עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות


אלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות
מחבר: ד"ר ארנון גולדברג


מכביתון : להרגיש טוב, להיות בריא!
חזרה3

הרגישות לעקיצות דבורים וצרעות עלולה לגרום לתופעות קשות עד כדי סכנת חיים. בטיפול נכון יש סיכוי מצוין לריפוי מוחלט.

סוגי חרקים

תגובה אלרגית לעקיצת חרקים נובעת מתגובה לא צפויה לאחד המרכיבים החלבוניים של הארס שמזריק החרק כאמצעי הגנה, בעיקר כשהוא חש מאוים. הארס מיוצר בבלוטה מיוחדת שבבטן החרק ונאגר בשלפוחית הארס. כשהחרק עוקץ השלפוחית מתכווצת במהירות וכל הארס מוזרק דרך העוקץ המצוי בצדו האחורי של החרק, לרקמה שבתת-העור של האדם הנעקץ.

בארץ יש חרקים בני שתי משפחות עיקריות הגורמים בעקיצתם לתגובה אלרגית: הדבורניים והצרעות. מלבד מראם האופייני, יש להבדיל ביניהם גם לפי המתרחש לאחר עקיצה: בעקיצת הדבורה נותר עוקץ שאורכו שניים-שלושה מ"מ התקוע בעור האדם כשהוא מחובר לחלק מאבריה הפנימיים. הדבורה עצמה נופלת במקום או עפה למרחק קצר ביותר. לעומת זאת, לאחר עקיצת צרעה לא נותר עוקץ בעור והחרק נמלט במהירות ונעלם. גם חרקים אחרים יכולים לגרום לתגובות חריגות. יתושים וזבובים יכולים לגרום לשלפוחית או לנפיחות גדולה ומגרדת. עכבישים מסוימים יכולים לגרום לנמק באזור העקיצה ואפילו להרעלה קשה. כיוון שחרקים אלה שייכים למשפחות אחרות ומאחר שמנגנון התגובות לחרקים אלה שונה ביסודו, הרי תגובה חריגה לעקיצת יתוש או זבוב או עכביש אין בה כדי לרמז על סיכון כלשהו בעקיצת דבורה בעתיד. לפיכך לא נדרש כל בירור אלרגי אצל ילדים שמפתחים תגובות מקומיות קשות לעקיצות יתושים. הטיפול במצבים כאלה כולל קירור מקומי וטיפול במשחה שפעילותה נוגדת דלקת וכן בתכשיר למניעת גרד. במקרים חריגים יש מקום להוסיף נוגדי דלקת או אנטיביוטיקה בדרך פומית.

חברות התרופות מפיקות את ארס הדבורים בכמות מסחרית באמצעות הימום החרקים בזרם חשמלי זעיר הגורם להתכווצות שלפוחית הארס, והזרקתו דרך העוקץ לתוך מכל איסוף. ארס זה משמש את הרופאים לאבחנה ולטיפול.

סוגי התגובה לעקיצות

נוהגים לסווג את התגובות לעקיצות חרקים לשלושה. הסוג הראשון הוא התגובה השכיחה והפשוטה שתתחיל דקות מספר לאחר העקיצה, ובה תתפתח נפיחות אדומה וכואבת סביב למקום העקיצה, היקפה סנטימטרים אחדים והיא תיעלם בהדרגה בתוך יום-יומיים. בסוג השני, המכונה תגובה מקומית גדולה, מופיעה נפיחות אדומה הולכת וגדלה עד שקוטרה 15 ס"מ לפחות, נשארת כך כמה ימים ודועכת בהדרגה. הסוג השלישי הוא תגובה מערכתית (סיסטמית) מיידית המופיעה בתוך דקות עד חצי שעה לאחר העקיצה ומערבת מערכות גוף שונות. בתגובה המערכתית מופיעים התסמינים האלרגיים לכל גוניהם: תפרחת מערכתית, גרד, נפיחויות בעור, צרידות, נזלת, דמעת, קשיי נשימה, קשיי בליעה, שיעול, כאבי בטן, חולשה, סחרחורת, ירידת לחץ הדם ואיבוד ההכרה. במצב קיצוני התגובה עלולה להסתיים במוות. בתגובות המערכתיות מבדילים בין תגובה המערבת את העור בלבד והנחשבת לקלה יותר ובין התגובה הקשה יותר שבה מעורבות מערכות אחרות (מערכת הנשימה, עיכול, כלי דם ועצבים).

אבחנת האלרגיה

כלי האבחון העיקרי של אלרגיה לארס חרקים הוא תבחין העור שבו מזריקים באופן שטחי מאוד לעור כמויות זעירות של ארס החרק בדילולים משתנים. תוצאות התבחין נקבעות 15 דקות לאחר ההזרקה. תשובה המפורשת חיובית והמתבטאת בנפיחות קלה באזור ההזרקה מעידה על נוכחות נוגדנים ייחודיים לארס הנבדק. לעתים ייעזר האלרגולוג גם בבדיקת נוכחות הנוגדנים בדמו של הנבדק, בבדיקת מעבדה.

הטיפול בתגובות לסוגיהן

הסיכוי לפתח תגובה מערכתית, מסכנת חיים, עקב עקיצה נשנית אצל אנשים שפיתחו בעבר תגובה שכיחה וקלה ואפילו תגובה מקומית גדולה וממושכת, קטן מארבע עשיריות האחוז. אין מקום לבירור אלרגי במקרים כאלה. רק כשמדובר בתגובה מערכתית מיידית יש מקום לבירור אלרגי ולטיפול, משום שכ-60 אחוזים מהם יפתחו גם בעקיצה הבאה תגובה מערכתית מסכנת חיים. תבחיני העור הם שיקבעו אם התגובה המערכתית שהגיב האדם הייתה על רקע אלרגי. במקרים חריגים עושים בבית-חולים גם עקיצת תגר עם החרק שהרגישות אליו עומדת בשאלה.

אם תבחיני העור אינם מוכיחים שהאדם אלרגי לאחד מסוגי החרקים, אין מקום לטיול אנטי-אלרגי, אבל יש לברר את הסיבות האחרות לתגובה המערכתית.

כאשר תבחיני העור או בדיקת הדם מראים שהאדם אכן אלרגי לחרק כלשהו, מומלץ לכל אדם שהתנסה בתגובה למערכתית מיידית לקבל טיפול חיסוני בארס הספציפי – אימונותרפיה (דסנסיטיזציה). אימונותרפיה ניתנת בכל הגילים אם התגובה הייתה מערכתית. אם התגובה המערכתית קלה יחסית, של העור בלבד (תפרחת, נפיחות, גרד), היא תינתן רק לבני 16 ומעלה.

הטיפול החיסוני – אימונותרפיה

אימונותרפיה היא שיטת טיפול ותיקה במחלות אלרגיות ובה מזריקים בהדרגה מנות הולכות וגדלות של החומר שהאדם רגיש לו, כדי שרגישות זו תיעלם. יעילותה במניעת תגובה מערכתית נשנית היא 90-99 אחוזים. בטיפול המקובל מזריקים את הארס אחת לשבוע לתת-עור במינון הולך וגדל עד להשגת מנת האחזקה (כמות הארס שיש בשתי עקיצות), בתהליך שאורכו שלושה-ארבעה חודשים בממוצע. חולים שרגישים ליותר מסוג אחד של ארס יחוסנו מפני כל סוגי הארס שנמצאו רגישים להם בתבחיני העור. ננקטת גם שיטה אינטנסיבית ומזורזת הנקראת Rush Immunotheraphy, ובה החיסונים ניתנים ברציפות, מדי 15 דקות באשפוז יום, ומנת האחזקה מושגת בתוך שלוש ימים. אחר כך מגדילים בהדרגה את המרווחים בין החיסונים למרווחים קבועים של שמונה עד 12 שבועות. אורך הטיפול כיום הוא שלוש-חמש שנים. אדם שהגיב תגובה מערכתית מיידית לעקיצה, חייב להצטייד במזרק אוטומטי ובו אדרנלין לעזרה ראשונה, אם תופיע תגובה דומה עקב עקיצה נשנית. האדרנלין מקל את התסמינים, אך אינו תחליף לטיפול הייחודי המרפא – הטיפול החיסוני.

התנהגות לאחר עקיצה

הגישה הבטוחה היא כמובן להימנע מעקיצה. בגדים ארוכים שצבעם אינו פסטל, נעליים סגורות והימנעות משימוש בבשמים שריחם מושך חרקים – כל אלה יקטינו את הסיכוי להיעקץ. משהושגה מנת האחזקה, המטופל מוגן מפני חגורה מערכתית בעקיצה נשנית וסיכויות לפתחה יורדים לאחוז אחד עד עשרה אחוזים. אם בכל זאת מופיעה תגובה, הרי בתגובה קלה כגון תפרחת בעור בלבד, עדיף להמתין. רק אם יש קוצר נשימה מתגבר או חולשה או סחרחורת של ממש, אז יש להזריק את האדרנלין ולהפנות לחדר מיון.

לסיכום

הרגישות לעקיצות דבורים וצרעות עלולה לגרום לתופעות קשות עד כדי סכנת חיים. בטיפול נכון יש סיכוי מצוין לריפוי מוחלט. אין תחליף לטיפול החיסוני הספציפי ולכן חיוני לפנות לבירור אלרגי.

 

עוד בנושא אלרגיה:

אלרגיה ועונות השנה
קדחת השחת
טיפול במחלות אלרגיות
טיפה על אלרגיה - וטיפים על התמודדות עימה
רגישות לתרופות
אלרגיה למזון
קרדיט אבק הבית: גורם מספר אחד לתופעות אלרגיות בארץ
קרדיט אבק הבית: עצות זהב להקלת המצב
חרלת (אורטיקריה) ואנגיואדמה - פריחה עורית
אלרגיה ללטקס (גומי טבעי)
גנחת הסימפונות: אסתמה
היבטים פסיכולוגיים של גנחת הסימפונות (אסתמה) במשפחת הילד החולה
מנגנון התגובה האלרגית
הגישה האבחונית לאלרגיה

ביבליוגרפיה:
כותר: אלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות
מחבר: גולדברג, ארנון (ד"ר)
תאריך: מרץ 2003 , גליון 106
שם כתב העת: מכביתון : להרגיש טוב, להיות בריא!
הוצאה לאור: מכבי שירותי בריאות