משוררת ישראלית, חיה בשנים 1944 - 1985. נולדה בקריית אונו. בהיותה בת ארבע נהרג אביה במלחמת השחרור. וולך החלה לכתוב בגיל שמונה ופרסמה שירים עוד בטרם מלאו לה עשרים. היא הייתה בעלת אישיות סוערת, ססגונית ובוטה ועוררה לא אחת סערות ציבוריות בצד גילויי הערצה. וולך היתה פעילה בחוג משוררי תל-אביב שהתרכז סביב כתבי העת הספרותיים עכשיו וסימן קריאה. היא כתבה שירים לקבוצת רוק ואף הופיעה עמם. רבים משיריה הולחנו.
בשנות ה-60 הייתה וולך מקורבת מאוד למשוררים יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר. זה האחרון, באחד השירים שהקדיש לה, מתאר אותה כך: "ציפור שסועה חיה / בקן ציפורים שסועות. / אבל היא ציפור שסועה יותר."
שירתה של יונה וולך מתאפיינת בעוצמה רגשית אדירה. התבוננותה בעולם היא תמיד מפגש בין הממשות לבין כוח הדמיון הנוסך על המציאות חיוניות, פחד, טוהר ופראות. בכתיבתה הפגינה נשיות נועזת ומיניות פרובוקטיבית. יש הרואים בשירתה תפנית במסורת השירה הנשית הישראלית.
ספריה: דברים, שני גנים, אור פרא, צורות, מופע, שירה: שערים מקובצים. לאחר מותה נאסף מבחר משיריה בספר "תת הכרה נפתחת כמו מניפה". הסופר יגאל סרנה פרסם את סיפור חייה בספר: יונה וולך - ביוגרפיה.
