אורול, ג'ורג' (אריק ארתור בלר)
OrwelI,George
(מוטיהרי, בנגל, הודו, 25.6.1903 - לונדון, 21.1.1950).

סופר ומסאי פוליטי בריטי. בן לפקיד בשירות המדינה בהודו. למד באיטון, ולאחר לימודיו הצטרף למשטרה הבורמזית. ב-1927 השליך מעליו את שרידי המעמד שאליו נולד והמקצוע שבו בחר: הוא שב לאירופה, בחר לחיות בין המקופחים והשלים את לידתו-מחדש על-ידי אימוץ שם חדש. דפוק וזרוק בפריס ובלונדון (Down and out in Paris and London ) (לונדון 1933; עברית 1984) אינו מעוות על-ידי התפיסות האישיות של מחברו ומשוחרר מדעות קדומות. את מקומו כדוברו של הסוציאליזם, המסרב לפשט את האמת כפי שהוא רואה אותה, הבטיח אורול בספרו The Road to Wigan Pier [הדרך לרציף ויגן] (לונדון 1937); אך  Homage to Catalonia   [הומאז' לקטלוגיה] (לונדון 1938) הוא ודאי העדות המופלאה ביותר לכנותו: הוא מתאר את מלחמת האזרחים בספרד בצורה אידיאליסטית, מפני שהוא מציג את מטרות הרפובליקנים כהכרחיות וצודקות, בלא להסתיר את הסתירות שבדרכם ואת בגידתם. עם תום מלחמת-העולם השנייה היה סוציאליסט, שכמעט לא האמין עוד באפשרות מימושו של הסוציאליזם באמצעים הפוליטיים הזמינים. אף שהיה אנטי-מרקסיסט, לא יכול היה לנתק את הסוציאליזם מן המהפכה - אך לא יכול גם לנתק את המהפכה מהעריצות.

תמיד עסק אורול בכתיבה בדיונית, והרומן הראשון שפרסם היה Burmese Days [ימים בבורמה] (ניו יורק 1934). כפי שהודה, לא היה סופר ממש: "יש לאדם המון ניסיון, והוא משתוקק לכתוב עליו... ואין לו כל דרך להשתמש בו, אלא אם יציג את הדברים במסווה של רומן". עם זאת הוא זכור דווקא בזכות שני רומנים שכתב: חוות החיות (Animal farm) (לונדון 1945; עברית 1952) היה בראש ובראשונה סאטירה נגד סטלין - אך ההשתמעות הטרגית שלו, שכל חלום מהפכני סופו בגידה, מעניקה לו את הכוח להדריך את מנוחתם של קוראים, הרואים את מקור העוול הסטליניסטי באורתודוקסיה פשוטה. הספר 1984 (לונדון 1949; עברית 1971), הוא ביטוי בוטה לייאוש פוליטי. לא פעם יוחסה קדרותו של הספר למחלתו של אורול ולאמונתו הגוברת באפשרות לתמרן את נפש האדם. הייאוש שבספר אינו נובע רק מן העובדה שגורלו של הפרט נחרץ, אלא מ"אנוכיותו לאין-קץ של האדם" (במלותיו של אורול). אירוניה עצובה היא, שהסוציאליסט הנערץ ביותר של בריטניה עשה בספר הזה למען זיהוי הקולקטיוויזם עם העריצות בדעת הקהל יותר מכפי שעשה כל הוגה-דעות מן הימין. גמישות מחשבתו של אורול מתגלה במיטבה במסות ובקטעים שקובצו בספר The Collected Essays, Journalism and Letters (לונדון 1968).