הסדרי נגישות
גשר מפעלים חינוכיים



לבן
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


לבן בן בְּתוּאֵל הארמי הוא אחיה של רבקה. משמעות השם "לבן" מקבילה למשמעות של לְבָנָה (= הירח), ואולי זהו כינוי של אֵל הירח.

בפרשת לבן יש " לשון נופל על לשון" עם השם "לבן" בפרק ל' 35, 37.
לבן הוא שחִיתֵן את רבקה עם יצחק בן אברהם (בראשית כ"ד). יעקב ברח אליו על פי עצת רבקה אמו (בראשית כ"ז 45-43, כ"ח 8-1, כ"ט 14-1). לבן השִׂיא ליעקב במירמה את לאה, בתו הבכורה, ואחר כך את רחל, בתו הצעירה (פרק כ"ט), וגם ניסה לרמות אותו בתשלום משכורתו (פרק ל' 43-25). יעקב ומשפחתו נמלטו ממנו, אך אחר כך התפייסו אתו וכרתו ברית שלום, שאותה הנציחו בהקמת גַלְעֵד זיכרון (פרק ל"א 1-ל"ב 1).
בתעודות נוּזִי מִמְסוֹפּוֹטַמְיָה מוצאים תיאורים של מִנְהָגִים מקומיים המקבילים למנהגים המתוארים בסיפורי יעקב ולבן. דמיון זה מעיד על רקע חברתי- משפטי דומה, כפי שאפשר ללמוד מן הדוגמאות הבאות:
1. לפי אחד המנהגים הנזכרים בתעודות נוזי, אדם חָשׂוּךְ בנים היה "מְאָמֵץ" צעיר לְבֵן, משִׂיא לו את בתו ומוריש לו את רכושו. בתמורה לכך, הצעיר היה עובד למענו ודואג לו - כך נשא יעקב את לאה ורחל בנותיו של לבן, והשתעבד לו;
2. אם לאדון נולדו בנים לאחר האימוץ - היו בנו הטבעי והבן המאומץ מתחלקים בירושה לאחר מות האדון. הבן הטבעי היה יורש את אלוהי הבית של הנפטר – התְּרָפִים שלו. לכן נחשבה רחל לגונבת התרפים (בראשית ל"א 19-14), אף-על-פי שלדעתה היא רק לקחה את מה שהגיע לה מרכושו של אביה;
3. בת האדון שנישאה לבנו המאומץ קיבלה מאביה שפחה, שהפכה לשפחתה - כפי שנתן לבן שפחה ללאה (את זִלְפָּה) ולרחל (את בִּלְהָה);
4. אישה שלא ילדה היתה נותנת לבעלה את שפחתה, והילדים שנולדו לשפחה נחשבו לבני הגבירה. מנהג זה משתקף במסופר על השפחות זלפה ובלהה ובניהן, שנחשבו לבנים של לאה ורחל.


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
ביבליוגרפיה:
כותר: לבן
שם  האתר: מקרא גשר : האתר שלך ללימודי התנ"ך - אנציקלופדיה
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים
בעלי זכויות : גשר מפעלים חינוכיים
הוצאה לאור: גשר מפעלים חינוכיים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית