אם הדמויות הן נשמתו של הסיפור, הרי העלילה היא עצמו ובשרו. היא עשויה מערכת מסודרת ומאורגנת של מאורעות, הערוכים ברצף זמני. בניגוד לחיים – בהם נתקלים אנו דרך קבע בשטף אין-סופי ובערברב של התרחשויות, שלרוב אין כל קשר ביניהן – בנויה העלילה בסיפור כשרשרת תכליתית ומשמעותית של מאורעות קשורים זה בזה. דבר זה מושג על-ידי ברירה קפדנית ואי-הכללה של כל מאורע, שאינו משתלב בדרך הגיונית בהשתלשלות המחושבת של סיפור המעשה.

העלילה מארגנת את המאורעות במטרה ליצור אצל הקורא עניין ומעורבות רגשית, וכן כדי להעניק משמעות למאורעות.

המאורע הבודד מקבל את משמעותו ממקומו ותפקידו במערכת השלמה. המאורעות הם כאבני-בניה, אשר כל אחת מהן תורמת את חלקה לבניין השלם, ובכך חשיבותה. בבניין העלילה אין אבנים מיותרות, אין אבנים חסרות תפקיד. הסרת אבן אחת עלולה למוטט את הבניין כולו, או לפחות לפגום בשלמותו הפונקציונלית והאסתיטית.

היחידות, שהעלילה מורכבת מהן, הן מסוגים שונים או, ליתר דיוק, מסדרי-גודל שונים. היחידה הסיפורית הקטנה ביותר היא זו המכילה התרחשות אחת. התרחשות היא או פעולה או אירוע: פעולה – כאשר הדמות היא הנושא (הנושא ההגיוני, לא בהכרח הנושא התחבירי) של ההתרחשות; אירוע – כאשר הדמות היא המושא של ההתרחשות.

צירוף של מספר יחידות קטנות כאלה יוצר יחידות גדולות יותר – מעמדות ומערכות. מצויים סיפורים העשויים מערכה אחת לבד, אך רוב הסיפורים בנויים ממערכות אחדות.

בין היחידות המרכיבות את המערכת העלילתית קיימים קשרים ויחסים מסוגים שונים. קשרים ויחסים אלה הם אשר יוצרים את מבנה העלילה. היחסים העיקריים שבין היחידות השונות הם יחסי סיבה ותוצאה, הקבלה וניגוד.

לעלילה השלמה יש התחלה וסוף ברורים. מתוך המאגר הבלתי-מוגבל של התרחשויות נבחרים עניינים המתאימים מבחינת הנושא להיות נקודות התחלה וסיום, כגון לידה ומוות או הטלת משימה ומתן שכר לאחר ביצועה. לפיכך אין לנו הרגשה, כי סיפור המעשה שלפנינו הוא עניין בלתי-גמור או בלתי-שלם. ההתחלה והסוף של הסיפור מסומנים לעתים גם בדברי פתיחה ודברי סיום מפורשים.

בין נקודת ההתחלה לנקודת הסיום משתלשלת העלילה בקו התפתחות היוצר דגם מסוים. לעתים קרובות ניתן להבחין בקו העולה באופן הדרגתי אל נקודת שיא, ויורד לאחר מכן אל מצב של רגיעה. אך יש גם דגמים אחרים של התפתחות העלילה. לפרקים מצוי בעלילה מפנה פתאומי, שהוא שינוי בלתי-צפוי בכיוון קו ההתפתחות.

במרכז העלילה עומד כמעט תמיד קונפליקט, התנגשות בין שני כוחות – בין שני אנשים, בין אדם לעצמו, בין אדם למוסד, מנהג או השקפה, או בין אדם לכוח על-אנושי, כגון אלהים או הגורל.

מספר סיפורים – שכל אחד מהם הוא יחידה שלמה כשלעצמה – מצטרפים במקרא זה לזה כדי ליצור חטיבה מקיפה. אזי נהפך הסיפור הבודד למרכיב אחד במסכת עלילתית רחבה. מידת האחדות של העלילה הרחבה נקבעת על-ידי סוג הצירופים בין הסיפורים הבודדים ועל-ידי טיב היחסים שביניהם. לרוב מקבל הסיפור הבודד משמעות נוספת כשהוא משמש כמרכיב בעלילה הרחבה.

החטיבות המקיפות מתחברות לספרים, והספרים לחיבורים גדולים, אשר מעלים לנגד עינינו בסקירה רחבה את כל ההיסטוריה מבריאת העולם ועד גלות בבל (הספרים בראשית עד מלכים ב'), ומאדם הראשון ועד שיבת ציון (הספרים דברי-הימים, עזרא ונחמיה). בתוך החיבורים הגדולים האלה, אשר בחלקם חופפים זה את זה, משובצים הסיפורים הבודדים לפי סדר כרונולוגי פחות או יותר, ובהתאם להשקפה היסטורית ודתית-מוסרית כוללת. הקפה זו היא המעניקה לאותם החיבורים הגדולים את אחדותם וגיבושם, על-אף היותם מורכבים מיסודות רבים ושונים.

נמצא אפוא, כי יחידות קיימות ברמות שונות – החל ביחידה הקטנה ביותר, המכילה התרחשות אחת, וכלה בחיבור הגדול, הכולל מספר ספרים. כל יחידה, בכל רמה פרט לאחרונה, משמשת כמרכיב ביחידה שמעליה; וכל יחידה ממלאת תפקיד ומקבלת משמעות בהתאם למקומה בתוך המבנה ההייררכי הגדול.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok