משוררת ישראלית שחיה בשנים 1914 - 1984. זלדה נולדה ברוסיה למשפחה חסידית המקורבת לרבי מלובביץ'. היא עסקה בהוראה, למדה ציור, ואת ספר שיריה הראשון, "פנאי", פרסמה רק בגיל חמישים ושלוש.
זלדה, כמו המשוררת רחל, בחרה לחתום על שיריה בשמה הפרטי בלבד. רבים משיריה משרטטים דיוקנאות של בני אדם ומתארים את אנשי היומיום הנקרים בדרכה. "אני כותבת כאשר זה מאוד מעיק עלי. כאשר אי אפשר שלא לכתוב," אמרה.
כתיבתה של זלדה דתית במובן העמוק, ושיריה הם תהייה על משמעות העולם והזמן. בדרכה שלה ידעה לגשר על שני תחומים: הדתי והחילוני. גם בתפיסתה הדתית שילבה שני זרמים, החסידי והמתנגד. תפיסתה הדתית אינה מובילה לניהול דיאלוגים עם הקדוש ברוך הוא, אלא זוהי תפיסה הומנית, המחשיבה את חיי העולם הזה ורואה את השתקפות האלוהי בהוויה היומיומית. ואכן שירתה ליכדה סביבה אנשים בעלי השקפות שונות, ובשנות חייה האחרונות הפך ביתה הירושלמי למעין 'חצר' של רבי.
ספריה: פנאי, אל תרחק, הלא הר הלא אש, השוני המרהיב, שנבדלו מכל מרחק, הכרמל האי נראה.
