הסיפור המקראי על אודות המלך אחאב בא להבליט את העליונות האלוהית על המלך בעל העוצמה הצבאית הרבה. לכן הוא מתאר בהרחבה את מותו של אחאב במרכבתו בקרב נגד הארמים, אך מתעלם כליל מהקרב ההיסטורי שניהל בהצלחה עם אלפיים מרכבותיו ועם בני בריתו נגד מלך אשור (כעדות כתובת שלמנאסר השלישי בקרקר). גם בנו ונכדו של אחאב נהרגים במרכבתם, בידי יהוא שליח ה'. מרד יהוא פרץ בהשראתם של אליהו ואלישע, אשר טרם מותם זכו לכינוי "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב', 12; י"ג, 14) בשל חזון רכב האש הרתום לסוסי האש השמימיים, המסמלים את כוחו של האל.
הסיפור המקראי של מרד יהוא ממקד את תיאור ההתנקשות בין יהוא לבין צאצאי בית אחאב במלחמת מרכבה במרכבה. מותם של שלושה מלכים מבית אחאב – סב בן ונכד – אירע במרכבה. הסב אחאב מת זקוף במרכבתו כשחץ פגע בו במלחמת רמות גלעד: "והמלך היה עומד במרכבה נוכח ארם וימת בערב ויצק דם המכה אל חיק הרכב" (מלכים א', כ"ב, 35). בנו של יהורם נהרג ביזרעאל על ידי יהוא הדוהר במרכבתו: "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרעייו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו" (מלכים ב', ט', 24). גם נכדו של אחאב אחזיהו בן עתליה נפגע במרכבתו. יהוא רדף אחריו במרכבתו מיזרעאל עד מגידו: "ויאמר גם אותו הכהו אל המרכבה... וינס מגידו מגידו וימת שם" (שם, ט', 27).
לעומת המרכבה המשמשת ארון מתים לאחאב ולצאצאיו, מרכבתו של יהוא היא אבן שואבת שאליה נמשכים כל המצטרפים למרד. בתחילה הצטרפו למרד שני השליחים רכובי הסוסים, ששלח יהורם זה אחר זה לברר האם פני יהוא לשלום, בהיענותם לקריאת יהוא "מה לך ולשלום סב אל אחורי" (שם ט', 19-18) אחר כך מצטרף למרד יהונדב בן רכב, שהוזמן על ידי יהוא לעלות על מרכבתו בדרכו לשומרון. יהונדב היה מנהיג של כת שנמנעה מעבודת אדמה בשל הזיקה שבינה לבין פולחן הבעל אל, הפוריות. לאחר הצטרפותו היה יהונדב עד ראייה לרצח שרידי משפחת אחאב בשומרון, וכן היה שותף פעיל בחיסול עובדי הבעל במקדשם. על פי ש' אברמסקי1, אבות אבותיו של יהונדב עסקו כנראה בבניית מרכבות בהיותם חרשי ברזל (ומכאן השם "בן רכב"). בדברי הימים נזכרת זיקתם של הרכבים לקינים: "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית-רכב" (דברי הימים א', ב', 55). המילה "קינאה" פירושה (לדברי אברמסקי) חרש מתכת בארמית. אביהם הקדמון של הקינים היה תובל קין "לוטש כל חרש נחושת וברזל" (בראשית, ד', 22). יש איפוא משמעות סמלית בכך שצאצא של בוני מרכבות עולה למרכבתו של המורד.
המרכבה היא חולייה מקשרת בין סיפור יהוא לבין סיפורם של אליהו ותלמידו אלישע. כידוע, ה' ציווה על אליהו לאמור: "ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל" (מלכים א', כ', 16). המלאכה הוטלה על אלישע יורשו, ששלח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא למלך ולהנחותו להכות את בית אחאב עד כי "והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל" (מלכים ב', ט',8). אך לעומת זאת מרכבותיו הארציות של אחאב מופיעה בסיפורי אליהו ואלישע מרכבה שמיימית. אליהו, המלווה בדרכו האחרונה על ידי אלישע, נחטף בידי רכב אש וסוסי אש, ועולה בסערה השמיימה. לפני היעלמותו הוא זוכה מפי אלישע לקריאה "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב', ב', 12). אלישע, בהיותו עם נערו בדותן, גילה עם שחר כי הוא מוקף חיל ארמי כולל סוסים ורכב. בחזונו הוא רואה רכב אש וסוסי אש מפרידים אותו ואת נערו מהחיל הארמי. הנער, שאינו זוכה לחזות באותה התגלות, נפחד מאוד ואלישע מעודדו "אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם" (שם, ו', 16). אלישע מתפלל ומבקש שגם נערו יראה את אשר הוא רואה, "ויפקח ה' את עיני הנער והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע" (שם, ו', 17). אלישע כאילו זוכה טרם מותו לקריאה "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", הבאה הפעם מפי יואש מלך ישראל, נכדו של יהוא (שם, י", 14).
השימוש המרובה במרכבות ארציות בסיפור מרד יהוא, לעומת המרכבות האלוהיות בסיפורי מבשרי המרד, אליהו ואלישע, בא כדי להאדיר את שם ה' לעומת אחאב החוטא, שביסס את כוחו ואת תהילתו על חיל מרכבות עצום. בכתובתו של שלמנאסר השלישי על המצבה שבקרקר, מספר מלך אשור כי התייצבה מולו ברית של מלכי הדרום ובראשם אחאב הישראלי (A-ha-ab-bu Sir-i-la-a-a) והדעזר הארמי2. אחאב הביא עמו לקרב אלפיים מרכבות – יותר מכל אלה של אחד עשר בעלי הברית האחרים – בלוויית עשרת אלפים חיילים רגליים.
מלמט תמה מדוע אין המקרא מזכיר כלל את הקרב נגד אשור בקרקר, "המאורע החשוב ביותר מבחינה מדינית בימי אחאב, שאולי קבע את גורלה של ממלכת ישראל ליותר ממטה שנה"3. ייתכן שהקרב הסתיים בלי ניצחון של האשורים על אחאב ובני בריתו (למרות התפארויותיו של שמנאסר) – ותעיד על כל הידיעה כי אחאב הוסיף למלוך לאחר הקרב. אך למרות חשיבות הישג זה, דרכו של המקרא להתעלם מאירועים שאינם עולים בקנה אחד עם התערבות הכוח האלוהי. לעומת זאת מרבה המקרא להזכיר את תפקיד המרכבות כתפאורה בסיפור נפילתם של אחאב ושל צאצאיו.
ידין טוען כי יש לייחס את 450 האורוות שנתגלו בתל מגידו לתקופת אחאב4. טענה זו תואמת את הנאמר בכתובת שלמנאסר, ומבליטה את ההתעלמות המגמתית של הסיפור המקראי מתיאור כוחו הצבאי של אחאב, המבוסס על חיל מרכבות גדול.
הערות
- ש. אברמסקי, אנצ' מקראית ז', 149-144, הערך "קיני".
- כתובת שלמנאסר ה-3, תרגום לאנגלית: J. Pritchard, ANET, 281-277.
- א' מלמט, "מלחמת ישראל ואשור", מתוך "היסטוריה צבאית של ארץ-ישראל בימי המקרא" (י. ליוור, עורך), מערכות ת"א 1964, עמ' 260-241.
- י' ידין. "חצור, גזר ומגידו בימי שלמה" מתוך "בימי בית ראשון" (א' מלמט עורך). החברה לחקירות א"י ועתיקותיה, ירושלים, תשכ"ה, עמ' 109-66.
