עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים > זיהום ים וחופיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה



תקציר
שפכים תעשייתיים ועירוניים מזהמים עד היום את חופי ארצנו, מרעילים את הדגה ומבריחים את המתרחצים. סיור לאורך מוקדי זיהום מנהריה עד אשדוד, מציג תמונה מאוד לא מעודדת.



סיוט חופים
מחברים: פרופ' לב פישלזון; ירוק כחול לבן


שפכים תעשייתיים ועירוניים מזהמים עד היום את חופי ארצנו, מרעילים את הדגה ומבריחים את המתרחצים. סיור לאורך מוקדי זיהום מנהריה עד אשדוד, מציג תמונה מאוד לא מעודדת.

בעשורים הקודמים, כשחופשה בחו"ל נראתה כמו משהו שמעבר לאופק, שימשה שפת הים מוקד משיכה ובילוי עיקרי להמוני בית ישראל.
חופי הארץ היו נקיים, החולות זהובים והמים צלולים. פה ושם אירעה 'תקלה' באיזו אוניית-משא שהובילה נפט, והמחיר היה 'זפת' על כפות הרגליים. אבל זיהומים מסוכנים לבריאות היו אירוע נדיר ביותר.

ואז באו הפריחה הכלכלית של סוף שנות ה-60, הגידול באוכלוסיה ובצריכה הפרטית, והכתיבו פיתוח מואץ של תחנות-כוח, מפעלים וישובים, שכולם כאחד ראו בים את פח האשפה האידיאלי לפסולת שייצרו. כך היה המצב במשך תקופה ארוכה, ואיש לא פצה פה וציפצף. כל זה, עד בואם של לוחמי איכות הסביבה, שהתריעו על נזקי הזיהום לבריאותנו.

אחד מחלוצי המאבק הוא פרופסור לב פישלזון, ביולוג ימי בעל שם עולמי, שרתם את הכשרתו וניסיונו המקצועי, לטובת איכות הסביבה. זה שנים שהפרופסור הנמרץ, ראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, מנהל מעקב צמוד אחר מצבם הבריאותי והתיפקודי של היצורים החיים לאורך קו החוף, באזור החולות והסלעים, או במים הרדודים.

"בעלי-החיים אוכלים מאותו שולחן שלנו, ולכן, מה שקורה להם משקף נאמנה את מה שעלול לקרות לנו, עקב האפקט המצטבר של הזיהום הסביבתי," הוא אומר. כשהוא מתבקש לסרוק את חופי הארץ מצפון לדרום, ולהתעכב על מוקדי הזיהום העיקריים שבדרך, השמות והמקומות קולחים מפיו בשטף.


 

צובעים את הים


התחלנו את סיור החופים באזור נהריה, במקום בו מתנקזים לים שפכי מפעל הבשר 'זוגלובק'. נכון, הים אינו נסער מתכולת המלח העצומה שבשפכים, אך הזרמת השיירים האורגניים, החלבונים והשומנים, יוצרת עודפים של חומרי מזון, המעודדים צמיחת-יתר של פלנקטון (צמחים ויצורים מיקרוסקופיים הצפים סמוך לפני המים).
השומנים ממיסים רעלים כמו די.די.טי. ותרכובות כלור אורגני, ומקלים על חדירתם לשרשרת המזון של היצורים הימיים.



כבר היום ידוע על מינים מסויימים של דגים בים התיכון, שגופם מכיל פי 100 יותר די.די.טי. מאחיהם החיים באוקיינוס. אומנם, מדובר בכמות זיהום זניחה ביחס לניפחו הכולל של הים התיכון, אך הבעיה היא בריכוז הנקודתי של הזיהומים סמוך לחוף, אזורים בהם מתרכזים מרבית החיים בים. יתירה מזו, אלה המקומות המשמשים גם חופי רחצה.

השפכים העירוניים של נהריה אף הם מוזרמים לים. אומנם, לאחר הפרדת מוצקים ובאמצעות צינור שאורכו כ-400 מטרים, אך עדיין מדובר בזיהום משמעותי. אליק אדלר, מנהל אגף ים וחופים במשרד לאיכות הסביבה, טוען, שהעיריה החלה בבניית מכון טיהור שפכים מודרני, שיהיה מוכן בעוד כשלוש שנים.

בעכו השכנה המצב גרוע יותר: השפכים מגיעים ממש לשפת הים. הגורמים המוסמכים מרגיעים ומבטיחים שהנושא בטיפול.

דרומה משם, במוצא נחל נעמן, מבחינים בעקבות שפכי תשלובת מפעלי המזון 'מילואות', המוסעים לים באמצעות ערוץ הנחל. מדובר בכ-700 אלף קוב שפכים לשנה, עומס אורגני כבד ביותר.
עמותת 'אדם טבע ודין', בתיאום עם המשרד לאיכות הסביבה, פתחה בהליכים משפטיים נגד 'מילואות/ סוכם כי השפכים יופנו למכון הטיהור אפק, שייבנה באזור. הבעיה המרכזית, אומרים במשרד איכות הסביבה, היא הפרדה בין שפכים עתירי חומרים אורגניים, שניתנים לטיהור והשבה, לבין שפכים עתירי מלח, אשר אסור בהחלט לספחם לקולחים המיועדים להשקיה, אלא להפנותם לים. אך הגורם המזהם הוא אשר חייב למצוא פיתרון הבעיה.

שפכי מפעל הצבעים והכימיקלים 'טמבור' הסמוך, מוזרמים אף הם לים, בחלקם דרך ערוץ הנעמן ובחלקם ישירות. חלק מהשפכים עובר כיום טיהור במיתקן ניסיוני ועומד בתנאי האיכות הנדרשים על-ידי המשרד לאיכות הסביבה. יתרת השפכים עוברת תהליך של שיקוע, ומצפה להשלמת הקמתו של מפעל הטיהור העירוני.
באזור עכו ישנם מפעלים רבים נוספים, פרט לשניים הנ"ל, ואף הם 'תורמים' את חלקם לזיהום הכללי. פרופ' פישלזון נזכר איך באחד מביקוריו ראה חבורת דייגים על המזח בעכו, משליכה חכות למים העכורים. כשהתעניין לדעת איך אפשר בכלל לאכול דג 'ממולא' בכימיקלים, השיב לו אחד מהם: "מה הבעיה, אני משרה את הדג שעתיים בחומץ ואז כל הריח הרע נעלם."



 

פיתרון מעשי, אבל יקר


דרומית למיפרץ עכו משתרע שטח חולי גדול ויפה שמשמש את התושבים, אך את האידיליה מפרים שפכי מפעל הכימיקלים 'פרוטארום'. "נכון, חל שיפור ניכר במצב וכמות הכספית במים ירדה משמעותית," אומר פישלזון, "אך כביולוג עלי לבדוק את ההשפעה המצטברת האמיתית על היצורים הימיים, החיים שם בקביעות. בבדיקות שערכנו התברר שהם ספוגים במתכות כבדות - עופרת, אבץ, ניקל, כספית וקדמיום. המתכות הללו אינן מתמוססות ונמהלות במי הים, אלא עולות במעלה מארג המזון ומגיעות גם לבעלי-חיים ימיים גדולים יותר, ולבסוף אלינו."

בעיית השפכים באזור הקריות טרם נפתרה. יש תוכניות להקמת מכוני טיהור שפכים, אבל בינתיים ממשיכים להזרים את השפכים הגולמיים לים הפתוח.
חוף שמן, בעבר חוף רחצה פופולארי לתושבי חיפה והסביבה, מזוהם כולו בשפכים תעשייתיים וצבאיים. פרופ' פישלזון נאנח בחוסר אונים, כמי שמשלים עם כורח המציאות. גם התעשיה הצבאית והנמל זקוקים לנתח חוף.

מקור משמעותי ביותר לזיהום המפרץ הוא שפך נחל קישון, אשר מנקז קבוצה של מפעלי פטרוכימיה ודשנים ושפכים עירוניים. עם זאת, לאחרונה גברה המודעות לזיהום הקשה. הוקמה רשות נחל הקישון,שתפקידה להגדיר את יכולת הנשיאה של הנחל, לאתר את מקורות הזיהום והחומרים המזהמים ולהציע פיתרונות. ואכן, בזה אחר זה מתחילים המפעלים באזור להתמודד עם השפכים המזהמים. המשרד לאיכות הסביבה סיכם עם בתי הזיקוק על מעבר לשימוש בדלק דל גופרית, אשר יפחית את זיהום האוויר, וכן על טיפול נאות בשפכים. לפני כחודשיים אף נסגר מיתקן פטרוכימי שזיהם את סביבתו, ופתיחתו מחדש הותנתה בעמידה בתקנים שנקבעו.

פסולת תהליכי הייצור של מפעל 'חיפה כימיקלים' שבאזור, הינה בוצה ושפכים נוזליים, העשירים יחסית במתכות ובשאריות דשנים, שהם הרסניים לנחל ולמיפרץ. הבוצה נשפכת כיום לים. אחרי דיונים ממושכים הוחלט, כי הבוצה המיובשת תועבר לאתרי הטמנה בנגב. פיתרון מעשי, אם כי במחיר גבוה למפעל ולכבישי הארץ.

לגבי השפכים, נבחנת הצעה להזרים אותם לעומק המיפרץ באמצעות צינור, למקום בו עומק הים פחות מ-20 מטרים. אך רק לאחר שיושלמו הסקרים הסביבתיים, ניתן יהיה להחליט אם פיתרון זה לא יפגע במיפרץ. דעתו של השר לאיכות הסביבה נחושה:
מפעל שאינו מסוגל לעמוד כלכלית בטיהור שפכיו, או לחילופין להזרים אותם אל לב ים - אחד דינו להיסגר!



 

מה עושים עם האפר


מצוקת השפכים העירוניים של עיר הכרמל, קשה לא פחות. מכוני הטיהור של חיפה עולים לעיתים קרובות על גדותיהם, בעיקר בעיתות החורף - והעודפים זורמים לערוץ הקישון. גם כאן, כמו במקומות רבים אחרים בארץ, יוחל בקרוב בבנייתם של מכוני טיהור גדולים יותר.

בדרך מחיפה דרומה, מתעכב פרופ' פישלזון בתחנת-הכוח 'אורות רבין' (מקודם 'מאור דוד') בחדרה, המופעלת בפחם. זיהום האוויר בתחנה זו נמוך מזה הנגרם בתחנה המופעלת במזוט, אך לצד הרווח יש הפסד סביבתי: בסיום תהליך הבעירה מצטברות כמויות עתק של אפר, שאין בו כל שימוש. האפר מכיל גם מתכות רעילות, שחלקן מחלחל עם הזמן למי הים. על-מנת להמחיש את הנזק, נערך ניסוי פשוט:
הכניסו דגים לאקווריום שלמימיו הוסיפו אפר פחם, ולאחר זמן קצר הדגים התפגרו!

עד עתה נשפכו לים כ-2 מיליון טון אפר. לפי שעה אין דיווחים על תמותת דגים חריגה באזור תחנת-הכוח, אך בעקבות 'אמנת ברצלונה' להגנה על הים התיכון הוחלט, כי החל מסוף 1996 יועבר האפר למטמנה יבשתית. הפיתרון שמציע פרופ' פישלזון: להחזיר את האפר באוניות למיכרות שמהם נלקח הפחם.



 

מיזבלה 'רשמית' בחוף יפו


סיור החופים מתקרב לאזור הרצליה. שפכיו של מפעל ביטחוני המוזרמים לחוף הינם כה חומציים, עד כי זו ממש סכנת נפשות לטבול במים. לעומת זאת, בעיית השפכים העירוניים נפתרת בהדרגה. מפעל השפד"ן (שפכי גוש דן) השבית מספר לא מבוטל של צינורות שפכים, המקיאים את תכולתם לים. אך אפילו מפעל זה לא מצליח להתמודד עם כמויות השפכים הגדלות והולכות, שיוצרת האוכלוסיה.

על הירקון כבר נשפך ים של מילים. שפך הירקון לים, ליד רדינג, נראה כמו מיזבלה. המים עכורים ודוחים. השורה התחתונה: עד שלא יפסיקו את הזרמת השפכים העירוניים והתעשייתיים אליו ותחת זאת יזרימו מים חיים לעורקיו המזוהמים, לא יקום הנחל לתחייה. קטע החוף של מידרון יפו שימש ב-15 השנים האחרונות מיזבלה 'רשמית' לחומרי בניין, מתוך כוונה להגדיל את שטח החוף. אך פרופ' פישלזון מעיד כי במו עיניו ראה משאיות הפורקות שם פסולת משחטות. בינתיים נסגרה המיזבלה.

באופן כללי, דרומה לתל-אביב המצב טוב יותר. כשחוף הים ישר, הגלים שוטפים את הפסולת הנשטפת לים. כל זה, עד שמגיעים לקירבת חוף אשדוד. מספר פישלזון: "לפני מספר שנים עשינו בדיקות בריאות של בעלי-החיים והתושבים באזור. בעכברים ובחלזונות שנבדקו מצאנו רמה גבוהה של תרכובות כלור אורגני ומתכות רעילות, ככל הנראה מ'תוצרת' מפעל הכימיקלים, המפעלים האחרים, תחנת-הכוח וכמובן נמל אשדוד. בדגימות דם שנטלנו מ-600 תושבים, נמצאה רמה גבוהה של חלבון 450P, המשמש מדד של עקה גופנית."

איך, אם כן, מונעים מסיור החופים הזה להפוך סיוט חופים?

פישלזון: "הנוסחה פשוטה ביותר. מפעלים קיימים ומתוכננים חייבים להתחשב בצרכי השימור ולזכור שאין כל סתירה בין שימור לפיתוח. מצביעים לכיוון האופק ואומרים לנו: תראו איזה ים גדול! אך בפועל, לאדם הפשוט המבקש לבלות על שפת הים נותרו מעט מאוד פיסות-חוף נקיות.

"צריך גם לזכור שאנחנו הולכים לקראת שבוע של ארבעה ימי עבודה, מה שיגדיל משמעותית את שעות הפנאי שלנו. אבל במקום ליצור אופציה נוספת לציבור הרחב בדמות חופי רחצה מטופחים ונקיים, אנחנו משחיתים ומזהמים אותם בקצב מואץ.
"החופים ממערב מזוהמים, אקוויפר ההר ממזרח מידרדר וביניהם יעבור כביש חוצה ישראל, ועליו מתנהלות מאות משאיות המובילות אשפה מהצפון לדרום. האם זו הארץ אותה חלמנו להוריש לילדינו ולנכדינו?"

ביבליוגרפיה:
כותר: סיוט חופים
מחברים: פישלזון, לב (פרופ') ; ירוק כחול לבן
תאריך: פברואר-מרץ 1996 , גליון 7
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: פרופ' לב פישלזון אינו כותב המאמר; הוא מרואיין
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית