הסדרי נגישות



רועה צאן
מחבר: גשר מפעלים חינוכיים


גשר מפעלים חינוכיים
חזרה3

הרועה נוהג את עדרי הצאן והבקר למקום עשב, למִרעה.

הרועה דואג למזון, למים ולמחסה לעדרו ואף מגן על העדר מחיות טרף, מפגעי טבע ומשודדים.
כינויים נוספים לרועי צאן: אביר, אדיר - הרועה הממונה על עדר גדול שמועסקים בו רועים אחדים ("דואג האדומי, אביר הרועים אשר לשאול", שמואל א, כ"א 8), ונוקד - בעל עדרים (מישע מלך מואב, מלכים ב, ג' 4).
כרועים שימשו בני משפחה (כגון יעקב ומשה), צעירי המשפחה (דוד) ובנות המשפחה (רחל ובנות יתרו). יעקב שימש כרועה מקצועי ואף קיבל משכורת על עבודתו (בראשית ל"א 39-41).
לאנשים עשירים, בעלי עדרים גדולים, היו גם רועים שכירים, כמו הרועים של לוט ואברם (בראשית י"ג 7) ורועי נבל הכרמלי (שמואל א, כ"ה 2, 7).
הרועים התמודדו עם סכנות רבות, כפי שמתאר דוד את מעשי גבורתו לפני שאול (שמואל א, י"ז 34-36), וכפי שעולה מתהלים כ"ג 4.
חג הרועים הוא חג הגֵּז (שמואל א, כ"ה 2-3, שמואל ב, י" 23-24).
החוק המקראי מתייחס לרועה שכיר, השומר על עדרי אחרים. אם התרשל הרועה בשמירה - ישלם לבעלים, אך אם השה נטרף - הוא מביא שריד מבעל החיים כעדות וכהוכחה שנטרף, ואזי הוא פטור מתשלום (שמות כ"ב 9-12), כפי שמתואר גם בעמוס ג' 12.
המקרא מראה שמנהיגים אחדים בישראל קיבלו את הכשרתם בהנהגה בהיותם רועי צאן: משה ("ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו", שמות ג' 1), דוד (שמואל א, ט"ז 11, 19; י"ז 15, 34), עמוס הנביא ("אשר היה בנוקדים מתקוע", עמוס א' 1; ז' 15) ואחרים.
בשירה המקראית נמשלו יחסי ה' ועמו ליחסי רועה ועדרו: "ה' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני..." (תהלים כ"ג 1-2), "כרועה עדרו ירעה" (ישעיה מ' 11).
בהשאלה, הרועה הוא השליט, המושל, המנהיג: "אתה תרעה את עמי את ישראל, ואתה תהיה לנגיד על ישראל" (שמואל ב, ה' 2); "כה אמר ה' על הרועים הרועים את עמי: אתם הפיצותם את צאני..." (ירמיהו כ"ג 1-4; ויחזקאל ל"ד 1-16).


מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא