|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת ההתנחלות > שופטיםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > השירה המקראית |
|
|||||||||||||||||||||||||||
|
אחדים מכתוביה של שירת האהבה המקראית – שיר השירים אשר לשלמה – מעוררים את זכרם של מקראות אחרים מסוג ספרתי שונה – סיפורי שמשון (שופטים י"ג-ט"ז). הקרבה בין אותם רחוקים אין בה כדי להתמיה: סיפורי שמשון, אף שהם נתונים במסגרת ספר שופטים, בפרק במסכת הישועות שעשה ה' לישראל, הנם פרק יוצא דופן במסורת זו, והם מסיפורי האוהבים הצבעוניים והסוערים ביותר שבספרות המקרא. אנו מותרים מראש על הניסיון המפתה להצביע על שאילה מן הסיפור לשירה או בכיוון ההפוך: לניסיון מעין זה מתנכלת הסוגיה הסבוכה של תארוך המגילה: צורות לשון המעידות על תקופת שלטונה של הארמית בארץ ישראל (כ-400 לפה"ס) משמשות בה לצדם של ארכאיזמים המתבארים לאורה של שירת אוגרית ולצידם של שמות מקומות המעידים על מקורות צפון ישראליים קדם גלותיים. אין להוציא מכלל אפשרות שחומר המגילה משתרע על פני תקופה של מאות בשנים, מן הימים שקדם ירידת תרצה מגדולתה בזמן עמרי (ו', ד) ועד ימות הבית השני1. בתנאים כאלה יהא החיפוש אחר כיווני שאילה עקר לחלוטין. את הגורם לדמיון יש לבקש, לדעתנו, לאורו של הנושא המשותף לשירה ולסיפור, נושא האהבה. ציורים אלה מתגלים לעינינו בצורות שונות: בלבוש שירי במגילה ובלבוש פרוזאי בספורים. נתבונן, עתה, בכתובים עצמם. (א) "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" (שה"ש ב', טו). הרעיה, בדברי תשובתה לדוד אשר המשילה ליונה (פס' יד) מיחסת אף היא לשועלים משמעות משלית סמלית. בעקבות הכתוב הקודם בו שר הדוד על הרעיה הנחבאת "בסתר המדרגה" ואינה נתפסת בכף ממשילה הרעיה את דודה לשועל המבקש לחבל בכרמה – תומתה (ראה לדוגמה א', ו) וראוי לו, איפא. כי ילכד2. בכל הספרות המקראית אין עוד שועל המחבל בשדות או בכרמים פרט לשועלים אשר משלח שמשון בשדות הפלשתים וכרמיהם כנקמה על מתן רעיתו לאמר: "ויבער אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם [ועד]3 זית" (שופטים ט"ו, ה)4. שאר שועלים שבמקרא משוטטים בין החרבות: יחזקאל י"ג, ד, איכה ה', יח. נחמיה ג', לה או טורפים נבלות (תהלים ס"ג, יא). נראה כי תפקידם של השועלים בשירת האהבה ובמטפוריקה שלה הוא ששימש למספר המקראי השראה בבואו לבור את דרך הנקמה של שמשון על גזלת אהובתו5. (ב) "לבבתיני אחותי כלה לבבתיני באחת6 מעיניך" (שה"ש ד', ט) "... ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים" (שופטים ט"ז, כח) שני הכתובים האלה הנם היחידים במקרא בהם מזכיר המדבר את אחת העיניים במקום שראויות היו, לכאורה, להזכר שתיהן. בשני הכתובים באה ההתיחסות לעין אחת בלבד ללמד מעין קל וחמר: המשורר מטעים כי די בעין אחת של הרעיה כדי "לבבבו", כדי לבטא מה עצומה השפעתן של שתי עיניה. רעיון דומה מבטא המספר בדברי שמשון "ואינקמה נקם אחת משתי עיני" לאמר: אם במותם של פלשתים אין אלא כדי לנקום עין אחת בלבד, ישער נא הקורא בנפשו את חומרת הנקמה הראויה לשתי עיניו אלא שלא ניתן לשמשון לממשה במלואה והוא מסתפק בחציה. (ג) "באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי... אכלו רעים שתו ושכרו דודים". (שה"ש ה', א). בכתוב זה מציר המשורר את מנעמי האהבה השמורים לאוהב כרדית דבש ואכילתו, ומתיאור הנאת הדוד עובר המשורר להנאת רעיו הנוטלים עמו חלק במשתה החתונה7. כשהנאתם היא אכילה ושתיה של ממש. באואר8 היה הראשון שעמד על כך כי הסיפור העומד ביסוד חידתו של שמשון (שופטים י"ד) – אכילת הדבש מגוית הארי, יסודו במשחק מלים למלה ארי הנושאת בערבית גם משמעות של דבש ונראה כי אף בעברית היה למלה ארי פרוש זה, כפי שעולה מן הפעל ארה שנשתמר בלשוננו: "אריתי מורי..." (שה"ש ה', א)9. בסיפור האהבה נשמרת אותה סמיכות הפרשיות כמו בשירה: קדם אכילת הדבש: "והנה דבורים בגוית האריה ודבש וירדהו אל כפו וילך הלך ואכל... (שופטים י"ד, ח-ט), ואחריה המשתה (פס' י ואילך). ראוי אף לציין כי אין במקרא משתאות חתונה אלא בפסוקינו אלה שבסיפור ובשירה! הרעים אליהם פונה הדוד בשיר-השירים הם, הם המרעים (שופטים י"ד, יא) האורחים לשמשון בשמחת המשתה10. (ד) "ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך11, אסור ברהטים" (שה"ש ז', ו) את שער ראשה של הרעיה המקושר בפריפות ממשיל המשורר למקלעת הארג – הדלה12 המקושרת לקורות (רהטי)13 הנול. והנה, בסיפור שמשון ודלילה אוסרת האשה האהובה (והשרש אסר חזר פעמים הרבה פס' ה, ו, ז, ח, י, יא, יב, יג) את מחלפות ראשו של שמשון, את דלת ראשו, אל קורות נול האריגה: "ויאמר אליה אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת [ותקעת ביתד אל הקיר וחליתי והייתי כאחד האדם. ותישנהו ותארג את שבע מחלפות ראשו עם המסכת] ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון. וייקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת..." (שופטים ט"ז, יג-יד)14. נראה כי מאסרו של שמשון אל קורות העץ מהווה מדרש או משחק מלים בשמה של הגבורה, דלילה, אותו מבין המספר מלשון דלה – מקלעת האריגה15. שוב טוענים אנו כי המספר הושפע מן הדימויים המקובלים על שירת האהבה. בספרו את המעשה במאסרו של שמשון אל הנול בידי האשה אותה קרא בהשפעת אותה מטפוריקה בשם דלילה. את קוי הדמיון בין הפסוקים שהבאנו מתוך שיר השירים לפסוקים מסיפורי שמשון אנו מסבירים, איפוא, לא בשאילה של אחד הטקסטים ממשנהו אלא במקור המשותף לשניהם והוא עולם הדימויים בספרות האהבה של תקופת המקרא. עדיין נשאלת השאלה איזה משני "המלבושים" של אותם דימויים קודם – השירי או הפרוזאי? משערים אנו שהלבוש השירי קדם; אותו אוצר משוער של דימויי אהבה מקובלים ומסכמים היה כנראה מקור קבוע ממנו שאבו המשוררים חומר לשירתם. בעל סיפורי שמשון דלה דימויים אחדים מאותו מקור ועשה בהם שימוש, להרגשתנו, בלתי רגיל: הוא הפך דימויים פיוטיים לאהבה לעלילות אהבה, נטל מטפורות והרחיבן לכדי מוטיבים סיפוריים. הערות:
|
|||||||||||||||||||||||||||
 |
|
|||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
