כמעט כל הציור מבוסס על גווני זהב-נחושת, היוצרים תחושה של אור הקורן מהדמויות ומשאר האובייקטים המופיעים בציור. אותו אור-זהב מופיע בציורים רבים של אבל פן וייתכן והוא נועד להצביע על קדושתו של הטקסט אליו מתייחסים הציורים. הסצנה המוצגת בפנינו מזכירה סיטואציה של מציצנות, כאשר אנו המציצים, והאשה בתמונה "גילתה" אותנו. וכך, לצד האור הזוהר המחדיר קדושה בתיאור, מקרב אבל פן את הסיטואציה למקרה יומיומי, לחושניות אנושית. ניתן לראות בזה קשר למחלוקת שקיימת לגבי שיר השירים: האם זהו שיר אהבה חושני? ואם כן – מה מקומו בכתבי הקודש? או שמא זוהי אהבה אלגורית בין האל לעם ישראל?
את התבוננותה של האשה לכיוון אחר ניתן לפרש בדרך נוספת: ייתכן והיא דוחה את האוהב, ובכך הציור מצביע על החמצת האהבה, על חוסר מימושה.