הדרבן משתייך למשפחת הדורבניים, מסדרת המכרסמים. הוא המכרסם הגדול ביותר ביבשת אסיה והוא חי בשטחים פתוחים, בחולות, ביישובי אדם, ביער, בחורש, במדבר ובנאות מדבר.
שמו של הדרבן ניתן לו בזכות הקוצים הארוכים המכסים את גבו. בזמן סכנה הוא זוקף את קוציו ומשמיע קולות נשיפה מאיימים.
הדרבנים פעילים בלילה. במשך שעות היום הם בשעות היום הם שוהים במחילות ארוכות שהם חופרים שאורכן עשוי להגיע ל –17 מטר. לעיתים קרובות מוצאים דורבנים מסתור במערות שהם מוצאים בשטח, או בסבך צפוף. עם רדת החשכה הם היוצאים לפעילות.
ברוב ימות השנה ניזונים הדורבנים מבצלים, מפקעות, מקני-שורש שהם חופרים ומוציאים מן האדמה. באביב הם אוכלים בעיקר ירקות ופירות וגורמים נזקים לחקלאות.
הדורבנים חיים בדרך כלל בזוגות ולאחר עונת הרבייה הם חיים גם עם צאצאיהם. לעתים מוצאים שתי נקבות עם זכר במחילה אחת.

יש פרטים החיים בבדידות. בשבי יכולות להיווצר משפחות גדולות שהפרטים חיים בהן בשלום זה עם זה, אך תוקפים כל דורבן זר.
הדרבן טריטוריאלי ואת נחלתו הוא מסמן על ידי שתן וגללים. התקשורת בין הפרטים נעשית בתיפוף ברגליים על הקרקע.
בשעת סכנה בורחים הדורבנים בדהרה מהירה, בקוצים סמורים ותוך כדי השמעת נשיפות צרודות. כשאין אפשרות להימלט, הם זוקרים את קוציהם בצורת מניפה ומנתרים לעבר התוקפן. אם הם נרדפים, הם נעצרים בפתאומיות, ונועצים את הקוצים בגוף האויב.
ההזדווגות של הדורבנים נעשית כל השנה, 8 פעמים בלילה.
משך ההריון של נקבת הדורבן הוא כשלושה חודשים. לרוב נולדים שני גורים בכל המלטה, אך יש גם מקרים שבהם נולדים יותר. ההמלטות מתבצעות במחילות.
הגורים נולדים מפותחים - בתחילה שערותיהם רכות ואחר כך מתקשים הקוצים במהירות ומשמשים להגנה.
הגור מגיע לבגרות מינית כשהוא בן פחות משנה ומשקלו כ-10 ק"ג.
בני-הזוג מגינים על הגורים.
תוחלת החיים בשבי מגיעה עד 20 שנה.
בארץ ניצודים הדורבנים על ידי האדם, לצורך ויסות אוכלוסייתם. בעבר נטרפו הדורבנים בארץ על ידי נמרים. כיום הוכחדה אוכלוסיית הנמרים בארץ ואין לדורבן אויב טבעי המווסת את אוכלוסיית הדורבנים.