תרבות יוון הקדומה שהתפשטה על פני ארצות המזרח לאחר כיבושי אלכסנדר הגדול (323-356 לפני סה"נ).

בממלכתו נכללו כמעט כל יהודי העולם שבאותה תקופה, ואז באו לראשונה במגע יומיומי עם התרבות היוונית, לשונה, השקפת עולמה ודתה. עמים ברחבי האימפריה הושפעו, בדרגות שונות, מעוצמת ההלניזם ומקסמו. אך עקרונות היהדות, שכבר התגבשו דורות הרבה קודם לכן, עמדו בסתירה להלניזם. הניסיון שניסו יהודים מתיוונים להחדיר את הרוח היוונית ליהדות בכלל ולפולחן בפרט, נתקל בהתנגדות נמרצת מצד רוב העם, והביא להתקוממות החשמונאים ולבלימת ההשפעה ההלניסטית. זו הצטמצמה בעיקר לחוגי האריסטוקראטיה והכהונה, שלמדו יוונית, נטלו שמות יווניים והקימו בנייני פאר בסיגנון ההלניסטי.

כנגד זה גדולה היתה השפעת ההלניזם על הפזורה היהודית בארצות המזרח ובים האגאי. ביניהם הפכה הלשון היוונית לשפת יום יום ואף חדרה לחיי הדת. ספרות עשירה בלשון היוונית, הכוללת שירה, פרוזה ופילוסופיה, נוצרה בגולה. התנ"ך תורגם ליוונית (התרגום הנודע הוא "תרגום השבעים"). כמו כן נכתבו ביוונית קצת מן "הספרים החיצוניים, שחדרו מאוחר יותר לנצרות. השתלטות בית הורדוס על יהודה בשלהי ימי בית שני הגבירה את ההשפעה ההלניסטית, אך העם לא התבטל בפניה ונשאר נאמן לתורת ישראל המקורית. גם לאחר חורבן בית שני מנע עם ישראל בארצו את השתלטות התרבות היוונית, ואולם מתיוונים רבים בתפוצות הקלו על התפשטות הנצרות בקרב היהודים באסיה הקטנה ובאיזור יוון. במאות התשיעית והעשירית תורגמו חיבורים פילוסופיים חשובים מיוונית לערבית. אלה השפיעו על צמיחת ספרות הגות יהודית שמוזגו בה רעיונות של היהדות ושל ההלניזם.