משורר ישראלי וחוקר ספרות, חי בשנים 1930 - 1986.
נולד בבוקובינה שברומניה, אך בגיל ארבע עבר לגור אצל סבו וסבתו בוינה, בירת אוסטריה. השפעת השפה הגרמנית ותרבותה ניכרת, מאוחר יותר, בשירתו. בהיותו בן אחת עשרה פרצה מלחמת העולם השנייה, ולאחר פלישת הנאצים לרומניה נכלא במחנה כפייה למשך שלוש שנים. בן שש עשרה הגיע לארץ וצורף לחברת הנוער בקיבוץ מרחביה. הוא למד באוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך לימד שם שירה עברית של ימי הביניים.
בחלוף השנים החל לכתוב שירים הקשורים בחוויות השואה. נושא אחר השָׁכיח בשירתו הוא המחזוריות והמעגליות שבחיי אנוש. שיריו מאופקים, וסגנונם 'יבש' ורחוק מרגשנות, גם כאשר הם נותנים ביטוי לחוויות קשות ביותר ולהבחנות קודרות על המציאות האנושית. אף בחייו האישיים שמר על איפוק וריחוק מה. עדות לתווי אופי אלו ניתן למצוא בדרך בה כתב על חייו בשירו המזכרת.
שיריו כונסו בכרך "כל השירים". הוא פרסם אחדים ממחקריו בשירת ימי הביניים ואף ערך את הספר "כחוט השני: שירי אהבה עבריים מספרד, איטליה תורכיה ותימן". אלמנתו, עדה פגיס, פרסמה, לאחר מותו, ספר אוטוביוגרפי על חייהם, הנקרא "לב פתאומי".
