עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראל > מלחמת העצמאותעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > היסטוריה של מדינת ישראל > ביטחון מלחמות ושלום > מלחמות ישראל > מלחמת העצמאות
יד יצחק בן-צביכתר הוצאה לאור


תקציר
מלחמת העצמאות נחלקת לשתי תקופות משנה עיקריות, המציינות את שני שלבי ההתפתחות החשובים של המלחמה: המלחמה בכנופיות לא סדירות וסדירות למחצה, והמלחמה בצבאות ערב הסדירים. על השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות והמבצעים החשובים שהתנהלו בה.



ממאבק על ארץ-ישראל למלחמה על ארץ-ישראל : חלק ג'


השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות פרצה, ביזמת הערבים, מיד למחרת החלטת האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר 1947. הפעולות הצבאיות של המלחמה הסתיימו עם כיבוש אילת ב-10 במארס 1949, אך מבחינה מדינית אפשר לומר שאת המלחמה חתמו ארבעת הסכמי שביתת הנשק.

שתי תקופות המשנה

פרק הזמן שבו התנהלה המלחמה - כשנה וחצי - נחלק לשתי תקופות משנה עיקריות, המציינות את שני שלבי ההתפתחות החשובים של המלחמה:

א. המלחמה בכנופיות לא סדירות וסדירות למחצה. תקופה זו נמשכה כמעט חצי שנה - מראשית היזמה הערבית-פלסטינית ב-30 בנובמבר 1947 ועד תחילת הפלישה הערבית הסדירה אל ארץ-ישראל במאי 1948 - ובה לחם היישוב היהודי בארץ-ישראל ביזמה ההתקפית של הכנופיות הפלסטיניות ושל "צבא ההצלה" הסדיר למחצה, שאורגן על-ידי הליגה הערבית.

ב. המלחמה בצבאות ערב הסדירים. תקופה זו נמשכה כעשרה חודשים - מתחילת הפלישה של חמשת הצבאות הערביים הסדירים (המצרי, העבר ירדני, העיראקי, הסורי והלבנוני) לארץ-ישראל ב-15 במאי 1948 ועד תום המבצעים הצבאיים של המלחמה, עם כיבוש אילת בידי כוחות צה"ל ב-10 במארס 1949. במהלכה של התקופה לחמה מדינת ישראל בצבאות הערביים הסדירים שפלשו לארץ-ישראל ושהסתייעו במידת מה ב"צבא ההצלה" ובכנופיות פלסטיניות מקומיות.

מנקודת מבטם של היישוב הלוחם, בתחילת המלחמה, ושל מדינת ישראל, בהמשכה ועד סופה, אפשר לחלק כל אחת משתי התקופות העיקריות האלו של המלחמה לשני שלבי משנה, כל תקופה כזאת החלה בשלב של מתקפה ערבית ושל מגננה יהודית והסתיימה בשלב של מתקפות-נגד יהודיות ושל מגננה ערבית.

תקופת המלחמה הלא סדירה

תקופת המלחמה הראשונה (30 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) נחלקת לשניים:

שלב א' - יזמה התקפית ערבית-פלסטינית ויזמה התקפית של "צבא ההצלה". מראשית המלחמה ועד סוף מארס 1948. בשלב זה לא הצליחו הערבים לכבוש שום יישוב יהודי ושום שכונה יהודית, אך עלה בידם, במארס 1948, לשבש את החיים התקינים בכל רחבי ארץ-ישראל המערבית ולהשתלט על מערכת הדרכים. חבלי התיישבות יהודיים שלמים, כגון הגליל העליון המזרחי, הגליל העליון המערבי, ירושלים העברית והנגב, נותקו כליל ממרכז הארץ. נוסף על כך נותקו יישובים עבריים לא מעטים מריכוזי ההתיישבות היהודית הקרובים אליהם. בשלב זה היו כוחות המגן העבריים עסוקים בהגנה על שכונות ויישובים, בארגון שיירות ואבטחתן, באבטחת עובדים, מתקני מים וחשמל, בפעילות ניידת לצורך אבטחת דרכים וכן בפעולות פשיטה ומארבים במרחבים הנתונים לשליטה ערבית. כמעט כל הפעילות הצבאית של היישוב היהודי ברחבי ארץ-ישראל בתקופה זו בוצעה על-ידי ארגון ה"הגנה". לעתים נטלו גם יחידות האצ"ל והלח"י חלק בהגנה על נקודות יישוב או בפעולות תגמול, אך בתקופה זו לא ניאותו ראשי שני ארגוני המחתרת לקבל את מרותם של המוסדות הציוניים והיישוביים הנבחרים - הנהלת הסוכנות, הוועד הלאומי ו"ועדת המצב", שהתמנתה לרשות מבצעת עליונה.

