עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > מפגשים ועימותים בין-דתיים > מסעות הצלבעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ-ישראל > תקופת השלטון הצלבניעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > שליטים וממלכות בארץ ישראל > תקופת השלטון הצלבני
יד יצחק בן-צביכתר הוצאה לאור


תקציר
על הלאום של הפרנקים בארץ ישראל בתקופת הממלכה הצלבנית.



החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : הפרנקים


כשבאו הפרנקים והתיישבו בארץ, תיארו אותם בני-המקום המוסלמים והנוצרים-המזרחים כמי שהיו מגולחים למשעי והקיפו עצמם בחזירים ובצלבים. ואילו פולק משרטר, ההיסטוריון המקומי הראשון של מדינת הצלבנים בארץ, תיאר בשנת 1120, לערך, את המצב החברתי בממלכה במלים אלה :

שמע ושקול איך העביר האלוהים בימינו-אנו את המערב למזרח. כי אנו המערבים נעשינו מזרחים. מי שהיה רומאי או פרנקי, הוא גלילי עכשיו או ארץ-ישראלי. מי שהיה אזרח רימס או שרטר, הוא עכשיו אזרח צור או אנטיוכיה. וכבר שכחנו את מקומות לידתנו; ולרבים מאתנו אין הם ידועים עוד . . . יש שלקחו לעצמם כאן נשים לא רק מבני-עמם, אלא מבנות סוריה או ארמניה, ואפילו בנות ערב שקיבלו את חסד הטבילה. יש שחותנם נמצא אצלם ויש שכלתם או חתנם או בן חורג או אב חורג נמצאים אתם ולא יחסרו אף נכדים ונינים . . . שפות שונות נעשו אחת והיא ידועה לשני הגזעים, והאמונה מאחדת את אלה שאבותיהם היו זרים . . . נוכרים נעשו לילידי המקום ; ומי שהיה גר נעשה עכשיו לתושב. יום-יום באים ומצטרפים אלינו הורינו וקרובינו כשהם עוזבים, גם אם בהיסוס, את אשר להם...ראו אפוא אל-נכון שנס גדול היה פה, נס שידהים את העולם כולו...

"לאום פרנקי" או "זהות פרנקית"

אם נכונים דבריו של פולק משרטר הרי שכבר לאחר עשרים שנה, לערך, כלומר שנות דור מאז הקמתה של הממלכה הצלבנית, נוצר מה שאפשר אולי לכנות "לאום פרנקי" ובוודאי - "זהות פרנקית". אחד ההיסטוריונים העלה לאחרונה מחדש את השאלה אם היתה אי-פעם "אומה" פרנקית, כלומר - אם הפרנקים בארץ-ישראל ובסוריה היו בחינת "אומה חדשה". התייחסויות האירופים במאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה לתושבי ממלכת ירושלים מורות כי אלה ראו אמנם בפרנקים שונים מהם במנהגיהם ובאורח-חייהם ועל כן בעלי זהות משלהם. ואמנם הפרנקים הושפעו מסביבתם המידית במזרח ואמצו לעצמם מן הנהגים של האוכלוסיה המקומית, אם כי שמרו על קשרים הדוקים עם אירופה וקיימו בקפידה את מנהגיהם האירופים. לכן היה מי שתיארם במאה השלוש-עשרה כך:

מי שגודלו במותרות, רכים ונשיים, מורגלים יותר למרחצאות מאשר לקרבות, מכורים לאורח-חיים לא טהור והולל, עטויים כמו נשים בגדים רכים.

אף-על-פי שהפרנקים נראו בעיני בני תקופתם האירופים בחינת "עם" ולמרות התיאור, פרי-עטו של פולק משרטר, של "האומה הפרנקית" ספק אם היו אומה בעלת ייחוד. אמנם במהלך המאה השתים-עשרה החל להיווצר בקרב שכבת הכובשים רגש מסוים של השתייכות, שבא לידי ביטוי בנאמנות לראש המדינה, המלך, אלא שמפלת קרב חטין שמה קץ להתפתחות זו. היא הביאה בעקבותיה להידלדלות כוח-האדם והיא היתה בעיקר מכה מוחצת לאצולת הממלכה. שורותיה הצטמקו והמשקע האוכלוסי ששרד מכל מסע-צלב לא נטמע עוד והפך לפרנקים, אלא שהמתיישבים החדשים התקיימו בארץ כ"לומברדים", "נורמנים", "בריטונים", "אנגלים" או "הונגרים". האצולה הפרנקית איבדה את כוח החיות שלה ולא יכלה עוד להפוך את המהגרים ל"פרנקים". הוכחה חותכת להיעדרו של כוח הטמעה כזה היתה הנטייה שהחלה להסתמן בממלכה עוד בתחילת המאה השלוש- עשרה להקים ארגונים והתאגדויות למיניהם לפי ארצות המוצא. אחת הדוגמאות הקדומות ביותר היא ייסוד המסדר הצבאי הגדול השלישי שהוקם בארץ-ישראל, המסדר הטבטוני או "המסדר על-שם מרים הקדושה של הטבטונים". הוא צמח מתוך אכסניה ובית-תפילה גרמניים שנועדו לשרת צליינים דוברי גרמנית שלא שמעו צרפתית, הלשון המקובלת בממלכה. כאשר הוכר בשנת 1199 המוסד בתור מסדר צבאי עצמאי, היה זה לא על בסיס הייחוד של "הרגולה", התקנון שלו, אלא על סמך המוצא הלאומי של חבריו, שהיו יוצאי ארצות גרמניה או דוברי גרמנית. העובדה שאבירים גרמנים העדיפו ליצור גוף משלהם ולא להצטרף למסדרים שקיימים היו בממלכה וקיבלו לשורותיהם אבירים בני כל האומות מורה על הלוך-רוח שהלך והתחזק במשך המאה השלוש-עשרה. ביטוי אחר לאותו הלוך-רוח הוא הבולמוס שאחז את הכל בממלכה הצלבנית, למן תחילת המאה השלוש-עשרה, לחפש הגנה בתוך גופים קורפוראטיביים קטנים. הכוונה לייסוד "אחוות" לפי מוצא אתני משותף לעזרה והגנה הדדית וליישוב סכסוכים. עם כוח נשקן והסולידאריות שלהן, זכו ה"אחוות" להשפעה פוליטית במדינה הצלבנית. אולם נאמנותן נתונה היתה בראש-וראשונה לארצות מוצאן, לספרד או לאיטליה, ולא לממלכת ירושלים. ה"אחוות" מסמנות אפוא שלב נוסף באובדן הלאום של הפרנקים בארץ-ישראל. התפתחויות אלה וכן היעדרה של שושלת מלכותית בארץ לאחר שכתר ירושלים עבר לידי ההוהנשטאופנים קיסרי רומא ומלכי גרמניה מזה ומעמדם המיוחד של יוצאי הקומונות הימיות מזה פעלו לטשטוש הזהות הלאומית הפרנקית.

לחלקים נוספים של המאמר:

החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : הפרנקים (פריט זה)
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : האצולה
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : הבורגנים
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : אזרחי הקומונות הימיות
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : חברי המסדרים הצבאיים
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : אנשי הכנסייה הלאטינית
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : האוכלוסיה המקומית
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : המוסלמים
החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : הנוצרים - המזרחים

ביבליוגרפיה:
כותר: החברה הארץ-ישראלית בימי הצלבנים : הפרנקים
שם  הספר: ההיסטוריה של ארץ-ישראל
עורך הספר: הר, משה דוד  (פרופ')
תאריך: 1985-1981
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי; כתר הוצאה לאור
הערות: 1. כרך א: מבואות, התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1982.
2. כרך ב: ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשר-332 לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1984.
3. כרך ג: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (37-322 לפני הספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1981.
4. כרך ד: התקופה הרומית ביזנטית, שלטון רומי מהכיבוש ועד מלחמת בן כוסבה (63 לפני הספירה-135 לספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1984.
5. כרך ה: התקופה הרומית ביזנטית: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי. (640-70). 1985.
6. כרך ו: שלטון המוסלמים והצלבנים (1291-634). עורך הכרך - יהושע פראוור. 1981.
7. כרך ז: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1260). עורך הכרך - אמנון כהן. 1981.
8. כרך ח: שלהי התקופה העות'ומנית (1917-1799). עורכי הכרך - יהושע בן אריה, ישראל ברטל. 1983.
9. כרך ט: המאנדאט והבית הלאומי (1947-1917). עורכי הכרך - יהושע פורת, יעקב שביט. 1981.
10. כרך י': מלחמת העצמאות (1949-1947). עורך הכרך - יהושע בן אריה. 1983.
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הכרך השישי בסדרה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית