אלרגיה ללטקס (גומי טבעי) מחבר: פרופ' מאיר שליט

חזרה3

ערנות והימנעות מחשיפה מיותרת יצמצמו את התחלואה וימנעו את הסיבוכים הקשורים באלרגיה ללטקס.

לטקס הוא גומי טבעי שמופק משרף עץ הגומי ומעובד בשיטות שונות לצורתו המוגמרת. מוצרים רבים שמרבים לשמש ברפואה, במדע ובחיי היום-יום מכילים לטקס או עשויים ממנו. נמנים עמם כפפות רפואיות וכפפות גומי, מסכות הנשמה ואב"כ, ציוד חדר ניתוח, ציוד רפואת שיניים, בלונים, צעצועים, כדורים, קונדומים ועוד ועוד. אלרגיה ללטקס היא מחלה שנתגלתה רק בשנים האחרונות, והיא נובעת מרגישות-יתר שמפתח החולה לחלבונים שונים שמכיל הגומי. בגלל הביקוש הגדול למוצרי גומי – לכפפות לטקס ולקונדומים במיוחד – נעשו שינויים בתהליכי הייצור והוקמו מפעלים חדשים. אלה גרמו ליצירת-יתר של חלבונים מרגשים ולהגברת שכיחות התופעות האלרגיות לחומר זה.

הריגוש לחלבוני הלטקס והתופעות האלרגיות המתפתחות בעקבותיו נגרמים בדרך כלל ממגע עם מוצרי הלטקס או משימוש תכוף בהם, בעיקר בכפפות, באופן זה חל ריגוש בעור. אולם קיים גם ריגוש במערכת הנשימה, האף והעיניים, עקב חשיפה לחלקיקי לטקס שבאוויר. חלקיקים אלה מקורם באבקה ("טלק" – למעשה עמילן) שפזורה בחלקן הפנימי של כפפות רבות. בעת לבישת הכפפות ובשימוש בהן מתפזרים באוויר חלקיקי הלטקס הקשורים לאבקה והם שגורמים לריגוש במערכת הנשימה. רוב הלוקים באלרגיה ללטקס שייכים ל"קבוצות סיכון" שאצלן קיים שימוש רב בלטקס או החשיפה אליו מוגברת. בראש ובראשונה מדובר בעובדי מערכת הבריאות והצוות הרפואי – רופאים, אחיות ואחרים השוהים במתקנים רפואיים ולובשים כפפות לטקס וגם חשופים לחלקיקי הלטקס שבאוויר. גם עובדי תעשיית הגומי נתונים בסיכון. חולים שנותחו ניתוחים רבים ובייחוד ילדים שעברו ניתוחים אורולוגיים ואורתופדיים עלולים לפתח אלרגיה ללטקס לעתים קרובות. השימוש בכפפות נפוץ גם אצל שוטרים, כבאים, מוכרי מזון, קוסמטיקאיות ועוד, וגם הם נתונים בסיכון מוגבר. החולים המפתחים אלרגיה ללטקס הם ברובם בעלי רקע אטופי (אלרגי), כלומר לוקים או לקו במחלות אלרגיות כגון אסתמה, נזלת ותפרחות בעור. אצל חלקם קיימת גם אלרגיה לפירות כגון בננה, אבוקדו, קיווי ועוד.

תופעות האלרגיה ללטקס הן בדרך כלל מקומיות, באזור מגע העור עם הגומי. הלובשים כפפות יפתחו תפרחת מקומית בידיים המלווה בגרד עז, בדרך כלל זמן קצר לאחר לבישתן. לעתים מתפתחת במקום אקזמה, סדקים בעור ועור יבש. בשלבים הראשונים, לאחר הסרת הכפפות, התופעות חולפות בהדרגה ואינן מופיעות כל זמן שלא לובשים אותן. אחר כך התופעות המקומיות עשויות להחמיר ולא להיעלם לזמן ארוך. באנשים הרגישים יותר או באלה שחשופים גם לחלקיקי הלטקס שבאוויר, עשויות להתפתח תופעות אלרגיות נוספות הכוללות תפרחת מתפשטת באזורים רבים בגוף המלווה בגרד עז, נפיחויות בפנים ובעיניים ולעתים בלוע, נזלת, דמעת, גרד בעיניים והתקפי אסתמה.

חולים שרגישים ללטקס ונחשפו אליו חשיפה תוך-גופית עלולים לפתח תגובה אלרגית קשה המלווה בירידת לחץ דם עד לשוק אלרגי (אנפילקטי). מדובר בחולים אלרגיים שנזקקו לפרוצדורות ניתוחיות, לטיפולי שיניים או לבדיקות פנימיות שנעשו בעת שימוש בכפפות לטקס. במקרים אלה החשיפה הניכרת והעמוקה גורמת לתגובות קשות. אבחנת רגישות-יתר ללטקס היא פשוטה יחסית. יש לפנות לרופא אלרגולוג, ומלבד ההתרשמות מהתופעות הקליניות הוא יבצע תבחין עור פשוט לזיהוי האלרגיה: טיפה של לטקס מונחת על עור האמה ודרכה דוקרים בעדינות אתה עור.

אם קיימת רגישות ללטקס, בתוך כ-20 דקות תתפתח במקום נפיחות קלה עם אדמומיות וגרד. אפשר גם לעשות בדיקת דם מיוחדת שתזהה את הרגישות. הטיפול היעיל באלרגיה ללטקס הוא מניעת המשך החשיפה. לבישת כפפות שאינן מכילות לטקס (Latex free) תביא לידי היעלמות התופעות אצל רוב החולים שלוקים ברגישות בעור. בבתי-חולים ובמעבדות מומלץ ללבוש כפפות נטולות אבקה ובדרך זו להקטין את פיזור חלקיקי הלטקס באוויר. לעתים, במקרים חמורים של רגישות, נאלצים החולים לעזוב את מקום עבודתם כדי להימנע מחשיפה.

כל אדם שנמצא רגיש ללטקס נדרש לשאת עמו תווית או מסמך שמציין את רגישותו (זה נכון גם לאלרגיה לתרופות), כדי שאם יזדקק לטיפול או לניתוח דחוף יימנעו המטפלים מלהשתמש בכפפות לטקס. עליו גם להודיע לרופאיו, כולל רופאי שיניים, שיש לטפל בו בכפפות בלי לטקס, בייוד בבדיקות חודרניות כגון בדיקות גינקולוגיות. הרגישים ללטקס עלולים לפתח תגובות גם בזמן שימוש בקונדומים (גברים ונשים כאחד). ערנות והימנעות מחשיפה מיותרת יצמצמו את התחלואה וימנעו את הסיבוכים הקשורים באלרגיה ללטקס.

עוד בנושא אלרגיה:

אלרגיה ועונות השנה
קדחת השחת
טיפול במחלות אלרגיות
טיפה על אלרגיה - וטיפים על התמודדות עימה
אלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות
רגישות לתרופות
אלרגיה למזון
קרדיט אבק הבית: גורם מספר אחד לתופעות אלרגיות בארץ
קרדיט אבק הבית: עצות זהב להקלת המצב
חרלת (אורטיקריה) ואנגיואדמה - פריחה עורית
גנחת הסימפונות: אסתמה
היבטים פסיכולוגיים של גנחת הסימפונות (אסתמה) במשפחת הילד החולה
מנגנון התגובה האלרגית
הגישה האבחונית לאלרגיה