הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > תקשורתעמוד הבית > מדעי החברה > פסיכולוגיה > פסיכולוגיה חברתית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתהסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי


תקציר
כמעט בכל תוכניות הטלוויזיה ישנם תכנים אלימים – פיזיים, מילוליים ומיניים. הצופים חשופים למידה גדושה של אלימות המשודרת מדי יום. לכך נוספים סרטי קולנוע אלימים, אתרי אינטרנט בעלי תכנים אלימים, משחקי מחשב אלימים ועוד. המאמר דן בשאלה האם הצפייה באלימות מגבירה אלימות או שהתוצאות הן הפוכות – הצפייה באלימות גורמת לפורקן (קתרזיס) – ומפחיתה תוקפנות?



צפייה באלימות בטלוויזיה : מגבירה או מפחיתה תוקפנות?
מחברת: נועה שפירא-אזולאי


צפייה בלוח המשדרים של הטלוויזיה, בערוץ הסרטים, ערוץ 3, ערוץ AXN ואפילו ערוץ הילדים וכמובן גם הצפייה בחדשות, מעידה על כך שכמעט בכל התוכניות ישנם תכנים אלימים – פיזיים, מילוליים ומיניים. הצופים, ילדים ומבוגרים, חשופים למידה גדושה של אלימות המשודרת בטלוויזיה מדי יום. כמו כן, נוספים לכך סרטי קולנוע אלימים, אתרי אינטרנט בעלי תכנים אלימים, משחק מחשב אלימים ועוד. השאלה היא מהן ההשלכות של חשיפה רבה כל כך לתכנים אלימים? האם הצפייה באלימות מגבירה אלימות או שהתוצאות הן הפוכות – הצפייה באלימות גורמת לפורקן (קתרזיס) – ומפחיתה תוקפנות?
על פי התיאוריה הפסיכואנליטית ותיאוריית התסכול והתוקפנות צפייה באלימות גורמת לפורקן ועל כן היא מפחיתה אלימות. לעומת זאת, תיאוריית הלמידה החברתית טוענת שצפייה בתכנים אלימים דווקא מגבירה אלימות; הצופה מחקה את הדמות האלימה ונוהג כמוה; החשיפה לתכנים אלימים נותנת הכשר לצופה לנהוג באלימות, כאשר האלימות מוצגת בהם כדבר רצוי וראוי; הצפייה באלימות מורידה את רמת רגישותו של הצופה וגורמת לו להזדעזע פחות מאירועים אלימים; והצפייה באלימות גורמת לעוררות ולהתרגשות העלולות להביא להתנהגות תוקפנית.
מחקרים הוכיחו שההסברים של תיאוריית הלמידה החברתית אכן נכונים. אולם, לשיטות המחקר השונות שבחנו את השפעת הצפייה בתכנים אלימים ישנם יתרונות וחסרונות. החוקרים ניסו לבדוק את השפעת הצפייה בתכנים אלימים בתנאיי שדה – בתנאי החיים הטבעיים של הנחקרים. פרקר ושותפיו (בתוך, שגיא ושגיב, 1996) ערכו שלושה מחקרים בארצות הברית ובבלגיה. הנחקרים היו מתבגרים – עבריינים צעירים השוהים במוסדות עם פיקוח מינימלי. הנחקרים צפו במשך שבוע בסרטים אלימים או בסרטים לא אלימים. צופים עקבו אחרי התנהגות הצעירים ותיעדו אותה במהלך השבוע של המחקר, בשבוע שלפניו ובשבוע שלאחריו. נמצא, שאכן הנערים שצפו בסרטים אלימים היו אלימים יותר מהנערים שצפו בסרטים לא אלימים, בעיקר בשבוע של המחקר. בנוסף, נמצא שההתנהגות האלימה הייתה דומה להתנהגות שנצפתה בסרטים, אך התופעה התפוגגה במהירות. כמו כן, נערים אלימים במיוחד היו פגיעים יותר להשפעת הסרטים האלימים.
אמנם הממצאים מעידים על הגברת התוקפנות בעקבות צפייה בסרטים אלימים, אך קשה להסיק מהם מסקנות; אף אחד מאיתנו אינו צופה באופן מרוכז בסרטים אלימים במשך שבוע. רוב האנשים הם לא עבריינים צעירים וכמו כן, ההשפעה של הסרטים התפוגגה בתוך זמן קצר.
מחקרים מסוג אחר הם מחקרים מתאמיים. הם בודקים את הקשר שבין צפייה בטלוויזיה לבין התנהגות תוקפנית. במחקרים אלה החוקר אינו מפעיל את הנבדקים אלא צופה בהם ללא התערבות. בחלק מהמחקרים נמצא קשר בין המשתנים ובאחרים הקשר היה חלש יותר. במחקר בין תרבותי רחב נבדק הקשר שבין צפייה בתכניות אלימות בטלוויזיה בגיל צעיר לבין תוקפנות בגיל מאוחר יותר. הקשר נמצא בשלוש מתוך חמש הארצות הנבדקות. אך עדיין אי אפשר לדעת האם הקשר הוא סיבתי – האם הצפייה בסרטים אלימים גרמה להתנהגות האלימה. יכול להיות שילדים אלימים מעדיפים סרטים אלימים, יכול להיות שגורם אחר (כמו סף תסכול נמוך או קוצר רוח) משפיע על ההעדפה לצפות בסרטים אלימים וגם על הנטייה לאלימות.
למעשה נמצא כי הקשר בין התנהגות תוקפנית וצפייה בטלוויזיה הוא מעגלי. ילדים תוקפניים הם פחות פופולריים בקרב חבריהם. חוסר הפופולריות שלהם דוחפת אותם להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה, בה הם נחשפים לתכנים אלימים. התכנים האלימים מאשרים את התנהגותם האלימה ומלמדים אותם כיצד להיות יותר תוקפניים. כאשר הם מתנהגים בדרך יותר תוקפנית הם שוב נדחים, חוזרים לצפות בטלוויזיה וחוזר חלילה.
במחקר של בלק ובוון (בתוך, שגיא ושגיב, 1996) נבדקו אנשים שעמדו לצפות בסרט אלים בקולנוע, לעומת אנשים שעמדו לצפות בסרט לא אלים. שתי קבוצות הנחקרים מילאו שאלון לפני הסרט ואחריו. נמצא שמי שצפו בסרט אלים גילו נטיות תוקפניות יותר אחרי הצפייה בסרט, אך גם לפני הצפייה בו. כלומר, נמצא קשר מעגלי בין הנטייה לתוקפנות לנטייה לצפות בסרטים אלימים. סיכום הקשר בין צפייה בתכנים אלימים לתוקפנות הוא מעגלי – אנשים תוקפניים יותר נוטים לצפות בסרטים אלימים וכתוצאה מכך תוקפנותם גוברת. חשוב למקד את תשומת הלב לסכנה שיש בסרטים אלימים במיוחד כשמדובר בילדים – אולי כדאי שהורים יימנעו מלחשוף את ילדיהם לסרטים הכוללים סצינות של אלימות, במיוחד כשההתנהגות האלימה מוצגת כלגיטימית ולא מזיקה ומסייעת להשיג תגמולים שונים.

ביבליוגרפיה:
כותר: צפייה באלימות בטלוויזיה : מגבירה או מפחיתה תוקפנות?
מחברת: שפירא-אזולאי, נועה
שם  האתר: בין הצלצולים : להתמודדות עם אלימות ולטיפול האקלים הבית-ספרי
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; הסתדרות המורים בישראל. הקרן לקידום מקצועי
הערות לפריט זה: 1. המאמר מבוסס על לילך שגיב וגלית שגיא, "פסיכולוגיה חברתית", יחידה 6, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 274-282.
2. המאמר לקוח מתוך אתר בין הצלצולים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית