בלי הזמן – אין לסיפור קיום. זיקתו של הסיפור לזמן כפולה היא: הסיפור מתרקם בתוך הזמן, והזמן מתרקם בתוך הסיפור. הסיפור נזקק לזמן שמחוצה לו כדי לפרוש את עצמו, שלב אחרי שלב, לפני הקורא. מן האופי העוקב של הלשון, שהיא כלי הביטוי של היצירה הספרותית, מתחייב שקליטת הסיפור לא תוכל להתבצע בבת-אחת אלא רק בתהליך הנמשך בזמן; כדי לעקוב אחרי העלילה המתפתחת והולכת דרוש משך מסוים של זמן. והסיפור נזקק לזמן פנימי, כיוון שהדמויות קיימות ופועלות בזמן, והמאורעות שמסופר עליהם מתרחשים בזמן. כל מה שחל בו שינוי במהלך הסיפור וכן כל מה שבעינו עומד ללא שינוי – הכול מתקיים בתוך הזמן.

זיקה כפולה לו לזמן, השלכות חשובות לה הן לגבי מהותו של הסיפור, אפשרויותיו ומגבלותיו, והן לגבי דרך האינטרפרטציה. באשר לזמן החיצוני, מן העובדה שהסיפור נגלל לפנינו קטע אחרי קטע, נובע שעד שלא הגענו למלה האחרונה, אין ביכולתנו לעמוד על מלוא משמעותה של המלה הראשונה. בכך דומה היצירה הספרותית ליצירה המוסיקלית, ושונה היא מן היצירה הפלסטית, הציור והפיסול, שניתן לקלוט אותם בשלמותם בבת-אחת. אך בניגוד ליצירה המוסיקלית, המסוגלת להשמיע לנו קווי מנגינה אחדים בעת-ובעונה אחת, אין ביכולתו של הסיפור למסור בו-בזמן על התרחשויות שונות, שאירעו באותה השעה. כאן אחת המגבלות העיקריות של הסיפור, ובהמשך יוברר באלו דרכים מנסים המחברים המקראיים לגבור על מגבלה זו.

כיון שהסיפור מתגלה לעיני הקורא באופן הדרגתי, צעד אחר צעד, יכול המחבר לנצל את אי-ידיעתו הארעית של הקורא כדי להגביר את העניין ואת המתח. כמו-כן מנצל המחבר את זיקתו של הסיפור לזמן הקיים מחוצה לו כדי לבנות ולארגן את היחידות המרכיבות את הסיפור – המלים, צירופי המלים, המשפטים, הפיסקאות: המחבר מגוון את אורכן של היחידות הללו במטרה למנוע חד-גוניות. הוא בוחר את המלים, מרכיב את המשפטים ובונה את הפסקאות תוך שימת-לב לשיעורי הגודל שלהם כדי ליצור מקצב משתנה, אשר גם הוא פוקנציה של הזמן.

באשר לזמן הפנימי, גם אותו מנצל המחבר, הן במישור הכמותי והן במישור האיכותי.

הזמן בסיפור שונה בתכלית השינוי מן הזמן הפיסיקלי, האובייקטיבי. הזמן האובייקטיבי, הנמדד בכרונומטר, הוא רציף, זורם באופן שווה וללא הפסקות, האטות או תאוצות (כל עוד מהירות מערכת המדידה היא יציבה), הוא מתקדם בקו ישר ובסדר קבוע מן העבר דרך ההווה אל העתיד, והוא בלתי-הפיך.

לא כן הזמן בסיפור. הזמן בתוך הסיפור הוא סובייקטיבי, מתרחב או מתכווץ בהתאם לנסיבות; הוא לעולם אינו רציף – יש בו פערים, עיכובים ודילוגיים; ואין קיימת בו החלוקה הקפדנית בין עבר, הווה ועתיד. על-ידי הבטות אחורה וקדימה, על-ידי זכרונות מן העבר וציפיות לעתיד מיטשטשות ומתמזגות התקופות. הזמן הסיפורי הוא בלתי-שווה, בלתי-סדיר וכיוונו ומהירותו משתנים תכופות.

בשביל המחבר הזמן הוא כחומר ביד היוצר. הוא יעצב אותו כרצונו כחלק בלתי-נפרד מעיצוב היצירה הספרותית כולה. עיצוב הזמן בסיפור לא יהיה מקרי או שרירותי, אלא הוא יהיה פונקציונלי ויתרום תרומה ממשית, תוך תיאום ושיתוף עם היסודות האחרים, למגמת הסיפור השלם על תופעותיו, משמעויותיו וערכיו. מלבד התפקידים ביחס לסיפור עצמו, כגון העמדת הדגשות או רמיזת קשרים בין עניינים שונים, יכול הזמן בסיפור למלא גם תפקידים ישירים לגבי הקורא, כגון יצירת מתח או קביעת עמדה.

הזמן הפנימי משמש כאמצעי רב-ערך להקמת הבנין של הסיפור. קטעים בהם הזמן חולף במהירות באים בסירוגין עם קטעים בהם הזמן עובר לאט או אפילו נעצר לגמרי. הערכים המשתנים של מהירות הזמן קובעים את מבנה הסיפור, וביותר מובלט המבנה על-ידי הפערים, פרקי-הזמן הריקים, שבין האפיזודות המסופרות.

אין המחבר משתדל כלל למסור לנו רצף של זמן, שנמשך ללא הפוגה וזורם בקצב אחיד. והיות שההכרעה מה לספר ועל מה לדלג, מה במהירות ומה באטיות, קשורה קשר אמיץ במידת החשיבות של הנושאים השונים, הרי צביונו של הזמן, כפי שהוא מעוצב בתוך הסיפור, תהיה לתועלת ולעזר רב לכל מי שיבקש לעסוק בפירושו של הסיפור, לעמוד על דרכיו ולחדור אל רוחו.

כיוון שבידי המחבר לערוך את סדר הזמן ואת כיוונו ללא תלות בחוקי הזמן הפיסיקלי, מובאים בסיפור לעתים אירועים מן העבר ואף מן העתיד (הבטות אחורה וקדימה) שלא במקומם הכרונולוגי. בדרך זו מרומזים קשרים ומשמעויות, שחובה לשים-לב אליהם בשעת הניתוח והאינטרפרטציה.

באמצעות העיצוב של הזמן הפנימי נקבעת אפוא, במידה מכרעת, דמותו של הסיפור על מבנהו וכל משמעויותיו, ונוצרים ההדגשות, ההבלטות והשיאים.

על אף המקום המרכזי שתופס הזמן במערך של הסיפור, אין הקורא הרגיל נוטה לשים-לב אליו, מכיון שמציאותו בסיפור כה מובנת מאליה, עד שכמעט אינה מורגשת. הוא קיים כרקע וכתשתית בלבד. אמנם הוא תשתית הכרחית ומתמדת, שהעלילה לכל אורכה מוצבת עליה, אך אין קיומו בולט לעין. ואף כאשר מופיעים בסיפור ציוני-זמן מפורשים, נראים אלה כבעלי חשיבות שולית בלבד. ואולם, כפי שיתברר להלן, מתן תשומת-לב לגורם הזמן בסיפור ובדיקת אופיו יתנו בידינו מפתח, שבעזרתו נוכל לחדור אל תוך הסיפור לפני-ולפנים.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok