הסדרי נגישות
עמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > הכרמל והגלבועעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שמורות טבע וגנים לאומייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > משק המים > מפעלי מים


מים זורמים במורדות הכרמל
מחבר: דני בירן


מורשת דרך : כתב העת של מורי הדרך לתיירות בישראל
חזרה3

שרידי מתקני המים הקדומים לאורכו של נחל התנינים ובשוליו מאפשרים הצצה אל יכולתם ההנדסית של בנאי התקופה הרומית והביזנטית. מסלולים הוכשרו לאורכה של "דרך המים" מאתר "מי קדם" בפארק אלונה, דרך רמת הנדיב ופארק שוני, לאורך אמת המים ועד לעיר קיסריה.

מדי חורף גולשים נחלי מים אדירים במורדות הכרמל, סוחפים בדרכם סלעים ועפר ומציפים את היישובים השוכנים לרגלי ההר. מדי שנה חוזרת התופעה הזאת על עצמה והרשויות נזעקות לבצע עבודות תיעול, חפירה וניקוז כדי לאפשר למים לזרום ללא מעצור אל הים, אך עד היום לא נמצאו הפתרונות הראויים לעצירת השיטפונות, לתפיסת המים ולניצולם לטובת האדם.

מחדלי ימינו בתחום זה בולטים עוד יותר, כאשר מביטים לימים קדומים שלפני 2000 שנה, אל התגליות הגדולות של אותם ימים בתחום בניית מתקנים להובלת מים וניצולם לתועלת תושבי האזור. גם לאחר מאות שנים של היסטוריה, ניתן עדיין לראות מפעלי מים אלה במלוא תפארתם ולהתרשם מהיכולת ההנדסית של בני אותה תקופה בתכנון וביצוע מיתקני תפיסה, שאיבה והובלת מים מהמעיינות והנחלים אל היישובים.

דרך המים

בשנים האחרונות הוכשרו מסלולי סיור הכוללים מפגשים עם מפעלי המים הקדומים, ולמבקרים באתרים אלה מוזמנת חוויה ייחודית. "דרך המים", מציעה מפגש עם מערכות מים שונות לאורכו של נחל תנינים מפארק אלונה, דרך רמת הנדיב ופארק שוני, שמורת הטבע נחל התנינים הסמוכה למעגן מיכאל ועד קיסריה.

היפה והמעניינת באתרי "דרך המים", היא מערכת תפיסת המים ב"מי קדם" שבפארק אלונה, והבולטת במתקנים אלה היא מערכת הובלת המים לעיר קיסריה. בנוסף קיימים באזור מערכות ומתקני מים אחרים ששימשו להובלת מים לחוות סמוכות, ליישובים ולשטחי החקלאות באזור.

עם הקמתה של העיר קיסריה בתקופתו של הורדוס (4-37 לפנה"ס), חיפשו בוני העיר מקורות מים שיאפשרו הספקה סדירה של מים לשתייה, להפעלת המזרקות היפות של העיר ולסיפוק תענוגותיהם של נכבדי העיר בבתי המרחצאות המפוארים שנבנו בה.

מקורות המים המבוקשים נמצאו במורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל כ- 15 ק"מ מצפון-מזרח לקיסריה באזור מעיינות שומי (שוני של ימינו), האזור עשיר במשקעים ושופע מעיינות.

עין צור ברמת הנדיב

המעיין נובע לרגלי ארמון מבוצר ששרידיו נחשפו לאחרונה. בתקופה הרומית נחצבה נקבת המעיין, נבנתה אמת המים, בית המרחץ והארמון הסמוך להם. בשנת 70 לספירה ניטש המקום ובת-קופה הביזנטית זכה לתקומה בשמשו כבאר משאלות לנשות האזור שהאמינו בסגולות הפיריון אשר לו. בתקופה זו גם נבנתה אמה שהוליכה את המים לשוני, להילולות לכבוד אל היין, ונראה שמשם המשיכו המים לזרום באמה הגבוהה לקיסריה.

בשנים 1920 - 1923 שימש המעיין מקור מים לשתי קבוצות מתיישבים יהודים, שהתיישבו בחרבת עלק הסמוכה.

בשנת 1939 חודשה ההתיישבות באזור והפעם בתל צור המצוי כ- 300 מטר ממזרח למעיין. המתיישבים, אנשי בית"ר, בנו במקום בריכה גדולה לצד הבריכה שנבנתה על ידי אנשי העלייה השלישית, והשתמשו במי המעיין לצרכיהם. לאחר עזיבת אנשי תל צור בשנת 1943 נזנח המקום ורק ב- 1985, כשהחלו החפירות הארכיאולוגיות במקום, התגלו שתי הבריכות וצינור הברזל שחיבר אותן למעיין המצוי במרחק כ- 20 מטר מהן.

בחפירות שהתקיימו במקום בשנים 1989-1994 על ידי מחנות של בני נוער ומתנדבים, נחשף במקום מערך מפואר מהתקופה הרומית הכולל אמת מים, בריכת שחייה פתוחה, בריכת מים קטנה מקורה ובית מרחץ. במהלך החפירות נוקתה גם נקבת המעיין החצובה בסלע ונחשפו 3 פירים אנכיים חצובים במרחק 11 מטרים זה מזה. גובה הנקבה מאפשר הליכה זקופה לאורכה והצצה אל פתחי הפירים ואל האור הפורץ דרכם אל מעמקי הנקבה.

באחד מימי החפירה התגלה בנקבה אוסף של כ- 2,000 מטבעות מסוף התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית. החוקרים סבורים כי הגילוי הזה מתחבר לעדותו של "הנוסע מבורדו" משנת 333 לספירה שלפיה: "במייל הרביעי מקיסריה, על הר סינה, נובע מעיין, בו טובלות נשים כסגולה לפיריון".

נראה כי מדובר ב"מעיין משאלות", והמטבעות שנאספו במקום במשך מאות שנים הוטלו על ידי נשים שבאו לטבול במקום כסגולה לפרי בטן.

בדרך היורדת ממעיין עין צור לעבר פארק שוני שבתחתית המדרון ניתן עדיין לראות את שרידי אמת המים שנחצבה בסלע, התחברה בהמשך לאמת המים הגבוהה, והוליכה את המים אל העיר קיסריה.

אורך קטע זה של האמה כ- 2 קילומטרים, רוחבה כ- 20 ס"מ ועומקה משתנה בהתאם לסלע ולהשתמרותה בשחיקת הזמן. חלקה הגדול של האמה נהרס בשנות ה- 70 כאשר השטח הוכשר על ידי הקק"ל לנטיעת יער אורנים.

חגיגות המיומאס

התפתחות תרבות השעשועים בקיסריה וצמיחתה של העיר, הביאו את יושביה לחפש אתרי מים נוספים לסיפוק תענוגותיהם. כחלק מהתפתחות זאת הוקמה במאה השנייה לספירה, אתר המרפא והשעשוע - שוני מיומאס.

דרך כרכרות רחבה הוליכה מקיסריה לשוני, מרחק 20 דקות נסיעה. במקום הוקם שוק מפואר, נבנה תאטרון, הוקמו מרחצאות ונחפרה בריכה בקוטר 50 מטרים. באמצעות אמת המים שנחצבה מעין צור דרומה, הוזרמו המים לבריכה ובחודשי הקיץ נערכו במקום חגיגות ה"מיומאס" שנודעו בעלילותיהם ובחזיונות שהוקדשו לבכחוס אל היין.

מקורות נוצריים המספרים על מאבקה של הכנסייה הנוצרית בחגיגות הוללות אלה, מציינים כי בשנת 390 לספירה, נשא יוחנן חריסטוטומוס דרשה נגד מנהגי ה"מיומאס" ובה קריאה להפסקת החגיגות: "כי מים אלה הם ים של הפקרות שאינו מטביע את הגוף, אלא מביא לטביעת הנפש. הרי היא שוחה כולה עירומה ואתה המתבונן שוקע בתוך תהומות הפקרות.... שוב אל כבודך האמיתי, נוס מים האש ומנהר השאול הבוער, ברח מן הבריכה בתאטרון כי הבריכה הזאת סופה באותו ים, ובאלה הנלכדים בה היא המפרנסת את הדלקה שבאותה תהום עמוקה".

המופעים נשאו אופי אירוטי והמשתתפים בהם טבלו במי הבריכה כשהם עירומים כביום היוולדם. לצד הבריכה נבנו חדרים ששימשו להמשך אינטימי של משחקי הפולחן. אין פלא שהאווירה במקום יצרה התנגדות רבה לחגיגות מצד גופים נוצרים ויהודים כאחד.

כיום ניתן לראות באתר את שרידי התאטרון והבריכה המרוצפת פסיפס. בסמוך ניצב מבנה שנבנה על ידי סלים חורי בשנת 1800 ושימש כבית חווה. האתר מוחזק על ידי קק"ל ובקרוב יפתח בו מוזיאון המציג ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו במקום במהלך החפירות שהחלו בשנת 1986 ונמשכות גם כיום.

אמת המים הגבוהה

המים שמילאו את בריכת שוני ופרצו מהמזרקה שנבנתה במרכז השוק, הוזרמו בהמשך הלאה אל העיר קיסריה.

בשלב זה כבר לא ניתן היה לחצוב תעלה בסלע ונדרשה בניית אמת מים גבוהה. האמה נבנתה בגובה של כ- 115 ס"מ וברוחב 70 ס"מ לאורך ערוץ נחל התנינים בקטע שבין הקצה הדרומי של הכרמל ועד חוף הים.

באזור רכס הכורכר שעליו יושב כיום הכפר ג'סר א-זרקה, נחפרה נקבה שאת פיתחה המזרחי ניתן לראות גם היום מתחת לאחד מבתי הכפר. מהפתח המערבי של הנקבה הוזרמו המים שוב אל האמה הגבוהה שנבנתה לאורך קו החוף אל העיר. בקטע זה היתה האמה מכוסה כדי למנוע חדירת חול לתוכה.

בנייתה של אמת המים הגבוהה מיוחסת לתקופת הורדוס והיא הושלמה בשנותיה הראשונות של קיסריה. בשנים שלאחר מכן גדלה העיר מאוד ונדרשו מקורות מים נוספים כדי לענות על צרכי תושביה והסוחרים שהתדפקו בשעריה.

אמת המים לקיסריה, מפעל הנדסי מרשים (צילום: דני בירן)

אמת מים נוספת

החיפוש אחר מקורות מים הוביל את פרנסי העיר אל אזור נחל תנינים עליון, באזור זה המצוי כיום בתחומה של המועצה האזורית אלונה, מצויים המעינות עין צברים, עין אביאל, עין אלונים ועין עמי ששפיעתם רבה לאורך כל ימות השנה.

בנוסף נדרשו פעולות להגרלת כושר ההובלה של המים ובניית אמה חדשה שתהיה מותאמת לתנאי השטח. האמה החדשה נבנתה צמוד לאמה הגבוהה. היא היתה נמוכה יותר והגיעה לגובה של 140 ס"מ ולרוחב 90 ס"מ. אורכה של האמה החדשה הגיע לכ- 17 קילומטרים. היא נבתה כהעתק של האמה הראשונה וסיפקה כמויות גדולות יותר של מים. בשיאה הגיעה להספק של כ- 1,600 קוב בשעה.

בנייתה של האמה השנייה מיוחסת לזמנו של הדרינוס קיסר שנעזר בלגיונות הצבא לביצוע העבודה. על פי הערכות שונות שימש המפעל להספקת מים לעיר קיסריה במשך כ- 1,200 שנה עד לתקופה הצלבנית.

עדות לעבודת הלגיונות הרומים ניתן למצוא על גבי כתובות שנמצאו לאורך האמה. עד כה התגלו כעשר כתובות בהן שמונה המנציחות את הלגיונות השונים. אחת הכתובות, המפארת את הלגיון העשירי, מצויה על הדופן הצפוני של אמת המים סמוך למושב בית חנניה. באזור זה השתמר קטע מרשים של האמה כמעט בשלמותו וכך גם הכתובת "אימפרטור טריאנוס הדרינוס נעשה בידי יחידת הלגיון העשירי פרטנזיס". לצר הכתובת מתנוססת דמות נשר - סמל הליגיון העשירי.

קטע זה של אמת המים מטופל ונשמר באופן שוטף וכמוהו גם הקטע האחרון לאורך חוף הים. בתווך ניתן לראות את שרידי האמה המגיעה מכיוון בית חנניה לעבר ג'סר א-זרקה בניצב לכביש המהיר ת"א-חיפה.

"מי קדם" בפארק אלונה

לצורך איסוף מי המעיינות למערכת אחת שתזרים את המים לעיר, נדרשו מהנדסי התקופה לבצע עבודות חציבה הנדסיות מורכבות המעידות על יכולתם המרשימה של הבונים והחוצבים.

אתר התיירות "מי קדם" בפארק אלונה, משחזר את תהליך איסוף מי המעיינות אל מתקני המים הקדומים לצורך הזרמתם מערבה, לעבר אמת המים והעיר קיסריה.

האתר מצוי סמוך למושב עמיקם, מזרחית מכביש פרדס חנה-בנימינה, ולמבקרים בו מתאפשרת הצצה אל אחד המתקנים המעניינים להולכת מים בארץ ישראל.

לעיני המבקר מתגלה במקום נקבה תת קרקעית באורך של כ- 280 קילומטרים ומעליה מערכת פירים חצובה במרחקים קצובים של כ- 280 מטרים זה מזה. הנקבה היא רק חלק קטן ששרד במשך יותר מ- 2,000 שנה מנקבה שנחצבה לאורך כ- 6 קילומטרים ושימשה לאיסוף מי המעיינות צברים, אביאל, אלונים ועמי.

גובהה המקסימלי של הנקבה מגיע ל- 240 ס"מ וניתן לדשדש לאורכה במים. הירידה והיציאה נעשים דרך הפירים שנועדו בעבר להוצאת כמויות העפר מתוך הנקבה ומשמשים כיום את המבקרים הרבים בדרכם להינות מחוויה יוצאת דופן ולהיכרות עם מפעל הנדסי מרשים.

הגילוי הראשון של הנקבה בימינו, התרחש בשנת 1967, סמוך למלחמת ששת הימים. "רשות ניקוז נחל התנינים-מפעלי מנשה", שהוקמה על ידי מקורות במטרה לנקז את מי המעיינות באזור ולהזרימם להטמנה בחולות בנימינה. במהלך העבודות גילו הדחפורים את פתחי הפירים החצובים בסלע, אך הדבר לא הובא אז לידיעת אגף העתיקות.

בראשית שנות השבעים נעשה באזור סקר ארכיאולוגי והפירים התגלו מחדש. ב- 1972 החלה קבוצה בראשותו של החוקר עזריאל זיגלמן בבדיקת הפירים ובמהלך שנות ה- 80 התקיימו מספר מחנות שמשתתפיהם עסקו בניקיון הפירים והנקבה. בעקבות המחקר והעבודות שנעשו במקום נפתח האתר לביקורי הקהל הרחב ורבים כבר זכו לפסוע במים לאור הפנסים בנקבה החצובה בסלע.

סכר נחל התנינים

מתקני המים המרהיבים של אזור כרמלים ממשיכים לעורר את סקרנותם של החוקרים ונראה שבמרוצת השנים נכונים גילויים נוספים של אמות מים חצובות, בריכות, בארות, סכרים ומתקני איסוף מים עתיקים במורדות הכרמל.

אחד המתקנים האלה הוא סכר מים רומי שהתגלה בחלקו המערבי של נחל תנינים סמוך לקיבוץ מעגן מיכאל. אורכו של הסכר כ- 190 מטר והוא נועד לעצור את זרימת מי הנחל ולאגמם על שטח של כ- 5,000 דונם במטרה לאפשר את זרימתם בגרביטציה אל העיר קיסריה.

החפירות לגילוי הסכר נעשו לאחר שרשות הניקוז דרשה לפוצץ את האתר כדי לאפשר את ניקוז ביצות כברה. רק לאחר מאבק של רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, המועצה האזורית חוף הכרמל והמשרד לאיכות הסביבה, נמנע הרס הסכר ונעשו בו עבודות חפירה, שימור ושיחזור. כיום ניתן לבקר במקום ולהתרשם ממפעל מים מרשים נוסף שנבנה לפני כ- 2,000 שנה.

הסיור באזור מזמן גם מפגש עם נופי חורש, הר, חופים וים, פריחות מרהיבות, יישובים טובלים בירוק ודרכי יער קסומות.

ביבליוגרפיה:
כותר: מים זורמים במורדות הכרמל
מחבר: בירן, דני
תאריך: מרץ 2002 , גליון 97
שם כתב העת: מורשת דרך : כתב העת של מורי הדרך לתיירות בישראל
הוצאה לאור: ישראל טרוול ניוז
הערות: 1. עד שנת 2001, שמו הקודם של כתב העת היה: מורשת דרך : בטאון אגודת מורי הדרך לתיירות בישראל.
הערות לפריט זה: 1. תודה לניסים חיון מ"ג'יפ חיון", דבורה אבני, פארק שוני-קק"ל, תמר ארבל אלישע מגני רמת הנדיב ורחל רנגיני, עמותת כרמלים, על הסיוע בהכנת הכתבה