חנה מייזל-שוחט מחברת: פרופ' מרגלית שילה

חזרה3

[גרודנו (ליטא) 1883 – נהלל 1972)

חנה מייזל, ילידת גרודנו שברוסיה, למדה עברית בילדותה. היא סיימה את לימודיה התיכוניים ברוסיה, ויצאה ללימודים אוניברסיטאיים בשווייץ. באוניברסיטת ברן למדה מדעי הטבע, ובאוניברסיטת ביזנסון בצרפת השתלמה בחקלאות והוסמכה לתואר דוקטור.

ב- 1909, הגיעה חנה מייזל בגיל 26 לראשונה לארץ-ישראל. חוות סג'רה המפורסמת, בה הקימה מניה שוחט (לימים גיסתה), את הקואופרטיב החקלאי הראשון של פועלי העלייה השנייה, היה מחוז חפצה. בסג'רה נפגשה לראשונה הן עם שאלת ההכשרה החקלאית בכללותה, הן עם שאלת מקומה של האישה במשק החקלאי.

תיעוד מועט מאיר את שנתה הראשונה בארץ, ואילו מקורותיה לפני כן מצויים בידנו רק פירורי זכרונות. לעומת זה, השתמרה בפירוט תכניתה החדשנית להכשרת נשים לעבודה חקלאית בארץ-ישראל, שצמחה כנראה ב- 1909, וניתן לשחזרה בבהירות רבה. יוזמתה של חנה מעידה כי אכן היטיבה להכיר את תנאי הארץ, וכי החליטה לקשור את חייה אליה.

תכניתה להקמת חווה חקלאית מיוחדת לנשים בארץ הביאה את חנה ללשכה הציונית המרכזית בברלין. בנובמבר 1910 שיגר אוטו ורבורג, יושב-ראש המחלקה הפלשתינאית של התנועה הציונית, מכתב אל ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו, ובו דיווח על פגישתו עם חנה, ואף הציג את תכניתה היישובית. לחנה היתה הצעה מעובדת היטב. האגרונומית החלוצה תיכננה בפירוט את המוסד החינוכי להכשרת נערות לעבודה חקלאית וכן את תקציבו.

ידע חקלאי, מצד אחד, והכרת תנאי החקלאות בארץ. מצד אחר, הביאו אותה למסקנה, כי יש להכשיר נערות לעבודה חקלאית המיוחדת ליכולתן. חינוך חקלאי לנערים החל בארץ עוד לפני שהחלה ההתיישבות החקלאית היהודית החדשה, עם ייסודו של בית-הספר 'מקווה ישראל' על-ידי חברת כי"ח בשנת 1870. בתקופה העלייה הראשונה הוקם בית-ספר חקלאי בזכרון יעקב וחברת יק"א הקימה חווה חקלאית ראשונה להכשרת פועלים בסג'רה. גם המוסדות הציוניים עמדו על הקושי שבמעבר מפרנסות עירוניות לעיסוק חקלאי, וגם הם ביקשו להכשיר את הצעירים היהודים לעבודה חקלאית.

המפעל ההתיישבותי הראשון של המשרד הארצישראלי, שנוסד ביוני 1908, היה חווה חקלאית לפועלים על אדמת הקרן הקיימת בדלייקה, היא כינרת. כינרת היתה אבן שואבת לפועלי הגליל. בעקבותיה נוסדו גם החוות החקלאיות ביהודה – בן-שמן וחולדה. אף חוות אלו הוקמו על אדמות הקרן הקיימת. החוות שימשו בעת ובעונה אחת מרכזים ללימוד החקלאות ולטיפוח ענפי חקלאות חדשים. פועלים חדשים שהתקשו במציאת עבודה במושבות, מצאו בחוות מעין מרכזי קליטה. אמנם מעל דפי העיתונות בארץ התלקח ויכוח נוקב: האם מן הנכון להקים חוות מיוחדות ללימוד החקלאות, או שמט הלימוד הנאות ניתן דווקא במשק האיכר במושבות? ואולם המציאות הארצישראלית הוכיחה, כי החוות היו למרכזי הכשרה חשובים ביותר, ובדיוני הפועלים נקבע לא אחת עד כמה חיוניים הללו להתבססותם בארץ.

ואולם כמעט בכל המוסדות שצוינו נפקד מקומה של הנערה. אמנם נשים עסקו במוסדות אלה בענפי שירותים ומטבח, אך הן לא זכו להיכלל בין הראויים להכשרה חקלאית. מבחינה זו חרגה חוות סג'רה, שבה פעל קולקטיב הפועלים של מניה שוחט, ובה עבדה אף חנה מייזל בעצמה. הנערות שעבדו בסג'רה זכו לפרסום רב, במיוחד לנוכח העובדה שהן חרשו בסיוע שוורים. נערות חריגות אלו, ובראשן מניה שוחט, ביקשו להשוות את הנערה לנער בכול.

מה מקומה הנאות של הנערה בחברה הישראלית החדשה, המתרקמת על-ידי צעירי העלייה השנייה? ההתלבטות היתה מרובה. מספרן הזעום של הפועלות, כעשירית מכלל הפועלים, הביא כמעט להדחקתה של שאלה זו. חוסר תכנית התיישבותית לטווח רחוק תרם אף הוא להתעלמות הפועלים-הגברים משאלת האישה. יתר-על-כן, תוך כדי חוויית המעבר לארץ-ישראל היו מבין הנערות 'שביקשו להידמות לגבר גם בחריש ובשמירה ואפילו בשערותיהן הגזוזות ובלבוש שהיו לובשות שאפו להשתוות ככל האפשר לבחורים'. אך פתרון זה הלם יחידות בלבד. הקושי הגדול ביותר לנערה היה מציאת עבודה חקלאית. האיכרים סירבו להעסיק נערות בעבודת השדה. אף בחוות-ההכשרה, שהוקמו על-ידי התנועה הציונית, סירבו לאפשר לבנות לעבוד בשדה. יכולתה הפיסית של האישה לא הוערכה, והיתה הסתייגות מקבלתה לעבודה.

הכשרתה החקלאית של חנה מייזל (כנראה האגרונומית הראשונה בארץ), שחברה לה הזדהות רבה עם פועלות העלייה השנייה, הביאה לצמיחתו של פתרון חדש: עבודה בענפי חקלאות מיוחדים: לול, רפת, גן-ירד ומשתלה, המצריכים מיומנות רבה בלא כוח פיסי רב. ידע חקלאי מעמיק יעניק לאישה כישורים, אשר יאפשרו לה לעסוק בענפים שאינם מצריכים מאמץ גופני גדול. חנה העלתה את רעיונה על הכתב:

החבר שאינו יודע מקצוע נעזר על ידי הכוח הגופני שלו ועל ידי האמונה בכוחו. החברה אינה במצב כזה. בעד כוחותיה הפיסיים ועצמיותה בלבד לא יקבלו אותה למשק החקלאי, אלא לעבודת הבית. אבל מהרגע שהחברה יכולה לקבל עליה עבודה מקצועית, מהרגע שהיא פיתחה בה את רגש האחריות והאיניציאטיבה וביטחון עצמי, היא יכולה לחדור למשק ולתפוס בו מקום שווה לזה של החבר.

ואולם ההכשרה החקלאית אינה רק מיומנות וידע: היא אף מעצבת את אישיותה של הנערה. באמצעותם תרכוש ביטחון עצמי ויזמה, שיאפשרו לה לקחת חלק שווה בבניין ההתיישבות החקלאית. ואמנם באישיותה ובמעשיה הדגימה חנה מייזל את השפעת הידע החקלאי על מהלכי חייה של האישה. יתרה מזו, חנה שניחנה בכושר מנהיגות היתה למורת-הדרך של בנות העלייה השנייה.

הנהלת הקרן הקיימת ניאותה להקצות מאדמתה לשם הקמת חוות הנשים, אך הסתייגה ממתן מימון שוטף. לעזרתה של חנה וצעירות העלייה השנייה בא 'אירגון הנשים היהודיות לעבודה תרבותית בפלשתינה', ארגונן של נשות מנהיגי התנועה הציונית. ארגון זה, שקם ב- 1907, שאף לקדם את מצבן של הנשים העבריות בארץ-ישראל. הוא יסד סדנאות למלאכה בערים הגדולות, ואף לקח על עצמו, למן אביב שנת 1911, את מימונה של חוות העלמות.

הניסיון שהצטבר בחוות הלימוד של הפועלים העלה, כי חוות-הכשרה אינה מביאה עמה רווחים כספיים, וכי יש צורך בתמיכה מתמדת.

חוות הפועלות נוסדה באפריל 1911 על אדמת הקרן הקיימת בכינרת. כינרת על נופה הקסום היתה בעלת משיכה מיוחדת, והילכה קסם על צעירי העלייה השנייה. חנה מייזל קיוותה, כי חן המקום ישפיע על הנערות, וכי מיקום החווה בגלילבגליל התחתון יסייע להפצת תורתה החקלאית במושבות הגליל; ועוד קיוותה כי חינוך הנשים לעבודה חקלאית לא יעצב את דרכן של הנערות בלבד, אלא אף ישפיע על האיכרות בנות העלייה הראשונה.

מפעלי העלייה השנייה, 'שעשו היסטוריה', ראשיתם במתי מעט. דגניה מנתה בראשיתה שישה פועלים; חוות העלמות החלה את דרכה עם ארבע נערות, וחנה מדריכתן.ברבות הימים גדל מספרן, ומחזור שנת לימודים מנה כעשרים נערות. בין הנשים, שבאו ללמוד תורה חקלאית מפיה של חנה, היו רחל המשוררת ואחותה שושנה בלובשטיין. במשך כשבע שנות תיפקודה של החווה באו כשבעים נערות בין שעריה. ראוי לציין כי מספרן של פועלות העלייה השנייה מנה ב- 1914, היא שנת השיא, כמאתיים, ועל כן יש לראות בחווה את מחוזן החשוב ביתר.

איזו דמות אישה ביקשה החווה לעצב? הנערות הדגישו את רצונן לעסוק בחקלאות, אשר לא נתפסה כפרנסה בלבד, אלא כדרך חיים ואידיאל רוחני. המוסדות הציוניים סברו, כי החווה תחנך את הצעירה לשמש אשת איכר אידיאלית, המסייעת לבעלה לא רק בכלכלת ביתה אלא אף במשק החקלאי. חנה ביקשה לפתח ענפי חקלאות 'נשיים' לול ורפת, בצד לימוד שיטתי של כלכלת בית, כדי שהנערות תעסוקנה בחלקאות מפותחת ואף תדענה כיצד לכלכל את בתיהן, או את מטבחי הפועלים. תוך כדיעבודתה עם הנערות השתכנעה חנה, כי בנות העלייה השנייה מבקשות לעצב לעצמן מעמד עצמאי, מעמד של פועלת היכולה לנהל את חייה, אם בגפה ואם בשיתוף עם פועל.

הצלחתה החקלאית של החווה היתה רבה. ממוסד קטן, שכונה על-ידי חנה "חווה ללא חווה', גדל המקום והתרווח על שבעה דונם. בחוות הבנות בכינרת פותחו בהצלחה רבה ענפי החקלאות 'הנשיים', כפי שתכננה חנה. ולא זו בלבד, אלא הצלחתם של של ענפים אלה הביאה להערכה כללית בדבר חשיבותם לא רק לנשים אלא למשק החקלאי בכללותו -

אז היו המקצועות של גידול ירקות, עופות וסידור מחלבה עניין של הפועלות בלבד... אך עתה נשתנה הדבר תכלית שינוי. זוהי כבר לא רק שאלה של העובדת, כי אם שאלת קיום המשק כולו.

רמת עבודתן של הבנות עלתה גם לנוכח הידע החקלאי התיאורטי שרכשו. לאחר יום עבודה, עסקו בערבים הן בלימוד השפה העברית הן בהעמקת הידע הבוטאני. אף מקצוע כלכלת הבית זכה ליחס רציני ומקצועי. אף עבודת הבית והמטבח לוותה הדרכה תיאורטית שניתנה על-ידי מורה מקצועית מיוחדת. מזיכרונותיהן של נערות החווה עולה חיבה רבה לחנה. השתמרו בידנו מכתבים רבים, המעידים על רצונן של נערות לא מעטות לעלות ארצה וללמוד בחווה. מקורות אחרים מעידים, כי בצד החיבה וההערכה שרחשו לחנה היו ביניהן אף חילוקי-דעות. צעירות עזות-נפש אלו לא תמיד היו נכונות לקבל מרות המחויבת במוסד חינוכי, ולא תמיד הסכימו עם השקפתה של חנה, אשר ראתה גם במשק-הבית עיסוק נשי.

מעט מאוד ידוע לנו על חייה הפרטיים של חנה. מהפכנותם של פועלי העלייה השנייה בכל הנוגע לתפיסת החברה החדשה שאותה ביקשו לבנות, לוותה בדיכוי חייהם הפרטיים, הימנעות כמעט מוחלטת של חשיפתם. במכתביה למוסדות מתוודה חנה, כי אכן עבודתה בחווה קשה ומתישה. היא גם קובלת על בדידותה, ועל קשייה בהתמודדות עם הבעיות המרובות. עם זה ידוע לנו, כי בשנת 1912 נישאה חנה מייזל לאיש 'הפועל צעיר', אליעזר שוחט. אליעזר היה אחיו של מחולל 'השומר'. ישראל שוחט, שהיה נשוי למניה וילבושביץ שוחט. מעבר לעובדות אלו בדבר הקשרים למשפחת שוחט המפורסמת, לא ידוע לנו דבר. לחנה ולאליעזר לא היו ילדים. חנה היתה מעורבת בחיי הציבור של פועלי העלייה השנייה. ב- 1913 נשלחה כצירה יחידה מטעם 'הפועל הצעיר' לקונגרס הציוני האחר-עשר, וב- 1914 לקחה חלק בוועידת הפועלות הראשונה ונבחרה באותה עת לוועד פועלי הגליל. השתתפותה של חנה במוסדות נשיים ומוסדות כלליים מעידה על הדרך שבו ביקשה לקדם את עניינה של האישה, הן במסגרת פרטיקולאריות והן במסגרות כלליות.

חוות הנערות המשיכה לפעול ברוב שנות מלחמת-העולם הראשונה, אך היא נסגרה מחוסר תקציה בשנת 1917. הנערות שקיבלו הכשרתן בחווה יסדו קבוצות עבודה של נערות, והרוויחו את לחמן מעמל כפיהן. חנה לא הסתפקה בהישגיה אלה; היא היתה משוכנעת בדבר חשיבותה של החווה אף בשביל פועלות העליות שבאו לאחר-מכן. למן שנת 1919 ניהלה בתל-אביב מטבח פועלים, אשר סיפק אוכל מזין וזול לפועלי העלייה השלישית. ומראשית שנות העשרים התלוו למפעל זה קורסים לבישול בשביל נשים. גם שיעורים אלו התנהלו על-ידי האגרונומית חנה. ב- 1926 נוסד בנהלל, מושב העובדים שבו התגוררו חנה ואליעזר שוחט למן היווסדו. בית-ספר חקלאי לנערות. חנה עמדה בראשו וניהלה אותו עד שנת 1960. מעורבותה בענייני נשים באה לידי ביטוי גם בחברותה בהנהלת ויצ"ו העולמית.

דרכה של הפועלת העברייה נקבעה במידה רבה לאור הדרך שעיצבה חנה מייזל. חנה היטיבה לחוש ולהבין ללבן של בנות העלייה השנייה בהיותה אחת מביניהן. היותה אגרונומית מדופלמת לא יצר חיץ בונה לבין הפועלות, אלא היווה מעין קרש-קפיצה, אשר אפשר לה לסייע בגיבוש דרכה של החלוצה בארץ-ישראל.

_______________
ח' מייזל, לתולדות חינוך הבת להתיישבות, תל-אביב 1967.
ד' סקיבין, זכרונות איש כפר סבא, תש"ז.