עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939


ליל הבדולח


יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה ספרית פועלים
חזרה3
פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(גרמנית: Kristallnacht). כינוי לפוגרום שהתחולל ברחבי גרמניה ואוסטריה בליל 9-10 בנובמבר 1938. הפוגרום תואר רשמית כהתפרצות ספונטנית, שבאה בתגובה על רציחתו של המזכיר השלישי בשגרירות גרמניה בפריס ארנסט פום רט ע"י צעיר יהודי פולני בן שבע-עשרה, הרשל גרינשפן. הפרעות היו שיא חדש של סדרת התקפות על היהודים בגרמניה ובאוסטריה. ההתקפות ההן החלו עם ה’אנשלוס’, במרס 1938, וכמעט כול גורמי המימשל הנאצי נטלו בהן חלק. הרמן גרינג ערך הכנות מעשיות וחוקתיות ל'אריזציה' של רכוש היהודים, בתוקף תפקידו כאחראי ל'תכנית ארבע השנים'. צווים וחוקים אחרים פגעו במעמדם האישי והציבורי של היהודים והחריפו את בידודם מן החברה הכללית. הגסטפו והס"ס, בפיקודם של הינריך הימלר ורינהרד היידריך אסרו המוני יהודים באמתלה של הפרת תקנות מינהליות או של העדר תעסוקה ונכלאו במחנות הריכוז דכאו, בוכנוולד וזקסנהאוזן. המחנות הללו הוכנו מיולי 1938 לקליטת מספר גדול יותר של יהודים. בעלי-תפקידים במפלגה הנאצית, הגאולייטרים [מושלי המחוזות] והס"א, עודדו התקפות מקומיות על בתי-עסק של יהודים ועל בתי-כנסת. השלטונות נקטו ביתר שאת במדיניות הגירה מאונס, בהכריחם יהודים לעזוב את הרייך הגרמני מבלי להתחשב במכשולים בדרך ההגירה, שנחשפו לעין-כול בעקבות תוצאותיה הזעומות של ועידת אוויאן, בה סירבו מרבית המדינות המשתתפות לקלוט לשטחן פליטים יהודים מגרמניה. יהודים רבים יותר ויותר, יחידים וקבוצות, גורשו בכוח, בעיקר מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה לאחר פירוקה בעקבות ועידת מינכן. האירוע הבולט ביותר אירע כשגורשו ב-28 באוקטובר 1938 כ-17,000 יהודים פולנים שהתגוררו בגרמניה ונהדפו אל תוך שטח ההפקר שבין שתי המדינות. היתה זו תגובה לתכסיס של השלטונות הפולניים שנועד למנוע מיהודי פולין את הזכות לחזור אליה מן הארצות הנתונות לשלטון גרמניה. מרבית המגורשים הושארו לנפשם סמוך לעיר הגבול זבונשין. משפחתו של גרינשפן נמנתה עם הקבוצה הזאת, ומשנודע לצעיר על מר גורלם ביקש ברוב יאושו נקם.

בעקבות ההתנקשות, ב-7 בנובמבר, שבה נפצע פום ראט, יצא בּטאוֹנה הרשמי של המפלגה הנאצית 'פלקישר ביאובכטר' (Voelkischer Beobachter) במאמר ראשי משסה, וכבר ב-8 בנובמבר החלו פרעות ספורדיות ביהודים. בשעות אחר הצהריים של יום 9 בנובמבר מת פום ראט. באותו ערב נאם יוזף גבלס בפני 'ותיקי הלוחמים' של המפלגה הנאצית שנאספו במינכן לטקס השנתי לציון ה'פוטש' – הפיכת הנפל של היטלר ב-8-9 בנובמבר 1923. גבלס רמז, כנראה בהסכמת היטלר, כי הגיעה העת לפעול נגד היהודים. בו בלילה נשלחו ההנחיות הדרושות לכול רחבי המדינה. בהתאם להוראות עודד הס"א את ההמון ליטול חלק בפרעות. פרצה היסטריה המונית. בתי-כנסת נהרסו והועלו באש, חלונות-ראווה נופצו והחנויות הפרוצות נשדדו. שברי הזכוכית שכיסו את המדרכות נתנו לפוגרום את שמו – 'ליל הבדולח' או 'ליל הזכוכיות המנופצות' [להלן ליל הבדולח]. בתי היהודים הותקפו ובמקומות רבים נפגעו יהודים בגופם. נעצרו כ-30,000 יהודים, רובם אמידים ובעלי השפעה, תכופות על-פי רשימות מוכנות מראש. העצורים נשלחו למחנות הריכוז הנזכרים לעיל, ושם היו קורבן ליחס מחריד באכזריותו מצד הס"ס. זו הפעם הראשונה בה נעשו פרעות ביהודי גרמניה בקנה-מידה כה נרחב, ולוו במעצר המונים. ב-10 בנובמבר הסתיימה באופן רשמי ההתנפלות האלימה, ואולם, היא נמשכה במקומות רבים עוד כמה ימים. באוסטריה החל הפוגרום רק בבוקר יום 10 בנובמבר, אך היה חמור במיוחד. נערכו מעצרים רבים ו-4,600 יהודים מוינה היו בין הנשלחים לדכאו.

הוראותיו של היידריך לגבי המעצרים נשלחו למשטרת המדינה ולס"ס רק אחרי חצות ליל 9-10 בנובמבר, כשכבר היו המהומות בעיצומן. היידריך לא נכח בפרעות במינכן, כמוהו כהימלר וגרינג. שלושתם הופתעו מיוזמתו של גבלס. הימלר פקד על הס"ס להישאר בקסרקטינים ולא ליטול חלק במהומות, ואילו היידריך אסר ביזה, אך בלא הועיל.


פנים בית כנסת בנירנברג לאחר פרעות ליל הבדולח

ב-11 בנובמבר מסר היידריך לגרינג הערכה זמנית, ולפיה נשרפו או נהרסו 815 חנויות, 29 בתי כול-בו, ו-171 בתים ודירות של יהודים. 267 בתי-כנסת הוצתו או נהרסו כליל, אלא שמספר זה היה חלק קטן בלבד של מספר בתי-הכנסת שלמעשה נחרבו. בדו"ח נמסר ש-36 יהודים נהרגו וכמספר הזה נפצעו קשה, אולם, לאחר מכן נמסר רשמית כי מספר ההרוגים הגיע ל-91. זאת נוסף למאות היהודים שנספו במחנות הריכוז אליהם נלקחו.

לאחר הפוגרום פורסמה סדרת הוראות מינהליות וחוקתיות במגמה לקדם את השלמת המטרות הבאות: תהליך האריזציה לטובת המדינה [העברת בתי עסק לידיים אריות], החשת ההגירה, בידודם הגמור של היהודים מן האוכלוסייה הכללית, חיסול ארגון ה’נציגות הארצית של יהודי גרמניה’, שעדיין היה ארגון אוטונומי למחצה, וחיסול החיים הקהילתיים היהודים. ההתפתחויות ההן נקבעו לראשונה בישיבה רבת משתתפים מקרב אנשי צמרת השלטון שכינס גרינג ב-12 בנובמבר. גרינג היה יושב הראש של הישיבה והוא הודיע כי היטלר הטיל עליו את יישום המדיניות היהודית של הרייך. בדיון שנערך לאחר הודעה זו נאמד הנזק לרכוש היהודים בכמה מאות מיליוני מרקים, ותשלומי הביטוח ל-7,500 החנויות ההרוסות הגיעו ל-25 מיליון מרק.


יהודים שרוכזו לקראת גירוש לדכאו בעקבות ליל הבדולח בבאדן-באדן

אחת ההחלטות הכלכליות שנתקבלו באסיפה היתה להטיל על הקהילה היהודית קנס קיבוצי של מיליארד מרק שיהוו שילומים, כביכול, על רצח פום ראט. בהחלטות אחרות נקבע כי המדינה תפקיע את תשלומי הביטוח, ובאחריות לתיקון הנזקים ישאו בעלי-העסקים היהודים. תוכנית האריזציה תוצא לפועל בדרך שיישם שר המסחר באוסטריה הנס פישבק. על-פי הצעתו של היידריך הוחלט להטיל את ריכוז ארגון ההגירה היהודית ב’לשכה המרכזית להגירת יהודים’ שתוקם בגרמניה על-פי המתכונת שפיתח אדולף איכמן בוינה. בו ביום פורסמו כמה מן הצעדים הכלכליים בעיתון הרשמי. בחודשים שלאחר מכן פורסמו צעדים נוספים, ובכללם הוראות שנועדו לערער את מעמד היהודים. לבסוף, רבים מאלו שנאסרו ונשלחו למחנות הריכוז במהלך ליל הבדולח ועלה בידם לשרוד ולהשתחרר, היגרו מגרמניה לאחר שאולצו לוותר על רוב רכושם כתנאי להגירה.

התגובה החריפה בעיתונות ובדעת-הקהל בעולם המערבי שעוררו הזוועות לא השפיעה על מדיניות הנאצים נגד היהודים. מחאת נשיא ארצות-הברית, פרנקלין דלנו רוזולט, שהחזיר את שגריר ארצו יו וילסון מברלין והביע את זעזועו העמוק, נענתה בהחזרת השגריר הגרמני בוושינגטון לביתו עקב 'התערבות ארצות-הברית בענייני הפנים של גרמניה'. ואולם, הלחץ הציבורי אילץ את מרבית ממשלות אירופה להסכים לכניסת מספר גדול יותר של פליטים, בעיקר ילדים.

יש לציין שהתחרות שהתקיימה בין מנהיגים נאצים כגון גרינג, הימלר וגבלס הולידה הצעות לפעולות אנטי יהודיות שקיצוניותן וחומרתן גברו והלכו עם הזמן. השיטות שנקטו הס"ס והס"ד בפיקודו של היידריך בליל הבדולח היו למדיניות קבועה. מכול מקום, זאת היא הדעה המקובלת במחקר ההיסטורי באשר לבחינת אירועי ליל הבדולח. ברם, ההיסטוריונים חלוקים באשר לגורמי ההתפרצות. יש הטוענים שגבלס ניצל את ההזדמנות להסלמת האלימות האנטי יהודית על-ידי פעולה מאולתרת, ויש סבורים שההתקפה תוכננה מראש. אפשר שפעלו על-פי תכנון ואילתור כאחד. מכול מקום, אין ספק כי ליל הבדולח היה נקודת מפנה, וכי הוא הכשיר את הדרך לחיסול הסופי של מעמד היהודים בגרמניה.

לקריאה נוספת:
פרעות "ליל הבדולח" – הוראות היידריך
בין הלם לתגובה : הציבור היהודי ומוסדותיו בעקבות פרעות נובמבר 1938
מעדותה של לורה קודיש על רקע אירועי ליל הבדולח ושילוחו של האב לזקסנהאוזן

באתר יד ושם:
מקורות מקוונים בנושא ליל הבדולח
"שנת הגורל" – הצעה להוראת אירועי "ליל הבדולח"
ערכי לקסיקון נוספים בנושא גרמניה הנאצית והיהודים 1933-1939

ביבליוגרפיה:
כותר: ליל הבדולח
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת