עִיווּת הדין, אי- צדק במשפט.

במקרא מופיעה דרישה ברורה מהשופטים להיזהר ולא להטות דין: "לא תַטֶה משפט" (דברים ט"ז 19); "ארור מטה משפט גֵר יתום ואלמנה" (דברים כ"ז 19); "לא תטה משפט אביונך בְּרִיבוֹ" (שמות כ"ג 6).
שופטים שהיטו דין נחשבו לרשעים גמורים, והִדִיחוּ אותם מתפקידם וממעמדם, כפי שקרה לבניו של שמואל: "ולא הלכו בניו בדרכיו, וַיִטוּ אחר הבֶּצַע, ויקחו שוחד, וַיַטוּ משפט… ויאמרו אליו [ זקני ישראל]: הנה אתה זקנת, ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שִׂימָה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמואל א', ח' 3, 5).
הטיית הדין מסמלת את מעשי העָוֶול והדִיכּוּי החברתי, ומאפיינת תקופות גרועות מבחינה חברתית ודתית בתולדות העם.