עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ-ישראל > תקופת האימפריה הרומית > ממלכת הורדוסעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > היסטוריה במבט רב-תחומי > היסטוריה וארכיאולוגיהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ ישראל > תקופת האימפריה הרומית > ממלכת הורדוס
יד יצחק בן-צבי


תקציר
על מפעלי הבנייה הנרחבים של המלך הורדוס, שאין עוד דוגמתם בתולדות ארץ-ישראל, ושרידיהם פזורים על פני הארץ כולה: מבצרים במדבר - הגדול ביניהם מבצר מצדה, בנייה נרחבת בירושלים ובה בית המקדש והר הבית, ארמונות ביריחו, שומרון, קיסריה, הרודיון ועוד רבים מחוץ לתחומי ממלכתו.



המלך הבנאי
מחבר: אהוד נצר


זה אלפי שנים הפכה האדריכלות לאחד מכלי-הביטוי הבולטים של שליט או שלטון. הפירמידות במצרים הנן דוגמה לכך מן העבר הרחוק, ועיר-הבירה בראזיליה – מן המאה העשרים. גם על ארץ-ישראל הטביעו שליטים וממלכות את חותמם בעזרת מפעלי בנייה : מפעלי הביצור הכבירים בתקופה ההיקסוסית; מפעלי הבנייה של שלמה המלך, בונה בית-המקדש הראשון ; מפעלי הבנייה של הצלבנים ; ובימינו - מפעלי השיכון של מדינת ישראל המתחדשת. אולם נראה כי מעל לכולם מתבלט בתולדות ארץ-ישראל מפעל הבנייה של המלך הורדוס, אשר שרידיו פזורים על פני הארץ כולה, מבניאס בצפון ועד לחברון ומצדה בדרום ; מחוף הים במערב ועד לחשבון ומכוור שבעבר-הירדן ממזרח. אין ספק בכך שאישיות דינאמית, נמרצת ורבת-מעוף כהורדוס מצאה ביטוי עז במפעלי בנייה, אשר שימשו לא רק את צורכי הפרט (המלך וחצר המלכות) והממלכה, אלא גם היוו עניין אישי של המלך עצמו, מעין תחביב.*

מפעלי הבנייה של הורדוס לא נולדו יש מאין. כבר מלכי בית חשמונאי, ששלטו בארץ לפניו, פיתחו מסורת בנייה חשובה ורבת תנופה: רשת של מבצרי מדבר (שילוב של מבצרים וארמונות) ; מפעלי מים והשקייה ; ארמון חורף ביריחו ובו בריכות שחייה רבות ; וביצורים מפוארים בירושלים. ארץ-ישראל הושפעה באותם ימים השפעה חזקה מן התרבות ההלניסטית, וזו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, וביניהם במפעלי הבנייה והמים שהקימו החשמונאים. לצערנו, אין בידינו די נתונים כדי להכיר את המקורות הישירים מהם שאבו החשמונאים (ואף הורדוס) את השראתם. לדוגמה : שתי הערים המפוארות אלכסנדריה שבמצרים ואנטיוכיה שבצפון סוריה, מרכזי השלטון ההלניסטי באזור, כמעט שאינן מוכרות עדיין לארכיאולוגים.

עוד בזמנם של החשמונאים הלכה וצמחה המעצמה הרומית, בעלת כוח מדיני וצבאי גובר והולך, ובעלת תרבות מתפתחת - תרבות שהושפעה לא מעט מן התרבות היוונית-הלניסטית, אך הגיעה להישגים רבים משל עצמה. מבין הישגים אלו בולט תחום האדריכלות וההנדסה. השפעתה הישירה של התרבות הרומית על ארץ-ישראל החלה למעשה רק בימי שלטונו של הורדוס, גם אם הארץ נכבשה בידי רומי כ - 25 שנה בטרם עלה לשלטון. הורדוס הרבה לנסוע בימי חייו בארצות השכנות ואף לרומי הגיע שלוש פעמים לפחות. נוסף על מה שראה (וראו אדריכליו) בעיניו הוא נעזר בוודאי גם בקציני הצבא הרומי ששהו בארץ-ישראל ובארצות השכנות באותם הימים.

מבצרי המדבר

ימי השלטון החשמונאי הצטיינו במאבקי כוח רבים. חלקם התרחשו בתוך תחומי ארץ-ישראל וחלקם ברחבי המדינות ההלניסטיות השכנות - הפתולומאית בדרום והסלווקית בצפון. לשם הגנה על עצמם, הקימו החשמונאים רשת של מבצרים, בעיקר בשטח המדבר המצוי במזרח ארץ-ישראל המערבית, בסביבות בקעת הירדן וים המלח. המבצרים שימשו מקום מפלט בעת צרה, מאגר של נשק ומזון, משמר של אוצרות בית המלך, ומקום גלות לגולים מדיניים. הורדוס עמד על מעלותיהם הרבות של מבצרים אלו (הפרושים מאלכסנדריון - קרן סרטבה - בצפון ועד למצדה בדרום), ואף כי תקופתו היתה שלווה בהרבה מימיהם של החשמונאים, סכנות היו קיימות גם בימיו, כמו תחרותה של קליאופטרה מלכת מצרים, פעילותם של הנבאטים, שישבו בדרום ארץ-ישראל המזרחית, והשפעתם של קיצונים מבין היהודים מבית. חלק מן המבצרים הללו (הקרויים לעתים בשם 'מבצרי המדבר') היו הרוסים בעת שעלה הורדוס לשלטון ונבנו מחדש בידיו. המבצרים הנותרים, שעמדו על תלם, הורחבו בתקופתו ואף פוארו. בימיו של הורדוס, מכל מקום, הושם דגש מיוחד בבנייתו ובפיאורו של הארמון בכל אחד מן המבצרים הללו (אם כי עוד בימי החשמונאים שימשו מבצרים אלו גם כארמונות). הדבר בולט מן החפירות שנערכו במכוור, באלכסנדריון ובמיוחד בקיפרוס ובמצדה. בקיפרוס (המכונה על שם אמו של הורדוס ומצויה על ראש הר המתנשא ממערב לבקעת יריחו) נמצאו לא רק חדרים מפוארים ומעוטרים, אלא גם שני בתי-מרחץ בסגנון רומי (וראה בהמשך הדברים). באחד מבתי-המרחץ הללו נמצאה, כמעט בשלמותה, אמבטיה שהועלתה אל פסגת קיפרוס באמצעים רבים.

הגדול מבין מבצרי המדבר, והמיוחד ביניהם היה בלא ספק מבצר מצדה.

מצדה

מצדה, כך ניתן להניח, היתה קרובה ללבו של הורדוס, מעין 'אהבה ממבט ראשון'. הורדוס הגיע למצדה כבר בשנת 42 לפני-הספירה, עת סייע בידי הורקנוס השני, החשמונאי, לדכא מרד אשר נתכוון למעשה נגד משפחתו של הורדוס, בית אנטיפטרוס. המורדים השתלטו על כמה ממבצרי המדבר, וביניהם מצדה, והורדוס נשלח כדי לשחרר מבצרים אלה מידיהם. כשנתיים לאחר מכן, עמד הורדוס על חשיבותה של מצדה ביתר תוקף, עת השאיר את בני-משפחתו במבצר זה (כשמרדו מתתיהו אנטיגונוס והפרתים בשלטונה של רומי) והוא עצמו נמלט לרומא, והוכתר בה למלך. בני-המשפחה עמדו במצור, ואף כי היו קרובים לנקודת משבר, כשנותרו בלא מים, ניצלו ברגע האחרון בזכות גשמים עזים, שמילאו את בורות המים המעטים שהיו אותה עת על ראש ההר.

לאחר החפירות הנרחבות שערך יגאל ידין במצדה, דומה היה כי כל המבנים שנחשפו על ההר נבנו בימיו של הורדוס. עתה הולך ומתברר כי בניינים לא-מעטים שנחשפו על ההר נבנו עוד בימיהם של החשמונאים, והדבר מאשש למעשה את מה שנאמר בכתביו של יוסף בן-מתתיהו, המקור ההיסטורי הבלעדי לאירועים שתוארו לעיל. מתקופת החשמונאים נותרו במצדה: ארמונות (גרעין הארמון המערבי והארמונות הקטנים שבצדו) ; מגדלי שמירה (מגדלי הקולומבריום) ; בריכת-שחייה גדולה בדרום ההר (13X18 מטר מידותיה) ; ואולי אף בניין גדול למנהלה ומחסנים (בניין מס' 7). בעקבות כך אף מסתבר כי בימי החשמונאים שימשה מצדה לא רק מבצר אלא במידה רבה גם ארמון.

הורדוס השאיר אמנם על תלם את מרבית הבניינים מימי החשמונאים, אך החליט לחזק במידה ניכרת את תשתיתו של המקום, הן כמבצר והן כארמון. שתי המשימות בוצעו בנאמנות. חיזוק תשתיתו של האתר כמבצר באה לביטוי בהרחבת מאגרי המים והמזון ובבניית החומה סביב פיסגת ההר. עם זאת, הפעולה המרשימה ביותר היתה הגדלת הקיבולת של בורות המים - ודאי לאור לקחי האירועים בשנת 40 לפני-הספירה. הסביבה מדברית אמנם, אך פעם בשנה או בשנתיים זורמים מי שטפונות בנחלים הסמוכים, ומים אלו הופנו אל תוך בורות ענק שנחצבו אל תוך המצוקים, במדרון הצפוני-מערבי של מצדה. הבורות נבנו בשתי מערכות, תחתונה (4 בורות) ועליונה (8 בורות), כשהקיבולת הכללית הינה כ - 40,000 ממ"ק מים! בעת ובעונה אחת גם נבנתה מערכת דרכים חדשה אל הפיסגה, ובאמצעות פרדות הועלו המים מן הבורות אל ראש ההר.

מחסני הנשק והמזון שבנה הורדוס רוכזו בעיקרם בצפונו של ההר, משני צדיו של פרוזדור מרכזי - חמישה מחסנים קצרים מצפון ואחד-עשר מחסנים ארוכים מדרום. סמוך לקבוצת מחסנים זו נבנו חדרי מנהלה ועוד כמה מחסנים. המחסנים נבנו סמוך לבניין (מס' 7) שהוקם כנראה עוד בימי החשמונאים ושימש למנהלה. עוד בניין מנהלה, כנראה בית מגורים מפואר לאחראי על ההר, נבנה מדרום למחסנים (בניין מס' 8).

החשמונאים, חלוצי מצדה, לא ביססו את הגנתה על מערכת של ביצורים אלא על המצוקים התלולים, המקיפים את הצוק מכל עבריו. מתברר כי גם הורדוס בראשית דרכו לא ראה בהקמת ביצור סביב הפיסגה 'חובה קדושה'. רק בהמשך ימי שלטונו הוקפה מצדה חומה ומגדלים. החומה היתה מסוג 'חומת הסוגרים', והחדרים ששולבו בה שימשו ודאי למגורי חיילים ואולי אף כמחסנים לשעת-חירום.

כפי שציינו לעיל, שיפר הורדוס לא רק את יכולתה של מצדה לעמוד בתנאי מצור, אלא אף את איכותה כמקום מגורים למלך ולבני-משפחתו בעת שהותם במקום, בין בכורח נסיבות מדיניות או צבאיות ובין בבואם לכאן לנופש. חלק מן המאמץ הושקע בהרחבה ניכרת של הארמון המערבי, שגרעינו נבנה עוד בימי החשמונאים (ונתוספו אליו עתה אגפי שירותים ומחסנים) ; אך המאמץ העיקרי בתחום זה הושקע בבנין הארמון הצפוני - אחד הבניינים המעניינים ביותר, מבחינה אדריכלית, שבנה הורדוס. הארמון נבנה בקצה המצוק, תוך כדי ניצול גאוני של שלוש מדרגות סלע טבעיות - העליונה בראש הפיסגה, השנייה כ - 18 מטר מתחתיה, והשלישית כ - 12 מטר מתחת לקודמתה.

הכניסה אל הארמון הצפוני היתה דרך הקומה העליונה, שבה נמצאו חדרי השינה, ולפניהם מרפסת עגולה-למחצה המוקפת במרפסות עמודים. מכאן ירדו בחדרי-מדרגות שנצמדו למצוקים אל המדרגה התיכונה והמדרגה התחתונה, ששימשו אולמות לבילוי ומנוחה. האולם במדרגה התיכונה היה עגול, וזה שבמדרגה התחתונה רבוע. שניהם הוקפו במרפסות עמודים ועוטרו בעיטורי פרסקו (טיח צבעוני) וסטוקו (טיח מכויר). מצדה הפכה לדבר והיפוכו - לארמון אקסוטי מחד גיסא, ולמבצר מעולה, הנראה כלא ניתן להכנעה, מאידך גיסא.

ירושלים

ירושלים היתה בירתו של הורדוס, ואין תמה בדבר שרבים וחשובים ממפעלי הבנייה שהקים מצויים היו בעיר זו. את מרבית ידיעותינו אודות מפעלי בנייה אלה אנו חייבים לזקוף בעיקר לזכותו של יוסף בן-מתתיהו. את התמונה המפוארת ששירטט סופר זה משלימים, בשדה, שרידי המתחם הענק שהקיף את הר-הבית, שרידי ביצורים שסבבו את העיר ושרידי מגדל פצאל, המכונה כיום בטעות בשם 'מגדל דוד'.

מפעלי הבנייה העיקריים שבנה הורדוס בירושלים היו: בית-המקדש, ארמון מבצר ושמו אנטוניה, ארמון מרכזי לעצמו ובצדו שלושה מגדלים יוצאי-דופן (הקרויים בשמות פצאל, היפיקוס ומרים). תיאטרון, היפודרום ובוודאי גם מבני-ציבור נוספים כמו בתי-מרחץ, שווקים, רחובות עמודים וכד'.

מאידך גיסא, על סמך המחקר הארכיאולוגי, נראה כי העיר בכללותה לא עוצבה בימיו מחדש (כפי שעוצבו קיסריה ושומרון), אלא שהורדוס השתלב בעיר הקיימת, שיכלל ופיאר אותה.

בית-המקדש, הר-הבית וסביבותיהם: שלוש משימות עמדו בפניו של הורדוס, כשניגש לבניין מחדש של בית-המקדש השני בירושלים (שנבנה לאחר שיבת-ציון, בימי זרובבל ויהושע בן יהוצדק):

  1. חידוש בניין בית-המקדש, שנבנה כ - 500 שנה קודם לכן.
  2. התאמת הר-הבית ובעיקר סביבותיו להמוני העם העולים-לרגל לירושלים.
  3. קביעת מקומו ומעמדו של הורדוס עצמו בתוך מתחם הר-הבית, מאחר שלא היה כוהן.

במעשה חידוש בית-המקדש היה טמון לא רק הרצון לרכוש יוקרה ואהדה של בני העם היהודי, אלא בוודאי גם צורך חיוני לחדש בניין מיושן ואולי אף מעורער. עם זאת, הרחבת הרחבה שהקיפה את בית-המקדש היתה פעולה שהחלה עוד בימיו של שלמה המלך וככל הנראה חזרה ונמשכה מימי שיבת-ציון ואילך. עולי-הרגל הרבים שנהרו לירושלים שלוש פעמים בשנה, בשלוש הרגלים, חייבו הרחבה נוספת של הר-הבית עצמו וכן עיצוב ושיפור סביבתו הקרובה. החפירות שנערכו בשנים האחרונות מדרום וממערב להר-הבית מצביעות על סלילת דרכים מרוצפות, בניית רחבות, מדרגות נוחות אל הר-הבית, וגשרים ששימשו להפרדה בין צירי התנועה והקלו על זרימת תנועתם של עולי-הרגל.

להרחבת הר-הבית כלפי דרום, שדרשה מאמץ הנדסי עצום (קירות-יסוד עד לגובה של כ – 40 מטר ); היתה ככל הנראה גם סיבה אישית. הורדוס, שלא היה כוהן, לא יכול היה להיכנס אל תוך בית-המקדש וודאי שלא לשרת בו בקודש, כקודמיו החשמונאים. גם תחום הר-הבית שסבב את המקדש היה מוגבל לכניסת יהודים בלבד. על-ידי הרחבת הר-הבית לדרום יצר הורדוס לעצמו תחום שהוא מחוץ לתחום הר-הבית המקודש, וכאן הקים את הבניין המפואר והמונומנטאלי ביותר שבנה (אם לקבל כלשונו את תיאורו של יוסף בן-מתתיהו) - את הבאזיליקה המלכותית: אולם ענק המחולק על-ידי טורי עמודים, מעוטר ומפואר, שבו יכול היה לקבל, בכבוד הראוי למלך, אורחים יהודים ושאינם יהודים, ולהפגין את מעמדו האישי ואת עוצמתו.

מבית-המקדש לא נותר, כידוע, דבר והוא מוכר לנו אך ורק מן התיאורים הספרותיים - תיאוריו של יוסף בן-מתחיהו וכן תיאורים מפורטים ומידות מדויקות שמביאה המשנה. זה היה בנין מיוחד במינו, שדמותו הוכתבה במידה רבה על-ידי המסורת ועל-פי צורתו של בית-המקדש שנהרס בידי הורדוס, כדי לבנות את הבניין החדש והמפואר.

רחבת הר-הבית הורחבה, ולא רק כלפי דרום, על-ידי בניית קירות-תמך ענקיים, רוצפה והוקפה בעזרת עמודים כפולות (שני טורי עמודים). בדרום הר-הבית, במקום עזרת עמודים נבנתה, כאמור, הבאזיליקה המלכותית המפוארת.

מתוך הר-הבית של הורדוס מוכרים לנו למעשה אך ורק שרידי קירות-התמך, אם כי כמה מן האבנים שנפלו מן הבניינים ונתגלו בחפירות שמדרום וממערב מעידות על פארו הרב. בתוך תחום הר-הבית עצמו שרדו אך ורק בורות מים, חלקים מן המרתפים הענקיים שתמכו בדרום-מזרחה הרחבה ('אורוות שלמה המלך') ושני פרוזדורים מעוטרים, שהובילו את המוני עולי-הרגל מתחת לבאזיליקה המלכותית (מן הרחבה שמדרום, דרך שערי חולדה) אל תוך ההר. כבר הזכרנו לעיל את הרחבות והרחובות שהקיפו את הר-הבית ואשר נחשפו בחלקם בחפירות הארכיאולוגיות ואת הגשרים שהובילו אל תוך הר-הבית.

האנטוניה: הבניין הראשון שבנה הורדוס בירושלים היה האנטוניה - מבצר וארמון, שעמד מצפון להר-הבית. הבניין, שנקרא על שם מרקוס אנטוניוס, השליט הרומי דאז, הרוס כמעט לחלוטין ומוכר בעיקר מתיאוריו של יוסף בן-מתתיהו. היה זה מבנה מלבני, ובארבעת פינותיו הזדקרו מגדלים. אחד מן המגדלים (זה שבדרום-מזרח) היה גבוה מכל השאר.

ארמון המלך המרכזי: ברבות הימים הוסיף הורדוס ובנה לעצמו בירושלים ארמון גדול ומפואר במערב העיר, במקום שמצוי כיום הרובע הארמני. גם ארמון זה הרוס לחלוטין ומוכר לנו רק מתיאוריו של יוסף בן-מתתיהו. הארמון כלל שני טרקליני ענק מפוארים, גני-נוי אקסוטיים (ובהם מזרקות ושובכי יונים) וחדרים למאות קרואים. אולמי הענק נקראו על שם הקיסר אוגוסטוס וסגנו מרקוס אגריפס. הארמון היה מוקף חומה ומגדלים, ומצפון לו (במקום שנמצאת המצודה) עמדו שלושת המגדלים שנזכרו לעיל, שהיו יוצאי-דופן בזמנם. המגדלים נבנו אמנם על-פי דגם המגדלור באלכסנדריה (אחד משבעת פלאי העולם העתיק). אך בירושלים לא נועדו לשמש מגדלורים אלא למטרות אחרות: תצפית, מקום מוגן להתבצר בו, איתות למרחקים, ואיכלוס אגפי ארמון (שוודאי התקשרו אל הארמון שמדרום למגדלים). יוסף בן-מתתיהו, המתאר את המגדלים בפרוטרוט על מידותיהם (חלקם הגיע לגובה של 45 מטר), מציין אף קיום בית-מרחץ על-גבי אחד מהם. לכל המגדלים הללו (שכאמור נשאו כל אחד גם שם) היה מסד אטום לגובה רב. משלושת המגדלים שרד רק מסדו של האחד, מגדל פצאל. אין לנו ספק, מכל מקום, כי מגדלים אלו היו חידוש מקורי של הורדוס, ולמעשה אף יחידי בעולם הרומי.

שאר הבניינים שבנה הורדוס בירושלים: שני בניינים חשובים שבנה הורדוס בירושלים עדיין לא אותר מקומם : התיאטרון וההיפודרום. בשני בניינים אלו נערכו מדי חמש שנים משחקים לכבודו של הקיסר (מעין אולימפיאדה-זוטא), בדומה למשחקים שנערכו אף בקיסריה (וראה להלן).

מצפון לשער שכם נחשף בניין עגול (33 מטר קוטרו), הבנוי בחלקו בשיטת בנייה רומית מיוחדת, וייתכן ששימש מצבה ומאוזוליאום לבני-משפחתו של הורדוס – מצבה הנזכרת בכתבי יוסף בן-מתתיהו.

מירושלים נעבור לאתר אחר, שבו השאיר הורדוס עקבות לא-מעטים.

בקעת יריחו

בקעת יריחו, המצויה כעשרים ק"מ בלבד מירושלים הבירה, הנה נאת-מדבר ופרשת-דרכים חשובה. כבר החשמונאים עמדו על מעלותיה הרבות של יריחו, הן בתחום הכלכלי והן כאתר נופש ובילוי. את שפע המים (ממעיינות המצויים בבקעה ובנחלים הסמוכים אליה) והקרקע הפוריה ניצלו לבניית אחוזות-מלך נרחבות, שבהן גידלו תמרים ושיחים שהפיקו מהם חומרי-גלם לתעשיית בשמים ותרופות. מפרי התמרים הפיקו באותם ימים גם יין ודבש. האקלים החורפי הנוח של בקעת יריחו ושפע המים הביאו את החשמונאים לבניית ארמון חורף גדול, שהוקם בשלבים, השתרע על שטח גדול וכלל בין השאר כשבע בריכות-שחייה מפוארות. אף הורדוס עצמו התארח בארמון זה וכאן גם ביצע, בראשית דרכו, רצח פוליטי אכזרי - הטבעתו של הכוהן הגדול אריסטובולוס השלישי, גיסו.

את ארמונו הראשון ביריחו בנה הורדוס אל מול ארמון החשמונאים, מדרום לוואדי קלט, סמוך לדרך העתיקה העולה לירושלים והמשמשת עד היום מסלול טיולים. ככל הנראה היה הארמון החשמונאי עדיין בשימוש בני משפחת החשמונאים שעה שבנה הורדוס את ארמונו הראשון. הארמון החדש, למעשה מעין 'וילה' גדולה, היה מלבני בצורתו. במרכזו היתה חצר נרחבת, מוקפת עזרות עמודים, ומסביבה נבנו האגפים השונים, שכללו חדרי-מגורים למלך ולאורחים, בית-מרחץ בסגנון רומי, מקווה-טהרה, חדרים למשרתים וטרקלין גדול לקבלות-פנים.

ארמון החשמונאים נפגע מרעש-אדמה קשה, שהיה בשנת 31 לפני-הספירה. גם מעמדם של שרידי משפחת החשמונאים ירד פלאים כשנה לאחר מכן, לאחר קרב אקטיום, שבעקבותיו עלה אוגוסטוס לשלטון ומעמדו של הורדוס התחזק מאוד עקב כך. הורדוס החליט עתה לבנות, על חורבות הארמון החשמונאי, עוד ארמון, גדול מן הארמון הראשון שבנה מדרום לוואדי קלט. מבין כל המבנים שהקימו החשמונאים, רק חלק מבריכות-השחייה (בעיקר הגדולות שבהן) שולבו בארמון החדש. עם בניית הארמון השני ביריחו יישם הורדוס רעיון חדש ומקורי : הגבהת אחד מאגפי הארמון על גבי תל מלאכותי (שקבר את הבניין המרכזי של ארמון החשמונאים), המתנשא כ - 10-8 מטרים מעל סביבותיו. הגבהה זו איפשרה מבט מתוך הבניין המוגבה אל הנוף הסובב, על-אף חורשות התמרים (שנטעו החשמונאים) שסבבו את הארמון מכל עבריו. הארמון גם כלל אגף גדול לבילוי ובו גן-נוי מוקף עזרות עמודים, בריכת-שחייה שהוקפה אף היא עזרות עמודים, בית-מרחץ בסגנון רומי, אולם לקבלות-פנים וחדרים שונים. את צמד בריכות-השחייה הגדולות שהיו במרכז ארמון החשמונאים (באחת מהן, בוודאי, הוטבע אריסטובולוס) צירף הורדוס לבריכה גדולה אחת (32X18 מטר), שהוקפה עתה בגני-נוי בסגנון הרומי.

ניתן להניח כי בזכות מעלותיה של יריחו וקירבתה לירושלים, נהגו הורדוס ובני-ביתו לבלות מדי שנה (בעיקר בחורף) פרקי-זמן ארוכים בבקעה פורייה ונאה זו. על כן אין תמה בדבר שהרודוס החליט במרוצת השנים להרחיב שוב את ארמונו. הארמון החדש, השלישי במניין ארמונות יריחו, היה מכלול נרחב, שנבנה סמוך לשני הארמונות הראשונים, משני צדי ואדי קלט. בוואדי זה זורמים בסוף כל חורף מים, והופכים אותו למשך מספר שבועות - או חודשים - לנחל אקסוטי, שעל גדותיו שכן הארמון. הוואדי הכביד אמנם על הקשר שבין שני חלקי הארמון החדש, אך על כך התגבר הורדוס באמצעות גשר, שגישר בין שני החלקים.

מצפון לוואדי נבנה אגף הארמון המרכזי, ובתוכו חדרי אירוח רבים, שתי חצרות פנימיות ובית-מרחץ גדול. בין חדרי האירוח בולט טרקלין ענק (29X19 מטר גודלו !), שהוא הגדול מבין האולמות שנחשפו עד היום בארץ בכל תקופת בית שני.

מדרום לוואדי נבנו גן-נוי אקסוטי ('הגן השקוע'), שגודלו היה כ – 120X40 מטרים - גן שהוקף עזרות עמודים, גומחות מעוטרות ותעלות מים. בצד הגן נבנתה בריכת ענק (90X40 מטר), ששימשה בוודאי לא רק לשחייה כי אם גם לשיט בסירות זעירות. בין הגן והבריכה נבנה תל מלאכותי, שגם הוא נועד להגביה את אחד מאגפי הארמון אל מעל צמרות עצי התמר שמסביב. בעוד שבארמון השני נבנה, על-גבי התל המלאכותי, בניין ששימש ודאי אגף מגורים (וילה), כאן נבנה בראש התל אולם גדול, עגול בצורתו (16 מטרים קוטרו), שיועד לאירוח ולאירועים.


שחזור ארמון החורף השלישי של הורדוס, משני עברי ואדי קלט

הארמון השלישי נבנה בחלקו בעזרת שיטת בנייה זולה ועתיקת-יומין - לבני חומר בלתי צרוף (לבני בוץ), אך בחלקו האחר - בשיטת בנייה מתוחכמת, בבטון שניצוק אל תוך קירות ציפוי מאבן דמויית פסיפס (בשיטת ה'אופוס רטיקולטום'). שיטה זו היתה נהוגה באותם ימים אך ורק באיטליה, ואין ספק על כן, כי בבניית הארמון השתתף צוות שנשלח במיוחד מאיטליה לסייע להורדוס.

שלושת הארמונות שבנה הורדוס ביריחו נבנו אמנם בנפרד זה מזה, אך בסופו של דבר פעלו יחדיו, כמכלול אחד, ב'קמפוס' מלכותי, שהשתרע על שטח של כ - 120 דונאם. בקעת יריחו כללה באותם ימים גם עיר גנים נרחבת, שאיכלסה אלפי תושבים יהודיים (חלק ניכר מהם כוהנים). להנאת תושבי העיר (שרבים מהם היו בני ירושלים שירדו לכאן בעונת החורף בלבד) וכמובן גם להנאת בני משפחת המלך ואורחיו בנה הורדוס, כשני קילומטרים מצפון לארמונותיו, מבנה ענק שכלל: היפודרום (מסלול למרוצי סוסים ומרכבות) וכן תיאטרון ובבניין גדול שניצב מאחורי התיאטרון. התיאטרון שימש בוודאי הן למופעי בימה ומוסיקה והן לצפייה באירועי ספורט שונים כמו היאבקות, התעמלות, אתלטיקה ועוד. גם במרוצי הסוסים והמרכבות ניתן היה לצפות תוך כדי ישיבה בתיאטרון, שנבנה בקצה מסלול המרוצים. הבניין שניצב מאחורי התיאטרון, שנבנה גם הוא על-גבי תל מלאכותי, שימש מרכז לאירוח, או אולי אפילו גימנסיון. בניין מורכב זה (הנזכר בכתבי בן-מתתיהו פעם כהיפודרום ופעם כתיאטרון) הנו יחיד במינו בכל העולם העתיק, בזכות השילוב של מבנים שונים בשימושם ובצורתם.

מיריחו, שהיתה אמנם עיר ואם בישראל אך נשאה אופי של עיר-גנים, הפזורה בין גניה המשגשגים של הבקעה הנרחבת, נעבור לשתי ערים של ממש, ערי גויים, אשר נבנו מחדש בידיו של הורדוס.

שומרון (סבסטיה)

מאז נוסדה שומרון, במאה התשיעית לפני-הספירה בידי עמרי, כבירת ממלכת שומרון שנקרעה מממלכת יהודה, נבנתה העיר ונהרסה מספר פעמים. שומרון ההלניסטית נהרסה בידי יוחנן הורקנוס החשמונאי ונבנתה מחדש, אמנם לא בהיקף מלא, בידי השליט הרומי גביניוס, כ - 15 שנים בטרם עלה הורדוס לשלטון. הורדוס, שייחס חשיבות למיקומה של העיר בלב ארץ-ישראל, החליט לחדש את גדולתה. האזור היה מיושב פאגאנים (תושבים שאינם יהודים - תערובת של חיילים מוקדונים ותושבי הארץ). והורדוס הוסיף עליהם חיילים משוחררים, שהבטיחו את נאמנותה של העיר למלך.

שומרון הוקפה מחדש בחומה (כ - 3,600 מטר אורכה, בדיוק כמידה שמביא יוסף בן-מתתיהו) ובמרכזה, על גבי האקרופוליס, בנה הורדוס מקדש מפואר לכבוד הקיסר אוגוסטוס. אשר על שמו גם נקראה עתה העיר - סבסטיה. מן המקדש נשתמרו יסודותיו בלבד, שנחשפו במהלך החפירות הארכיאולוגיות. מרשימה במיוחד היתה הרחבה שנבנתה לפני המקדש (גם היא נזכרת בכתבי יוסף בן-מתתיהו) – כ - 80 מטר אורכה וכ - 50 מטר רוחבה. הרחבה, שהיתה מוקפת עזרות עמודים, נבנתה בחציה הצפוני על-גבי המדרון התלול של האקרופוליס, זאת בעקבות מיבצע הנדסי מקיף. בשומרון מצויים רחוב עמודים מפואר ובנייני-ציבור (שוק מרכזי ותיאטרון) שנבנו לאחר ימיו של הורדוס, אולם, אין ספק כי גם בימיו זכתה העיר למוסדות-ציבור דומים. בניין ציבורי אחר, שניתן לייחסו לימי הורדוס נחשף בצפונה של העיר, במורד הגבעה, והוא איצטדיון גדול מוקף עזרות עמודים. עיר המגורים מימיו של הורדוס, על רחובותיה, עדיין לא נחשפה.

קיסריה

מספר גורמים חברו יחדיו בהחלטתו של הורדוס להקים את קיסריה כעיר-נמל מרכזית בממלכתו. מצד אחד היה הרצון, משיקולים מדיניים וכלכליים (מסחריים), לשפר את הקשר שבין ממלכתו למרכז האימפריה ולמדינות שלאורך חופי הים התיכון ; מן הצד השני שמח הורדוס על ההזדמנות להקים בקיסריה עיר גדולה ו'מודרנית', בנויה על-פי עקרונות בינוי חדשים, ובה מערכת שירותים עירוניים (כמו אספקת מים וביוב), מוסדות ציבור, מקדש, תיאטרון, היפודרום, שווקים וכד'. בעוד שבירושלים הבירה, אשר התקיימה כעיר גדולה עוד בטרם עלה הורדוס לשלטון, לא ניתן היה ליישם עקרונות חדישים של בינוי עיר, ניתן היה ליישם אותם בקיסריה, שהיתה עד לימי הורדוס עיר קטנה ומנוונת. גם תנאי הטופוגראפיה נוחים יותר בשפלה, בקיסריה, מאשר בירושלים או שומרון, היושבות על-גבי הרים. הקמתה של העיר קיסריה כעיר שיושבו בה בעיקר תושבים שאינם יהודים, גם השתלבה נאמנה במכנה הארגוני של הממלכה, אשר התבסס על איזון פנימי בין הנתינים היהודים לבין הנתינים הפאגאנים (שאינם יהודים). לאחר שירד בית הורדוס מגדולתו, הפכה קיסריה (בזכות מפעלו של הורדוס) לעיר-הבירה של ארץ-ישראל מטעם השלטון הרומי.

קיסריה של הורדוס השתרעה על שטח של כ - 300 דונאם. העיר גדלה והלכה בתקופה הרומית והביזאנטית והתקיימה (כעיר על-גבי עיר) במשך מאות שנים, עד לתקופה הצלבנית. אי לכך, רק חלק מן העיר המקורית של הורדוס מוכר לנו כיום מן המחקר הארכיאולוגי, אם כי מה שידוע מן השדה, יחד עם התיאור המפורט של העיר שהותיר לנו יוסף בן-מתתיהו, מאפשר שרטוט תמונה טובה למדי של העיר דאז.

המאמץ הגדול ביותר הושקע בקיסריה בבניית הנמל, שהיה מן הגדולים בעולם העתיק באותם הימים. את הנמל הקיף שובר-גלים רחב ועליו חומה ומגדלים, ובצדו הפנימי נבנו רציפים שנועדו הן לפריקת האוניות והן לשימוש תושבי העיר, שנהגו לטייל להנאתם אל הנמל. בכניסה אל הנמל ניצבו מצבות, שלוש מכל צד, שקידמו את פני הבאים לתוכו (הנמל נמצא עדיין בראשית מחקרו הארכיאולוגי). בצד הנמל והרציפים נבנו מחסנים לסחורות ואכסניות למלחים. חלק מן המחסנים נתגלו בחפירות או בסקרים שנערכו באתר. אל מול הנמל, על-גבי גבעה (בחלקה מלאכותית), התנוסס המקדש שנקרא על-שם הקיסר אוגוסטוס. העיר עצמה נבנתה ברובה, כרשת של רחובות הניצבים ומקבילים זה לזה, מתחת לרחובות עברה, בתעלות מערכת של ביוב וניקוז, שהתנקזה אל הים התיכון. כמו הנמל, גם העיר היתה מוקפת חומה ומגדלים, שכמה מהם נחשפו בצפון העיר והם דומים ביותר למגדלים שנחשפו בשומרון, אף הם מימיו של הורדוס. אספקת המים לקיסריה נפתרה על-ידי בניין אקוואדוקט ארוך, שהבנוי על-גבי קשתות, שהביא מים ממעיינות שבשולי הר-הכרמל.

מדרום לעיר (ומחוצה לה) נחשף התיאטרון שבנה הורדוס (התיאטרון הקדום ביותר שנתגלה בארץ), בו יכלו להתאסף כ - 5,000-4,000 איש. ממזרח לעיר מצוי היפודרום ענק, שנחקר רק בחלקו. עדיין לא נתברר אם כאן עמד ההיפודרום שבנה הורדוס בקיסריה ואשר נזכר בכתבי יוסף בן-מתתיהו. מכל מקום, בתיאטרון ובהיפודרום נערכו מדי חמש שנים משחקים לכבוד הקיסר, בדומה למשחקים שנערכו בירושלים.

ממערב לתיאטרון, על-גבי שונית סלע (דמויית חצי-אי), מצויים שרידי בניין מרשים. עדיין לא נתברר לחלוטין אם בניין זה נבנה בידי הורדוס, אם לאו. אם נבנה בידי הורדוס, הרי שאין ספק כי כאן היה ארמונו, שבנה בעיר-חוף זו. הבניין (כ – 110X55 מטר גודלו) מצטיין בכך שבמרכזו מצויה בריכת-שחייה גדולה (35X18 מטר ממדיה), שנועדה לשחייה במים מתוקים. הבריכה מצויה כאילו על-גבי הים, בדומה לנוסע באונייה ושוחה בה, בבריכה, להנאתו.

קיסריה היתה פיסגת מעשיו של הורדוס, בתחום הבינוי העירוני. נעבור מכאן אל האתר המסמל אולי יותר מכולם את דמיונו, תעוזתו ועוצמתו של הורדוס כבנאי.

הרודיון

בתחילת דרכו המדינית נאלץ הורדוס להימלט מירושלים, יחד עם בני-משפחתו ושומרי-ראשו, מחמת מרד ברומי שערכו מתתיהו אנטיגונוס החשמונאי והצבא הפרתי (שפלש לסוריה וארץ-ישראל). מתתיהו אנטיגונוס ואנשיו דלקו אחרי הורדוס, ובאתר שנבנתה בו לאחר מכן הרודיון התנהל קרב קשה, שבו עמד הורדוס בגבורה. למעלה מ – 15 שנים לאחר מכן חזר הורדוס לאתר הקרב ובנה בו את אחד ממפעלי הבנייה המיוחדים והמרשימים שלו - שהוא גם האתר היחיד הנושא את שמו.

הרודיון נבנתה בשתי חטיבות המהוות יחדיו, מבחינה אדריכלית, מכלול מגובש אחד: בדרום האתר מתבלט הר הורדוס, בניין עגול מוקף הר מלאכותי ; מצפון להר ולמרגלותיו נבנה מכלול ענק, המשתרע על שטח של כ - 150 דונאם. ההר וכן הרודיון התחתית שלמרגלותיו נבנו לפי תכנון אדריכלי אחד, קפדני ומסודר.


תכנית מבצר הרודיון


1
4-2
5
6
8

המגדל העגול המזרחי
מגדלים חצי עגולים בצפון, במערב ובדרום
המסדרון המקיף
יסוד המדרגות העולות אל הארמון
הפריסטיל (חצר מוקפת עמודים) ובתוכה גן

11 + 34
13-12 +32
14-18
19-22
31-23
38-40

אכסדרות,מצפון ומדרום לפריסטיל
הפתחים למסדרון המקיף
טרקלין בעל 4 עמודים וחדרים סמוכים
חצר בצורת צלב
בית המרחץ
מרתפים

הרודיון שימשה בראש ובראשונה כארמון קיץ. מרבית הבניינים בהרודיון התחתית שימשו אגפי ארמון ושירותים נלווים. הבניין העגול, והמסתתר כיום בתוך ההר (אך בעבר בלט מאוד מעל לראשו), שימש בעת ובעונה אחת מונומנט ומבצר, אשר בתוכו חבויה וילה אקסוטית. הבניין היה מוקף ארבעה מגדלים, שלושה מהם עגולים למחצה והרביעי (המזרחי) היה עגול והתנשא לגובה רב, בדומה לשלושת המגדלים שבנה הורדוס בירושלים. ההר המלאכותי נוצר על-ידי ריכוז סוללות עפר סביב הבניין העגול, שאנו מכנים אותו בשם 'ארמון מבצר ההר'.

את 'לבה' של הרודיון התחתית היווה גן-נוי ענק (כ – 110X120 מטר גודלו), מוקף עזרות עמודים מפוארות, ובמרכזו בריכת ענק (כ – 45X70 מטר גודלה), ששימשה בריכה לשחייה, לשיט בסירות זעירות, מאגר מים ומקור נוי להרודיון כולה. במרכזה של הבריכה ניצב, כמו אי, מבנה עגול מוקף עמודים. גן-הנוי היה מוקף משלושה צדדים במבנים, או ליתר דיוק במבנה נרחב דמוי האות ח, שכלל כמה אגפים, שרובם עדיין לא נחשפו. בין חלקי המבנה הנרחב שנחשפו נציין שני בתי-מרחץ בסגנון רומי. האחד, קטן בממדיו, נחשף מצפון לבריכה ; השני, שנחשף מדרום-מערב לבריכה, הנו הגדול מבין בתי-המרחץ שנחשפו עד היום בארמונותיו של הורדוס. המרחץ עוטר ברצפות פסיפס וקירות צבעוניים.

בקצה הדרומי של הרודיון התחתית, ממש למרגלות ההר, מצויים שרידי בניין גדול, כ – 55X130 מטר מידותיו. בניין זה שימש קרוב לוודאי אגף הארמון המרכזי בהרודיון רבתי. מרתפיו של הארמון שימשו מחסני ענק. למרגלות הבניין מצוי מסלול ארוך שפולס ביד אדם, כ- 30X350 מטר ממדיו. בקצהו המערבי של המסלול, מתחת לגן הנוי המרכזי, נחשף בניין יוצא-דופן - אולם מוקף גומחות ועמודים ('הבניין המונומנטאלי'). סמוך לבניין זה נחשף עוד בניין, ובתוכו מקווה-טהרה גדול ולידו כנסייה מן התקופה הביזאנטית, שנבנתה כולה אבנים שנלקחו מבניין מפואר ביותר, שהיה סמוך לכאן אך עדיין לא נתגלה. קיימת אפשרות כי בניינים אלו ('הבניין המונומנטאלי', המקווה והבניין שעדיין לא נתגלה אך אבניו מצויות במקום) שימשו חלק מאחוזת-הקבר של הורדוס, אשר לפי דברי יוסף בן-מתתיהו נקבר בהרודיון, אף כי הקבר עצמו לא נתגלה לפי שעה. המסלול הארוך עשוי היה לשמש כמסלול ההלוויה של הורדוס, אשר תוארה בפרוטרוט בכתבי בן-מתתיהו.

כאמור לעיל, קברו של הורדוס עדיין לא נתגלה, אך לדעתנו אין להבין את עוצמתה של הרודיון בלי להביא בחשבון את העובדה שכאן בחר הורדוס להיקבר - כאן ולא בעיר-הבירה, שבה נהגו להיקבר המלכים בתקופתו, בדרך כלל.

יתר מפעלי הבנייה שהעמיד הורדוס

דנו עד כה ברבים (ובחשובים) מבין מפעלי הבנייה של המלך הבנאי. נסקור עתה בקצרה את יתר מפעליו. עוד עיר חדשה הקים הורדוס ליד מקורות הירקון בראש-העין. העיר נקראה על שם אביו, אנטיפטרוס, ובמרכזה נחשף רחוב מפואר, שנמשך מצפון לדרום. באזור הכרמל (בסביבות קיבוץ משמר-העמק) בנה הורדוס עיר אחרת, שנועדה ליישוב חיילים משוחררים ונקראה בשם גבע הפרשים (הפרשים היו 'חיל השריון' של אותם הימים). עוד עיר שבה יושבו חיילים (יהודים יוצאי בבל) היתה העיר בתירה, שנבנתה באזור המצוי כיום בתחום סוריה, ממזרח לרמת-הגולן. הורדוס ביצר גם את העיר חשבון שבהרי מואב (ממזרח לים-המלח) ובנה מחדש את עיר-הנמל אנתדון שבסביבות עזה.

באתר בניאס, ליד המעיין והמערה הנודעים, בנה הורדוס מקדש לכבוד הקיסר אוגוסטוס. תושבי בניאס היו פאגאנים, כפי שהיו תושבי שומרון וקיסריה, שגם בעריהם נבנו מקדשים לכבוד הקיסר. נוסף על הארמונות בציפורי, בבית-רמתא (ממזרח לירדן, אל מול יריחו) ובאשקלון, שהיתה אותם ימים מחוץ לתחומי ממלכתו.


מפעלי הבנייה של הורדוס מחוץ לתחומי ממלכתו
1 אשקלון; 2 עכו; 3 צור; 4 צידון; 5 דמשק; 6 ביירות; 7 לאודקיה;
9 טריפוליס; 10 אנטיוכיה; 11 רודוס; 12 חיוס; 13 ניקופוליס

יוסף בן-מתתיהו איננו מזכיר אמנם את המתחם המקודש והמפואר העומד עד היום על תילו בחברון, מעל למערת המכפלה, אך מקובל על כל החוקרים כיום כי בניין זה (ששימש כחצר תחומה בקירות ענק ופתוחה לשמים) נבנה אף הוא בידי הורדוס – בעיקר בגלל הדמיון באבני הבנייה בינו ובין הר-הבית בירושלים.

עם זאת מביא לנו יוסף בן-מתתיהו רשימה ארוכה של מפעלי בנייה שבנה הורדוס בארצות השכנות, החל בסוריה (כולל לבנון של היום) ועד לאסיה הקטנה (תורכיה) ויוון. למעלה מתריסר ערים בארצות אלו זכו למתנות משל הורדוס. הרשימה ארוכה ומגוונת וכוללת תיאטראות, גימנסיונים, שווקים, מפעלי-מים ועוד. מבין המפעלים הללו נציין במיוחד את עזרתו של הורדוס בבניין רחוב ראשי, מרוצף אבן, ועזרות עמודים משני צדדיו ולכל אורכו, שנבנה בעיר אנטיוכיה - העיר החשובה ביותר בתחום סוריה ולבנון באותם הימים. רחובות עמודים הפכו ברבות הימים למעין סמל של העיר הרומית, ומי יודע אם לא היה זה הורדוס שיזם את הכנסת עזרות העמודים, בקנה-מידה גדול, אל תוך הבינוי העירוני. ככל הנראה עמדו עזרות עמודים גם משני צדדיו של הרחוב הראשי שנחשף באנטיפטרוס ונזכר לעיל.

חוץ מקטע קטן מן הרחוב שנבנה באנטיוכיה, לא נתגלה עד היום אף לא אחד מבין מפעלי הבנייה הללו, שבנה הורדוס בארצות רחוקות. טרם ניתן, על כן, לקבוע אם שלח הורדוס לכל הארצות הרחוקות הללו צוותי בנאים משלו, או אולי יזם את הקמתם ותמך בבנייתם בכסף. חשוב לציין כאן, כי הקמת מפעלי בנייה מחוץ לגבולות הממלכה היה נוהג נפוץ באותם ימים.

השתתפות פעילה של הורדוס

אין ספק בכך שהורדוס ייחד רבות ממחשבותיו ומזמנו להקמת מפעלי הבנייה בכל רחבי ממלכתו ומחוצה לה. מובן מאליו כי מלאכת הבנייה לא היתה הנושא העיקרי שהעסיק שליט רב פעלים ועלילות זה. לעסקי הממלכה מצד אחד, ולאינטריגות המשפחתיות (בעיקר בשנות שלטונו הראשונות והאחרונות) מן הצד השני, ייחד המלך זמן ומאמצים לרוב. הורדוס גם לא היה אדריכל. וודאי שלא עסק בתכנון הבניינים שבנה. עם זאת, לדעתנו, לקח חלק פעיל בשלב הדיונים וההחלטות שקדמו להקמת כל בניין או יישוב : מה יהיה שימושו של הבניין ; היכן ייבנה ; באיזו היקף ; באיזו רמת פאר ונוחות ; מה יהיו חומרי הבניין וכד'. וכשעוסקים בהקמת מבצר או יישוב חדש, יש עוד נושאים לדיון : מערכת הדרכים אל האתר ; אספקת המים ; אכלוס האתר, ועוד. תמיד עמדה בפני הורדוס האפשרות (כמו בפני כל שליט) להטיל את התפקיד על ממונה זה או זה, בנוסח: 'אני מעוניין לבנות לעצמי ארמון בעיר קיסריה, שאוכל להתארח בו עם חמישים קרואים', ושוב לא לעסוק בעניין עד חנוכת הארמון. מאידך גיסא (וכך בוודאי עשה הורדוס) ניתן היה לצאת יחד עם המהנדסים לקיסריה ולסייר בעיר (ההולכת ונבנית), לבדוק מספר אתרים אפשריים, לדון בגודל המבנה ובחומרי-בניין שמהם ייבנה. ולדוגמא : האם לבנות את הבניין באבני גזית גדולות, שכדי להשיגן יש להרחיק עד למחצבה, הנמצאת במרחק רב מן האתר (מה שיחייב פועלים וזמן), או אולי להשתמש באבני-לקט המצויות בסביבה ולאחר מכן לעטוף את הבניין בטיח לבן ומבהיק (מה שיחייב X/4 פועלים ו-X/8 זמן). בחייו האינטנסיביים של הורדוס היתה ודאי משמעות רבה לגורם החיסכון בזמן, גם אם האימרה 'זמן שווה כסף' עדיין לא נולדה.

מעורבותו של הורדוס בשלב ה'טרום בניין' היתה אם כן, רבה, לדעתנו. רבים ממפעלי הבנייה שהקים מצביעים על ניסיון לרכז פונקציות שונות במסגרת אותו הבניין, כמעט בלא להוסיף למאמץ הבנייה. ההיפודרום ביריחו הוא דוגמה מצוינת לכך. הרודיון מצביעה אף היא על כך: ארמון, מונומנט, מבצר, אחוזת-קבר, ומושב מנהלת המחוז. גם במגדלים רבי-הקומות שבנה הורדוס יש שילוב פונקציות שונות של משמר. תצפית, אגפי ארמון ומונומנטים. ניתן כמובן להניח, כי בחצרו של הורדוס פעל אדריכל מוכשר (או אדריכלים), ידיד נאמן, שידע להתאים את עצמו לרצונותיו של המלך. אולם מתוך ריבוי הבניינים יוצא-הדופן וידיעתנו את אישיותו הרבגונית של המלך וכושרו המינהלי והמדיני, אנו נוטים לייחס תכונות אלו להורדוס עצמו. חיזוק לדעתנו זאת אנו מוצאים בתיאורו של יוסף בן-מתתיהו את בניין בית-המקדש: 'לפנים מזה היה המקדש, שאסור היה לנשים לקרוב אליו. לפנים מזה היה תחום שלישי, שבו היה מותר להיכנס רק לכוהנים בלבד [בתוכו היה המקדש] ולפניו המזבח שעליו אנו שורפים קורבנותינו עולה לאלוהים. המלך הורדוס לא נכנס לשום תחום משלושת התחומים האלה: הוא נמנע מכך משום שלא היה כוהן. אולם התעסק בעבודות בניין הסטווים והתחומים החיצוניים ובנה אותם במשך שמונה שנים' (קדמוניות היהודים 15 סעיף 420-419). (וכבר עמדנו על בעייתו של הורדוס, שלא יכול היה להיכנס אל בית-המקדש.) לעומת זאת (מה שלדעתנו רק מגביר את חשיבות התיאור שהבאנו כאן), כמעט שאין בכתבי יוסף בן-מתתיהו שום התייחסות לבנאים, חוצבים, אדריכלים וכד'. רק בעניין בית-המקדש (וכאן הבעיה היתה הילכתית) מדובר בהכשרת הכוהנים כבנאים.

מעורבותו העיקרית של הורדוס היתה, לדעתנו, בבחירת האתרים (הארמון הצפוני במצדה, הארמון משני צדי ואדי-קלט והארמון בקיסריה הן הדוגמאות המובהקות ביותר לכך): בקביעת תוכניתם של הבניינים ; אולי גם בבחירת חומרי הבניין (כמו ה'היתר' לבנות את ארמונו ביריחו בלבני בוץ); ולדעתנו, גם בקביעת עקרונות ראשוניים לדמותם של המבנים (ולדוגמה, ההחלטה לבנות את הארמון הצפוני במצדה על-גבי שלוש מדרגות הסלע ; ההחלטה לבנות את ארמון מבצר ההר בהרודיון כעגול ; ההחלטה להכניס בריכת-שחייה אל תוך הבניין שנבנה על-גבי הים בקיסריה : או ההחלטה לבנות שלושה בניינים ביריחו על-גבי תלים מלאכותיים).

כשאנו לומדים את מפעלי הבנייה של החשמונאים, מסתבר כי במסורת הבנייה בימיו של הורדוס לא חל מהפך של ממש, ובעיקרה יש לראות בה יישום של ידע שהיה קיים בארץ-ישראל עוד קודם לכן. דין זה חל גם על השימוש באבני-גזית (אם כי בימיו של הורדוס התגבשה דרך סיתות מובהקת יותר), כמו גם על השילוב של עיטורי קיר צבועים (פרסקו) ומכוירים (סטוקו) בבניינים. אחד החידושים המשמעותיים היחידים שהכניס הורדוס היה בית-המרחץ בסגנון רומי (מעין 'סאונה' פינית), ובו מיתקני חימום באמצעות רצפה וקירות כפולים - רעיון שהובא הישר מאיטליה. חידוש נוסף בבנייניו היה הכנסת השימוש ברצפות שיש מעוצבות בדגמים גיאומטריים ('אופוס סקטילה'), וגם רבות מרצפות הפסיפס בימיו עוצבו בסגנון שהיה מקובל באיטליה. בסך הכל היה סגנון הבנייה בימי הורדוס הלניסטי מיסודו, עם השפעות רבות של האדריכלות הרומית, כמו של התיאטרון בקיסריה, שנבנה בסגנון-מעבר מתיאטרון הלניסטי לתיאטרון רומי, או במקדש בשומרון, שהיה רומי בתפיסתו. אמנם ביריחו (הארמון השלישי), בבניאס (מקדש אוגוסטוס ?) ובירושלים (בניין עגול, אולי מצבת הקבורה של משפחת הורדוס) מצויים בניינים שנבנו בטכנולוגיה הרומית המתקדמת (בטון בציפוי 'אופוס רטיקולטום' ו'אופוס קוודרטום'), אך אין ספק שכאן מדובר בצוות רומי שהגיע לארץ-ישראל לפרק זמן מוגבל ובנה כמה בניינים. מכל מקום, עד כה לא נתגלה לסגנון זה כל המשך או חיקוי בארץ .

גם אם סגנון הבנייה של הורדוס מבוסס בעיקרו על המסורת ההלניסטית עם השפעה רומית חזקה, טבוע בו גם חותמו האישי של המלך הבנאי, פרי מחשבה הגיונית ויוצרת, הבנה עמוקה במלאכת הבנייה ועניין אישי רב בתחום זה, עד כדי אהבת הבנייה.


מפעלי הבנייה של הורדוס בתחומי ממלכתו

בעקבותיו של הורדוס הבנאי - מבט אישי

שלוש שנים רצופות על מצדה (1966-1963) היו עבורי ראשיתה של הדרך הארוכה בעקבות מפעלי הבנייה של הורדוס. היותי חבר במשלחתו של יגאל ידין ז"ל (כאדריכל המשלחת, יחד עם עמנואל דונייבסקי ז"ל), ולאחר שתי עונות החפירה נשארתי על ההר כדי להנחות את צוות המשחזרים, כאדריכל, במלאכת השימור, השחזור והכשרת האתר לקבלת הקהל הרב, הפוקד את מצדה מאז ועד היום.

חלפו מספר שנים, שבהן ייחדתי את מרבית זמני לשיקומן של שכונות ישנות בירושלים (כמו ימין משה והרובע היהודי בעיר העתיקה) ; אולם בעקבות פטירתו של דונייבסקי הפסקתי את פעילותי כאדריכל, בתחום הבנייה, והגעתי לאכסניית המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1972 , במסגרת עבודת דוקטורט, התחלתי במחקר משווה של בנייניו של הורדוס ביריחו והרודיון, על רקע מפעלו במצדה. בשני האתרים לא הסתפקתי בלימוד מסקנותיהם של חופרים שקדמו לי, אלא העדפתי לצאת לשדה, לשם ביצוע סידרה של בורות בדיקה. עד מהרה התפתחו החפירות הנסיונות לחפירות של ממש, ואלה נמשכו שנים - חודשים רבים מדי שנה בשנה.

האתר הראשון שיצאתי אליו, בחפירה שיזמתי אני, היה הרודיון. כאן הצבתי לעצמי את המטרה לחקור את השרידים הנרחבים המצויים מצפון להר. החפירות העלו למעשה על המפה את 'הרודיון התחתית', ופתחו פתח להכרת מכלול הארמון הגדול ביותר שבנה הורדוס.

גילויו של 'הבניין המונומנטלי', בלב הרודיון התחתית, גרר אחריו מסע ארוך ומייגע של חיפוש אחר קברו של הורדוס, תחילה בבניין עצמו ולאחר מכן בסביבותיו. הקבר עצמו עדיין לא נתגלה, אך אם נשתמש במושג שאול מעולם חיפושי הנפט, הסימנים רבים ומעודדים. תקוותי איתנה כי בעתיד הלא רחוק, בין בסביבות 'הבניין המונומנטלי' ובין במקום אחר בהרודיון, נצליח לאתר את הקבר הנעלם.

ליריחו יצאתי לראשונה בראשית שנת 1973. מאז ועד לסוף שנת 1983 עבדנו באתר ארמונות החורף, הסמוך למוצא ואדי קלט, במשך שלושה עד חמישה חודשים מדי חורף, אחת-עשרה עונות של חפירה! החפירות היו מפתיעות ופוריות, לא רק בתחום השרידים מימיו של הורדוס. כאן גם עלה בידינו לגלות ולחשוף ארמון נרחב מתקופת החשמונאים, שלא היה ידוע קודם לכן. הארמון מצטיין בשפע של מתקנים : אחוזה חקלאית נרחבת, גתות ליין, בריכות שחייה, מקוואות ועוד.

בחורף 1974 התעורר צורך דחוף לערוך חפירות הצלה באתר קיפרוס, הסמוך למוצא ואדי קלט. יחד עם עמנואל דמתי נחלצנו להצלתו של האתר, שהיה בסכנה של פגיעה חמורה בו. גם כאן נחשפו לא רק שרידים מרשימים מימיו של הורדוס אלא, לשמחתנו, גם עדות חשובה לקיומו של המבצר עוד בימי החשמונאים.

בקיץ 1975 השתתפתי יחד עם ישראל לוין בניהול חפירה במרכז העיר העתיקה של קיסריה, חפירה שעסקה בעיקרה בתקופות המאוחרות לימיו של הורדוס. ביקור קצר בשרידים המצויים על שונית סלע (הבולט אל תוך הים, ממערב לתיאטרון) אשר במרכזה חצובה בריכה עתיקה - הביא אותנו לחפירה במקום (בקיץ 1976), מתוך הנחה כי כאן עמד ארמונו המקומי של הורדוס. קיימים עדיין סימני-שאלה אם אכן הבניין המפואר שעמד כאן נבנה בימיו של הרודוס או לאחר מכן. יש גם חילוקי-דעות לגבי מהותו של הבניין (ארמון - או שוק דגים?). תקוותי, מכל מקום, כי חפירות נוספות, שבכוונתנו לערוך באתר בעתיד, יענו על השאלות הללו.

חפירה יזומה נוספת, אשר התחילה גם היא במספר מצומצם של בורות בדיקה והתפתחה לאחר מכן (בסוף 1976) לחפירה של ממש, היתה בתל אל-סמאראת שביריחו. בחפירה זו נתגלה אחד הבניינים המיוחדים ויוצאי-הדופן שבנה הורדוס, בניין שאנו מכנים בשם 'ההיפודרום', אם כי נכללו בו, נוסף על מסלול המרוצים, גם תיאטרון ועוד מבנה גדול.

כן יזמתי חפירות גם בשני אתרים נוספים משל הורדוס, שמצויים בהם שרידי קירות מטיפוס 'האופוס רטיקולטום' - דגם בנייה שנתקלתי בו לראשונה ביריחו. האתר הצפוני מבין השניים היה בניאס, בו עבדנו פרקי זמן קצרים בשנים 1978-1977. האתר השני מצוי ממערב לשער שכם בירושלים - בניין שגילהו לראשונה קונרד שיק (האדריכל-הארכיאולוג השווייצרי הנודע) אך נשכח מאז, למעשה, לחלוטין. בבניאס חשפנו שרידי מבנה מלבני (המקדש שבנה כאן הורדוס ?), ובירושלים, יחד עם שרה בן אריה - קטעים מן המבנה העגול, שגילה לראשונה שיק. שני הבניינים לא נשתמרו היטב, אך תורמים להרחבת המידע אודות מפעלי הבנייה של המלך הבנאי.

זכיתי לחפור, אם כן, בשמונה אתרים משל הורדוס - במצדה כאדריכל, ובשאר האתרים כארכיאולוג וכאדריכל. דומה כי עלה בידינו לא רק להרחיב את יריעת ידיעותינו את מפעלי הבנייה של המלך, אלא גם לשחזר, ולו במעט, את דרך מחשבתו ופעולתו של הורדוס, כבנאי.

* ראה הסימפוזיון: 'מפעלי הבנייה של הורדוס - צורכי הממלכה או צורך אישי', קתדרה 15 (1980).

קראו עוד:

הורדוס, האיש ותקופתו
כלכלתה של ארץ-ישראל ואוכלוסייתה בתקופת הורדוס
המלך הבנאי
מפה: ממלכת הורדוס

ביבליוגרפיה:
כותר: המלך הבנאי
מחבר: נצר, אהוד
שם  הספר: המלך הורדוס ותקופתו : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר
עורך הספר: נאור, מרדכי
תאריך: 1987
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הערות: 1. מרכז רחל ינאית בן צבי ללמודי ירושלים.
2. סידרת עידן.
3. מהדורה 10.
הערות לפריט זה:

1. ד"ר נצר הוא ארכיאולוג ואדריכל. צבר ניסיון רב בחקר מפעלי הבנייה של הורדוס בהרודיון, יריחו, קיסריה ועוד.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית