משורר, מספר ומסאי יהודי גרמני, חי בשנים 1797 - 1856. נולד והתחנך בגרמניה, אך משנת 1831 חי בצרפת, ובה כתב רבות מיצירותיו. בגיל עשרים ושמונה המיר את דתו כדי לקבל משרה ציבורית, אך לא זכה לכך. דעותיו הליברליות וכפירתו במוסכמות קנו לו מתנגדים רבים. יחד עם זאת ראו בו מעריציו משורר מעולה הלוחם למען חירות האדם, נאבק בלאומיות ופועל לאחוות העמים. על רקע זה שררה מתיחות בינו לבין השלטונות, שהמריצה אותו לעזוב את גרמניה ולהגר לצרפת. ב-1835 הטיל בית הנבחרים בגרמניה חרם על כל יצירותיו.
היינה כתב שירים ליריים רבים, שנושאם הוא האהבה וייסוריה. שיריו שימשו מקור השראה למלחינים, אולי יותר מכל משורר אחר. היסודות הרומנטיים בשירתו, חתירתם אל הפשטות והתמימות האבודות, מזכירים במידה רבה שירי עַם. יחד עם זאת, אין לראות בהיינה משורר תמים: שירתו היא ראי להלכי נפש מנוגדים. בצד האהבה העזה ניתן למצוא גם ספקנות ואירוניה עצמית.
עוד בימי חייו זכה להערכה עצומה ויצירתו תורגמה לשפות רבות, בהן גם לעברית. "לורליי" הוא מן המפורסמים שבשיריו, וזכה לאין ספור תרגומים.
היינה חזה את שואת יהדות אירופה כ-100 שנה לפני התרחשותה. המרת דתו לא ניתקה אותו מיהדותו והוא העיד כי "מי הטבילה אינם מסוגלים לשטוף לא את הרגשתו היהודית של אדם ולא את מושרשותו בהיסטוריה היהודית." עם זאת נדמה כי העם בישראל לא סלח למשורר על התנצרותו, ורק בשנת 1993 הוסר מעליו החרם ובתל-אביב נקרא רחוב על שמו.
ספריו המתורגמים לעברית: כתבים נבחרים (שני כרכים), מבחר שירים ומכתבים, ייסורים וחיוכים, הים הצפוני: פרקי שירה ופרוזה, ועוד.