הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > מים ותשתיות > תחבורה


תחבורה יבשתית בישראל
מחבר: ד"ר דורון בלשה


מקסם
חזרה3


 

מבוא


התחבורה, כאחד מאמצעי התקשורת של החברה האנושית, היא האמצעי להעברת בני אדם וסחורות באופן פיסי ממקום למקום.

התפתחותה של התחבורה מצביעה על ההתפתחות הכלכלית והחברתית של הארץ, האזור או העיר, ומהווה מנוף מכריע בתהליך הצמיחה הכלכלית.

אמצעי התחבורה מחולקים בהתאם למדיה בה הם עוברים:
התחבורה היבשתית - כלי רכב ורכבות בתנועה חד-ממדית.
התחבורה הימית - ספינות בתנועה דו-ממדית.
התחבורה האווירית - כלי טיס בתנועה תלת-ממדית.

התחבורה בישראל, עקב גודלה, גבולותיה ומגבלותיה, מושתתת בעיקרה על תנועה יבשתית בתוך המדינה ועל תנועה ימית ואווירית בין ישראל לארצות העולם. מגמה זו עשויה להשתנות עם גידול הצפיפות בדרכים, שינויים טכנולוגיים ופתיחת כל הגבולות בין ישראל לשכנותיה ויצירת קשר יבשתי ממנה לכל חלקי העולם.

התחבורה היבשתית בישראל מבוססת בעיקרה על רשת דרכים, שעליה נוסעים כלי רכב מסוגים שונים, וכן על קווי מסילות ברזל שעליהם נוסעות רכבות הנוסעים ורכבות המשא.



 

רשת הדרכים


רשת הדרכים במדינת ישראל מחולקת כדלקמן:
הרשת העירונית - דרך פרברית-מהירה, דרך עורקית, דרך מאספת, דרך מקומית.
הרשת הבינעירונית - דרך מהירה, דרך ראשית, דרך אזורית, דרך מקומית.

תכנית מתאר ארצית לדרכים (תמ"א 3) מתווה עקרונית את מערכות הדרכים הבינעירוניות המתוכננות בישראל, וכן את הדרכים הפרבריות-מהירות במטרופולינים העירוניים. מערכת הדרכים מורכבת מקטעי דרכים (כולל מדרכות, שוליים, מפרדה, ניקוז, תאורה ועוד) ומצמתים לסוגיהם (מתומררים, מרומזרים ומחלפים).

התפתחות הצמתים המרומזרים, הן במספרם והן בתחכומם, היא עדות לגידול בבעיות התחבורה בארץ מחד גיסא, ולהתפתחות התחבורה בישראל מאידך גיסא. מרכזי בקרת רמזורים ממוחשבים מופעלים כיום בשלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל-אביב וחיפה.

מספר הרמזורים גדל מרמזורים בודדים עם קום המדינה לכ-1000 צמתים מרומזרים כיום, וקצב הגידול הוא כ-50 רמזורים נוספים כל שנה.

בנתיבי איילון מתחילה בשנת 1998 לפעול מערכת בקרת תנועה של ציר האיילון, כצעד ראשון לבקרה של הדרכים המהירות בגוש דן, ולכניסת ישראל לתחום מערכות התחבורה החכמות.

הדרכים המהירות והמהירות-פרבריות על מחלפיהן, מהוות אמצעי בעל העוצמה הרבה ביותר לענות על צורכי התחבורה המוטורית הן בתחום המטרופולינים העירוניים והן בתחום הבינעירוני.

כיום יש כ-170 ק"מ של דרכים מהירות ודרכים פרבריות-מהירות, שהחלו להיסלל בשנות ה-60, ועמם גם התפתחו המחלפים. בתמ"א 3 מתוכננת רשת של כ-500 ק"מ דרכים מהירות.

עם קום המדינה היה בארץ מחלף אחד - גשר פז בחיפה; כיום קיימים כ-60 מחלפים מסוגים שונים, ומתוכננים עוד עשרות רבות של מחלפים לבנייה בשנים הקרובות.



