הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חוק וחברה במקרא > חגיםעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > חורבן גלות וגאולה > עזרא ונחמיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מעגל השנה > סוכות


חג הסוכות בימי עזרא
מחבר: ד"ר רפאל ועקנין


חזרה3

המקור1 היחידי במקרא כולו, המספר בפירוש ובפירוט על עשיית סוכות וישיבה בהן בחג2 הוא בספר נחמיה ח, יד-יח:

וימצאו כתוב בתורה, אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי. ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת, לעשת סכת ככתוב. ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית הא-להים, וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן-נון כן בני ישראל עד היום ההוא, ותהי שמחה גדולה מאד. ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון, ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט.

תיאור זה מעורר תמיהה גדולה: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?"3 כלומר, האם יש לראות בלשון הכתוב – "כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא" – קביעה היסטורית4 אם לאו? רבי יהודה הלוי מזכיר קושיה זו בספר הכוזרי 5 ומיישבה באריכות:

והנה יום עשיית ה'סכות' מפורסם היה, כי ביום ההוא קמו האנשים ועלו אל ההרים ללקוט 'עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים'. אם כן, מה שנאמר 'וימצאו כתוב' פירושו: שהמוני העם, בשומעם את הקריאה בתורה, נזדרזו לעשות את ה'סכות', ואילו היחידים לא נעלם מהם פרט מפרטי המצוות ועל אחת כמה וכמה כלל מכלליהן, וכוונת המספר היתה להפליג בשבח היום ההוא. וכזאת היתה כוונת המחבר גם בציינו את היום בו נתגרשו ה'עמוניות' וה'מואביות', כי היה זה יום מעשה רב, יום שבו נפרדו בני העם מן הנשים שהיו אימות ילדיהם, מעשה מכאיב עד מאוד, ואין אני חושב כי יש אומה באומות אשר תשמע ככה למצוות אלהיה חוץ מעם סגולה זה.

נראה כי המפרשים מצאו בדבריו של רבי יהודה הלוי סימוכין ליישוב הקושיה על דרך הפשט:

א. כוונת הכתוב לומר שבאותם ימים, ימי שיבת ציון, עשו את חג הסוכות בממדים שכמותם לא עשו מימי יהושע בן נון. עשיית הסוכה הקיפה את כל שדרות העם: "ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות... ויעשו כל הקהל... סכות וישבו בסכות..." (נחמיה ח, טז-יז), ובלשונו של ריה"ל: "שהמוני העם בשומעם את הקריאה בתורה, נזדרזו לעשות את הסכות".
ב. חידוש נוסף שהיה בסוכות אלו – שהן נעשו ברשות הרבים; כל רחובות ירושלים מלאו סוכות: "איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים, וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים" (פסוק טז). וכדבר הזה, לשבת בסוכה הנעשית ברשות הרבים, לא עשו מימי יהושע ועד ימי עזרא6.
ג. הסוכות הללו נעשו בעסק רב, בהתלהבות ובהתרוממות רוח ובלשונו של ריה"ל: "היה זה יום מעשה רב".
ד. הלשון "לא עשו מימי ישוע בן נון כן..." אינה אלא מליצה הבאה להגדיל את העניין. הכתוב נקט לשון גוזמה כדי להגדיל את ערך המעשה7. ובלשונו של ריה"ל: "כוונת המספר היתה להפליג בשבח היום ההוא".

רבי יוסף חיים בפירושו לגמרא אומר, שבלשון זו רוצה הכתוב לומר "שלא עשו אותו בשמחה כדינו, כי דין הסוכות הוא לעשותו בשמחה גדולה דלכן נקרא חג השמחות, והם לא היה להם שמחה שלמה בכל ימיהם מפני שכיני בישי הם האומות שהיו סביבותם"8.

הגמרא מציעה שני תירוצים נוספים ושניהם לא על דרך הפשט:

א. "מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה"9. כלומר, לא בעניין סוכות הכתוב מדבר אלא בהחלת קדושת ארץ ישראל מחדש, אחר שבטלה עם חורבן הבית.
ב. "דבעי רחמי על יצר העבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה" [= התפלל עזרא על יצר של עבודה זרה וביטלו מן העולם, וזכות זו של עזרא הגנה עליהם כמו סוכה] (שם).

ענייננו בתרוץ השני הזה, הנראה חתום וסתום, ואנו מציעים להלן את פיענוחו.

נשוב אל לשון הפסוק – "לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל" שעליו תירצה הגמרא את אשר תירצה. נראה שלא תקפותו ההיסטורית עיקר אלא פשר משמעותו.

בשלושה מקומות נוספים במקרא מצינו תיאור של חג בלשון מופלגת של "לא עשו כן מימי..." ואלה הם:

בתיאור חגי הפסח שנחוגו בימי יאשיהו (מלכים ב, כג) ובימי חזקיהו (דברי הימים ב, ל), ובתאור חג הסוכות שנחוג בימי שלמה (מלכים א, ח). בכולם קשור תיאור החג במפעל רוחני גדול שנעשה באותו הזמן10.

לפיכך ניתן לומר שהביטוי "לא עשו... כן" בפרקנו אינו מתיחס לעשיית הסוכות ולישיבה בהן אלא למעשה הגדול שהתלווה אליה; המעמד הרוחני-דתי-אמוני שהיו בו ישראל באותה שעה ושהתבטא בקיום מצוות הסוכה וחגיגת החג באותה שנה.

תיאור החג שלפנינו מובא בפרק שבו נתפרשו המעשים והתקנות שתיקן עזרא הסופר לעם השב לירושלים וליהודה מהגולה אשר הגלה נבוכדנאצר.

הפרק פותח בהבאת "ספר תורת משה" (פסוק ב) ומסיים בקריאה ב"ספר תורת אלהים" (פסוק יח). ברבים מפרטיו מקביל תיאורו של מעמד זה למעמד מתן תורה בהר סיני:

מעמד הקריאה בספר התורה על ידי עזרא (נחמיה ח)

מעמד מתן תורה בסיני על ידי משה (שמות י"ט)

1.

ויאספו כל העם כאיש אחד (א)

1.

ויחן שם ישראל נגד ההר (ב) (רש"י: 'כאיש אחד')

2.

ויעמד עזרא הספר על מגדל-עץ אשר עשו (ד)
כי מעל כל העם היה (ה)

2.

ומשה עלה אל האלהים, ויקרא אליו ה' מן ההר (ג)

3.

ויענו כל העם אמן אמן (ו)

3.

ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה (כד, ג).

4.

היום קדש הוא לה' אלהיכם (ט)

4.

לך אל העם וקדשתם היום ומחר (י)

5.

כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה (ט)

5.

ויחרד כל העם אשר במחנה (טז)

6.

ויעמד עזרא... ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה... (ד) (דעת מקרא: 'אלו ראשי כהונה').

6.

ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (כד, א) ועלית אתה ואהרן עמך (יט, כד)

7.

אל תתאבלו ואל תבכו... (ט). כי חודת ה' היא מעזכם (י)

7.

ויאמר משה אל העם אל תיראו (כ, יז)

8.

לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות (י) וילכו כל העם לאכל ולשתות (יב)

8.

שובו לכם לאהליכם (דברים ה, כז) (עקידת יצחק: 'ששלח אותם להנאת עצמם')

9.

ויקרא בספר תורת האלהים (יח)

9.

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם (כד, ז)

על ההקבלה בין מעמד קריאת התורה על ידי עזרא לבין מעמד מתן תורה בסיני על ידי משה, ניתן ללמוד גם מדבריו של ריה"ל: "היה זה יום מעשה רב... ואין אני חושב כי יש אומה באומות אשר תישמע ככה למצוות אלוהיה חוץ מעם סגולה זה"11. הד הקריאה הגדולה שקרא כל העם למשמע הדברות שנאמרו לו בסיני מפי ה' ומפי משה, "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז), הדהד באוזניו של ריה"ל למקרא הפסוקים מספר נחמיה. ואין צריך לומר מהיכן לקח ריה"ל את מטבע הלשון: "עם סגולה".

אפשר שעל בסיס הקבלות אלו אמרו חכמים: "ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה. נאמרה במשה עליה, נאמרה בעזרא עליה... משה לימוד תורה לישראל... עזרא לימד תורה לישראל..."12. ו"כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה..."13.

חג הסוכות של אותה שנה נחוג בעסק רב, במעמד כל הקהל ובהתרוממות רוח גדולה. מאז ימות יהושע לא קיימו את המצווה מן המובחר כפי שעשו בימי עזרא. במרכזו של החג עמדה התורה: הבאת התורה על ידי עזרא, קריאה בה לפני כל הקהל, לימודה ועובר לעשייתה. מדרגה רוחנית נעלה זו של העם באותה שעה, לא היתה כמוה מימי יהושע, אך לפניו כן היתה – בימי משה, במעמד מתן תורה בסיני.

ועדין תמיהתנו במקומה עומדת: כיצד מתקשרים מעשה רב זה וגודל המעמד לרעיון של ביטול יצר הרע של עבודה זרה, שבו פתרו חכמים את לשון הכתוב בנחמיה?

נראה, שהקשר בין סוכה לבין ביטול יצר של עבודה זרה, משתמע משורשי המצווה.

פירושים רבים המפענחים את המסומל במצוות סוכה נקשרים לרעיון שהישיבה בסוכה היא ישיבה בצילא דמהימנותא – צל האמונה14:

ט"ז 15 מעיר שהסיומת "אני ה' אלוהיכם", האופיינית למצוות שבסדר קדושים, באה במצוות סוכה כדי לתת בנו "הרגשת גדולת אדוננו ברוך הוא ויראתו תהיה על פנינו".

הרבהירש אומר שהסוכה היא: "חותם השגחתו המיוחדת של ה'"16.

מפירושים אחרים אפשר ללמוד על הקשר בין סוכה לבין ביטול היצר של עבודה זרה, כמו למשל:

ר"י עראמה, בעל "עקידת יצחק" האומר כי הסוכה היא מחאה נגד עבודה זרה ושאיפה לביטולה מן העולם17.

הרב בכרך מעיר על פי ה"זוהר" כי כבר הסוכות הראשונות במקרא, הסוכות שעשה יעקב, מצינות את ההיפרדות מעבודה זרה. "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. ויעקב נסע סכתה..." (בראשית לג, טז-יז). עשיו פרש לדרכו – דרך עבודה זרה ויעקב הלך לדרכו – לקבל עליו שכינה18.

על הפסוק הזה סומך מדרש ההלכה את דרשתו: "בסוכות תשבו – סוכות ממש"19.

בהלכה מובא מנהג "המדקדקים המתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה"20. מנהג זה גם הוא נסמך על הפסוק "וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה"21.

עשיית הסוכה, שמצוה להתחיל בה במוצאי יום הכיפורים, באה מיד אחרי הקריאה החותמת את היום הגדול: "ה' הוא האלהים". קריאה זו מבטאת את ההיפרדות מעבודה זרה, כמסופר במעשהו של אליהו עם נביאי הבעל בהר הכרמל, משם נלקחה קריאה זו22.

קשר זה מפורש יותר בדברי הגר"א בפירושו לשיר השירים א, ד23:

סוכות הוא זכר להיקף ענני כבוד שהיה תלוי בבניין המשכן... לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכיפורים, ובמחרת יום הכיפורים "ויקהל משה" וצוה על מלאכת המשכן וזה היה בי"א תשרי, וכתיב (שמות לו, ג): "והם הביאו לפניו עוד נדבה בבקר בבקר" – שני ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי24.

הסוכות הן זכר לענני כבוד שחזרו לישראל אחרי שנמחל להם חטא העגל, וענני כבוד אלה לא נסתלקו מהם כל ארבעים שנה, עד ימי יהושע. וכך הרעיון שסוכות הם ענני כבוד קשור בביטול יצר של עבודה זרה (חטא העגל), במתן תורה ובהקמת המשכן.

כשם שהסוכות של ישראל במדבר קשורות בהקמת המשכן, כך חג הסוכות קשור גם הוא בבניין בית ראשון בימי שלמה, בבניין בית שני בימי עזרא ובבניין בית שלישי לעתיד לבוא, כפי שאנו קוראים בזכריה יד. גם טיהור המקדש בימי החשמונאים נקשר לחג הסוכות שחגגו באותה שנה ביום כ"ה כסלו כתשלומין לחג הסוכות שנמנע מהם בעבר בגלל לחץ אויביהם25.

