ג'ויס, ג'יימס אוגוסטין אלויסיוס
Joyce, James Augustine Aloysius
(דבלין, 2.2.1882 - ציריך, 13.1.1941). סופר אירי.
מכיוון שהאמין כי אירלנד מאיימת על ההתפתחות החופשית של רוחו ואמנותו, בחר בגלות מרצון, ולאחר נסיון-נפל להשתקע בפריס ב-1902 יצא לאירופה בחברת נורה ברנקל (שנשא לאחר מכן לאשה) ב-1904. הם חיו בעיקר בטרייסט, ציריך (במלחמת העולם הראשונה) ובפריס, ולאחר הפלישה הגרמנית לצרפת חזרו לציריך.
ב-1904 החל ג'ויס לכתוב אוסף של סיפורים קצרים הקשורים ביניהם, המתארים את דבלין כעיר נגועה בשיתוק מוסרי. הוצאתו לאור של דבלינאים (Dubliners), שהתקבל לפרסום ב-1906, התעכבה בשל חששם של המדפיסים והמו"לים עד 1914 (לונדון; עברית 1971). נוסף לפרסום ספר שירים נאה, אך שגרתי במקצת, מוסיקה קמרית (Music Chamber) (לונדון 1907; עברית 1972), היה ג'ויס עסוק מאז 1904 בכתיבת רומן אוטוביוגרפי ארוך, שהקטעים העיקריים ששרדו ממנו ראו אור ב-1944 לאחר מותו. החומרים ששימשו ליצירה זו טופלו מחדש, רוכזו וזכו לעיצוב חדש לחלוטין בספר דיוקן האמן כאיש צעיר (A Portrait of the Artist as a Young Man) (ניו יורק 1916; עברית 1971). כאן מראה ג'ויס את השלבים. שבהם אמן-בכוח, סטיבן דדלוס, משתחרר בכוחות עצמו ממגבלות המשפחה, הגזע והכנסייה. בדיוקן פותחו חידושים טכניים וסגנוניים, שלא זכו לתשומת-לב בדבלינאים, וג'ויס החל לזכות בהכרה כסופר נועז ומקורי. עם זאת זכה מחזהו גולים (לונדון 1918) לתשומת-לב מעטה מאוד מצד הביקורת, ולא הועלה על הבמה במשך שנים רבות.
במרס 1918 החלו להופיע בכתבי-עת פרקים מתוך רומן, יוליסס (UIysses) (עברית 1992-1985) - למרות קשיים נוספים מחמת שיקולי צניעות מצד מדפיסים וצנזורים. עם פרסומו בפריס ב-1922, הוחרם יוליסס בארצות רבות; בארצות-הברית הוסר החרם רק ב-1933, ובבריטניה ב-1936, ועד אז כבר עשה לו שם בינלאומי. הוא עוסק בעיקר ביום אחד בדבלין, 16.6.1904, ובחוויותיהם של שני גברים: ליאופולד בלום - יהודי, שגם אם לא פעם הוא נוהג בצורה אבסורדית וזוכה ליחס משפיל, נותר, כאזרחים בדבלינאים, פעיל מבחינה מוסרית, גמיש ובעל תושייה; וסטיבן דדלוס, שעתה הוא אדם מריר, מובס ומך-רוח. אף שאירועי אותו יום הם מן ההתרחשויות הבנליות ביותר בספרות, המפגש הקצר בין שני האנשים הוא בעל משמעות רבה לשניהם, והתהליכים המנטליים שהם עוברים זוכים לביטוי מילולי מקורי ונועז ללא תקדים. יוליסס תפס בהדרגה את מקומו כאחד ההישגים הספרותיים החשובים ביותר של המאה ה-20, ואולי של כל הזמנים.
Poems Penyeach (פריס 1927) - ספר שירים מעניין ומלא-חיים יותר ממוסיקה קמרית, נותר בצל בגלל קטעים מיצירה חדשה, ששמה הזמני היה Work in Progress [תוך כדי עבודה], שהחלה להופיע מ-1924 והביכה גם את מעריצי כתיבתו המוקדמת של ג'ויס. הספר השלם, Finnegans Wake [תחייתו - או סעודת ההבראה - של פינגן] (לונדון 1939), התנער מכל מגבלות של שפה, מרחב, זמן ואינדיווידואליות בניסיון ליצג, בצורת חלום, את כל ההיסטוריה של האנושות, את חוויותיה ואת מערכת היחסים האישיים והחברתיים בה. מאז 1939 עמלים המבקרים וחוקרי הספרות על Finnegans Wake , ועד כה לא הצליחו להתיר אלא כמה חלקים וקווצות מסבך התוכן והסגנון. כך מגלה היצירה את ממדי שאיפתו של ג'ויס ואת שליטתו הגאונית במכמני השפה.
מספריו הנוספים שתורגמו לעברית: החתול והשטן ,1981), האחיות (1982), רוח מאי (1991), ג'קומו ג'ויס (1993).
