עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה היסטורית
אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי



תקציר
משנות העשרים של המאה ה-15 החלו הפורטוגלים בסדרה ארוכה של מסעות גילוי ימיים לאורך חופה המערבי של אפריקה וגילו את הדרך הימית להודו. 



מדע כדור הארץ : חציו הדרומי של כדור הארץ
מחברת: צביה לוטן


מבוא

משנות העשרים של המאה ה-15 החלו הפורטוגלים בסדרה ארוכה של מסעות גילוי ימיים לאורך חופה המערבי של אפריקה.
בכל מסע הדרימו הספנים הפורטוגלים יותר מבעבר, וגילו חופים אפריקאים חדשים שלא היו מוכרים לתושבי אירופה.


בצבע בהיר - העולם המוכר לאירופה עד שנת 1450

הם חצו את קו המשווה והיו האירופאים הראשונים שהפליגו בחצי הכדור הדרומי.
הם גילו כי יבשת אפריקה מוקפת ים בדרומה, בניגוד לדעתו של תלמי, והגיעו להודו.
הגילויים הגיאוגרפיים נקלטו באירופה במהירות, והמפות עודכנו כמעט עם חזרת הספינות.

הספינות האירופאיות הראשונות שהגיעו להודו היו ספינותיו של וסקו דה גמה הפורטוגלי. הן עשו זאת בשנת 1498 - שש שנים לאחר מסעו המפורסם של קולומבוס.
אך דה גמה יצא למסעו מוכן. כעשר שנים קודם לכן, ב-1487, הקיף ברתולומיאו דיאס את "כף התקווה הטובה" ועבר את הקצה הדרומי של יבשת אפריקה. במסעו זה פתח את הדרך להודו בפני הספנים הפורטוגלים.

גילוי החופים של מערב אפריקה

במסעותיהם הראשונים לחופי אפריקה, לא חשבו הפורטוגלים על יעדים רחוקים כמו הודו. אפריקה המערבית והאיים שממערב לה היו מטרתם הראשונה; והם רצו להגיע לשם כדי להרחיב את אפשרויות המסחר שלהם. הם ניסו לעקוף דרך הים את המורים, אשר שלטו בצפון אפריקה וחלשו על נתיבי המסחר היבשתיים, ולהגיע ישירות אל מרבצי הזהב של מערב אפריקה. גם לרעיונות בדבר הפיכתם של תושבי אפריקה לנוצריים ויצירת חיבור בינם לבין עמים נוצריים (כמו עמו של הכומר יוחנן, שהאמינו שחיו שם), היה מקום בשיקוליו של בית המלוכה הפורטוגלי, שתמך במסעות אלו. מסעות הגילוי והסחר של הפורטוגלים זכו כולם לאישור בית המלוכה. חלקם גם מומנו על ידו ואורגנו על ידו. בשלב הראשון של המסעות הללו בלט במיוחד חלקו של הנסיך הנריקה (1460-1396) ושל אחיו פדרו. השניים היו אחראים לא רק להוצאת ספינות: היה עליהם גם לאסוף בפורטוגל מידע גיאוגרפי וטכנולוגי הנחוץ למסעות.

בשנות העשרים של המאה ה-15 החלו הפורטוגלים במסעות ימיים דרומה, לאורך חופה המערבי של אפריקה, בניסיון להגיע למקור הזהב שהסוחרים הערבים הביאו ממקום כלשהו מעבר למדבר הסהרה. בתחילה היתה התקדמותם לאורך החוף איטית. רק בשנת 1434 הגיעו לכף בוז'דור, הנמצאת פחות מ- 1500 קילומטר מדרום לפורטוגל, בנתיב שיט נוח יחסית. מאוחר יותר הואץ קצב ההתקדמות, אף-על-פי שתנאי השיט נעשו קשים יותר ככל שהמלחים התרחקו מפורטוגל. כדי להתגבר על תנאים אלו החלו הפורטוגלים להשתמש בספינות הקרוול, שהתגלו כיעילות ביותר. בשנת 1441 הגיעו ספינות אלו לכף בלנקו (הכף הלבן), ואנשי פורטוגל מצאו במקום מעט זהב. שלוש שנים מאוחר יותר עברו את החופים הצחיחים של הסהרה והגיעו לכף ורדה (הכף הירוק), שמול יערות הגשם של אפריקה.


צירי התקדמות במסעות הגילוי הימיים של פורטוגל

חוסר שקט פוליטי בפורטוגל, בעקבות מותו של המלך, גרם להפסקה במסעות הימיים, והם חודשו רק ב-1455. במסעות הבאים הגיעו הפורטוגלים עד סיירה ליאונה של ימינו. עם מותו של הנסיך הנריקה, ב-1460, הופסקו המסעות, שהסבו עד אז הפסדים כספיים גדולים לבית המלוכה.

ב-1469 חודשו המסעות, הפעם על ידי פרנאו גומז, משקיע פרטי, שחכר את זכויות השיט מעבר לכף ורדה תמורת זכותו להנות מהרווחים שיפיק (אולי) ממסעות אלו. ספינותיו של גומז הדרימו מעט יותר מקודמותיהן, ובמיוחד הפליגו מערבה, לאורכם של יותר מ-3,000 קילומטר מהחוף האפריקאי, שהיה עד אז לא ידוע לאירופאים.

האזורים החדשים במערב אפריקה, אשר התגלו על ידי ספינותיו של גומז, הציעו לפורטוגלים הזדמנויות מסחריות מפתות, ורווחים גדולים לספנים ולבית המלוכה, שגבה מהם מסים. הפורטוגלים הביאו לאפריקאים בספינותיהם מוצרי טקסטיל מצמר ומפשתן, ומוצרים מוכנים שונים כגון תכשיטים פשוטים, זכוכית וכלי אוכל. בתמורה הביאו עמם בשובם מאפריקה זהב, עבדים, פלפל ומעט חומרי גלם כגון שנהב וגומי. הפלפל היה תבלין יקר ערך באירופה, וגם לעבדים היה ערך כספי רב; אולם הפורטוגלים התענינו בראש ובראשונה בזהב.

גילוי הדרך הימית להודו

גילוי החוף של מערב אפריקה פתח בפני הפורטוגלים שווקים ומקורות הכנסה חדשים. התקדמות ספינותיהם מערבה, לאורך חופי אפריקה, עוררה בהם תקווה שיוכלו להקיף את היבשת מדרום, וכך להגיע ישירות לשוקי התבלינים המפורסמים של הודו.

מציאת הדרך להודו חייבה השקעה רבה, בספינות ובכסף. ככל הנראה במחצית השניה של שנות השבעים החליט המלך הפורטוגלי ז'ואן השני להקצות את הכסף והספינות הדרושים לשם כך. ז'ואן שלח משלחות לגילוי הקצה הדרומי של אפריקה, המחבר את האוקיינוס האטלנטי עם האוקיינוס ההודי. ב-1482 יצאה המשלחת הראשונה, ובראשה אדם בשם דיאגו קאו. הוא הפליג דרומה, ועשה אלפי קילומטרים לאורך חוף לא נודע, שבו מצא בין השאר את שפך נהר הקונגו. ב-1484 חזר לפורטוגל וטען שגילה את הקצה הדרומי של היבשת; אולם במסעו הבא, שאליו יצא שנה אחר כך, גילה שהוא לא הגיע לקצה היבשת אלא לכף נוסף. הפורטוגלים הבינו כי היבשת ארוכה בהרבה מכפי שחשבו עד אז. ב-1487 יצא דיאז בראש משלחת נוספת, והפעם הגיע אל כף התקווה הטובה שבדרומה של אפריקה, עקף אותו והמשיך אל מעבר לנקודה הדרומית ביותר באפריקה, בתוך מימי האוקיינוס ההודי. במסע זה הראה דיאז שאפשר להגיע להודו דרך הים.

מפה ששורטטה על ידי הנריקוס מרטלוס משנת 1489.

כדי להגיע לנמלי הודו, היו הפורטוגלים זקוקים למידע על האוקיינוס ההודי ועל הודו עצמה. למשימה זו שלח ז'ואן השני בשליחות חשאית את פרו דה קבילה, שהיה בין השאר מרגל במרוקו ובספרד, שלט בערבית והכיר היטב את מנהגי האיסלאם. רוב המסחר באוקיינוס ההודי נשלט על ידי מוסלמים (רובם ערבים). בתחפושת של סוחר ערבי הגיע קבילה למצרים, וממנה שט להודו, חזר משם לעדן והגיע לחופים המזרחים של אפריקה, עד לעיר המסחר הדרומית סופלה. ב-1490 חזר לקהיר, שם מסר לשליחיו של המלך ז'ואן השני דוח על מסעותיו. קבילה נשלח גם כדי למצוא נוצרים באזור, בעיקר של "הכומר יוחנן" האגדי אשר, כמובן, לא נמצא.

עשר שנים לאחר מסעו של דיאז, יצא וסקו דה-גמה מפורטוגל לעבר הודו. הוא יצא עם ארבע ספינות, מתוכן שתי ספינות גדולות מהקרוול שנבנו במיוחד למסע זה. דה גמה לא שט קרוב לחופי אפריקה, כפי שעשו קודמיו, אלא ניצל את הזרמים ואת הרוחות של האוקיינוס האטלנטי והפליג ישירות אל עבר כף התקווה הטובה, שבדרום היבשת.
משם היה עליו להמשיך במים לא מוכרים צפונה, לאורך חופי אפריקה המזרחית, ואחר כך לחצות את הים ולשוט לעבר הודו.
בשונה מהאוקיינוס האטלנטי שממערב לאפריקה, האוקיינוס ההודי שממזרח לה כבר היה מוכר ליורדי ים אירופאים לפני הגעת הפורטוגלים. לאחר שיט של כ-800 קילומטר צפונה, לאורך חופה המזרחי של אפריקה, הגיעו ספינותיו של דה-גמה לאזור שבו התנהל מסחר ימי ער ורציף. הספינות המשיכו להתקדם צפונה, כשהן עוצרות בחלק מערי הנמל שבדרך. בערים אלו דה-גמה ואנשיו קיבלו צידה והוראות ניווט באשר להמשך דרכם. דה-גמה המשיך צפונה עד מלינדה. שם התקבלה המשלחת בכבוד רב. הסולטן המקומי הציע את עזרתו ואף השאיל לפורטוגלים נווט בקיא באזור. נווט זה הוביל את הפורטוגלים ישירות בדרך הים לקליקוט, יעדם בהודו שם נחתו ב-1498.

המסע של דה-גמה היה הצלחה טכנולוגית גדולה. ספינותיו ואנשיו עמדו בהצלחה בדרך ארוכה ובתלאותיה. ואולם, ניסיונותיו של דה-גמה לקשור קשרים בהודו ולסחור באוקיינוס ההודי נחלו באופן כללי כישלון.

הפורטוגלים לא התכוננו למפגש עם התרבויות המפותחות שהיו שם. המתנות והמוצרים שיכלו לספק את תושבי אפריקה המערבית, היו חסרי ערך באוקיינוס ההודי.

עימותיו של דה-גמה עם תושבי האוקיינוס ההודי, היו רק פתח לשורה ארוכה של עימותים צבאיים בין תושבי האזור לבין הפורטוגלים בפרט, והאירופאים בכלל.

קראו עוד:

מדע כדור הארץ : מבוא
מדע כדור הארץ : איך ידעו שהארץ היא כדור
מדע כדור הארץ : מבנה הארץ
מדע כדור הארץ : מהו היקף כדור הארץ?
מדע כדור הארץ : באילו אזורים יכולים בני אדם לחיות?
מדע כדור הארץ : חציו הדרומי של כדור הארץ (פריט זה)

ביבליוגרפיה:
כותר: מדע כדור הארץ : חציו הדרומי של כדור הארץ
שם  האתר: האופק מתרחב
מחברת: לוטן, צביה
בעלי זכויות : אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי
הוצאה לאור: אוניברסיטת תל אביב. בית ספר לחינוך. המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי
הערות: 1. תחקיר: שאול קציר.
2. עיצוב גרפי: סשה פיסרבסקי, רם עפרון.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית