עמוד הבית > ישראל (חדש) > שלטון וממשל > יחסי חוץעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > השואה והחברה הישראליתעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > מדיניות חוץ
קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה


תקציר
על דיוני הממשלה בבקשת מעצמות המערב לבטל את מצב המלחמה עם גרמניה.



משה שרת והסכם השילומים עם גרמניה, 1952-1949 : חלק ה'
מחבר: יחיעם ויץ


סתיו 1950 וראשית 1951: דיוני הממשלה על שאלת גרמניה

בסתיו 1950 ובראשית 1951 עלתה שאלת גרמניה במליאת הממשלה בשלוש ישיבות. בראשונה, שהתקיימה בשלהי אוקטובר 70,1950 נדונה בקשת מעצמות המערב לבטל את מצב המלחמה עם גרמניה,71 והדיון זימן לשר החוץ שרת אפשרות להציג לשרים את עמדתו ואת עמדת ראשי משרדו בשאלה הזאת, עמדה שהתגבשה כאמור במהלך 1950. את סקירתו פתח שרת בדיווח על שתי בקשות הקשורות לגרמניה: הבקשה לבטל את מצב המלחמה ו'בקשה מיוחדת' לתמוך בהצטרפות גרמניה לחברות בארגון החיטה הבין-לאומי. הוא הודה כי התכוון תחילה להימנע מהצבעה, אך לאחר מכן הגיע למסקנה שיש לתמוך בבקשה הזאת. 'כי הנה רק אתמול שלשום דפקנו על דלתות אומות העולם שיתמכו בנו, ועכשיו עלינו לא להתנגד', הסביר שר החוץ.

חלק ניכר מסקירתו ייחד שרת לעניין הפיצויים. הוא הביע חרדה מפני החמצת ההזדמנות האחרונה לתבוע מגרמניה פיצויים. התעצמות המלחמה הקרה, אמר, מביאה לכך שגרמניה הולכת ומשתלבת מחדש ב'משפחת העמים' ועשויה לזכות ברהביליטציה גמורה בלא שתפרע את חובה לעם היהודי. בדבריו בהמשך הישיבה קשר שרת חרדה זו להתנגדותו לחרם המוחלט שישראל מטילה על גרמניה. עמדה זו, הדגיש, היא מאותן עמדות 'הנראות כמסברות את האוזן אבל למעשה אין הן עשויות להתקיים, על כל פנים אין הן יכולות להתקיים זמן רב'. אין כל אפשרות 'להחזיק מעמד של שלילה גמורה לגבי גרמניה ושל התעלמות ממנה. היא קיימת'. כדי לחדד את עמדתו הציג דוגמה מדיווחי אנשי שירות החוץ: קונסול גרמני בניו-יורק 'פונה לקונסול שלנו, הוא רוצה לערוך לו ביקור נימוסין. הקונסול שלנו עונה בשלילה. אבל אחר כך יש מסיבת קונסולים בניו-יורק, הקונסול הגרמני הולך למסיבה ושם הוא קיבל בברכה את הקונסול הישראלי, מה יעשה [הקונסול הישראלי]? או אולי ינדה את עצמו מכל פגישות הקונסולים?'. אילו נמחתה גרמניה מעל פני האדמה, הדגיש שרת, 'היתה השאלה נפתרת בשבילנו'. אולם זה לא אירע ולכן הדילמה שעמה יש להתמודד היא 'האם אנו רואים יסוד לאיזה הסדר על יסוד תשלום פיצויים, או שאנחנו נתעלם מהשאלות ונחרים אותה לעולם?'.

בסיום הדיון על הבקשות הקשורות לגרמניה קיבלה הממשלה החלטה 'מדודה': מצד אחד להשיב בשלילה על בקשת המערב לבטל את מצב המלחמה עם גרמניה, ומצד אחר להסכים לצרף את גרמניה לאמנת החיטה הבין-לאומית.72 ההחלטה הזאת, שניתן לראות בה פשרה, הייתה עדות וסימן להתלבטות הממשלה: בין הכורח להשלים עם המעמד הבין-לאומי החדש של גרמניה לבין החשש הפוליטי והחרדה מתגובת הציבור הישראלי ובמיוחד מתגובת האופוזיציה.

זמן קצר אחרי הדיון הזה עלתה שוב שאלת גרמניה במליאת הממשלה, בשתי ישיבות - ב-26 בדצמבר 1950 וכעבור שבוע, ב-3 בינואר 1951. יוזם הדיון היה מנכ"ל משרד החוץ ולטר איתן.

במכתב למזכיר הממשלה זאב שרף ביקש איתן להעלות על סדר יומה את שאלת יחסינו עם גרמניה.73 הוא הציע לדון בשני עניינים. עניין אחד היה אם יש להשתמש בדיאלוג עם המערב על בקשתו לבטל את מצב המלחמה עם גרמניה 'על מנת להגיש איגרת מקיפה בדבר תביעותינו ובדבר האחריות הרובצת על מעצמות המערב לדאוג שגרמניה תמלא התביעות של עם היהודי'. ואיתן ביקש את אישור הממשלה לשגר את האיגרת הזאת. הוא חתר לנצל את הצורך של המערב להסדיר את יחסיו עם גרמניה כדי ללחוץ על הממשלה לזרז את תהליך קבלת ההחלטות בעניין התביעות מגרמניה.74 הוא עצמו ושר החוץ שרת קיבלו מסרים מנציגי ישראל בחוץ לארץ.75 העניין האחר שבו הציע איתן לדון היה 'החלטה עקרונית בדבר מגע עם שלטונות גרמניה לשם קידום תביעותינו'. הוא הדגיש ש,אפשר להשיג התקדמות של ממש אך ורק אם ממשלת ישראל תכנס למשא ומתן לא רק עם מעצמות הכיבוש בגרמניה אלא גם [עם] השלטונות הגרמניים בגרמניה המערבית והמזרחית'.

שרת עצמו לא השתתף בישיבה, מאחר ששהה בחו"ל, ואיתן ייצג את עמדת משרד החוץ. הוא דיבר בתחילת הישיבה ב-26 בדצמבר והציע לממשלה לפתוח במשא ומתן ישיר עם ממשלת גרמניה. 'מה שאנו מציעים לממשלה הוא להחליט בדבר שיגור משלחת ישראל [צ"ל: ישראלית], משלחת רשמית לנהל משא ומתן בדבר תביעות לפיצויים', אמר. הוא הודה כי מדובר אמנם בהחלטה קשה, אך אין מנוס ממנה. איתן נימק את עמדתו בשני נימוקים. ראשית, גרמניה אמנם עדיין איננה מדינה ריבונית, אך היא צועדת בצעדי ענק לקראת מעמד זה, ובמצב זה 'אין אנו רואים דרך אחרת של טיפול בדברים, אלא על ידי שיגור משלחת כזאת'. ושנית, מדובר בצעד שג'ון מק-קלוי (McCloy), הנציב העליון האמריקני בגרמניה, תומך בו, והוא 'יגיש כל התמיכה והעזרה האפשרית למשלחת זאת', ואף הקנצלר אדנאואר 'רואה בזה דבר חשוב', ו'מוכן לשלם סכום גדול מאד על מנת להשיג את השלום המוסרי, אם אפשר לומר כך, של גרמניה'. בהמשך טען איתן כי הגורם העיקרי שמעכב קבלת החלטה כזאת הוא 'החשש מפני דעת הקהל בארץ בפרט ובעם ישראל כולו', אולם, ציין, מדובר בחשש שווא.

הדברים עוררו התנגדות מצד שרים רבים, כולל נציגי מפא"י, והם חלקו על איתן בחריפות. שר התחבורה יוסף הודיע כי הוא מתנגד לכל משא ומתן ישיר עם הגרמנים וקבע כי יש לבקש ממדינה ידידותית שתנהל בשמנו את המשא ומתן. עמדה דומה הביע שר החינוך והתרבות רמז. אולם היו שרים שעמדתם הייתה שונה. לדוגמה שר הפנים והבריאות משה שפירא מהחזית הדתית המאוחדת ו'הפועל המזרחי' טען כי משא ומתן ישיר אין פירושו 'הכרה בגרמניה באיזו צורה שהיא'. הקריטריון היחיד שצריך להנחות בסוגיה זו הוא הקריטריון הכלכלי: 'היש סיכוי לקבל את הכסף או זה מפוקפק מאוד'. אם יש סיכוי לקבל כסף - 'מצווה להוציא זאת מידיהם, למה ייהנו עוד מכסף יהודים שרצחו אותם'; ואם אני צריך לתבוע כסף מהגרמנים - 'ברור שעלי להיות שם'.

בסיכומה של הישיבה ב-3 בינואר הונחו על שולחן הממשלה שתי הצעות החלטה, האחת הייתה לפתוח במשא ומתן ישיר עם ממשלת בון ולשגר לשם כך לגרמניה משלחת ישראלית רשמית. הצעה זו לא זכתה ברוב - חמישה שרים בעדה וחמישה נגדה. ההצעה האחרת הייתה כי 'נציגי ישראל יפנו לממשלות המרכזיות של מעצמות הכיבוש בדבר הבטחת פיצויים מאת גרמניה והחזרת רכושם של היהודים', והצעה זו זכתה ברוב.76 כך הטילה הממשלה על שר החוץ משימה שהוא עצמו התנגד לה.

בצמרת משרד החוץ שררה אי נחת מהחלטת הממשלה. דוגמה לכך היא תזכיר פנימי על הסוגיה שכתב יוסף תקוע, שכיהן באותם ימים כסגנו של רוזן, היועץ המשפטי של המשרד.77 בתזכיר, שנכתב יום אחד אחרי החלטת הממשלה, טען תקוע שההחלטה הזאת מאפשרת לנו 'למסור למעצמות הכיבוש את התזכיר הזה [כלומר איגרת הממשלה] בדבר תביעותינו נגד גרמניה ואם נרחיב את פירוש כוונות הממשלה, נוכל גם כן לשגר משלחת לגרמניה'. אולם, הדגיש תקוע, 'חוששני שעל יסוד החלטה זו לא נוכל להורות למשלחת זו לבוא לידי מגע עם שלטונות גרמניה. אני סבור שדווקא מומנט פוליטי זה יכריע את תוצאות פעולתה'. בהמשך טען ש'ספק גדול אם רצוי לרכז את מאמצינו הפוליטיים בפניות לשלטונות הכיבוש', והביע את דעתו כי אין לסמוך על מדינות הכיבוש בהקשר זה - הן אינן נוטות להטיל על גרמניה 'פתרונות, אשר אינם נעימים לה ביותר, של שאלות פעוטות לעומת הבעיות המדאיגות כעת את המעצמות הגדולות'. לכן סבר תקוע שהגיע הזמן 'לקראת יצירת מגע ישיר עם שלטונות גרמניה'.

70 ישיבת הממשלה, 30 באוקטובר 1950, גה"מ.
71 ראו לעיל, הערה 44.
72 ראו לעיל, הערה 70, בן-גוריון, שלא נטל חלק בדיון, אמר בסיומו שיש לקבוע עמדה ראלית לגבי גרמניה: 'הנה יש כבר אפילו חלוצים בישראל האומרים, שהגרמנים במזרח גרמניה הם כשרים, נאמנים ומתקדמים. יהיה אותו דבר עם מערב גרמניה. ישנה מציאות', אמר ראש הממשלה.
73 איתן אל שרף, 17 בדצמבר 1950, גה"מ, ח"ץ, 2417/2.
74 רוזנטל (לעיל, הערה 44), עמ' יט.
75 ראו לדוגמה: א' אבן אל שרת, 8 בספטמבר 1950, שם, עמ' 529. אבן טען שפגישת שרי החוץ של המערב ב-18-12 בספטמבר, שבה אמורה להידון שאלת גרמניה, עשויה להיות ההזדמנות האחרונה להציג את תביעותינו מגרמניה.
76 ויץ (לעיל, הערה 10), עמ' 249.
77 תקוע אל לשכת המנהל הכללי, 4 בינואר 1951, גה"מ, ח"ץ, 2417/2.

קראו עוד:

חלק א' : מבוא: הבמה והשחקנים
חלק ב' : מעמדו הציבורי של שרת
חלק ג' : 1949 וראשית 1950: הדיונים הראשונים על השילומים - ועדת נפתלי ובעקבותיה
חלק ד' : 1950: התגבשות עמדת משרד החוץ בשאלת הפיצויים
חלק ה' : סתיו 1950 וראשית 1951: דיוני הממשלה על שאלת גרמניה (פריט זה)
חלק ו' : דחיית הקץ: שתי האיגרות
חלק ז' : המערכת הפוליטית ערב ההכרעה על השילומים
חלק ח' : עמדת שרת בעניין המגעים הישירים
חלק ט' : הדרך להצהרת הקנצלר אדנאואר, 27 בספטמבר 1951
חלק י' : אוקטובר-דצמבר 1951: לקראת ההכרעה
חלק י"א : ינואר 1952: שרת בדיוני הכנסת על השילומים
חלק י"ב : סיכום

ביבליוגרפיה:
כותר: משה שרת והסכם השילומים עם גרמניה, 1952-1949 : חלק ה'
מחבר: ויץ, יחיעם
תאריך: ניסן תשס"ה , גליון 115
שם כתב העת: קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה
בעלי זכויות : יד יצחק בן-צבי
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית