חיי יום יום ברומא : רומאים וזרים מחבר: ז'רום קארקופינו

חזרה3

במבט ראשון, נראית החברה הרומאית כמחולקת לתאים בלתי חדירים, וגדושה מחיצות וסייגים בין מעמד למעמד. האנשים שנולדו חופשיים (ingenui), בין אם מקרב אזרחי רומא ובין אם לא, השתייכו מתוך עליונות מוצאם למעמד מיוחד ונפרד לחלוטין. מעמד זה נבדל עקרונית ממעמד העבדים (res mancipi), הנולדים חסרי-זכויות, בטחון ואישיות, ונתונים כבהמות לרצון אדוניהם. מעמד ה- ingenui, האזרחים החופשיים, נחלק לשניים: לאזרחים הרומיים שזכאים היו להגנת החוק, ולאלה שלא היו אזרחים, ונתחיבו רק במשמעת כלפי החוק. אזרחי רומא עצמם היו מחולקים בתוכם לדרגות שנקבעו לפי עושרם.

בתקופת הרפובליקה היו כל האזרחים שווים בפני החוק. בימי הקיסרות של המאה השניה והשלישית, נקבע הבדל חוקי, אשר חילק את קבוצת האזרחים לשני מעמדות: honestiores ו- humiliores, שנקראו גם tenuiores, או plebeii. עם המעמד הראשון נמנו: הסנטורים הרומאים, הפרשים ומשפחותיהם, החיילים וותיקי הצבא עם ילדיהם, נושאי משרה עירונית בערים או בעיירות שמחוץ לרומא ויוצאי חלציהם. כל האחרים נמנו עם המעמד השני. במעמד זה הם ישארו כל ימי חייהם, אלא אם כן באמצעות עושרם או כשרונם הם יגיעו לשאת במשרה צבורית.

על הפרת חוק היו ה- humiliores צפויים לעונשים חמורים ומשפילים ביותר. פסק דינם יכול היה להיות, להשלח לעבודה במכרות (ad metalla), להיות מושלכים באמפיתאטרון לזירת החיות, או אפילו צליבה. ה- honestiores לעומתם נהנו מזכויות מסוימות. במקרה של עבירה קשה, נשלחו על-פי-רוב לגלות, הורדו מדרגתם, או נושלו מרכושם. הם לא נענשו בכל מה שיכול להשפיל את מעמדם בעיני העם.

שתי הקבוצות המיוחסות ביותר מבין ה- honestiores נודעו כ"מסדרים" (ordines), ונמנו עמהם סנטורים ופרשים. לחברי ה"מסדר" הנמוך יותר ה"אקווסטרי", נמנו רק אלה שהיה ברשותם 400,000 ססטרצות, לפחות (16,000 דולר). אם זכו לאמונו של הקיסר, נחשבו לראויים לקבלת הפקוד על צבא-העזר, או למלא תפקידים אזרחיים מסוימים שהוקצו להם. הם יכלו להעשות פרוקורטורים (פקידי משק באחד ממחוזות האימפריה), או נציבים באיזו פרובינציה שניה במעלה, כגון האלפים, או מאוריטאניה. אחרי אדריאנוס, ניתן להם לשאת במשרות שונות בממשלה: ולאחר מותו של אוגוסטוס, רשאים היו לקבל כל משרת מושל, מלבד praefectus urbi, מושל העיר.

בראש סולם המעמדות החברתי עומד מסדר הסנטורים. חבר במסדר זה יכול להיות רק מי שבאמתחתו 1,000,000 ססטרצות (40,000 דולר). בכל עת יכול היה הקיסר למנותו מפקד לגיונותיו, ציר (לגאטוס), פרוקונסול באחת הפרובינציות החשובות, מפקח על השירותים העיקריים של העיר, או לשאת במשרות הגבוהות ביותר של הכהונה. בתמורות העתים נתגבשו הבדלים גם בקרב אנשי המעמד הגבוה הזה, בעלי הזכויות המיוחדות. אדריאנוס העניק תואר כבוד מיוחד לכל סוג וסוג, על מנת להפוך הבדלים אלה למפורשים. בין הפרשים, שימש "אדם מצוין" (geregius vir) כפרוקוראטור בלבד; "אדם ושלם מאד" (vir perfectissimus) ששימש בתור מושל מחוז - אלא אם כן היה זה פריטור, שופט, אשר תוארו היה "מעלת-כבוד" (vir eminentissimus), תואר אשר לאחר זמן מה שימש את חשמני הכנסיה הרומית; ו"מפורסם מאוד" (clarissimus vir) נועד לסנטורים ובני משפחתם.

שיטה מדוקדקת ונוקשה זו על צורותיה השונות, אשר קדמה לסולם המעמדות המסובך אותו קבע פטר הגדול, מקבילה לסולם העדיפויות אותו קבע נפוליון בצבא ובלגיון הכבוד. ברומא, מקום בו התחלפו מדי פעם הקצינים ונושאי התפקידים, נוצרה בדרך זר פירמידה סוציאלית. בראש פירמידה זו, בין השמים והארץ, ניצב לבדו, בהוד מלכות שאין דומה לה - הקיסר.

מבחינה אחת מתחייב מהתואר הראשון-במעלה, ראשון בין אנשי הסנט וראשון העם. אך ראשונות זו הורתה לא רק על ראשונות במעלה; אלא גם על הבדל מלידה שבין הקיסר לשאר בני-אנוש. עם היותו התגלמות החוק ואפוטרופוס האותות, היה מקורב יותר לאלים . מאשר לבני-תמותה מצויים, מהם הוא נבדל אחרי שהוכתר בתואר המקודש אוגוסטוס (הנשגב). הקיסר מצאצאי האלים היה, ואליהם הוא ישוב לאחר מותו והאלהתו - בבוא הזמן יוכרז ל- divus אלוהי. לשוא בז טראיאנוס לתביעת דומיטיאנוס להתקרא בתואר הכפול "אדון ואל"
(dominus et deus). הוא עצמו לא יכול היה להשתחרר ממלכודת הפולחן שהעריץ את הגניוס הקיסרי המגולם בגופו, גניוס אשר איחד, ללא הרמוניה, את ערי המזרח והמערב לקיסרות אוניברסלית (Romanus orbis), היה עליו לשמוע את פקודותיו שלו מכונות בפומבי "אלוהיות", בפי אלה שאת משאלתם באו למלא.

וכך, נראית רומא כעולם שנתאבן תחת אריסטוקרטיה תיאוקרטית, מבנה נוקשה עשוי מאין-קץ של תאים נפרדים. אולם לאחר התבוננות מעמיקה, מתברר, כי הגבולות שבין התאים לא היו אטומים לחלוטין. זרמים חזקים השואפים לשויון, לא פסקו נוע ביניהם ולא חדלו מבחוש, העלות, וחדש את יסודותיה של חברה זו, אשר יחידותיה לא היו מנותקות כל כך זו מזו. בית המלכות עצמו, גם הוא לא היה משורין כנגד זרמים אלה. עם מותו של נירון נכרתה משפחת היוליים, ומשרת הקיסר שוב לא היתה מונופול בידי משפחה אחת, ואף לא של העיר רומא. כדברי טאקיטוס: "עתה נגלה סודה של אימפריה - קיסר יכול להווצר גם מחוץ לרומא".

מעתה, לא דם קיסר או אוגוסטוס קבע מי יוכתר למעלת קיסר - אלא נאמנות לגיונות הצבא. אספאסיאנוס הלגאטוס שנשלח למזרח, וטראיאנוס הלגאטוס שנשלח לגרמניה, הגיעו אל רום המעלה. אספאסיאנוס בהשפעת לגיונותיו, וטראיאנוס בעזרת המורא אשר הטיל צבאו, והאמון אשר הוא עצמו עורר. שניהם הגיעו אל כס המלכות הקיסרי-האלוהי אחרי שקודם תפסו את השלטון, אשר הקיסרות היתה מתנתו. בזאת נבדלו מקאליגילה או נירון, אשר זכותם לשלוט בקיסרות נבעה מזכות אלוהית שושלתית. הלגיונרים אשר הכתירו את אספאסיאנוס, הסנטורים אשר אילצו את נרוה לבחור בטראיאנוס, המפקד העליון של חזית הריינוס – ביצעו מהפכה, מאז ואילך, כמו בזמנו של נפוליון, כשכל מפקד זוטר נשא באמתחתו מטה מפקד עלית - נחשב כל מפקד-צבא רומאי מועמד אפשרי לכתר הקיסרות, אשר היה התגמול הגבוה ביותר היכול להנתן לגדול לוחמי רומא.

אחרי שיושם בקיסרות הנאצלה רעיון חדשני זה על ערך והתקדמות, גרם להתעוררות והתחדשות בכל רחבי האימפריה. נוסדה תקשורת פנימית דו-סטרית בין העמים והמעמדות, רעננה, מקרבת ומאחדת. ככל שה- ius gentium, כלומר החוק המתיחס לעמים זרים, התאים עצמו יותר ויותר ל- ius civile, חוק האזרח הרומאי – כמו שלפי הפילוסופים ניסה החוק האזרחי הרומאי להתחשב ב- ius neturale, החוק הטבעי - כן קטן והלך המרחק בין רומאי וזר, בין אזרח ו- peregrinus, נכרי. המוני אזרחים קבלו אזרחות רומאית, אם בדרך של עשיית טובה אישית, אם באמצעות אמנציפציה, או שחרור המוני של פלוגות צבא עזר, ואו הפיכת עיר למושבת כבוד. מעולם לא ניכר בברור כל כך אופיה הבין-לאומי של רומא. מעמדו של בן העיר הרומאי נעלם כמעט, ולא רק בגלל זרם המהגרים האיטלקיים, אלא גם בעטים של תושבי המחוזות שהביאו אתם מכל פנות העולם את שפתם, מנהגיהם, הרגליהם ואמונותיהם התפלות.

יובנאליס מגנה זרם עמוס-בוץ זה, המשתפך מן האורונטס (נהר בסוריה) אל הטיבר. הסורים שיובנאליס מתעבם כל-כך, מיהרו לסגל לעצמם את מנהגי האזרחים הרומאים. אלה שנתנו בטוי קולני לשנאת הזרים שלהם, היו הם עצמם חדשים ברומא, וביקשו להגן על ביתם-מקרוב מפני פלישות חדשות. יובנאליס עצמו נולד כנראה באקווינום. מביתו שב"רחוב האגס" שעל הגבעה הקווירינית, עורג מארטיאליס אל בילביליס - ביתו הקטן בארגון. פליניוס הצעיר בין אם ישב ברומא בין אם בחוילתו הלאורנטינית או אחוזתו שבטוסקאנה, נשאר נאמן תמיד למולדתו שבגאליה קיסאלפינה. יופי אגם קומו הרחוק קינן בליבו תמיד.

בסינט ישבו זה ליד זה סנטורים מגאליה, ספרד, אפריקה ואסיה. מוצאם של הקיסרים הרומיים ושל האזרחים הרומיים-מקרוב, היה מערים או כפרים שמעבר להרים ולימים. מקום לידתם של טראיאנוס ואדריאנוס היה בבאטיקה שבאיטליקה הספרדית. מוצאו של אנטונינוס פיוס יורשם, היה ממשפחת בורגנים בנמאוסוס (nimes המודרנית) שבגאליה נארבוננזיס. בסוף המאה השניה, נחלקה האימפריה בין קיסר קלודיוס אלבינוס מהדרומטים (טוניסיה), ובין ספטימיוס סורוס מלפטיס מאגנה (טריפולי). מסופר בביאוגרפיה של ספטימיוס סורוס, כי גם לאחר עלותו למלוכה, לא עלה בידו להפטר מהניב השמי שירש מאבותיו הפוניים. בכך היתה רומא של האנטונינים למקום מפגש בין הרומאים בני-רומא ובין בריות נחותי דרגה, אשר נגדם הציב החוק חיץ אתני מוצק. ליתר דיוק, רומא היתה כור היתוך שבו, חרף חוקיה, היו האנשים נתונים ללא הרף לתהליכי התבוללות חדשים. היתה זו, אם תרצו, בבל, אך בבל כזו אשר בה למדו כל באיה לדבר ולחשוב לטינית.