מדבר מחבר: גשר מפעלים חינוכיים

חזרה3

המדבר הוא איזור צָחִיחַ, יָבֵשׁ, ובו צמחים ובעלי חיים מעטים. בתנ"ך נקרא המדבר בשֵׁמות "יְשִׁימוֹן", "שְׁמָמָה", "צִיָה".

שורש השם מדבר הוא ד.ב.ר.; משורש זה גם נגזר השם " דוֹבֶר", שהוא מקום הַדְבָּרַת (= רְעִיַית) הצֹאן. הקשר בין "דוֹבֶר" ל"מִדְבָּר" - מדבר אינו מתאים למושב אדם ולחקלאות, אך הוא מקום רעיית הצאן.
הגבוּל שבין המדבר לבין השטח המיוּשָׁב מִשתנֶה בהתאם לכיווני הנדידה של שבטי הנוודים שבמדבר אל האיזור החקלאי והמיוּשָׁב. פְּלישות אלה של שבטי הנוודים, המלוּוֹת בהרס השטחים החקלאיים, גרמו למלחמות רבות. כיום חיים במדבר הבדווים, המתפרנסים מגידול גְמלים, מרְעִיַית צֹאן ומעיבוד חקלאי דל. חלקם ממשיכים בנדודיהם, בחיפוש אחרי עשב לצאנם.
במקרא המדבר מתואר כמקום רַע שאינו מתאים למגורי אדם, ארץ צַלְמָוֶות, חושך וסכנה, ללא עצי פרי וזרע, איזור ששוכנים בו חיות רעות ומזיקים, איזור של מחסור ועוני.
והנה, דווקא מקום קשה זה, המתואר כארץ לֹא-אדם, כְּעֵין שֶׁטַח הֶפְקֵר דָתִי וטריטוריאלי, המנותק מהתרבות, נבחר כמקום בריאתו של העם: המדבר היה המקום שבו הפך עַם ישראל מתערוֹבֶת של יחידים ושבטים לעם אחד, ובמעמד הר סיני ומתן התורה קיבל העם את מערכת החוקים והמצוות המחייבת אותו – שָׁם נכרתה הברית בין העם לאלוהיו.
אחרי יציאת מצרים נדד עם ישראל במדבר ארבעים שנה, והקְשָׁיִים והתְלָאוֹת (= הצרות) שעברו עליו במשך שנים אלו הביאו לחיזוּקוֹ ולגיבּוּשׁוֹ.
נביאי ישראל הזכירו את המדבר לעתים קרובות, משום שבעיניהם שְׁלב הנדודים של העם במדבר ביטא את הקִרְבָה הרבה שבין ה' לעמו: בשלב זה נכרתה הברית, ובו הִתְעַצְבוּ (= קיבלו צורה) יחסי ה' עִם עַמו - "זכרתי לָךְ חסד נעורייךְ, אהבת כלולותייך, לכתך אחרַי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיה ב' 2). מערכת יחסים זו קיבלה ביטוי פִּיוּטִי מטאפורי - כיחסי חתן וכלה, רועה ועֶדְרוֹ וכיו"ב. גם התפתחותה של התרבות העירונית הביאה לתפיסת המדבר באופן אידיאלי, כמקום טָהוֹר מִשְׁחִיתוּת. מצד שני, הנביאים תיארו את הגָלוּת כמדבר, וקיוו שבה ייטהר העם ויחזור בתשובה.
הנביאים שלאחר חורבן בית ראשון, ישעיה (בפרקים מ'-ס"ו) ויחזקאל, תיארו את שִׁיבַת ציון שבעתיד כיציאת מצרים חדשה, כגִלְגול חדש של הנדודים במדבר אל הארץ המובטחת, שבסופם יתגלה כבוד ה' לעיני כל עמי העולם.