רבות מן ההשקפות והמשמעויות הגנוזות בסיפור באות לידי ביטוי באמצעות הדמויות. בשיחתן ובגורלן מגלמות הדמויות את תפיסת-החיים של הסיפור. לא זו בלבד שהן עשויות לשמש למחבר לפה, אלא מה שמסופר עליהן ומה שאינו מסופר, אלו תכונות מוארות ואלו מואפלות, אלו פרטים מתוך מכלול השיחות והפעולות ומתולדות חייהן מובאים לפני הקורא ואלו מוצנעים – בכל אלה יש כדי לגלות את הערכים והנורמות הטמונים ביצירה, ומבחינה זו אין הבדל אם מדובר בדמויות בדויות או בדמויות היסטוריות. ההכרעות שהדמויות נתבעות להכריע בעמדן בפני אלטרנטיבות שונות, והתוצאות של ההכרעות האלה, יש בהן עדות מובהקת לממד המוסרי של הסיפור.
הדמויות גם נחנו בכושר להעביר את המשמעויות והערכים של הסיפור אל הקורא, כיון שהן עומדות ברגיל במוקד התעניינותו. באישותן ובקורותיהן מושכות הן את לב הקורא יותר ממרכיבים אחרים של הסיפור (פירושים, תיאורים וכד'). הן מצליחות בדרך-כלל לגרום למעורבות אמוציונלית ניכרית: אנו חשים מה שהן חשות, שמחים בשמחתן וכואבים בכאבן. אנו שותפים לגורלן ולנסיונותיהן. יש שהדמויות מעוררות את אהדתנו ויש שהן מעוררות את סלידתנו, אך אין אנו אדישים להן. אנו מעוניינים להכיר אותן, לראות כיצד הן פועלות בתוך סביבתן ולהבין את מניעיהן ואת מאווייהן. אנו עוקבים אחרי המאבקים, שהן מנהלות להגשמת שאיפותיהן, ובמיוחד קשובים אנו למוצא פיהן – בשעה שמדברות הן זו אל זו, מדברות הן גם אלינו.
חשוב להטעים דווקא כשמדובר בדמויות הנחשבות להיסטוריות כמו אלה שבסיפורי המקרא, שאין אנו מכירים אלא את הדמויות כפי שהן מעוצבות בסיפור, ובהן בלבד עלינו לדון. על טיבן של הדמויות המקראיות במציאות ההיסטורית אין אנו יודעים ולא כלום, ואין בידינו כל אמצעים לבדוק באיזו מידה נאמנות הדמויות, כפי שהן מעוצבות בסיפורי המקרא, למציאות. אמנם אפשר לקבוע, אם דמות מסוימת נאמנה לטבע האדם בכלל, אבל אי-אפשר לקבוע, אם היא נאמנה באופן ספציפי לטבעו של אדם היסטורי מסוים. לעולם לא נוכל לדעת, למשל, אם דוד כפי שהוא מצויר בספר שמואל, נאמן פחות או יותר לדוד כפי שהיה באמת. כל מה שיש בידינו לומר הוא שדמותו, כפי שהיא עולה מסיפורי ספר שמואל והתחלת ספר מלכים אינה אחידה, אבל היא משכנעת יותר דווקא בגלל המורכבות וריבוי הפנים שבה, מדמותו האידיאלית כל-כולה, כפי שהיא מבצבצת ממרבית המקומות בספר מלכים או כפי שהיא מעוצבת בספר דברי-הימים (בדברי-הימים מושמטת, כידוע, הפרשה המבישה של בת-שבע ואוריה כליל).
זאת ועוד: הדמות ביצירה הספרותית אינה אלא מכלול אמצעי העיצוב שלה. בעוד שבחיים האדם הוא עובדה קיימת, בין אם מישהו טורח לתאר אותו ובין אם לאו, הרי ביצירה ספרותית התיאור יוצר את הדמות.
להלן יוצגו הטכניקות העיקריות המשמשות לבניית הדמויות במקרא. תחילה יובאו הדרכים הישירות לעיצוב הדמויות, ולאחר-מכן הדרכים העקיפות.
