 |
מעשה מהו |
אחת המחלוקות החשובות ביותר, שהעסיקו את החכמים במשך דורות אחדים, היתה השאלה מה עדיף - תלמוד או מעשה. פירושו של המושג "מעשה" בהקשר זה הוא קיום מצוות בתחום החברתי, כגון צדקה, גמילות חסדים, סיוע לחתנים וכלות, ביקור חולים, קבורת המת וניחום אבלים. מובן, כי איש לא שלל את חשיבותם של התלמוד ושל המעשה כאחד. הבעיה שעמדה לפני חכמים היתה: מה קודם? למעשה היתה זו אפוא שאלה של עדיפויות. כך, לדוגמה, האם חבורת תלמידים, העוסקים בלימוד תורה עם רבם, צריכים להפסיק את תלמודם כל אימת שיש צורך בסיוע ובעזרה לנזקקים. ההתלבטות בשאלה זו באה לידי ביטוי במקור הבא:
וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד; נשאלה שאלה זו לפניהם: מי גדול? תלמוד או מעשה? אמר רבי טרפון: גדול מעשה. רבי עקיבה אומר: גדול תלמוד. ענו כולם ואמרו: גדול תלמוד - שהתלמוד מביא לידי מעשה (ספרי דברים, מא).
יש חוקרים, שנטו לפרש מחלוקת זו בדרך שונה; הם פירשו את המושג "מעשה" במשמעויות אחרות, כגון העשייה בתחום המדיני. הם הדגישו את זמנו של המקור, מן הימים שלפני מרד בן כוסבה, וביקשו אפוא לשוות לו משמעות בת הזמן. אולם דעתו של רבי עקיבה, שהעדיף דווקא את התלמוד, כבר יש בה משום הפרכת הנחה זו; שכן ידועה תמיכתו במרד בן כוסבה. יתר על כן, בתלמוד הירושלמי מצויה מסורת, המובאת בקשר למקור זה והמראה בעליל כי משמעותו של המושג "מעשה" היא בתחום הפעילות הסוציאלית:
רבי אבהו שלח לרבי חנינה בנו: יזכה [בתורה] בטיבריה. באו ואמרו לו: גומל הוא חסד [של אמת]. שלח ואמר לו: המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא, שכבר נמנו וגמרו בעליית בית ארוס בלוד שהתלמוד קודם למעשה (ירושלמי, פסחים ג ז, ל ע"ב).
רבי אבהו, ראש בית המדרש בקיסריה בסוף המאה השלישית, שלח את בנו ללמוד תורה בטיבריה, בבית המדרש המרכזי. משהגיע לאוזנו שהוא עוסק בקבורת מתים, הודיעו: אילו הייתי חפץ שתעסוק בקבורה... יכולתי להשאירך בקיסריה. מעשה זה משקף בבירור כיצד נתפס המושג "מעשה" אצל חכמים.
|
גישות שונות בקרב חכמים |
בין החכמים ניתן להבחין בין ההולכים בשיטת רבי עקיבה ומעדיפים את התלמוד, ובין ההולכים בשיטת רבי טרפון ומעדיפים את המעשה. אחד החכמים שהעניקו עדיפות למעשה הוא רבי יהודה בן אלעיי, מחשובי החכמים בדור אושה שלאחר מרד בן כוסבה: "רבי יהודה כשהיה רואה את המת ואת הכלה מתקלסין, היה נותן עיניו בתלמידים ואומר: המעשה קודם לתלמוד" (ירושלמי, חגיגה א ז, עו ע"ג). או:
שוב מעשה ברבי יהודה בר אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה לפניו. אמר להם: מהו זה. אמרו לו: כלה שעברה. אמר להם: בני, עמדו והתעסקו בכלה... (אבות דרבי נתן, נוסח א, ד).
בן דורו של רבי יהודה, רבי שמעון בר יוחיי, תלמידו המובהק של רבי עקיבה, מעניק במופגן קדימות לתלמוד על המעשה. כך, לדוגמה:
מעשה ברבי שמעון בר יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעים ואומר גידופין לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: ריקה, היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. אמר לו: הקדוש ברוך הוא יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר: יפה עשה לי הקדוש ברוך הוא שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים (אבות דרבי נתן, נוסח א, מא).
אמנם המצב המתואר במקור זה לכתחילה הוא שרבי שמעון בר יוחיי גופו עסק בביקור חולים. אף אין ספק, שתגובתו באה גם מחמת חציפותו של החולה. אך אין ככל אלה כדי לסלק את המשמעות החריפה העולה מדבריו, שביקור חולים הוא בבחינת "דברים בטלים".
|
תלמוד תורה כנגד כולם |
נראה, כי החכמים דבקו רובם בשיטתם של רבי עקיבה ורבי שמעון בר יוחיי, היינו שתלמוד תורה כנגד כולם. יש לציין כי לתלמוד תורה עצמו יש גם משמעות חברתית, לא רק ביחסים שבין החכם לבין תלמידיו, אלא גם בפעולתו של החכם בחברה:
ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר "אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא" (משלי ב ה). מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל, שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח ,אבות דרכי נתן, נוסח א, ד).
מקור זה משקף בעליל את התהליך, שנדון למעלה - כיצד תפס לאחר חורבן בית המקדש תלמוד תורה את מקומם של הקרבנות, ולתפיסתו של בעל המימרה הוא אפילו עדיף מהם.
קראו עוד:
החברה היהודית : עלייתו של מעמד החכמים
החברה היהודית : בתי המדרשות ועולמם החברתי של חכמים
החברה היהודית : תלמוד או מעשה (פריט זה)
החברה היהודית : החסידים
החברה היהודית : חברים ועמי הארץ
החברה היהודית : עמדת חכמים כלפי שומרונים ונוכרים
החברה היהודית : עולים מתפוצות הגולה
