גומרים תיכון

מכת מדוזות באזורי חוף רבים, עשרות מיליוני טונות של קצף דמוי ריר בים האדריאטי, אצות קטלניות בים האגאי ואלפי דולפינים מתים שנפלטו מהים לחופים ממרוקו עד יוון - זהו רק חלק מהאסונות האקולוגיים שפקדו את הים התיכון בשנים האחרונות. שנים רבות של זיהום והזנחה, דייג יתר ופיתוח תעשייתי ותיירותי מואץ חוללו משבר אקולוגי כה חמור, עד שבחלקים מסויימים של הים התיכון נכחדו החיים כמעט לחלוטין.

לפני 22 שנה התארגנו המדינות גובלות בחופי הים התיכון, בניסיון לנקות ולשמר את החופים על המערכות האקולוגיות שלהם.
התוכנית שהוצעה, אושרה ונחתמה על-ידי מרבית המדינות - לא יצאה אל הפועל.
ניסיון ההחייאה המחודש שנעשה ב- 1995, בוועידת הים התיכון בברצלונה, צפוי אף הוא לגורל דומה, אם לא תתחולל תפנית דרמטית.

למעלה מ-130 מיליון בני-אדם חיים לאורך 46 אלף הקילומטרים של הים התיכון.
למספר זה יש להוסיף למעלה מ- 100 מיליון תיירים, שפוקדים את האזור מדי שנה בחודשי הקייץ. 80 אחוזים מהשפכים המיוצרים על-ידי אוכלוסיה זו, מוזרמים לים בלא כל סינון או טיפול אחר.
שפכים אלה מהווים איום ישיר על חופי התיירות הרבים, מקאן עד קאפרי ומרודוס עד ונציה. בצרפת, לדוגמא, נפסל אחד מכל עשרה חופים במיבדקי הניקיון השנתיים, הכפופים לתקנון האיחוד האירופי. האירגון לשימור הסביבה של האו"ם (UNEP) קבע, שהרוחצים במימי הים התיכון עלולים ללקות במחלות של דרכי הנשימה, ובמיקרים קשים יותר - בדלקת כבד נגיפית (הפטיטיס), דיזנטריה, או אף כולירה.

גורל המזון שאנו מעלים מהים אינו טוב יותר. כך למשל דווח, כי 93 אחוזים מהסרטנים שנישלו ממימי הים התיכון ב-1990, הכילו חיידקים מזיקים בריכוז גבוה מהתקן המירבי של אירגון הבריאות העולמי. המצב חמור במיוחד בשלוש מדינות - צרפת, איטליה וספרד. ריכוז המתכות הכבדות במאכלי-הים שהן משווקות מגיע לשיעורים חריגים במיוחד. אך למרות האיסור לשווק מאכלי-ים המכילים מתכות בריכוז שמעל לתקן, החוקים אינם נאכפים בפועל בשום מדינה.

לא רק שפכים מוזרמים למימי הים התיכון. מדי שנה מתנקזים לתוכו גם 120 אלף טונות שמנים מינרליים, 60 אלף טון דטרגנטים, 100 טונות כספית, 3,800 טונות עופרת ו-3,600 טון זרחות (פוספטים) - רובם פסולת תעשייתית. גם פסולת של מוצרי פלסטיק, שיתכלו רק בעוד מאות שנים, ממשיכה להיערם בחופים. על כך יש להוסיף למעלה ממיליון טון נפט גולמי, המוזרמים לים ממיכליות, בגלל היעדר היערכות מתאימה בנמלים לקליטת פסולת נפט.

פלישת הצמחים הטרופיים

הזיהום הכבד מחליש את המערכת האקולוגית בחופים, עד לנקודה שבה מינים של בעלי-חיים וצמחים זרים, בעיקר מהאזורים הטרופיים, משתלטים על המערכות המקומיות. לדוגמא, משפחות של אצות טרופיות שהתנחלו בקרקעית הים ליד חופי מונאקו לפני כעשר שנים, החלו להתפשט במהירות, עד שכיום הם מכסים אלפי דונמים של קרקעית ים לאורך חופי צרפת ואיטליה.

לדעת מומחים לאקולוגיה ימית, עלולים עשבים אלה לחולל שואה אקולוגית.
הצמחים הפולשניים, ששמם המדעי הוא קולרפה טקסיפוליה (Caulepra Taxifolia), מייצרים כמות גדולה של רעל קוטל אצות הנקרא קולרפיצין. אלכסנדר מייניז, חוקר מאוניברסיטת ניס שבצרפת, חרד במיוחד לגורלם של כרי-המירעה הימיים (המכונים "ערוגות פוסידוניה"), בהם מטילים מאות זנים של דגים את ביציהם ומוצאים שם את מזונם.

כאמור, השתלטותם של אצות מזיקות נובעת מתחלואה של המערכות האקולוגיות, בחופים דוגמת חוף הריביירה הצרפתית.
העשב המזיק תופס טרמפ על המערכת וגדל בלי בעיות בסביבה מזוהמת, כגון קרקעות סחף עשירים בפסולת אורגנית. נוכחותו מורגשת רק עתה, לאחר שניים-שלושה עשורים של זיהום הים. אוכלוסיות שונות, החיוניות לקיום המערכת הביולוגית, נכחדות בשל הזיהום הסביבתי, וכשהן קורסות מתרחשת הקטסטרופה: "ערוגות פוסידוניה" נעלמות משטחים נרחבים של קרקעית הים תוך חודשים ספורים, ועשבים שוטים תופסים את מקומן.

צ'ארלס בודורסק, ביולוג ימי ממארסיי, מעריך כי עד כה פלשו לחופי הים התיכון למעלה מ- 300 מיני צמחים ובעלי-חיים.
רובם הגיעו מן הים האדום דרך תעלת סואץ, ושני-שלישים מהם התגלו בים התיכון רק לאחר שנת 1970. זיהום ביולוגי בלתי-הפיך זה, מאיים להפוך לאחד המיפגעים האקולוגיים החמורים של הים התיכון בתחילת המאה ה- 21.

"הים האדום"

עשרים שנה חלפו מאז התאגדו כל המדינות הגובלות בחופי הים התיכון (למעט אלבניה) לשם "נקיטת אמצעים למניעה, הפחתה ומלחמה בזיהום מי הים, להגנה ולשיפור הסביבה הימית באזור". בפועל, לא ננקטו מרבית הצעדים שהוסכם עליהם. כעבור עשר שנים, ב-1985, נערך כינוס נוסף בגנואה, שבו נקבעו עשר מטרות עיקריות להשגה עד 1995, שהבולטות בהן: טיפול בשפכים בכל הערים שאוכלוסייתן מונה עשרת אלפים תושבים ויותר; צימצום מימדי הפסולת התעשייתית; הגנה על מינים ימיים הנתונים בסכנת הכחדה והקמת 50 שמורות ימיות חדשות.

ואולם, בתחילת שנות ה- 90' עמדה התוכנית להגנת הים התיכון על סף טביעה, בשל הפסקת הזרמת הכספים על-ידי התורמות 'הכבדות' - מדינות אירופה העשירות.
בחודשים האחרונים חל שיפור מסויים במצב הכספי, אך עדיין חסרים כמה מיליוני דולרים לתיפעולו השוטף של האירגון.

האיום החמור ביותר על המערכת האקולוגית בים התיכון הוא, כפי הנראה, זיהום הים בכימיקלים ובעיקר בדשנים.
הדשנים מזרזים גידול אצות, במיוחד בתקופת הקיץ, כאשר הים חם ורוגע, והחומרים המזהמים נשארים בשיכבה העליונה, מבלי להתערבב במים עמוקים שמקטינים את ריכוז המזהמים. מדובר בעיקר בחנקות ובזרחות שמקורן בשפכים, בדטרגנטים ובדשנים לחקלאות, שמגיעים לים בתעלות ניקוז, בצינורות ביוב, בנהרות ובנחלים שאותם מפעלים מזהמים ממוקמים לאורכם.

בין הבעיות התברואתיות הקשות שהתעוררו כתוצאה מזיהומים אלה, בולטות שתיים במיוחד: 'צביעה' של אזורי ים נרחבים באדום, עקב שיגשוגן של אצות מיקרוסקופיות אדמדמות הפולטות רעלנים, והצטברות כמויות אדירות של קצף דמוי ריר המופרש מחילוקיות (אצות מיקרוסקופיות שמצויות במי הים). על-פי דו"ח של המכון הצרפתי לאוקיינוגרפיה לשנת 1993, הרעלים שפלטו האצות הצטברו בסרטנים ברמה כזו, העלולה לסכן את בריאותם של חובבי השרימפס והלובסטרים למיניהם. הקצף הרירי מטנף את החופים ומפחית את כמות החמצן במים, דבר שגורם להכחדת יצורים ימיים רבים.

תופעות אלה ניצפו באזורים נרחבים, מהריביירה הצרפתית עד קסטלונה בספרד ומספליט בקרואטיה עד אלכסנדריה שבמצריים. הביולוג הימי באזיל קצוליס, מאוניברסיטת יואנינה ביוון, בדק ומצא שהמפרץ סביב נמל פיראוס הוא אזור מת, למעשה. מ- 170 מינים של יצורים ימיים שנמצאו במפרץ ב- 1960, נותרו כיום פחות מ- 30!

"לאק דה טוניס", לגונה גדולה של מי-ים בטוניס, בעבר גן-עדן לציפורים ולצפרים וכיום אגן ניקוז למי השפכים של בירת טוניסיה, מכוסה עד כדי שליש משיטחה באצות, שצורכות חמצן רב וגורמות להכחדת החיים מתחתן בחודשי הקייץ. אצות אחרות פולטות מימן גופריתי ואמוניה, שגורמים נזק בלתי-הפיך למערכת האקולוגית כולה.

העיר איזמיר שבטורקיה שוכנת לחופי הים האגאי. 15 אחוזים מהייצוא הטורקי עוברים דרך נמלה של העיר המשגשגת הזאת. אך המחיר האקולוגי של הפריחה הכלכלית הוא הזרמה מאסיבית של שפכים תעשייתים ואחרים למפרץ איזמיר. לנזקים האקולוגיים נוספו כאן גם מחלות זיהומיות קשות של דייגים ומתרחצים.
על-פי מחקר של האיגוד להגנת הים התיכון, יידרש סכום של 1.5 מיליארד דולר לניקוי ולשיקום האזור ב- 30 השנים הבאות. עד כה לא ננקטו שום יוזמות בשטח, למרות ההערכה שהמפרץ הנקי יגדיל את ההכנסות של איזמיר, בעיקר מתיירות, ביותר מ- 10 מיליארד דולר.

האסון האקולוגי הכבד ביותר באזור הים התיכון, מתחולל בצפון הים האדריאטי.
חוקרים מאוניברסיטת זאגרב מצאו, כי ב- 1994 כיסו אצות למעלה מ- 50 קמ"ר מפני הים, שמכילים 50 מיליון טון קצף רירי.
הגורם העיקרי לכך הוא זיהומם של מי הנהר פו בעשרות אלפי טונות של חנקות, אמוניה וזרחן. מימי הנהר פו מהווים מקור המים העיקרי לתושבי האזור כולו, כך שהנזק כפול ומכופל. הנזק האקולוגי מסתכם בתמותת דגים עצומה ובאיום על המערכת האקולוגית כולה, בשטח בן 250 קמ"ר בצפון הים האדריאטי.

לפגיעה האקולוגית בכל האזורים בים התיכון תורמים מזג האוויר הנוח, יחסית ותנאי גיאות ושפל מתונים, יחסית, שמונעים עירבוב יעיל של המים המזוהמים בקירבת החוף עם מים נקיים יותר בלב ים. אומנם, מי הים התיכון מתערבבים במימי הים השחור, אך אלה מזוהמים לא פחות, ואילו התחלופה על-ידי מי האוקיינוס האטלנטי דרך מיצר גיברלטר היא איטית ואורכת כ- 150 שנה. מעבר לכך, איש מהמדענים אינו מוכן להעריך כיצד תשפיע התפשטות הזיהומים על המערכת האקולוגית בלב ים.

מי הרג את הדולפינים?

איש אינו יודע מה גרם למותם של אלפי דולפינים, הזן הנפוץ ביותר של יונקים ימיים בים התיכון, בין השנים 1990-1992, במגיפה שהחלה בקירבת חופי ספרד והתפשטה עד מרוקו, אלג'יריה, איטליה ואיי הים האגאי. כתוצאה מכך הצטמקה אוכלוסיית הדולפינים בים התיכון עד כדי שליש ממספרם כרגיל.

האם היו אלה כימיקלים תעשייתיים, שפגעו במערכת החיסונית של הדולפינים וחשפו אותם למחלות? אלכס אגילר, ביולוג ימי מאוניברסיטת ברצלונה, מצא בפיגרי הדולפינים ריכוז גבוה של מזהמים, ובמיוחד של תרכובות אורגנו-כלוריות (שאינן מתמוססות כמעט במים).

אך לא רק נגיפים וזיהומים מאיימים על אוכלוסיית הדולפינים בים התיכון. ציד דולפינים והצטברות של פסולת פלסטיק, כגון רשתות קרועות, שדולפינים מסתבכים בהן ונחנקים למוות - עושים בהם שמות. ההערכה היא שאחד מכל שלושים דולפינים בים התיכון, מוצא את מותו באחד משני הגורמים הללו.

דייג-יתר של כמאה מתוך 500 מיני הדגים בים התיכון, גרם לצניחה תלולה בכמות הדגה. אוכלוסייתם הצטמקה, להערכת אקולוגים, עד כדי עשירית ממספרם ב- 1975. המשמעות המיידית היא הפרת האיזון האקולוגי הימי ופגיעה קשה באוכלוסיית היונקים הימיים, כמו דולפינים ולווייתנים שניזונים מדגים. נראה שגם מכת המדוזות בשנים האחרונות בחופים רבים בים התיכון, ובכלל זה גם בחופי ישראל, מקורה בדילדול המדאיג של אוכלוסיית הדגים.

איום נוסף על המערכת האקולוגית מהווה פעילות בני-האדם בחופים, כתוצאה מהגידול בתיירות. במיוחד נפגעים מכך שוכני-חוף כמו צבים וכלבי-ים. בעבר נהגו כלבי-ים לשהות בחופים פתוחים, ואף הסתגלו לחברת בני-האדם. כיום הם הפכו לאחד מתריסר הזנים שהחשש להכחדתם הוא החמור ביותר: ממאות המושבות שהיו פזורות פעם בכל חופי הים התיכון, שבכל אחת מהן רבבות כלבי-ים, נותרו בין 350-750 פרטים בלבד, רובם בחופי הים האגאי ומיעוטם בחופי מרוקו, אלג'יריה והאיים הקנריים.

כתוצאה מהתמעטות הדגים בים, סובלים כלבי-הים באיי הים האגאי מחרפת רעב.
לקיומם הם נאלצים לגנוב דגים מרשתות הדייגים, דבר שבהרבה מיקרים עולה להם בחייהם. במאמץ למנוע את הכחדת כלבי הים כליל, הכריזה ממשלת יוון על אחדים מהאיים הספורדיים בים האגאי כפארקים לאומיים מוגנים, ואסרה על כל פעילות דייג או שייט בקירבתם.

אין ספק שנקיטת צעדים דומים, תבטיח את המשך קיומם של מספר מינים נדירים של צבים באיים. כ-500 נקבות מטילות את ביציהן בכל קייץ על חופיו החוליים של האי זאקינתוס. מקומות קינון נוספים הם חוף לארא בצפון קפריסין ואזורי חוף בטורקיה, מצריים ולוב. תיירות החופים פגעה קשה באוכלוסיית הצבים. ואכן, לאחר שמספר צבים נדירים נקטלו במדחפיהן של סירות מירוץ, במפרץ לאגנה שבאי זאקינתוס, נאסר שם השייט כליל.

אך מה בדבר הפרעות אחרות, קשות יותר לפיתרון, כמו אורות בתי-המלון, הטיילות ומקומות הבילוי לאורך חופי האי? כאשר הצבים הרכים בוקעים מן הביצים על החוף החולי, הם פונים בלילה אל מקור האור הקרוב ביותר. במשך מיליוני שנים פנו הצבים אל אור הירח והכוכבים שנשקף מפני המים, וסימן עבורם את הדרך אל הים. אך כיום יש סיכוי הרבה יותר גדול שהם יגיעו לפיתחו של דיסקוטק סמוך, או ישוטטו לאורך הטיילת. זאת, בתנאי שלא גוועו בדרך, או נטרפו על-ידי ציפורים חובבות צבים.

כך חברו להם יחד ניהול כושל של מערכות הביוב העירוניות, הזרמה בלתי-חוקית של פסולת תעשייתית ומזהמים נוספים, דייג לא מבוקר ופיתוח מואץ של תיירות חופים במרבית מדינות הים התיכון, לאיום מוחשי ביותר על החי והצומח באזורי החוף והים. בחודש יוני האחרון התכנסה - זו הפעם השלישית בתוך עשרים שנה - ועידה בינלאומית, הפעם בברצלונה. המטרה: ניסיון נואש לעצור את התהליך ההרסני והבלתי הפיך. נציגי המדינות השמיעו הצהרות, פיזרו הבטחות, הפיחו תקוות - אבל לאור הניסיון המר שהצטבר עד כה, אין כל סיבה לאופטימיות: גם אם יינקטו מיידית פעולות של ממש, יחלפו עשרות שנים בטרם יחלים הים התיכון מתחלואיו.

בהנחה שהמצב הקיים יימשך ואולי אף יחריף (עקב קצב גידול האוכלוסיה במרבית המדינות השוכנות לחופיו), ייתכן שבעוד מספר שנים ייהפך הים התיכון קזור מוכה אסון מבחינה אקולוגית. זה קרה בעבי, בימת אראל שבברית-המועצות לשעבר.
בים התיכון תהיה התוצאה הרסנית עשרות מונים.

חיים שמואלי הוא יועץ מדעי במוזיאון על שם בלומפילד, ירושלים, ועורך הריבעון לפיסיקה "פי האטום".