כינוי למַהֲדוּרַת ספרי התנ"ך שנדפסו בתַבְנִית גדולה, בצירוף התרגומים לארמית ופירושים רבים, הכוללים את רש"י, רד"ק, ראב"ע, רמב"ן, רלב"ג, סְפוֹרְנוֹ ועוד.
בכל דף של "מקראות גדולות" נמצא נוסח המסורה, ולצִדו - התרגומים והפירושים.
המהדורה הראשונה של "מקראות גדולות" הודפסה בדפוס וֶנֶצְיָה, בהוצאת בּוֹמבֶּרג, בשנת 1524/5, ומעוצבת בסגנון שהתקבל בעיצוב ספרי התלמוד: טקסט מרכזי וסביבו פירושיו. הַמַהֲדִיר היה יעקב בן-חיים. זוהי המהדורה המקובלת והמוסכמת בתולדות המסירה של התנ"ך, והיא הבסיס לכל המהדורות הבאות, ולפיה מדקדקים באותיות, בניקוד ובטעמים.