 

כלי הרכב


מצבת כלי הרכב בישראל מאז הקמתה עברה תהליך מואץ של גידול ושינוי מאפיינים, בדומה לשאר ארצות העולם, אך ישראל עדיין נמצאת בעיצומו של התהליך, ויעברו עוד שנים מספר עד שתגיע לרמה האירופית או האמריקנית.

המאפיין המצביע באופן ברור על השינוי ברמה הסוציו-כלכלית של תושבי ישראל הוא רמת המינוע, כלומר מספר כלי רכב ל-1000 תושבים.



 

התחבורה הציבורית (תח"צ)


התחבורה הציבורית בארץ מורכבת בעיקרה מאוטובוסים, מוניות ורכבות (פירוט ראה בהמשך).



אף-על-פי שמדיניות הסבסוד והעידוד של התח"צ, ובעיקר האוטובוסים, קיימת כל השנים, והנסועה הולכת וגדלה, אחוז הנוסעים בתח"צ יורד באופן רצוף.

מעבר לסבסוד, מדיניות ממשלות ישראל היא לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, גם על-ידי פיתוח נתיבים ומסלולים מיוחדים לתחבורה ציבורית, בעיקר במטרופולינים של ירושלים, תל-אביב וחיפה.

היתרונות של השימוש בתח"צ הם תחבורתיים, כלכליים, בטיחותיים, חברתיים ואקולוגיים.

המפעילים הגדולים של התח"צ הם הקואופרטיבים "אגד" ו"דן", והמדיניות הנוכחית של הממשלה היא להגביר התחרות על-ידי הוצאת מכרזים להפעלת קווי תח"צ.

ענף המוניות משלים את שירות האוטובוסים הן במוניות "שירות" והן בנסיעות "מיוחדות".



 

תאונות דרכים


תאונת דרכים היא כשל במערכת "דרך-רכב-אדם-סביבה", ופעילות למניעת תאונות דרכים חייבת להתמקד בארבעה מרכיבים אלה.

ידוע, כי הפעילות להגברת הבטיחות בדרכים על-ידי שיפורן היא היעילה ביותר, המהירה ביותר ובעלת השפעה ארוכת טווח.

הנזק הכלכלי מהתאונות מוערך במיליארדי ש"ח בשנה, וזאת נוסף על הכאב והצער הנגרמים לפרט ולכלל.

להלן מספר נתונים על תאונות דרכים בישראל והשוואה עם מספר ארצות אחרות:




 

הגופים העוסקים בפיתוח תשתית הדרכים בישראל


גופים רבים עוסקים בישראל בפיתוח תשתית הדרכים, ולהלן העיקריים שבהם:
משרד הפנים - אחראי להכנת תכניות המתאר הארציות ועדכונן: תמ"א 3 לדרכים; תמ"א 23 למסילות, תכניות מתאר מחוזיות ואישור תכניות מפורטות. כמו כן מסייע תקציבית לעיריות בפיתוח ובאחזקת רחובות.

משרד התחבורה - אחראי למדיניות פיתוח התחבורה, מהווה רשות תמרור מרכזית, מרכז תכניות אב לתחבורה של הערים והמטרופולינים ומתקצב חלק ניכר מפיתוח מערכת הדרכים הפרברית-מהירה והעורקית בערים.

מחלקת עבודות ציבוריות (מ.ע.צ) - יחידה במשרד התשתיות הלאומיות (בעבר במשרד הבינוי והשיכון, וקודם לכן במשרד העבודה כהמשך לתקופת המנדט הבריטי - P.W.D).

מע"צ אחראית לתכנון, לביצוע ולאחזקה של מערכת הדרכים הבינעירונית בהיקף תקציבי של כ-1,200 מיליון ש"ח בשנה.

חברת נתיבי איילון - חברה ממשלתית-עירונית (משרד התחבורה ועיריית ת"א), הפועלת בשלוש שלוחות בהיקף תקציבי של כ-500 מיליון ש"ח בשנה:
* נתיבי איילון בגוש דן - מ-1970 עוסקת בתכנון ובביצוע פרויקט האיילון ועורקים ראשיים בגוש דן בהיקף תקציבי של כ-230 מיליון ש"ח בשנה.
* נתיבי כרמל - החל מ-1986 עוסקת בהכנת תכניות אב ובתכנון ובביצוע מערכת הדרכים העורקית, גשרים ומחלפים במטרופולין חיפה (בשיתוף עיריית חיפה) בהיקף תקציבי של כ-200 מיליון ש"ח בשנה.
* נתיבי גליל - החל מ-1993 עוסקת בתכנון ובביצוע כבישי הכניסה והדרכים הראשיות ביישובי המגזר הדרוזי והערבי בגליל ובמשולש (בשיתוף משרד הפנים) בהיקף תקציבי של כ-70 מיליון ש"ח בשנה.

חברת מוריה - חברה עירונית (עיריית ירושלים), החל מ-1986 עוסקת בתכנון ובביצוע עורקי התחבורה בבירה, בהיקף תקציבי של כ-200 מיליון ש"ח בשנה.

חברת כביש חוצה ישראל - חברה ממשלתית (משרד התשתיות), החל מ-1993 עוסקת בתכנון ובקידום כביש 6, בהיקף תקציבי של כ-100 מיליון ש"ח בשנה.

משרד הבינוי והשיכון - עוסק בפיתוח כבישים בשכונות חדשות שהמשרד בונה, ובשכונות שיקום בהם הוא מטפל.

רשויות מקומיות - העיריות, המועצות המקומיות והאזוריות עוסקות במישרין או בעקיפין בתכנון, בביצוע ובאחזקה של הדרכים שבתחומן המוניציפאלי.



 

תחבורה מסילתית


התחבורה המסילתית בישראל מושתתת על בסיס מערכת המסילות מתקופות השלטון העות'מאני והבריטי.

"רכבת ישראל" הייתה בעבר יחידה במשרד התחבורה, החל מ-1988 השתייכה לרשות הנמלים והרכבות, ולאחרונה הפכה לחברה ממשלתית עצמאית.

פיתוח הרכבות מבוסס על תכנית מתאר ארצית מס' 23, ולרכבת ישראל ישנן תכניות פיתוח בהתאם לכך לטווחי זמן שונים.

נוסף על כך ברכבת ישראל, קיים קטע קצר של רכבת תחתית בחיפה - "הכרמלית", המסיעה כ-5,000 נוסעים ביממה, וכן מספר רכבלים תיירותיים - במצדה, בחיפה ובראש הנקרה.

במטרופולינים של ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע, עוסקים בשנים האחרונות בבדיקה ובתכנון מערכות הסעה המונית - רכבת קלה, רכבת תחתית, מונרייל ועוד.




 

סיכום


50 שנות התחבורה בישראל הפכו את המדינה לחברה מוטורית בהתפתחותה, כלומר, המדינה נמצאת בעיצומו של התהליך - הן בגידול במספר כלי הרכב וברמת המינוע, והן בהתפתחות רשת הדרכים העירונית והבין-עירונית. תהליך זה יימשך עד לרוויה (בעוד כ-15 שנה), ואז יהיה צורך לעבור שינויים קונצפטואליים וטכנולוגיים.

התחבורה המסילתית תעבור בתקופה זו תפנית חשובה בפיתוחה, בעיקר במטרופולינים בארץ.

הואיל ועיקר בעיות התחבורה בארץ, כמו בעולם כולו, הוא במטרופולינים ובגישה למרכזי הערים, הדגש בפיתוח התחבורתי, הן בדרכים והן במסילות, יהיה באזורים אלה.

מערכות של דרכים פרבריות-מהירות תיסללנה, ורכבות פרבריות ועירוניות תופעלנה בארבעת המטרופולינים: ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע.

השינויים במערכת הדרכים הארצית יתרכזו בשיפורים ובהרחבות של דרכים קיימות, במחלוף צמתים קריטיים ובסלילת כביש חוצה ישראל. כל אלה יהוו פתח לעידן "הכביש האוטומטי", שבו הניווט נעשה על-ידי המחשב ולא הנהג, ישלב בין יתרונות הרכב הפרטי והציבורי תוך הגברת הבטיחות בדרכים, שיפור איכות הסביבה והגדלת קיבולת מערכת התחבורה.

ביבליוגרפיה:
כותר: תחבורה יבשתית בישראל
מחבר: בלשה, דורון (ד"ר)
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם