טולסטוי, לב ניקולאיביץ'
Tolstoy, Lev Nikolayevich
(יסנאיה פוליאנה, רוסיה, 9.9.1828 - אסטפובו, 20.11.1910).
סופר רוסי. אחד מסופרי הפרוזה הגדולים בעולם ומחזאי חשוב. את רוב כתיבתו - הרומנים, הסיפורים והמסות - ייעד טולסטוי להחשת הרפורמה החברתית. הוא היה יריבם של כל המוסדות הפוליטיים, החברתיים והדתיים, והאמין כי כל שינוי חייב להתחיל אצל הפרט; וכי רק אדם, החי חיים נכונים, יכול לקוות להגשים את עצמו, ולפיכך גם להביא להגשמה אצל הזולת.
הוא צמצם את המחשבה הנוצרית לכמה תפיסות בסיסיות, שמרכזן "מלכות האל היא בתוכך". דמויותיו הבדיוניות שאובות בעיקר מהמעמדות שטולסטוי היטיב להכיר - האצולה והאיכרים - ולא מן המעמד הבינוני. הוא נטה ללגלג על לא-רוסים וכן על מנהגים זרים שנספחו לחיים ה"רוסיים" - אם שיטות חקלאיות מאנגליה או גינונים חברתיים מצרפת. כל המעמדות ביצירותיו משיגים חיים מלאים על-ידי הימנעות מהזר, החברתי, הביורוקרטי והמלאכותי ועל-ידי אימוץ הביתי, המוכר, הספונטני והטבעי. מוסקווה היא העיר, שבה עשויים חיי המשפחה לעלות יפה יותר מאשר בבירה, סנט פטרסבורג; אך רק בכפר, בעבודה ובסביבה הטבעית, מגיעות דמויותיו לחייהן האמיתיים ביותר. ברומנים ובסיפורים הקצרים שלו הנישואים הם האתגר האנושי הגדול ביותר. משפחתו הגדולה היתה קרקע-מבחן לתיאוריות שלו (שהיו ליברליות על הנייר יותר מאשר במציאות). היומנים שכתבו הוא ורעייתו חושפים את ציפיותיהם השונות. שאלת המין נעשית יותר ויותר חשובה בכתיבה המאוחרת של טולסטוי. זוהי ראייה חשוכה, אך במונחי המאה ה-20 יותר ויותר רלוונטית. הוא תופס את תפקיד הנשים בעיקר כהשלמה לתפקיד הגברים בחיי המשפחה: לנשים מטלות וחובות שונות; אך החל באנה קרנינה (מוסקווה 1877-1876; עברית 1957), ובמיוחד ביצירה מאוחרת - הסיפור סונטת קרויצר (ברלין 1890; עברית 1975) – מראה טולסטוי כי חיונית ההבנה המשותפת, המתורגמת לנשיאה משותפת במטלות הבית וגידול הילדים, שאם לא כן עלולים גברים ונשים להרעיל זה את חיי זה. המין כתאווה או כמכשיר להתרבות מובן לטולסטוי (אף שהוא מגנה את התאווה); המין כיחסים רומנטיים בין בעל, שהתנסה במין מימי נעוריו המוקדמים, לבין אשה "טהורה" הוא תופעה נלעגת ולא הוגנת. טולסטוי רואה את המצב הזה כיציר כפיו של הגבר, אך האשה נענית לו במהירות הרת-אסון. מתוך נקודת מוצא שרווחה במאה ה-19 - שהאשה רוחנית מטבעה, ושהאיכרים עולים מטבע ברייתם על האצילים, כמו במלחמה ושלום (מוסקווה 1868; עברית 1953) - התקרב טולסטוי אל האנרכיזם. בשנותיו האחרונות הפך שלא מרצונו למוסד, וה"טולסטויאניזם" השתלט עליו.
את ההכנסות מספרו האחרון התחייה (סנט פטרסבורג 1899; עברית 1950) הקדיש לעזרה למיעוטים דתיים נרדפים. השפעתו על מתקני-עולם כמו גנדי הרחיבה עוד יותר את תחום השפעתו. מספריו האחרים שתורגמו לעברית: ילדות, נעורים, עלומים (1966), סבסטופול (1988), קוזקים (1993). כן כתב טולסטוי סיפורים לילדים, וביניהם תורגמו לעברית: סיפורים (1943), משלי איסופוס (1951), סיפורי חיות ועופות (1959), מדבר (1966), סיפורים לקטנים (1971).
