רות אנדרהיל (1883-1984 ) חיה 101 שנה – זכתה להגיע לגיל מופלג ולחיות חיים בלתי רגילים. רות אנדרהיל היתה סופרת פורייה, מורה בסדנאות ובמרכזי לימוד אינדיאניים, מרצה באוניברסיטה, אך קודם כל אנתרופולוגית אשר התמחתה בחקר אורחות החיים של שבטי האינדיאנים בצפון אמריקה.
האנתרופולוגיה היתה אהבת חייה, ואותה גילתה בגיל מבוגר יחסית אחרי שהתגרשה מבעלה. באותם ימים, בראשית המאה ה- 20, לא היה מקובל שנשים מתגרשות ומיד הולכות ללמוד באוניברסיטה, אך רות אנדרהיל הייתה תמיד "זאבה בודדה" ופמיניסטית. עבודת הדוקטורט שלה (1936) היא פרי של שהייה ממושכת בקרב האינדיאנים בשמורת שבט הפפגו. שהייה זו הניבה את האוטוביוגרפיה הראשונה מסוגה בעולם אודות מעמדה ותפקידיה של האישה בחברה האינדיאנית.
הרומן למבוגרים הראשון שכתבה, "העש הלבן" (1920), עוסק בתפקידיה המשתנים של האישה בחברה המודרנית. נטייה זו של הסופרת לדחות ולהתנגד לתפקידיה המסורתיים של האישה מתגלה גם בביתו של ראש השבט, אוכמנית, בספר "כנף בונה". גם היא פורקת עול ומורדת בעמדתן הצייתנית והכנועה המצופה מבנות מינה בשבט, כמו גם עדיין מן הבנות-הנשים ב"שבט" הנשים בכלל ובמקומות רבים בעולם.
אתם מוזמנים להכיר חלק מיצירותיה, ביניהם הספרים: כנף בונה, באמצעות אתר כנפיים - לקרוא ולעוף עם הדמיון.
