משורר ישראלי, חי בשנים 1886 - 1956. שמעוני נולד בבוברויסק שברוסיה, וב-1909 עלה לארץ ועבד כשומר וכפועל חקלאי ברחובות ובפתח תקווה. ב-1910 חזר ללמוד בגרמניה וכתב גם חלק מיצירותיו, בהן ניכרת שנת ישיבתו בארץ. ב-1921 שב לארץ, התיישב ברחובות ופרסם שירים. ב-1924 עבר לתל-אביב ולימד בגימנסיה "הרצליה". בתקופה זו פרסם את האידיליה "מצבה".

שיריו הליריים הראשונים של שמעוני מבטאים נוסטלגיה אל הנוף ואל הארץ. יש בהם כמיהה אל מיתוס הגבורה הקדום וכיסופים רומנטיים אל מה שנמצא מעבר להוויה, למשל ערגה לקסם המזרח. הלך הרוח השליט בשירה זו הוא של בדידות ועצב. בשירי הטבע והנוף יש תיאורים שופעים ורחבים, אך גם בהם משתקף, בצד הקיים והממשי, גם ההזוי והמדומה. באידיליות של שמעוני קיימת הזדהות מלאה של המשורר עם נופי הארץ, ההווי החלוצי והאידיאלים שליוו אותו. עם זאת, עיסוק בבעיות שמלוות את צמיחת הישוב העברי בארץ פוגע לעתים במעטה האידילי. בשנת 1954 זכה בפרס ישראל.

שמעוני הותיר אחריו פרסומים רבים: ספרי שירה, אידיליות ופואמות, רשימות וסיפורים, משלים וסאטירות, נאומים והרצאות, ותרגומים קלאסיים (טולסטוי, פושקין). שיריו כונסו בספר "שירים" בשלושה כרכים.