שלב ב' - יזמה התקפית רצופה של ארגון ה"הגנה". מראשית אפריל ועד אמצע מאי 1948. היזמה ההתקפית החלה במבצע "נחשון", שמטרתו היתה לפרוץ את הדרך לירושלים. במסגרתו נכבשו, לראשונה בתולדות המאבק היהודי-ערבי בארץ, כפרים ושכונות ערביים על-ידי כוחות יהודיים חמושים (הקסטל, חולדה הערבית, דיר מוחסין). פעילות זו נמשכה בהדיפת ההתקפות של "צבא ההצלה" הערבי על הקיבוצים משמר העמק ורמת יוחנן על-ידי התקפות-נגד, שהרחיבו את שליטת כוחות המגן העבריים באיזור כולו. באמצע חודש אפריל 1948 הוחל בביצוע שיטתי של "תכנית ד'", שנועדה, על-פי תכנונה, לחבר את ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל לרצף טריטוריאלי אחד. ראשית ביצוע "תכנית ד'" היתה כיבוש טבריה הערבית ב-18 באפריל 1948; ביצועה הסתיים בכיבוש עכו ב-17 במאי 1948. במשך פרק זמן זה הצליחו כוחות ה"הגנה" לכבוש את חיפה, בית שאן וצפת, ובסיוע של האצ"ל והלח"י גם את יפו, וכן לאחד את היישוב העברי בירושלים המערבית. כך הצליחו כוחות ה"הגנה" ליצור רצף טריטוריאלי בין גושי ההתיישבות העברית, נוסף על כינון קשר תקין עם ירושלים העברית.

תקופת המלחמה הסדירה

גם תקופת המלחמה הסדירה נחלקת לשני שלבים, הממשיכים את התקופה הקודמת.

שלב ג' - פלישת חמשת צבאות ערב הסדירים לארץ-ישראל. מתחילת הפלישה, ב-15 במאי 1948, ועד ההפוגה הראשונה בת ארבעת השבועות, בין 11 ביוני ל-9 ביולי 1948. הצבא המצרי חדר לארץ בשני צירים: בציר חדירתו המזרחי, ציר ניצנה-באר שבע-חברון, הצליח להגיע אל פאתיה הדרומיות של ירושלים; בציר חדירתו המערבי, לאורך חוף הים התיכון, הגיע עד איזור אשדוד (אסדוד). כך הצליח הצבא המצרי להציב חיץ של מערכי הגנה למן מג'דל (מגדל אשקלון) במערב עד בית ג'וברין (בית גוברין) במזרח, דרך צומת 113 (צומת גבעתי), עיראק סוידאן (מצודת יואב), פלוג'ה ועיראק אל-מנשיה (איזור קרית גת), ועל ידי כך לנתק את הנגב משאר אזורי הארץ. הלגיון הערבי של עבר הירדן ההאשמית הצליח להשתלט על כל איזור צפון ירושלים ולנתק את ירושלים מן השפלה, בהשתלטו על רכסי לטרון ועל עמק אילון ובהיאחזו בבקעת אונו, בלוד וברמלה. כן הצליח הלגיון הערבי לכבוש את הרובע היהודי בירושלים העתיקה ולנתק את הר הצופים מירושלים. הצבא העיראקי נכשל בהתקפתו באיזור קיבוץ גשר ונהדף משם, אבל הצליח אחר-כך לחדור לארץ מעבר הירדן המזרחי, דרך גשר דאמיה (גשר אדם) ולהשתלט על מרחבי השומרון ההררי הערבי מקו הירקון בדרום (איזור כפר קאסם וראש העין) ועד ג'נין בצפון. הצבא הסורי נכשל בהתקפתו על בקעת הירדן מדרום לכנרת, אבל הצליח אחרי-כן לצלוח את הירדן מדרום לימת החולה, לכבוש את המושבה משמר הירדן ולבסס שם ראש גשר ממערב לירדן. הצבא הלבנוני ו"צבא ההצלה" בפיקודו של קאוקג'י הצליחו לכבוש את מלכיה, לאחר קרבות קשים שנמשכו שלושה שבועות, לחדור אל הרי הגליל המרכזי ולהשתלט על המרכז ההררי של הגליל התחתון והגליל העליון ובכלל זה גם על העיר נצרת.

שלב ד' - היזמה ההתקפית של צה"ל. מאמצע יולי 1948 עד תום מלחמת העצמאות במארס 1949. שלב זה החל מיד בתום ההפוגה הראשונה ב-10 ביולי 1948, וכלל קרבות אינטנסיביים שנמשכו עשרה ימים, עד 19 ביולי. אז נכנסה לתוקפה ההפוגה השנייה, שהופרה מדי פעם על-ידי צד זה או אחר. במשך עשרת הימים הללו, ולאחר ההפוגה השנייה - החל מאמצע אוקטובר 1948 - הנחית צה"ל את סדרת מתקפותיו הגדולות שהביאו לסיום המלחמה. המבצעים החשובים ביותר שהתנהלו בשלב זה היו:

המבצעים החשובים

מבצע "דני". (כונה גם מבצר "לרל"ר", ראשי התיבות של לוד, רמלה, לטרון, ראמאללה). מטרתו של מבצע זה היתה לפרוץ מסדרון משפלת החוף אל ירושלים המערבית. הוא התבצע בתקופה של עשרת הימים שבין 9 ל-19 ביולי 1948, בין שתי ההפוגות, בפיקודו של יגאל אלון. לקחו בו חלק חמש חטיבות של צה"ל (אחת מהן, חטיבה 6 - החטיבה הירושלמית - לא פעלה בפיקודו של אלון). במהלך המבצע נכבשו הערים לוד ורמלה. לטרון וראמאללה לא נכבשו אמנם, אך צה"ל הצליח להבקיע מסדרון בהר אל ירושלים בין שער הגיא בצפון לקו נחל שורק בדרום.

מבצע "דקל". במהלך מבצע זה, שהתנהל גם הוא בתקופת עשרת הימים שבין שתי ההפוגות, נכבשו נצרת והגליל התחתון ההררי שמדרום לבקעת בית נטופה. מפקד המבצע היה חיים לסקוב, שפעל תחת פיקודו של מפקד חזית הצפון, משה כרמל. במבצע השתתפו שתי חטיבות של צה"ל.

מבצע "ברוש". מבצע זה, שנכשל, התנהל במקביל למבצע "דקל". מטרתו היתה לסלק את הסורים מראש הגשר שכבשו במשמר הירדן. במבצע השתתפה חטיבה אחת, שעליה הוטל לחצות את הירדן מדרום לחולה ולכבוש את בית המכס שבגדה המזרחית וכן לכבוש את המשלטים הסוריים שממזרח לירדן, במגמה לנתק את הסורים שבמשמר הירדן מעורפם. גם מבצע זה התקיים תחת פיקודו של משה כרמל. המפקד הישיר של המבצע היה מרדכי מקלף.

מבצע "יואב". (כונה גם מבצע "עשר המכות"). המבצע התנהל בדרום ובנגב בין 15 ל-21 באוקטובר 1948, בפיקוד מפקד חזית הדרום, יגאל אלון. במהלך המבצע נפרצה הדרך אל הנגב המנותק, הדרך לנגב נפתחה ובאר שבע נכבשה על-ידי צה"ל. השתתפו במבצע חמש חטיבות.
למפת מבצע "יואב"

מבצע "ההר". במקביל למבצע "יואב" הופעלה חטיבה נוספת בליל 18/19 באוקטובר (חטיבת הראל) על-ידי מפקד חזית ירושלים, צבי איילון, במבצע "ההר", שהרחיב את פרוזדור ירושלים דרומה מקו נחל שורק אל קו עמק האלה, ויצר מפגש עם כוחות חזית הדרום שכבשו את בית ג'וברין.

מבצע "חירם". התנהל בצפון בפיקוד משה כרמל ב-31-29 באוקטובר 1948 והשתתפו בו ארבע חטיבות. במהלך המבצע כבש צה"ל את כל איזור הגליל העליון ההררי ואף כברת ארץ בתחום לבנון, שהביאה את צה"ל עד ה"ברך" של נהר הליטאני. צבא לבנון ו"צבא ההצלה" של קאוקג'י סולקו מתחומי ארץ-ישראל.
למפת מבצע "חירם"

מבצע "חורב". (כונה גם מבצע "ע' "). התנהל בחזית הדרום בין 25 בדצמבר 1948 ל-9 בינואר 1949 בפיקוד יגאל אלון. מבצע זה היה הגדול והמורכב במבצעי מלחמת העצמאות. מטרתו היתה לגרש כליל את הצבא המצרי מתחומי ארץ-ישראל, ובמהלכו אף חדרו כוחות צה"ל אל חצי-האי סיני, כבשו את אבו עגילה ופשטו על ביר חסנה, ביר חמה ושדה התעופה של אל-עריש. בגלל לחצים מדיניים מצד בריטניה וארצות-הברית, שנלווה אליהם גם איום צבאי מצד בריטניה, החליטה ממשלת ישראל לפנות את צה"ל מסיני ולאפשר לצבא המצרי להישאר ברצועת עזה, אך זאת לא לפני שממשלת מצרים הסכימה לחתום על הסכם שביתת נשק עם ישראל.
למפת מבצע "חורב"

מבצע "עובדה". היה המבצע האחרון של מלחמת העצמאות והוא התנהל בחזית הדרום בפיקוד יגאל אלון, ב-10-6 במארס 1949. במבצע השתתפו שלוש חטיבות, בסיוע תחזוקתי אווירי ואף בסיוע כוחות חיל הים בים המלח. במהלך המבצע סולק הלגיון הערבי מהנגב הדרומי ומהערבה, כוחות צה"ל כבשו את אילת בדרום ואת עין גדי ומצדה במדבר יהודה.
למפת מבצע "עובדה"

קראו עוד:

חלק א': ארבעה אפיקי המאבק בבריטניה מקיץ 1945
חלק ב': מעבר למלחמה בפולשים ערביים סדירים
חלק ג': השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות (פריט זה)

ביבליוגרפיה:
כותר: ממאבק על ארץ-ישראל למלחמה על ארץ-ישראל : חלק ג'
שם  הספר: ההיסטוריה של ארץ-ישראל
עורך הספר: הר, משה דוד  (פרופ')
תאריך: 1985-1981
הוצאה לאור: יד יצחק בן-צבי; כתר הוצאה לאור
הערות: 1. כרך א: מבואות, התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1982.
2. כרך ב: ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשר-332 לפני הספירה). עורך הכרך - ישראל אפעל. 1984.
3. כרך ג: התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (37-322 לפני הספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1981.
4. כרך ד: התקופה הרומית ביזנטית, שלטון רומי מהכיבוש ועד מלחמת בן כוסבה (63 לפני הספירה-135 לספירה). עורך הכרך - מנחם שטרן. 1984.
5. כרך ה: התקופה הרומית ביזנטית: תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי. (640-70). 1985.
6. כרך ו: שלטון המוסלמים והצלבנים (1291-634). עורך הכרך - יהושע פראוור. 1981.
7. כרך ז: שלטון הממלוכים והעות'מאנים (1804-1260). עורך הכרך - אמנון כהן. 1981.
8. כרך ח: שלהי התקופה העות'ומנית (1917-1799). עורכי הכרך - יהושע בן אריה, ישראל ברטל. 1983.
9. כרך ט: המאנדאט והבית הלאומי (1947-1917). עורכי הכרך - יהושע פורת, יעקב שביט. 1981.
10. כרך י': מלחמת העצמאות (1949-1947). עורך הכרך - יהושע בן אריה. 1983.
הערות לפריט זה:

1. המשך כותר: השלבים העיקריים של מלחמת העצמאות.
2. הפריט לקוח מתוך הכרך העשירי בסדרה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית