הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > מטאורולוגיה [אקלים ומזג האוויר] > אקלים > אזורי אקלים בכדה"אעמוד הבית > מדינת ישראל > חבלי ארץ > הנגב


מאפייני האקלים בנגב
מחברת: אופירה גל


מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
חזרה3

ברוב שטחו של הנגב – מבאר שבע דרומה – שורר אקלים צחיח. בחלקו הצפוני של הנגב – באזור שבין באר שבע לבין נחל שִקְמָה – שורר אקלים צחיח למחצה. זהו אזור מַעבָר בין המדבר לבין אזור גשום יותר, ששורר בו אקלים ים תיכוני.

המשקעים, הטמפרטורות, הלחות והרוחות הם הקובעים את אופי האקלים בכל מקום בעולם. מהו בִּיטוּיָם בנגב? בכך נעסוק בסעיף זה.


 

1. משקעים מועטים בכמויות משתנות


הנגב – כמו כל האזורים הצחיחים – מאופיין בכמות משקעים קטנה. המשקעים יורדים בעונת החורף, בדרך כלל בחודשים דצמבר-ינואר-פברואר, במשך מספר ימים מצומצם.

אם תתבוננו במפת המשקעים של ישראל, תוכלו לראות שכמות המשקעים השנתית הממוצעת בנגב הולכת ופוחתת ככל שמתרחקים דרומה ומזרחה. המפה מראה כי ברוב שטחו של הנגב, באזור שבו שורר האקלים הצחיח, כמות המשקעים השנתית אינה עולה על 200 מ"מ. ובשוּלֵי הנגב, באזור שבו שורר האקלים הצחיח למחצה, כמות המשקעים גדולה יותר ומגיעה עד כ- 400 מ"מ. ואם תשוו כמויות אלה של משקעים לכמויות המשקעים באזורים הצפוניים יותר של ישראל, המגיעות עד 800 מ"מ ויותר, תקבלו מושג עד כמה מועטה כמות המשקעים בנגב.

מאחר שכמות המשקעים מושפעת גם מגובה פני השטח – במקומות הגבוהים בנגב יורדים משקעים רבים יותר מאשר במקומות הנמוכים. לדוגמה: באזור מצפה רמון שבהר הנגב יורדים משקעים רבים יותר מאשר בסדום שבאזור ים המלח.

מלבד כמותם המועטה, למשקעים היורדים בנגב יש עוד מאפיינים:
* כמויות המשקעים משתנות משנה לשנה. יש שנים שבהן כמות המשקעים גדולה בהרבה מהכמות השנתית הממוצעת, יש שנים שבהן כמות המשקעים קטנה ממנה בהרבה, ויש אף שנים שבהן לא יורדים משקעים כלל. לדוגמה: כמות המשקעים השנתית הממוצעת באילת היא 32 מ"מ – אך בשנה מסוימת נרשמה שם כמות של 78 מ"מ, ואילו בשנה אחרת נרשמה כמות של 4 מ"מ בלבד!
* בדרך כלל רוב המשקעים יורדים בחודשים דצמבר, ינואר ופברואר, אולם בכל שנה המשקעים מתפזרים לאורך חודשים אלה בצורה שונה. כך, למשל, בשנה מסוימת לא יורדים משקעים כלל עד ינואר, ובשנה אחרת רוב המשקעים יורדים כבר בדצמבר.
* על אף כמות המשקעים השנתית הקטנה, לפעמים עוצמת הגשמים חזקה ביותר, ובמקרים אחדים – במַטַח גשם אחד יכול לרדת חלק ניכר מן הכמות השנתית.
כך לדוגמא באילת, ידועים מקרים שבהם ירדו למעלה מ- 50 מ"מ בתוך יממה אחת ואפילו בתוך כמה שעות – כמעט פי 2 מן הממוצע השנתי!

כאשר יורדים בנגב גשמים בעוצמה רבה, נוצרת אחת התופעות השכיחות (הנפוצות) באזור – תופעת השיטפונות. נערוך היכרות עם תופעה זאת.



השיטפון הוא זרם מים חזק השוטף את ערוצי הנחלים. הוא מתרחש כאשר באזור מסוים נוצר שילוב של כמה גורמים:
- סופת גשמים, המורידה גשם רב במשך פרק זמן קצר.
- נחלים שיש להם אגן ניקוז גדול, האוסף לתוכו כמויות מים עצומות.
- מִסְלָע וקרקע שהמים מתקשים לחדור ולחלחל לתוכם, ולכן חלק גדול ממֵי הגשמים זורם על פני השטח.
- צמחייה מועטה, אשר איננה מסוגלת להאט את זרימת המים ואת סחיפת הקרקע.

באזורים רבים של הנגב מתקיים שילובם של גורמים אלה, ולכן השיטפונות הם תופעה נפוצה שם מאוד בעונת החורף. בערוצי נחלים גדולים כמו נחל פָּארָן, נחל בְּשוֹר ונחל צין, מתרחשים 2-3 שיטפונות בממוצע בשנה. בעת השיטפון תנועת המים חזקה מאוד, סוחפת קרקע וגושי סלעים בגדלים שונים והיא מלוּוָה ברעש גדול. כך, לדוגמה, בשנת 1970 נמדדה בנחל פארן זרימה של 1,150 מ"ק מים בשנייה. הופעתם של מי השיטפונות היא תופעה מרשימה ומפתיעה בנוף הצחיח של המדבר.

השיטפונות עלולים להָסֵב נזקים כבדים – הם מציפים שטחים נרחבים, סוחפים את כל הנִקרֶה בדרכם וגורמים לנזקים לכבישים ולשדות שבסביבה. קרו אף מקרים שבהם השיטפונות גרמו לאבֵדוֹת בנפש. מצד שני, מי השיטפונות יכולים לשמש את האדם ולהיות לו לתועלת.

עצות למטייל
מאחר שהשיטפונות הם תופעה אופיינית לנגב, בעונת הגשמים חשוב מאוד לבדוק את תחזית מזג האוויר לפני טיול או נסיעה לאזור. ואם נקלעתם לשיטפון, עברו מהר ככל שתוכלו למקום גבוה בשטח. אל תנסו לחצות שטח מוצף בהליכה או ברכב – זהו מעשה מסוכן מאוד.



 

2. משרע טמפרטורות גדול וטמפרטורות גבוהות


"אתם נוסעים אמנם למדבר ויהיה לכם חם במשך היום, אבל כדאי להצטייד בבגד חם לשעות הלילה הקרירות"... אם יצאתם פעם לטיול בנגב בוודאי מוּכּר לכם משפט כזה. ואכן, המאפיין הבולט ביותר של האקלים בנגב הוא מִשְׂרַע הטמפרטורות הגדול. כלומר, קיימים הפרשים גדולים בין הטמפרטורות השוררות שם ביום לבין הטמפרטורות השוררות בלילה, וכן בין הטמפרטורות בחודש החם ביותר לבין הטמפרטורות בחודש הקר ביותר. מה גורם למשרע הגדול הזה? קראו על כך בקטע "פותחים חלון" שבעמוד הבא.

הטמפרטורות השוררות בנגב בקיץ הן גבוהות. במהלך היום חם מאוד והטמפרטורות גבוהות בהרבה מהאופייני למרכז הארץ. בלילות, לעומת זאת, הטמפרטורות בעונת הקיץ נוחות, ובחלקים נרחבים משטחו של הנגב הטמפרטורות בלילה אף נמוכות מאלה השוררות במרכז הארץ. כך, למשל, יש בנגב מקומות רבים שבהם טמפרטורת היום מגיעה בקיץ לעתים קרובות לסביבות 38°C, ולילות רבים שבהם הטמפרטורה יורדת לסביבות 13°C. בחודשי החורף הטמפרטורות השוררות בנגב במהלך היום אינן גבוהות במיוחד, ויש לילות צוננים רבים שבהם הטמפרטורות יורדות אף לסביבות 5°C.

מאחר שהטמפרטורות מושפעות גם מגובה פני השטח – במקומות הגבוהים בנגב הטמפרטורה הממוצעת נמוכה מזו השוררת במקומות הנמוכים. לדוגמה: ברכס רָמוֹן שבהר הנגב שוררות טמפרטורות נמוכות יחסית לטמפרטורות בסדום שבאזור ים המלח.

מה גורם למשרע הטמפרטורות הגדול?
בנגב, כמו במדבריות אחרים, במרבית ימות השנה השמים בהירים וחסרי עננים.
העובדה שאין עננים גורמת לכך שבשעות היום קרני השמש יכולות להגיע ישירות אל פני הקרקע ולחמם אותה. גם העובדה שהצמחייה דלילה ואינה מכסה את מרבית פני השטח, תורמת לחימום הקרקע. כך הקרקע מתחממת במהירות והאוויר שמעליה מתחמם אף הוא, והטמפרטורות עולות. לעומת זאת בשעות הלילה הטמפרטורות יורדות. זאת מפני שאין עננים שימנעו את "בריחת" החום, וכך הקרקע והאוויר שמעליה מתקררים במהירות.



 

3. רוחות וסופות אבק


באזור צחיח כמו הנגב, שפני השטח שלו חשופים, מרגישים היטב במשבי הרוח: מכיוון שהצמחייה דלילה ואין הרבה שטחים בנויים – החיכוך בין הרוח לבין פני השטח הוא מועט ואין מה שיָאֵט את מהירות הרוח.

בישראל כולה, וכך גם בנגב, הרוח השַלֶטֶת היא הרוח הצפונית-מערבית המגיעה מכיוון הים התיכון. בחורף ובעונות המעבר נפוצות בנגב גם רוחות המגיעות מכיוון דרום-מערב ודרום-מזרח. רוחות אלה מגיעות מאזורים יבשים כמו מדבריות צפון-אפריקה וממדבריות ערב הסעודית וירדן. הרוחות הללו מביאות עימן אל הנגב אוויר חם, מעלות את הטמפרטורות באזור ומגבירות את היובש השורר בו.
הרוחות המנשבות בנגב בחורף, בסתיו ובאביב, גורמות לעתים לסופות אבק וחול.
נערוך היכרות עם תופעה זאת.


תושבי הנגב, מבקרים השוהים באזור וחיילי צה"ל העורכים אימונים במרחבי הנגב, חווים לא פעם את טעמן של סופות החול והאבק. סופות אלה הן משבי רוח חזקים הנושאים גרגירי חול גסים וחלקיקי אבק דקים למרחקים. את גרגירי החול, שהם גדולים וכבדים יותר, הרוח מסיעה בגובה נמוך ולמרחקים קצרים יחסית – מאות מטרים. את חלקיקי האבק, שהם קלים הרבה יותר, הרוח מסיעה בגובה רב ולמרחקים עצומים – מאות ולעתים אלפי קילומטרים. במהלך הסופה הראות מוגבלת ומשתרר אובך, כלומר אי אפשר לראות למרחק. צבע השמים הופך חום-זהוב, והגרגירים חודרים לכל מקום.

הסופות של הנגב נבדלות אלה מאלה בהיקפן. יש סופות מקומיות – סופות המורגשות בשטח מצומצם של האזור ומקורן בעיקר במדבר הנגב עצמו ובסביבה הקרובה. במיוחד מורגשות סופות אלה באזור חולות חֲלוּצָה שבצפון-מערב הנגב – אזור המשופע במשטחי חול נרחבים. בשנים האחרונות מצטמצם היקפה של התופעה בעקבות פעולות שונות שנעשות באזור – שמירת הצמחייה הטבעית, תהליכי בינוי מואצים בסביבה, ועיבוד שטחים חקלאיים נרחבים. פעולות אלה מביאות להידוק הקרקע וליִיצובה.

סופות אחרות מתפרסות על פני שטח נרחב – כמה ארצות ואף יבשות, ובין השאר הן חולפות גם על פני הנגב ועל אזורים אחרים בארץ. במקרה כזה החומר הנישא על ידי הרוח מגיע ממרחקים, בעיקר מכִּיווּן דרום-מערב – מאזורי המדבריות שבצפון-אפריקה, ומכִּיווּן דרום-מזרח – מאזורי המדבריות של חצי האי ערב.
חלקיקי האבק והחול הנישאים ברוח שוקעים לאורך הדרך. כמות גדולה במיוחד של חלקיקי אבק שוקעת בשולי מדבר הנגב, באזור בקעת באר שבע והנגב הצפון-מערבי. כתוצאה מכך התפתחה באזור זה קרקע מיוחדת – קרקע הלֵס.



 

4. לחות נמוכה


מחפשים נימוק טוב לשכנע בעזרתו את ההורים לרדת לאילת באמצע הקיץ? תוכלו לומר: "נכון, חם שם – אבל הלחות נמוכה ולא נרגיש דביקים ונוטפי זיעה כל היום..."
אכן, בנגב לחות האוויר נמוכה, כלומר האוויר מכיל כמות קטנה של אדי מים. לחות האוויר הולכת וקטנה לכיוון דרום הנגב, ככל שמתרחקים מן הים התיכון, שהוא המקור העיקרי לאדי המים.



 

5. התאדות גבוהה


מטיילים בנגב, חונים למנוחה, מכבסים, תולים – ומהר מאוד הכביסה יבשה. מדוע?
התשובה טמונה בשיעור ההתאדות הגבוה המאפיין את האזור המדברי. שיעור התאדות כזה, פירושו שחלק ניכר מן המשקעים בנגב, שכַּמוּתם מועטה במילא, הולך לאיבוד ואינו זמין לאדם ולבעלי החיים באזור.

שיעור ההתאדות הגבוה הקיים בנגב נוצר בגלל שילובם של כמה גורמים:
- הטמפרטורות הגבוהות בנגב מסייעות להתאדות, שהרי ככל שחם יותר כן ההתאדות גדולה יותר.
- האוויר היבש יחסית בנגב יכול לקלוט לתוכו יותר אדי מים שמתאדים.
- הרוחות בנגב מזרזות את אידוי המים – הן מסיעות מהמקום את אדי המים ומפנות מקום לאדי מים נוספים.

בחודשי החורף, שבהם הטמפרטורות נמוכות יחסית, שיעור ההתאדות בנגב קטן בהרבה משיעור ההתאדות בחודשי הקיץ החמים. מדידות שנערכו במקומות שונים בנגב הראו כי בחודשי החורף יש התאדות יומית של 2-3 מ"מ מים בצפון הנגב, ושל 4-5 מ"מ מים בערבה ובאילת. בחודשי הקיץ ההתאדות היומית היא של 7-8 מ"מ בנגב הצפוני ו- 13-14 מ"מ מים בערבה ובאילת.

ביבליוגרפיה:
כותר: מאפייני האקלים בנגב
שם  הספר: אל הנגב : פרקים בגיאוגרפיה של דרום הארץ
מחברת: גל, אופירה
עורכת הספר: נחום-לוי, נירית
תאריך: 2000
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. השתתפה בפיתוח ובתחקירים: רונית יונת.
2. נכתב עפ"י תכנית הלימודים החדשה ואושר ע"י משרד החינוך לבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים.
3. כרטוגרפיה: תמר סופר.