עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > גיאולוגיה > גיאולוגיה של ארץ-ישראלעמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > החרמון והגולןעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > גיאולוגיה ועיצוב הנוף
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאורכתר הוצאה לאורידיעות אחרונות


תקציר
על המבנה הגיאולוגי של החרמון והגולן.



מבואות החרמון והגולן : גיאולוגיה


החרמון

החרמון הוא קמר ענק, המושך את העין בגובהו הניכר - פסגתו ברום של 2,814 מ' – ובעובי העצום של תצורות הגיר הבונות אותו.

תחילת הקמוט של החרמון התרחשה עוד בתקופת הקרטיקון העליון - שלב הקמוט של הקשת הסורית; שלב נוסף של קמוט והרמה התרחש עם יצירת בקע ים המלח והירדן, על ידי תזוזה אופקית של לוח ירדן-ערב כלפי הלוח של ישראל-סיני.

גובהו של ההר מוסבר, בין השאר, בכך שקו השבר משנה כאן את כיוונו - הוא פונה מזרחה - והלוח המזרחי, הנע צפונה, מתנגש עם הלוח המערבי. כתוצאה מכך נלחצות השכבות וחלה התרוממות גדולה.

שיעור התרוממותו הטופוגרפית הקדומה של החרמון הגיע במרכזו עד כדי 4 ק"מ. כיום אין החרמון מתרומם לרום כזה, כי שכבותיו העליונות, שנחשפו לבליה נמרצת, הוסרו על ידי סחיפה וקומתו הונמכה ביותר מקילומטר. לפיכך מתגלות בחרמון שכבות סלע קדומות מאוד, מתור היורה, כלומר 208-140 מיליון שנה קודם זמננו. שכבות כאלה נמצאות ברוב חלקי ארץ-ישראל עמוק מתחת לפני הקרקע, להוציא את המכתשים שבנגב ואת אזור חמאם אלמאלח במזרח שומרון (ראה תרשים 1: מערך השברים של גבול הלוחות והשבירה המשנית בצפון ישראל).

סלעי היורה, שעוביים קרוב ל - 2,000 מ', נחלקים לשבע תצורות, המקבילות יפה לתצורות היורה שמתגלות במכתשים ובקידוחים העמוקים. שלוש התצורות הקדומות נחשפות בצד המזרחי, הפונה לעבר דמשק. מפסגת החרמון בואכה החרמון הסורי, מצפה שלגים ועד פאתי הכפר מג'דל שמס, מצודת נמרוד ומעיין הבניאס, חשופה תצורה גירית עבה מאוד – כ - 600 מ' - יורה 4. תצורה זו כוללת בבסיסה את תצורת חיפה, הידועה מתת-הקרקע בגליל ובקידוח חיפה, ובגגה - את תצורת זהר, בהשוואה לתצורה זהה שכונתה כך בקידוחי הנפט של רכס זהר ליד ערד. מעל תצורת זהר נמצאים פצלי כידוד - סלעי חןר וחרסית צהובים ושחורים, הבונים את אזור הכפר מג'דל שמס - יורה 5. ולבסוף, יורה 6 ויורה 7 - תצורות באר שבע - גירים אפורים, עשירים במחטי ספוגים, וחלוצה - גירים צהובים וחומים וחרסיות, הבונות את המשך הרכס ממג'דל שמס לעבר ברכת רם, האגף המערבי של בקעת יעפורי.

למרגלות החרמון, בדרום ובמערב, מצויות שכבות צעירות יותר. בין מג'דל שמס לנוה אטי"ב, למשל, נראות שכבות אבן חול וחרסית מתקופת הקרטיקון התחתון, הבולטות בגונן הוורוד-אדום. חול זה נחצב בשנים האחרונות על ידי תושבי מג'דל שמס.

הגבול שבין היורה לקרטיקון התחתון קשור לפעילות טקטונית וגעשית חזקה, ולפעילות ארוזיבית חזקה. עדות לפעילות הזו יש במחשופים של דיקים בזלתיים ובשכבת בזלת לא עבה שנראים יפה בכביש העולה לנח"ל נמרוד.


תרשים 2: חתך באגף הדרומי מערבי של קמר החרמון
(ע"פ גולדברג, 1980)

בשכבות השונות בחרמון נפוצים מאבנים שונים. סלעי היורה מכילים קפודי ים, אמוניטים, אלמגים, צדפות ושבלולים שונים. תצורת באר שקע עשירה בדרבנות של קפודי ים, המכונים "אבן היהודים" וידועים מתקופת הצלבנים בכוחם המאגי ובסגולות המרפא שלהם. באבני החול של הקרטיקון התחתון נמצאים שרידי עצים מפוחמים וגושי שבר זהוב, שהוא שרף של עצים קדומים.

הקמר הנרחב והגבוה של החרמון קולט כמויות גדולות של משקעי שלג וגשם. מבנה הסלע, שהוא גיר סדוק וקרסטי, מאפשר חלחול רב של המשקעים והפיכת קרוב למחציתם למי תהום. הנגר העלי אינו גדול, עקב ריבוי הדולינות והבולענים, הבולעים את המים. לא בכדי בוקעים למרגלות החרמון, סביב סביב, בלבנון, בסוריה ובישראל, מעיינות שופעים ועשירים. בתחומנו נמצאים הבניאס, הדן, החצבאני והוזאני. מים רבים אלה זורמים דרך הירדן אל הכנרת, ומעשירים את מאגר המים המתוקים של ישראל.

הגולן

הנוף הגיאולוגי בגולן הוא בעיקרו נוף געשי, שנוצר בתקופה גיאולוגית מאוחרת, יחסית, והוא שונה מן הנוף בשאר אזורי הארץ, שרובם בנויים סלעי משקע קדומים יותר. ההבדלים העיקריים בין שני סוגי נופים אלה מנוסחים בטבלה שלהלן.

נוף סלעי המשקע ברוב אזורי ארץ-ישראל הנוף הגעשי בגולן
גיל גיאולוגי החל מלפני מיליון שנה בחלקים "הצעירים" של ארץ-ישראל, ועד לפני מאות ואלפי מיליוני שנים באילת כמה עשרות אלפי שנים
סביבת
ההשקעה
רוב סלעי המשקע נוצרו בימים או באגמים ורק מיעוטם ביבשה יבשתית
קצב הבנייה בנייה איטית ומודרגת. הנוף נבנה במשך מיליוני שנים בנייה מהירה בעקבות התפרצויות געשיות. הנוף נבנה בתוך ימים אחדים עד חודשים אחדים
המסלע סלעי משקע ימיים, אגמיים וחופיים ולידם אבני חוף יבשתיות, סלעים מגמתיים וגעשיים וסלעי תמורה (מטמורפיים).
כל אלה מגוונים עד מאוד, על פני השטח וגם בעומק
געשי - בזלת, סקוריה וטוף, אחיד על פני השטח וגם בעומק
טקטוניקה קימוטים ושברים מסוגים ובהיקפים שונים כמעט אינה מצויה, להוציא את שברי עמק חולה
בליה בליה נמרצת וממושכת, המכרסמת בצורות נוף רכות, שוחקת הרים וממלאת בקעות הבליה עודנה בתחילתה ויש גם צורות נוף רכות בצורתן הראשונית

הנופים הגעשיים של הגולן ציוריים ביותר; תהליכי הבליה המעטים בחבל זה, והשתמרות צורות הנוף המקוריות שלו, מקילים על הבנת התהליכים שבנו אותו. גם סביבת ההשקעה היבשתית, שהיא סביבת חייו הטבעית של האדם, מאפשרת לנו לעקוב אחר תהליכי בניית הנוף, ואינה מצריכה חדירה למהותה של סביבת ההשקעה הימית, השונה בתכלית מזו שאנו רגילים בה. כל אלה, נוסף על המסלע האחיד, עושים את הגולן לחבל מאלף ביותר מנקודת ראות גיאולוגית. כאן קל לתפוס את הדינמיקה של הנוף, שלכאורה הוא סטטי לחלוטין.

המסלע

בגולן מצויים ארבעה סוגי הסלע הבאים, לפי סדר שכיחותם: בזלת, סקוריה, טוף וקרקע מאבנת.

הבזלת היא סלע שחור, קשה מאוד, המכיל בדרך כלל מספר לא גדול של חללים עגלגלים, הנקראים וסיקולות. אם נתבונן בו מקרוב, נראה שהוא בנוי ממסה דקת-גרגר וכמעט אחידה. בזכוכית מגדלת יתגלו בו, פה ושם, גבישים ירוקים של המינרל אוליבין וגבישים שחורים של המינרל פירוקסן.

הבזלת נוצרת כאשר הסלע המותך במעמקי כדור הארץ, שהטמפרטורה שלו מגיעה עד ל- C°1,200 ו - C°1,400, והנקרא מגמה, עולה ב"צינורות" הגעשיים עקב הלחץ המופעל עליו. בסלע זה לכודים גזים לוהטים. כאשר יורד הלחץ, משתחררים גזים אלה ומתפרצים כלפי מעלה בדרכים משלהם. המגמה דלת הגזים, הנקראת לבה, משתפכת על פני הארץ, מתקררת ומתקשה. תוך כדי קירור משתחררות מן הלבה המתקשה שאריות הגזים, ויוצרות את החללים המעוגלים, הם הוסיקולות.

הסקוריה נוצרת כאשר קצב עליית הסלע המגמתי אל פני כדור הארץ הוא מהיר מאוד, והגזים אינם מספיקים להשתחרר מן המגמה לפני שהגיעה ללוע. כתוצאה מכך מתחוללות במקום, בזו אחר זו, התפוצצויות געשיות, היורות לחלל האוויר גושי מגמה, טיפות מגמה וקרעי מגמה. התקררותם של גושים אלה גם היא מהירה מאוד. הם נזרקים מן הלוע בעודם נוזלים, ובנופלם ארצה הם הופכים כבר לסלע מוצק, המלא כולו בועות גז שהשתחרר תוך כדי התפרצות. זוהי הסקוריה: סלע שחור, או אדמדם - אם חלו בו תהליכי התחמצנות ובליה, המלא כולו וסיקולות, ועל כן הוא קל מאוד.

הטוף נוצר כאשר ההתפוצצויות הן רצופות וחזקות ביותר; אז נקרע החומר הגעשי שבלוע ו"נטחן" לחלקיקים זעירים - אפר געשי ואבק געשי - המוסעים ברוח למרחקים. כאשר נופל האפר על הארץ, נוצרות שכבות של סלע געשי דק-גרגר וכמעט בלתי מלוכד, הוא הטוף. בדרך כלל הטוף שנוצר בקרבת הר הגעש הוא גס יותר, וזה שנזרק הרחק מהר הגעש - דק ומרובד יותר. הסקוריה והטוף נקראים בשם משותף: "פירוקלסטים", כלומר, חלקיקי אש.

קרקע מאבנת נוצרת בעקבות תהליכי הבליה החלים בסלע הגעשי בתום ההתפרצויות הגעשיות. בתהליכים אלה נוצרת על פני סלע זה שכבת קרקע. אך אם תחזור ותתרחש בשטח זה פעילות געשית - תיקבר קרקע זו מתחת לסלע הגעשי החדש, ותתקבלנה שלוש שכבות, זו על גבי זו: שכבת בזלת, עליה שכבת קרקע מאבנת, ועליה שוב שכבת בזלת. בהכללה אפשר לומר, שמרבית שטחו של הגולן בנוי משכבות עבות של בזלת וביניהן אפקים דקים של קרקע מאבנת. על פני השטח בולטים הרי געש גדולים וקטנים, הבנויים בעיקר סקוריה וטוף.

השתרעות וגבולות

הגולן הוא חלק מגוש געשי אדיר, שבצפון הוא גובל בגוש הגבוה של החרמון, שבנוי גיר ימי קדום. במערב הוא נשבר בשברי המדרגות של שולי הגולן; המשכם במערב של סלעי הבזלת של הגולן מצוי אפוא מתחת למעטה עבה של קרקע, כבול וחלוקים, המרפדים את קרקעית עמק חולה. בדרום הולך גוש זה ונעשה דק יותר ויותר, עד שבממלכת ירדן, מעבר לירמוך, נותרו ממנו רק כברות ארץ געשיות קטנות ומבודדות, הפזורות על פני הגוש הגירי העבה. במזרח מתעבה הגוש הגעשי. לעוביו הגדול ביותר הוא מגיע באזור החורן בהר הדרוזים - ג'בל א-דרוז; מזרחה משם הוא נעשה דק יותר ויותר, עד שהוא נעלם במדבר הסורי.

אפשר לראות אפוא את כל אזור הגולן והבשן כ"עדשה" געשית ענקית, שחלקה העבה ביותר נמצא ממזרח לנו, והגולן יושב על שוליה הדקים ממערב.

שכוב הקרקע

סדרת הסלעים הגעשיים בצפון הגולן נמצאת על סלעים ימיים גיריים מגיל האיאוקן, ואילו בדרום הגולן היא נמצאת על סלעים ימיים, אגמיים ויבשתיים מתקופת הניאוגן. אחד ההסברים לשכוב זה של הקרקע ניתן בתרשים 1. מן התרשים, המדגים חתך בקו צפון-דרום, אנו יכולים ללמוד את סדר המאורעות הבא:

א. לאחר ההשקעה הימית בגיל האיאוקן נפסקה ההשקעה והחלה הבליה.
ב. בדרום הגולן נוצרה סדרת סלעים ניאוגניים וסלעים געשיים לסירוגין. אפשר שסדרה זו נמצאת גם במרכז הגולן ובצפונו, אך שם אין היא חשופה על פני השטח.
ג. קילוחי בזלת אדירים השתפכו על פני הגולן וגם על פני הגליל התחתון, וכיסו את פני השטח בבזלת הכסוי.
ד. במרכז הגולן ובצפונו נמשכת פעילות געשית מצומצמת יותר, שיצרה בזלות "צעירות" והרי געש של טוף וסקוריה. זוהי "תצורת גולן".


תרשים 1 שיכוב הקרקע בגולן


תרשים 2 חתך גיאוגרפי לרוחבו של מרכז הגולן

בתרשים החתך הגיאוגרפי במרכז הגולן, ממזרח למערב (תרשים 2), אפשר לראות שהגולן מחולק לרצועות שכיוונן צפון-דרום. טורים של הרי געש מסמנים את גבולות הרצועות האלה.

תרשים 3 מבהיר את המבנה הגיאולוגי הסכמטי של חתך זה, להוציא את רכסי הגבול. כאן התרחשו שני מחזורים געשיים עיקריים: במחזור הראשון נוצרה הבזלת המסומנת בסימן BA ("בזלת בלתי מחולקת תחתונה") מעל לסלעים גיריים מגיל הקנומן עד גיל האיאוקן. על גביה נשפכה הבזלת המסומנת ב-BD ("בזלת דלוה") ומעליה מתנוססים, פה ושם, הרי געש קטנים המסומנים ב-ScS ("סקוריה שיבן"). אחר כך נפסקו השתפכויות הבזלת, ומרכז הפעילות הוסט מזרחה.


תרשים 3 המבנה הגיאולוגי של מרכז הגולן

במחזור השני, המזרחי יותר, נשפכה תחילה BM ("בזלת מויסה"), ומעליה נוצרו חרוטים של סקוריה ואפר געשי, הבנויים ScO ("סקוריה אדם") וכן TA ("טוף אביטל").
מהרי געש אלה פרצו קילוחי לבה שיצרו את BE ("בזלת עין זיון") ואת BF ("בזלת אלפרן").

אחרי מחזור געשי שני זה חלה הפסקה, ומרכז הפעילות הוסט מזרחה מזה, אל האזור הנמצא מעבר לקווי הפסקת האש: קילוחי הלג'ה, הצעירים עוד יותר - לפי אחת העדויות פרצו קילוחים אלה לפני כ - 4,000 שנה בלבד - והר הדרוזים, שהוא הר הגעש הגדול והבולט ביותר בכל הגולן והבשן.

אפשר שהעדר הפעילות הגעשית בגולן היום אינו אלא זמני, ומרכז הפעילות הגעשית ממשיך וניסוט מזרחה, ועוד תתרחשנה התפרצויות געשיות אדירות אי שם במדבר הסורי הגדול, אך רק העתיד יוכל לאשר או להפריך השערה זו.

מבנים געשיים נבחרים בנופי הגולן

קילוחי בזלת

כאמור, מכוסה כל הגולן בקילוחי בזלת, שנרבדו זה על גבי זה. את ה"צעירים" והעליונים שבהם קל יותר לראות, ובהם אפשר להבחין בכמה חלקים עיקריים (תרשים 4).

לעתים קרובות בקעה הבזלת מסדק ארוך וצר, שאורכו עשוי להגיע עד קילומטרים אחדים, ורוחבו הוא בדרך כלל רק מטרים ספורים. היום קשה להבחין בסדק זה, משום שבמרוצת התקופות הגיאולוגיות הוא התמלא ונסתם, אך פעמים רבות נוצר ליד הסדק "רכס געשי" מוארך, ועליו מבנים מאוחרים יותר (תרשים 4, שמאל).

אם ההתפרצות הגעשית היתה נקודתית, כלומר, מנקודה אחת, אפשר להבחין, ברוב המקרים, במקום המוצא של הבזלת, הואיל ועליו מתנשא בדרך כלל "תל מקור". קילוח הלבה בוקע לרוב בצדו של הר הגעש, כפי שנראה בתרשימים 4 ו - 7, ורק לעתים רחוקות הוא בוקע מראשו.

הקילוח מתפשט והולך עד שפוסקת אספקת הלבה, ואז הוא נעצר ומתקשה. לרוב קל להבחין ב"מתלול הקילוח", שהוא חזיתו הקפואה של הקילוח, וכן בחלקו העליון של הקילוח. זה האחרון יוצר משטח מחוספס וטרשי, הנקרא "שלח הקילוח". לעתים מקיף הקילוח שטחים גבוהים, וכמותו אינה מספקת כדי לכסותם. אז נוצרים "איים" של סלע קדום, המוקפים בסלע צעיר. לפעמים נבלם הקילוח על ידי מכשול טבעי, ונוצרת מעין "בקעה" בלתי מכוסה. במקרה הראשון נמצא סלע קדום בעמדה טופוגרפית גבוהה יותר מאשר סלע צעיר ממנו, והיפוכו של דבר במקרה השני (תרשים 4, ימין ומרכז).

הנוסע בכביש קניטרה-מסלקה (מס' 98), כביש אלואסט-מרום-גולן (מס' 959), או כביש גשר-בנות-יעקב-עין-זיון (מס' 91), יוכל לראות מתלולי קילוח רבים, שמעליהם משתרעים שלחי הקילוח, ואפשר לראות את ההבדל שבין שיפוע הכביש בעלותו במתלול, ובין הנסיעה המישורית על גבי שלח הקילוח.

לעומת זאת, בקניונים התלולים אפשר לראות את חילופי הבזלת השחורה והקרקע המאבנת האדומה, ולשחזר את רצף האירועים הגיאולוגיים: קילוחי לבה ואחריהם בליה רבת עוצמה.

בכמה מקומות היתה הבליה כה רבה, עד שיצרה קניונים עמוקים. אלה היו אחרי כן ל"אפיקי ניקוז" לנחלי לבה עצומים, שירדו מן הרמה אל העמק שמתחתיה. מי שאינו רגיל בכך יתקשה אולי להבחין בקילוח ה"צעיר", הממלא את נחל חמדל, ממול לנוטרה, הואיל וכאן התופעה היא של "שחור על גבי שחור", אך בקלות אפשר להבחין ב"כתמי" הבזלת השחורים שנותרו בצדי אפיקו של נהר הירמוך, שהתחתר בתוך סלעי גיר לבנים. כתמים אלה הם שרידים של קילוחי הלבה האדירים, שזרמו במורד הירמוך לפני כמה עשרות אלפי שנים ומילאו את הקניון הלבן בסלע שחור. מאז עשו המים את שלהם והעמיקו מחדש את אפיקם, בסוחפם אתם את רוב ה"מילוי" ובהותירם רק שרידים בודדים של בזלת כהה פה ושם.


תרשים 4 יחידות מורפולוגיות בצפון הגולן

הרי הגעש

הרי הגעש הם מן התופעות המעניינות ביותר בגולן. צורותיהם נקבעות בתהליכים שיתוארו להלן.

ה"מאבק" כביכול בין הנוזלים והגזים שבתוך המגמה העולה הוא הקובע את טיב החומר הנפלט מן הלוע: גזים, לבה, סקוריה או טוף. מאבק געשי נוסף מתחולל בין החומר העולה ממעמקים ומפלס לו דרך החוצה, ובין החומר שכבר התקרר, התקשה ונערם, ועתה הוא חוסם את פתח היציאה. תוצאות מאבק זה הן הקובעות את צורתו של הר הגעש.

אם צופים בתחילתו של מחזור געשי חדש על גבי מישור בזלת קדום, במקום אחד ייפלטו בעיקר גזים, בשני - לבה, ובשלישי - סקוריה וטוף. התוצאות האפשריות של תהליכים אלה מתוארות בתרשים 5.

א. פליטת גזים. הגזים הנפרשים מן המגמה מפלסים את דרכם בסדקים ובחללים ההת-קרקעיים עד הגיעם אל פני הקרקע. במעבר מתנאי הלחץ הרב, שבו היו נתונים במעבה האדמה, אל הלחץ החיצוני, שאינו אלא אטמוספירה אחת, מתפשט הגז התפשטות רבה ונפחו גדל עד כדי התפוצצות. עקב התפוצצויות אלה נפערים לועות גדולים במקומות שבהם פרצו הגזים.

לפעמים אין המגמה פורצת לאחר התפרצות הגז, והלוע נשאר פעור כבור אדיר, תלול קירות, המתמלא לאטו בשברי סלעים, סחף וקרקע. אלה הן ה"מרות", הנקראות גם ג'בות, שבצפון הגולן, כגון אלג'בה אלכבירה, ליד חורבות הכפר סכיך (נ"צ 2192.2870; תרשים 5, מס' 2).

לפעמים מתחוללת פעילות געשית מצומצמת לאחר התפרצות הגז, ואז נוצר לוע המתמלא בסקוריה, כגון השקע שליד חורבות הכפר דלוה (נ"צ 2209.2767; תרשים 5, מס' 3, וכן תרשים 5א, מס' 3). מובן שאם מתחוללת פעילות געשית נרחבת, מכסים התוצרים הגעשיים את הבור וסביבתו, ושוב אין הוא ניכר על פני השטח.

ב. פליטת לבה. אם הלבה הנשפכת היא דלת גזים, יתקבל בדרך כלל חרוט געשי שטוח מאוד, שתלילות מדרונותיו נמדדת במעלות ספורות (תרשים 5, מס' 4). חרוט כזה הוא, למשל, רכס דלוה, הנמצא כקילומטר ממערב לחורבות הכפר דלוה.

על גבי החרוט יכולים להיבנות, בתקופה מאוחרת יותר, חרוטי אפר נוספים, קילוחים משניים של לבה וכו', ואז נוצרות קבוצות של הרי געש (תרשים 4, וכן תרשים 5, מס' 5), כגון קבוצות הרי געש - רכס בשנית - הנראים ממזרח לכביש ח'שניה-קניטרה (מס' 98), מתל עבאס בדרום (נ"צ 2306.2702) ועד תל א-ריחאניה בצפון (נ"צ 2275.2786).

ג. פליטת פירוקלסטים. כאשר נפלטים פירוקלסטים בכמות רבה דרך הצינור הגעשי, הם נופלים ונערמים, לאחר שהם מתעופפים באוויר במשך זמן קצר מסביב לפתח המוצא.

תרשים 5 האילן הגנטי של מבני הגעש

אם פתח המוצא הוא אנכי, ייווצר תל סימטרי ולוע במרכזו, כגון הר פרס (נ"צ 2313.2630). אך אם צינור המוצא מלוכסן, ייווצר חרוט אפר בלתי סימטרי, שעיקר התערמותו ממול לכיוון היציאה (תרשים 5א, מס' 1). מרבית הרי הגעש בגולן שייכים לטיפוס זה, למשל הר שיפון, בנ"צ 2223.2750.


תרשים 5א סוגים של הרי געש בגולן

אם פליטת הפירוקלסטים נמשכת והולכת, גם התל יגדל יותר, עד אשר תיפסק הפעילות הגעשית. אך לעתים קרובות באה גם לבה בעקבות הפירוקלסטים, והיא עלולה להתקשות בתוך הצינור ולאטום אותו, ב"פקק" החוסם את הלחץ הגעשי הבא מלמטה. במקרה כזה יכולה לחול שורת התרחשויות, היוצרות הרי געש מורכבים ומגוונים (שורת ההתרחשויות הזו מתוארת בתרשים 5, מס' 7 ואילך).

האפשרות הראשונה היא, שעם התמצקות פקק הבזלת בתוך הלוע ייסתם הצינור כליל, והפעילות בהר תיפסק סופית. הר געש כזה הוא למשל הר יוסיפון (נ"צ 2247.2738; תרשים 5, מס' 9).

האפשרות השנייה היא, שבגלל פקק הבזלת תחפש לה הלבה מוצא אחר ותפרוץ דרך הקיר הצדדי של ההר. קילוח הלבה יכול להיות לפעמים כה חזק, עד שכל הקיר שמעליו יתמוטט ויגלוש כלפי מטה, והחומר שלו יוטמע בקילוח, או יוסע על גביו למרחק ניכר. דוגמה לכך היא הר בנטל שליד קיבוץ מרום גולן, וקילוח בנטל הפורץ ממנו מערבה (תרשים 6, וכן תרשים 5, מס' 11). קיבוץ מרום גולן יושב בין ה"פצע" הפעור בצדו של הר בנטל, במקום שבו התמוטט וגלש קירו של ההר, ובין גבעות הסקוריה האדמדמות, ש"הוסעו" הרחק על גבי הקילוח.

אפשרות נוספת היא, שהלבה תמצא לה מוצא משני עבריו של פקק הבזלת, ואז ייווצר הר כפול-לועות, שבו פעיל לעתים לוע אחד ולעתים משנהו, ולפעמים שניהם יחד. הר כזה הוא הר כפל, נ"ג 1,010, נ"צ 2230.2826 (תרשים 5, מס' 10).

קיימת גם אפשרות מורכבת יותר. לפעמים נוצר ניקוז חוזר כלפי מטה של הלבה שעודנה נוזלית, הנאגמת תחילה בתוך הלוע. סדר האירועים הגעשיים יכול להיות אז כזה: תחילה נבנה חרוט אפר רגיל (תרשים 7, א); אחרי כן מתמלא הלוע באגם לבה (תרשים 7, ב); עם ירידת הלחץ בעומק, חוזרת הלבה ומתנקזת כלפי פנים, חוץ מכמות קטנה, שהתקשתה בבואה במגע עם דופנות הסקוריה (תרשים 7, ג). תהליך זה יכול לשוב ולהתרחש כמה פעמים, ומדי פעם מתעבה מתוך כך מעטה הבזלת שמעל הסקוריה. לאחר שנפסקת הפעילות הגעשית נסחפות דופנות הסקוריה החשופות על נקלה, ואילו מעטה הבזלת מגן על הסקוריה שמתחתיו, וכן נאספת מעליו קרקע, בשל צורתו הקעורה של משטח הבזלת (תרשים 7, ד, וכן תרשים 5, מס' 8). הר כזה, הנקרא "הר כיפה", הוא, למשל, תל ג'מוס, ממערב לחורבות הכפר דלוה (נ"צ 2203.2786).

לפעמים נוצר הר כיפה בתוכו ובהמשכו של שקע געשי, ואז מתקבל "הר טבעת": מסביב להר הכיפה קיימת מעין "טבעת שלילית': המכוסה שברי סקוריה וקרקע (תרשים 5א: יש להכניס את מס' 2 אל תוך מס' 3, כדי לקבל את מס' 4). הר כזה נמצא, למשל, לא הרחק מהר שיפון (נ"צ 2211.2759).

תופעה אחרת הקשורה בפקק כזה נוצרת כאשר הלחץ הגעשי מעלה "פקק" בזלת ענק לגובה רב. עם שחרור הגזים הכלואים, שוקע הפקק חזרה אל תוך צוואר הר הגעש, שב ומתרומם - ושוקע שוב, וכך כמה פעמים, עד שפוסקת הפעילות הגעשית.

אפשרות אחרת, והיא הרת האסון שבכולן, היא כאשר הלחץ המצטבר מגיע לממדים כה גדולים עד שהוא מפוצץ את כל ראש ההר ומעיף השמימה בזלת וסקוריה וטוף וסלעי-סביבה גם יחד. בגולן מודגמת תופעה זו בהר אביטל, המתנשא על כל סביבותיו במרכז הרמה.


תרשים 6 שחזור תהליך היווצרותם של הר בנטל וקילוח בנטל


תרשים 7 תהליך היווצרותו של הר כיפה

בהר אביטל היתה תחילה התשתית, כלומר חרוט בזלת שטוח (תרשים 8, א); עליו צמח חרוט אפר, הבנוי בעיקר סקוריה, ומעליהם נרבד והלך גם טוף דקיק. בשלב זה היה הר הגעש גבוה יותר משהוא כיום ב - 300 מ' לפחות (תרשים 8, ב, ג). אחרי כן עלו ופרצו דרך דופנות ההר כמה קילוחי לבה לכיוונים שונים. נראה שלבה זו סתמה גם את הצינור הגעשי (תרשים 8, ד). הלחץ האדיר, שהלך והצטבר מתחת ל"פקק", הצליח לבסוף לפוצץ ולהעיף את כל ראש ההר. ה"פצע" התמלא אחר כך בלבה טרייה, שנאגמה על קרקעיתו כיוון שלא הצליחה לפרוץ לה דרך החוצה. עד היום אין לבקעה ניקוז חיצוני, ולפיכך אין היא יכולה להיות תוצר של בליה (תרשים 8, ה).

לאחר התקשות אגם הלבה נערמו עליו, ברבות הימים, שברי סלעים שהידרדרו מן הדפנות, סחף וקרקע, וכך נוצרה בקעת אביטל, המשתרעת כיום בלבו של ההר (תרשים 8, ו).

האפשרות האחרונה אינה קשורה דווקא בפקק של בזלת, אלא באיזון הקיים בטבע; הלחץ הגעשי מעביר חומר ממעמקי האדמה ועורם אותו על פני האדמה. מתקבל מצב של "חוסר חומר" כביכול בעומק, ו'"עודף חומר" מעליו, שקרום דק של סלעים חוצץ ביניהם. כל זמן שהלחץ הגעשי קיים - הוא תומך בקרום זה ומקיים את האיזון. אך בהיפסקו עלול קרום הסלעים לקרוס תחתיו, והחומר יחזור, מחמת כוח הכבידה, בכיוון ההפוך, כלומר ישקע כלפי מטה. גם בדרך זו מתקבלת בקעה בלבו של ההר (תרשים 5, מס' 13). בקעה כזו נקראת בשם "קלדרה" ("קדרה"). יש להבחין בין "קלדרה של התפוצצות" ו"קלדרה של שקיעה", אם כי יש מקרים שבהם חברו שני התהליכים גם יחד ביצירת הקלדרה.


תרשים 8 השלבים ביצירת הר אביטל (בחתך מזרח-מערב)

פליאומגנטיזם

בכמה מקומות בגולן קיימת התופעה של "מגנטיזם הפוך": לסלעי הבזלת יש כאן שדה מגנטי משלהם, שהוא היפוכו של השדה המגנטי של כדור הארץ; אם מניחים מצפן על סלע כזה אפשר לראות שמחט המצפן פונה לכיוון אחר, לא לצפון, ובמקרים קיצוניים - אפילו לדרום.

תכונה זו של הבזלת הנמצאת כאן - מקורה בכך, שהבזלת מכילה כמה מינרלים הניתנים למגנוט - החשובים שבהם הם המגנטיט והאילמניט. כאשר הלבה הנוזלית מתקררת לאט, נוטים מינרלים אלה להסתדר בתוך הבזלת בכיוון השדה המגנטי השולט באותה עת בכדור הארץ. בתולדות כדור הארץ היו תקופות, שבהן היה הצפון המגנטי במקום שהוא נמצא בו כיום, כלומר, סמוך לציר הצפוני הגיאוגרפי. אלו נקראות תקופות של "מגנטיזם נורמלי". והיו תקופות של "מגנטיזם הפוך", שבהן היה הצפון המגנטי מצוי באנטארקטיקה. זהו ה"פליאומגנטיזם", מונח שפירושו "מגנטיזם קדום".

מכאן, שאם הבזלת התמצקה בתקופה של שדה מגנטי הפוך, הסתדרו המינרלים הניתנים למגנוט בהתאם לשדה זה, ומשזז הצפון המגנטי - היו כבר "תקועים" בסלע הקשה, בלי יכולת לזוז, והם שומרים עד היום על השדה המגנטי המקורי שלהם.

עם המקומות הבולטים שבהם ניכרת תופעה מעניינת זו נמנים נ"צ 2202.2828, מדרגת סלע בזלתית על שפת הכביש אלואסט-מרום-גולן (כביש מס' 959), מצדו הצפוני, ועוד מקומות רבים.

ביבליוגרפיה:
כותר: מבואות החרמון והגולן : גיאולוגיה
שם  הספר: מדריך ישראל החדש : אנציקלופדיה, מסלולי טיול
עורך הספר: בן יוסף, ספי
תאריך: 2001
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור; כתר הוצאה לאור; ידיעות אחרונות
הערות: 2. כרך 1 - מילון למונחי יסוד ומפתח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
2. כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
3. כרך 3. הגליל העליון וחופו / עורך הכרך - מושון גבאי.
4. כרך 4. הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות / עורכי הכרך - מושון גבאי, יצחקי גל.
5. כרך 5. הכרמל וחופו ורמות מנשה / עורכי הכרך - סלמאן אבו רוכן, יעקב שורר.
6. כרך 6. העמקים / עורכי הכרך - יוסי בוכמן, יצחקי גל.
7. כרך 7. שומרון ובקעת הירדן / עורכי הכרך - ספי בן יוסף, מנחם מרקוס.
8. כרך 8. השרון / עורך הכרך - יואב רגב.
9. כרך 9. מישור החוף הדרומי, פלשת / עורך הכרך - יואב רגב.
10. כרך 10. השפלה / עורך הכרך - יואב רגב.
11. כרך 11. הרי יהודה / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
12. כרך 12. ירושלים / עורכת הכרך - אלונה ורדי.
13. כרך 13. מדבר יהודה ובקעת ים המלח / עורך הכרך - ספי בן יוסף.
14. כרך 14. הנגב הצפוני / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
15. כרך 15. הר הנגב והערבה / עורך הכרך - מנחם מרקוס.
הערות לפריט זה:

1. לקוח מתוך כרך 2 - החרמון, הגולן ועמק חולה בעריכת מנחם מרקוס.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית