האל] נוקם באשתו, ילדיו, בקרו וצאנו ויבולו?, (טור א, שורה 35 ואילך). חוקי עריות בקובץ החיתי (סעיפים 187 ואילך) מקבילים לאלו שבס' ויקרא יח' ו-כ. וכשם שהמחוקק הכוהני מגדיר עבירות אלו כתועבה/תועבות (יח: כו, כז, כט, ל; כ:יג), זמה (יח:יז; כ:יד), תבל (יח:כג; כ:יב) וחסד (כ:יז), כך גם מגדיר החוק החיתי את העבירות הללו כ-burkel, המתורגם כ'תועבה': Friedrich, op. cit., p. 113: Greul/Greultat.
23. לאנדסברגר משווה את שלוש החטיבות הללו לשלושת המונחים האכדיים: dīnu = דינים אזרחיים, kibsu = הוראות מוסר (מילולית: דרך [התנהגות]), parsu = דיני פולחן; ראה: B. Landsberger, Die babylonischen Termini für Gesetz und Recht', Symbolae Koshaker, 1939, p. 223
24. שולר, הוראות, עמ' 47, טור A III, שורות 37-21.
25. לשרי צבא הפועלים כשופטים השווה גם: אלפ (לעיל, הערה 11), עמ' 392, שורה 32 ואילך. ולמצב דומה בישראל ראה שמ' יח: כא ואילך; דב' א:טו-טז. כמו ב'הוראות החיתיות' (שולר, הוראות, שם, שורות 10-9) כך גם בישראל משתפים השופטים פעולה עם זקני המקום; ראה דב' כא:ב; וראה ספרי: Deuteronomy, 1972, p. 234
26. DI-NU-ma u-da-I; השווה: 'הביא דבר', שמ' יח: יט, כב.
27. šuwattari המתייחס ל-suwant (= מלא, גדול). משמעות זו עולה בצורה ברורה מתוך צו דומה בהכרזתו של מורשיליש: J. Friedrich, Der alte Orient, XXIV, 3, p.20, Keilschrifttexte aus Boghazköi, III, 3, III: 27-33, שם נאמר, כי כאשר מובא דבר למשפט יחקרהו הכוהן. אולם אם הדבר גדול מדי (šal-le-eš-zi), יישלח אל המלך.
28. השווה: אלפ (לעיל, הערה 11), עמ' 32 ואילך. הוראות אלה יש להשוות לשמ' יח:כב: 'והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם.' השווה דב' א:יז.
29. ראה: J. Friedrich, Hethitisches Wörterbuch (להלן: פרידריך, מילון).
30. מובנו: 'לא ירשיע צדיק ולא יצדיק רשע;' ראה תרגום: Goetze, ANET, p. 211; וראה: אלפ (לעיל, הערה 11), עמ' 35-34. פרידריך (Hethitisches Elementarbuch, II, 1967, p. 70) משווה לכך את הנוסחה היוונית τον ήττω λογον κρείττω ποιείν'לעשות את הרע טוב' (Plato, Apologia, 18b). הניסוח היווני מצוי למעשה גם במקרא: 'הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע... מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו' (יש' ה: כ-כג); והשווה גם מש' כד: כג: 'אמר לרשע צדיק אתה.' 'אמר' בשני הכתובים פירושו חורץ/קובע בדרך משפט. על 'טוב ורע' במובן משפטי ראה: W. Malcolm Clark, Journal of Biblical Literature [=JBL], LXXXVIII (1969), pp. 266 ff.
31. דבר זה מזכיר את שמואל הסובב בערים השונות ושופט את ישראל (שמ"א ז:טז-יז).
32. ל-arzanantar (= מציאת מחסה) ראה: פרידריך, מילון, עמ' 34.
33. arnuwala הוא עקור ומחוסר בית של קבע.
34. למשמעותו של išhuešnit ראה: שולר, הוראות, עמ' 57, טור III A, שורה 97
35. המעבר מגוף שלישי לגוף שני מצוי לעתים קרובות בחוק המקראי; ראה, למשל, שמ' כא: יב-יג, יד, כב-כג. בשים לב לעובדה, שהמעבר הזה מצוי גם באוסף משפטי חיתי, שנראה עשוי מקשה אחת, יש להיזהר ביצירת רבדים ומקורות על בסיס שינוי בפנייה מגוף שלישי לשני, ולהיפך. על המעבר מגוף לגוף בהוראות חיתיות ראה: שולר, הוראות, Bēl Madgalti, עמ' 45.
36. התרגום האנגלי של התורה בהוצאת Jewish Publication Society, 1962, קולע למטרה: You shall neither side with the mighty to do wrong
37. 'גדל' יכול להשתבש על נקלה ל'ודל', ומכאן התיקון המקובל: 'ונדל לא תהדר בריבו', הנתמך על-ידי וי' יט:טז: 'לא תהדר פני גדול', ומקבל חיזוק מן המקבילה החיתית.
38. גירסת השבעים: καί ού δικαιώσεις τόν άσεβή ένεκεν δώρων'ולא תצדיק רשע עקב שחד'. השווה יש' ה: כג: 'מצדיקי רשע עקב שחד', והתרגום היווני שם: οί δικαιούντες τόν άσεβή ένεκεν δώρων הזהות בניסוח מפתיעה, ויש אפוא לקחת בחשבון את האפשרות, כי ביש' פרק ה יש ציטוט מן התורה (השווה שם בהמשך, פסוק כד: 'כי מאסו את תורת ה' צבאות'). עם זאת יש להודות, כי 'עקב שחד' שבא לפני 'ושחד לא תקח כי השחד יעור' וגו' יוצר טאוטולוגיה, וייתכן אפוא, שהוא שולב לכאן על-ידי סופר מאוחר בהשפעת יש' ה:כג. על-כל-פנים, נוסח השבעים בשמ' כג:ז (בלי לשים לב לסיום 'עקב שחד') נראה מקורי יותר, לא רק בשל הקושי בנוסח המסורה, כי-אם בשל השלימות הרעיונית שבו: האזהרה על הרשעת צדיק, מחד גיסא, ועל הצדקת רשע, מאידך גיסא; והשווה דב' כה:א; מל"א ח:לב; מש' יז: טו. הנוסח המתוקן (על-פי השבעים) בשמ' כג:ז הוא אפוא קרוב יותר למקבילה החיתית.
39. ראה המקורות המצוטטים בהערה 14 לעיל. על נקודות-המגע בין הוראות אלה לבין הציוויים בעניין משמרת המשכן בס' במדבר ראה: J. Milgrom, Journal of the American Oriental Society [=JAOS] , XC (1970), pp. 204-209
40. בין היתר מוצאים כאן אזהרה לא לדחות את טקסי החג בשל היציאה לדרך (KASKAL) או עיסוק אחר (סעיף 9), דבר המזכיר לנו, כמובן, את במ' ט: ט-יד.
41. מן הבחינה המקראית מאלפים ביותר ההוראות בעניין: (1) שיירי הקרבנות (6§): 'אם לא תוכל לכלותו... אכול במשך שלושה ימים' – השווה וי' ז:טז-יח; יט:ה-ח; (2) המרת בעלי-חיים המיועדים לקרבן (7§) – השווה וי' כז: לב-לג; (3) העבדת בעלי-חיים מן המוקדשין (§7) – השווה דב' טו:יט.
42. הפועל החיתי המופיע כאן הוא ištantai השווה ל-uhhuru האכדי (פרידריך, מילון, עמ' 91), שהוא הפועל העברי 'אחר'. החוק בדב' כג: כב 'לא תאחר לשלמו' הוא שונה, שכן הוא דן באיחור תשלום הנדר, ולא באיחור הגשת קרבן חובה.
43. גם אלה אמנם מצויות בספרות הכוהנית שבתורה.
44. עיין לעיל, הערה 15.
45. ראה = Assyrian), L. Waterman, Royal Correspondence of the Assyrian Empire, No. 1239 and Babylonian Letters Belonging to the Kouyunjik Collection of the British Museum [=ABL]). מבחינת התוכן יש כאן זהות עם קטע מחוזה אשר כרת אסרחדון עם הוואסאלים (D.J. Wiseman, Vassal Treaties, 1958, II. 494-512), המנוסח בגוף ראשון רבים, אולם חוזים אלו נכרתו עם המדים, ולא עם אזרחי אשור.
46. ואטרמן (לעיל, הערה 45), מס' 1105. כן נשתמרה שבועת אמונים של הוואסאלים של אסרחדה (וייזמן [לעיל, הערה 45], שם), המנוסחת בגוף ראשון רבים. הלשון והסגנון של שבועה זו דומים מאוד לאלו של 1105, ABL; והשווה: וייזמן, עמ' 9; שולר, הוראות, עמ' 5 ואילך.
47. ראה: D.B. Weisberg, Guild Structure and Political Allegiance in Early Achaemenid Mesopotamia, 1967. טקסט 1 עבר לאחרונה עיבוד יסודי בידי רנגר; ראה J. Renger, JAOS, XCI (1971), pp. 494 ff.
48. ABL, 33:13-14 (השווה לאחר קולאציה: S. Parpola, wLetters from Assyrian Scholars' etc., tupšarre, bārē, mašmašē, asê, dāgil issūre (AOAT, V, 1, 1970, No. 2) 'הסופרים, הרואים, הכוהנים, הרופאים, המסתכלים בציפורים'.
49. ראה: (ABL, 202, rev. 10-13) sābē, māresunu u aššatišunu; והשווה בקשר לטקסי הברית של אשורבניפל: וייזמן (לעיל, הערה 45), שורה 5; M. Streck, Assurbanipal, II, 1916, p. 4, I:18
50. השווה ספרי (לעיל, הערה 25), עמ' 101.
51. שים לב ל-riksa rakāsu אצל ויידנר (לעיל, הערה 12), עמ' 257 ואילך, ועוד בהרבה מקומות.
52. ויידנר, שם.
53. אבלינג (לעיל, הערה 14).
54. ראה, למשל, בכתובות סרגון: ana šûbuz şibitti palāh ili u šarrī akli šāpirī uma "iršunuti 'כדי ללמד תורת יראת אלוהים ומלך שלחתי פקידים ושרים' (לעניין sibittu ראה: S. M. Paul, JBL, LXXXVIII (1969), pp. 73-74
55. השווה במיוחד דה"ב יז:ז-ט; וראה ספרי (לעיל, הערה 25), עמ' 163.
56. עיין: The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago [= CAD], A I, pp.278-279
57. פס' ח המונה את הלויים אפשר שהוא משקף את מגמתו המיוחדת של בעל ס' דה"י, מה שאין כן פס' 7 ו-9 הנראים מהימנים; ראה פירושו של רודולף לכתובים אלה: W. Rudolph, Chronik-bücher, 1955, pp. 250-251
58. ראה ספרי (לעיל, הערה 25), עמ' 163 ואילך.
59. השווה הברית בימי אסא (דה"ב טו: י-טו), העשויה לשקף מסורת מהימנה.
60. במסגרת מצומצמת זו לא נוכל לדון ביחס שבין ברית סיני לברית שכם (עיין, למשל: מ-י בן גוריון, סיני וגרזים), בעיה שהיא מרכזית בתולדות הברית והחוק בישראל וראויה לליבון מיוחד; וראה לעת-עתה בספרי, עמ' 146 ואילך.
61. אין להוציא מכלל אפשרות טקסים מחזוריים של חידוש הברית, אם שנתיים (כך מובינקל) ואם כל שבע שנים (כך אלט בהסתמך על דב' לא: ט-יב). חידוש הברית מדי שנה ידוע לנו כבר מן התקופה הבבלית העתיקה; ראה, למשל, מכתבו של מלך אנם מארך לסינמובליט מבבל: u ša ša-at-ti-šu ni-iš ilim u-te-ed-di-šu 'והאלה מתחדשת מדי שנה' (A. Falkenstein, Bagdadische Mitteilun gen, II, 1963, iv:19, p. 54). לחידוש שנתי של בריתות ביוון ראה תוקידידס ה, יח: 9: Τόν δέ όρκον ανανέουσθαι κατα ένιαυτον'והאלה תתחדש מדי שנה'.
    יש להודות, שבריתות אלו הן מדיניות, ואינן עומדות על מישור אחד עם הבריתות שאנו עוסקים בהן. אולם ב'סרך היחד' מוצאים אנו חידוש ברית מדי שנה, והוא עשוי טקס עתיק. חידוש חוזים מדי שנה היה מקובל ביותר באגודות דתיות בתקופה ההליניסטית (ראה: אריקסן [לעיל, הערה 15], שורות 5-4; H. Sottas, Papyrus Demotiques de Lille, 1921, No. 29, 1.4 ;5-4), אולם נמצאה אמנה מצרית מן התקופה הפרסית, שגם בה מדובר על תוקף למשך שנה: C. Roberts, T.C. Skeat and A.D. Nock, Harvard Theological Reviw, XXIX (1936), pp. 84-85. הצורך בחידוש הברית מדי שנה אינו מעיד על חולשת תוקפו, כי-אם להיפך, על חשיבותו; הקהל צריך לשנן את הברית ולהשרישה בתודעתו שנה שנה; עיין, למשל: E. Seidl, Ptolomäische Rechts-geschichte, 1962, p. 154. על התקנון של כת היחד בקומראן ויחסו לתקנונים של אגודות דתיות-פולחניות בעת ההיא עומד אני לדון בהרחבה בקרוב.
62. ראה במיוחד נחמ' י: כט, אשר לפיו 'כל הנבדל מעמי הארצות אל תורת האלהים' רשאי להצטרף לאמנה. כתב ההסמכה שניתן לעזרא להשליט את דת אלוהיו בעבר הנהר (ז: יב-כו) אין לראותו כהסדר כפי מטעם המלך הפרסי, אלא כהכרה רשמית בחוקיה של עדת בני הגולה. רק בני העדה הזאת, אשר קיבלו על עצמם בשבועה לקיים את החוקים הללו, כפופים היו לסאנקציות המתוארות בעז' ז: כו. אין אפוא לראות בעזרא פקיד ממלכתי מטעם המלכות הפרסית כפי שהניח שידר (H. H. Schaeder, Esra der Schreiber, 1930), כי-אם סופר העדה היהודית, שהוכר רשמית על-ידי המלך. ביקורת יסודית ביותר על עמדתו של שידר השמיע לאחרונה מובינקל; ראה: S. Mowinckel, Studien zu dem Buche Ezra-Nehemia, III, 1965, pp. 117 ff.
63. ראה להלן.
64. נראה, כי מסמך זה הוא חוקת היסוד של העדה החדשה, המתרכזת מסביב למקדש בירושלים. התקנות שבאמנה זו הן חיוניות לקיומה של העדה מבחינה דתית-פולחנית וחברתית, והן כוללות זה בצד זה חוקים עתיקים ותקנות חדשות. להערכה יסודית של האמנה ואופייה ראה: מובינקל (לעיל, הערה 62), ג, עמ' 142 ואילך.
65. אין לתקנה זו כל קשר לחוק מחצית השקל שבשמ' ל: יא-טז; ראה: י' ליוור, ס' היובל לי' קויפמן, תשכ"א, עמ' נד ואילך.
66. התרומות של השלטון הפרסי היו מוגבלות (עז' ז:כב), וכפי הנראה לא ניתנו על בסיס קבוע; עיין רודולף (לעיל, הערה 57).
67. ראה: E. Ziebarth, Das griechische Vereinswesen, 1896; F. Poland, Geschichte de griechisehen Vereinswesen, 1909; M. San Nicolo, Ägyptisches Vereinswesen zur Zeit der Ptolomäer und Römer, I, 1913; II, 1915; idem, 'Vereinsgerichtsbarkeit im hellenistiscchen Aegypten', EPITYMBION – Heinrich Swoboda dargebracht, 1927, pp. 255-299; A.E.R. Boak, 'The Organization of Guilds in Greco-Roman Egypt', Transactions of the American Philological Association, LXVIII (1937), pp. 212-220; Seidl, op. cit. (supra, n. 61), pp. 152-156
68. מראי-מקומות למובאות: Sottas, op. cit. (supra, n. 61), I, No. 29; Erichsen (Pap. demot. Prag), op. cit. (supra, n. 15); idem, 'Der Demotische Papyrus Hasmburg I', Acta Orientalia, XXVI (1961), pp. 97-107
69. (iw-n (r) hmst); מילולית: נקיים ישיבה.
70. Pap. Prag. I. 4; Pap. Hamburg, 1.5
71. Pap. Prag, 1.7; Pap. Hamburg. 11. 8-9; Pap. Lille, 1.3. לעניין 'מלח ושמן' השווה את תרומת המלך הפרסי למקדש בעז ז: כב.
72. Pap. Prag, 11. 7 ff.; Pap Hamburg, 11. 6-7; Pap. Lille, 1.6
73. השווה 'כליל' במובן 'עולה' במקרא (ראה, למשל, דב' לג: י; תה' נא: כא), וכן בכתובות פוניות: H. Donner and W. Röllig, Kanaanäische und aramäische Inschriften [= KAI], I, 1962 69: 3,5,7,9; 74:5
74. Pap. Lille, 11. 5-6; Pap. Prag, 11. 5-6; Pap. Hamburg, 1.11. עולות ונסכים אלה קרבים לאלים ולמלך ולמלכה כאחד; השווה עז' ו: י; וכן. A. Cowley, Eleph. Papyri, 30:25 f; מכבים א ז: לג; יב: יא. קרבנות לטובת המלך טופחו באופן מיוחד בתקופה הפרסית; ראה הירודוט א: 132.
75. W. Spiegelberg, Demotische Papyrus aus den Königlichen Museen zu Berlin, V, pp. 18-19
76. ראה לעיל, הערה 61.
77. ראה לאחרונה ערך זה ב-CAD, אות K.
78. ראה לאחרונה לעניין זה: Cuneiform Texts in the British Museum, Vol. XLIX, Nos. 115' 143, 144, 147, 149; וכן מאמר הביקורת: J. Oelsner, Zeitschrift für Assyriologie und ver-wandte Gebiete [= ZA], LXI (1971), pp. 159 ff.; השווה, למשל: ina puhur mārē Babili u kiništi šut Eanna = בקהל בני בבל... והכנסת של [מקדש] אאנה [בארך] (E.W. Moore, Neo-Babylonian Business and Administration Documents, 1935, No. 182:16).
79. הראשון שעמד על הקשר בין המונח kiništu הבבלי למושג 'כנסת' בספרות הרבנית היה שרידר (O. Schroeder, Orientalische Literaturzeitung, XIX, 1916, pp. 268 ff.), אלא שיש להבחין בין 'כנסת' הרגילה, המציינת את הכוהנים-ההדיוטות המשמשים במקדש בתפקידיהם השונים (השווה 'בני הכנסת' במשנה בכורות ה:ה, שהם הכוהנים-ההדיוטות, בניגוד למומחים. על משמעות זו של 'כנסת' כבר עמד גייגר, המקרא ותרגומיו, עמ' 82 ואילך. [ראה, לעומת זה: א"א פינקלשטיין, הפרושים ואנשי כנסת הגדולה, ניו-יורק תש"י, עמ' לב; וראה: ח' אלבק, ס' קדשים, השלמות, עמ' 390. – העורך.] לדעת גייגר גם 'ראש הכנסת' ו'חזן הכנסת' אינם קשורים לבית-כנסת) לבין 'כנסת הגדולה', המהווה גוף מורכב, שבו מיוצגים גם נציגים מן העם; ראה במיוחד ס' מכבים א יד: כח: έπί συνγωγης μεγάλης ίερεων καί λαύς καί άρχόντων έθνους καί τον πρεσβυτέρων τής χώρας 'בכנסת הגדולה של הכוהנים, והעם, וראשי האומה וזקני הארץ'. אין כאן התפתחות מ'כנסת הגדולה' ל'כנסת' כפי שגייגר מניח, כי-אם מדובר כאן בשני מוסדות: אחד מצומצם יותר לכהונה (כנסת), ושני המקיף נציגות לאומית רחבה (כנסת הגדולה) אף-על-פי שהכוהנים נציגי המקדש תופסים בה מקום ראשון. מצב דומה היה קיים גם בבבל. ה-kiništu בבבל כללה בראש וראשונה את עדת הכוהנים-ההדיוטות או את חבר הכוהנים (השווה 'וחברנם' בתקנון ממרסיי, 69:19, KAI, I; וכן שם, 159:4), אך בהצטרפה ל-puhru = לקהל (ראה לעיל, הערה 78) היוותה גוף מייצג חשוב.
80. ראה לאחרונה: א-א אורבך, חז"ל – אמונות ודעות, תשכ"ט, עמ' 505 ואילך, ושם, הערה 70.
81. E. Unger, Babylon – Die heilige Stadt nach der Beschreibung der Babylonier, 1931, No. 57, pp. 319 f., 11. 19 ff.. לתרגום מתוקן של התעודה ראה: B. Landsberger, ZA, XLI (1933), pp. 297 ff.
82. השווה עז' ו: ט: 'ומה חשחן... להוא מתיהב להם.' ההבדל בין התעודה הבבלית לבין הטקסט המקראי הוא, שבתעודה הבבלית מתחייבת העדה להקצות מאוצרות המקדש בשביל מנהיגה, ואילו בטקסט שבס' עזרא המלך הוא אשר מתחייב לתת מאוצרותיו בשביל צורכי המקדש.