לפיכך, דברי הגמרא "דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה"26, נועדו לתאר את גודל מפעלו וכוחו של עזרא במתקן תקנות, דבר שלא היה כמוהו מימי יהושע. דהיינו, כל המסופר בנחמיה בתיאורים מופלגים בא לצייר לפנינו את היום ההוא כ"יום מעשה רב", אשר מבחינת מדרגתו הרוחנית כמוהו כיום שבו ניתנה תורה לישראל, יום שבו נגלה ה' בענן כבודו על הר סיני והשמיעם מן השמים את קולו: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ב-ג).

הערות שוליים:

  1. בני דוד שיחי', קרא נוסח ראשון של המאמר והעיר עליו הערות חשובות, ברכתי ברכת אב נתונה לו.
  2. אמנם מצינו תיאור מפורט של חג הסוכות בימי שלמה, סמוך לחנוכת בית המקדש (מלכים א, ח) אך אין בו אזכור של עשיית סוכות וישיבה בהן.
  3. ערכין לב ע"ב.
  4. כך למשל גורס רמב"ן הרואה בפסוקנו עדות "לאשר אירע לנו בעוונותינו... ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי..." (ראה פירושו לבמדבר טו, כב והערת הרב שעוועל שם).
  5. מאמר ג, סג.
  6. פירוש מלבי"ם לנחמיה ח, טז.
  7. פירוש דעת מקרא, שם.
  8. בן יהוידע, חלק ה, ירושלים תשכ"ה, עמ' קז.
  9. ערכין לב ע"ב.
  10. ראה על כך בהרחבה במאמרו של ש' הכהן, ,על השמחה בחגים בתקופת המקרא" בשדה חמד יז, ו-ז (תשל"ה), עמ' 363-356.
  11. שם, מאמר ג, סג.
  12. תוספתא סנהדרין ד,ה.
  13. סוכה כ ע"א.
  14. זוהר, אמור, דף קג ע"א.
  15. בשולחן ערוך, אורח חיים, תרכה, א.
  16. בפירושו לויקרא כג, מג.
  17. שער שבעה וששים.
  18. הרב י' בכרך, יפיות מלכות וזמירות, ירושלים תשמ"ג עמ' 205.
  19. ראה תורה שלמה לרב כשר, בראשית לג, טז, בהערות אות נה.
  20. הגהת הרמ"א, שולחן ערוך, אורח חיים תרכד, ה.
  21. כף החיים, שם אות לז.
  22. מלכים א יח, לט. בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים מובא הטעם לקריאה זו. לפי שצריך התפלל 'יהי רצון שיהא השם שלם והכסא שלם' (סימן תשס"ט).
  23. חמש מגילות עם פירוש הגר"א, מהדורת הר פ' מרדכי, ירושלים תשמ"ז, עמ' 10.
  24. השווה הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, פרשת ויקהל, עמ' לה, בהערה; הרב א' כי טוב, ספר התודעה, ירושלים 1963, עמ' עג-עד והרב י' בכרך, יפיות מלכות וזמירות, ירושלים תשמ"ג, עמ' 215.
  25. ראה ספר חשמונאים ב, פרק י, כתובים אחרונים, מהדורת הרב פרענקל, ירושלים תשל"א.
  26. מעין זה נאמר גם על משה, אחד משמותיו היה "סוכו – שנעשה להם לישראל כסוכה" (מגילה יא ע"א). פירוש: "להגן עליהם בתפילתו מן הפורענות במעשה העגל" (מהרש"א).
ביבליוגרפיה:
כותר: חג הסוכות בימי עזרא
מחבר: ועקנין, רפאל (ד"ר)
תאריך: תשרי תשס"א , גליון מא (א)
שם כתב העת: המעין
עורך הכתב עת: קטן, יואל  (הרב)
בעלי זכויות : מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל
הוצאה לאור: מוסד יצחק ברייער של פועלי אגודת ישראל