הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > מים ותשתיות > תחבורה


די למדיניות הכביש!
מחבר: יוסף תמיר


ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
חזרה3

ממשלת ישראל מטפחת בקנאות בלתי-מובנת את פולחן המכוניות הפרטיות, על חשבון השקעה בתשתית תחבורה ציבורית המונית. קופת האוצר אומנם מתמלאת אך כך גם הכבישים וסאת הייסורים של הנהג הישראלי. מתי ישכילו אוחזי הגה השילטון שלנו להבין, שכבישים נוספים לא יפתרו את מצוקת הניידות הלאומית?

המדיניות הנקוטה בידי ממשלות ישראל בתחום התחבורה והתובלה, היתה ונותרה ללא שינוי זה עשרות בשנים. עיקרה: עידוד צריכת המכוניות הפרטיות, הגברת השימוש בהן וייקור תעריפי הדלק. כשכבישי הארץ נסתמים מדי שנה במאות אלפי מכוניות חדשות (160 אלף ב- 1993!), ומערכות ההסעה משתבשות עד כדי מחנק בדרכים - מקציבה הממשלה מיליארדי דולרים (בסיוע ערבויות אמריקניות) לתיכנון ולסלילת כבישים נוספים ולהרחבת המסלולים הקיימים, וחוזר חלילה.

הסגידה למולך המכוניות הפרטיות, מציבה את ישראל בראש צרכני הרכב הפרטי בעולם, בכל הקשור לחישוב הקילומטראז' השנתי של רכב ליחידת שטח-כביש וזמן, והיד עודנה נטויה.
מדיניות זו, המופעלת על-ידי האוצר, הכניסה לקופת המדינה ב-1994 כמיליארד וחצי ש"ח. ההכנסות ממיסוי חלפים לרכב הזרימו עוד כחצי מיליארד. העלייה התלולה בצריכת הדלקים מהווה מקור הכנסה נוסף.

שיטה זו מביאה את המדינה לסף האבסורד, מאמללת את המכורים לרכב ואינה פותרת אפילו שמץ מבעיות התחבורה והתובלה.
משק חשוב זה מנוהל בצורה פרטיזנית על ידי מספר רשויות ממלכתיות, הנעדרות תיאום הכרחי וחזון חיוני.
התוצאות הן בלתי-נמנעות: ב-1994 נהרגו בכבישי הארץ 668 בני-אדם ונפצעו למעלה 4 מ-20 אלף, מהם 4,012 פצועים קשה.
במשטרה נפתחו קרוב ל-80 אלף תיקי תאונות. והתמונה בחודשים הראשונים של 1995, מחרידה יותר מאי-פעם: עלייה של 19% במספר תאונות הדרכים.


 

מרעילים את האוויר


בד-בבד חלה עלייה בכמויות הפליטה של פחמן דו-חמצני ותחמוצות חנקן (ראה דיאגרמה). הגזים הרעילים הללו פוגעים במערכות העצבים, גורמים סחרחורות, כאבי ראש וגירויים בדרכי הנשימה.



על-פי נתוני הלישכה המרכזית לסטאטיסטיקה, חלה בשלוש השנים האחרונות עלייה של 11% בכמויות הפחמן החד-חמצני שנפלט לאטמוספרה. גז זה משבש את פעילות כדוריות הדם, גורם לדלקות בדרכי הנשימה ובמיקרים קיצוניים עלול לגרום מוות. הנפגעים העיקריים הם הילדים, אלה הנושמים את האוויר המזוהם שבקירבת הקרקע.

פליטת תחמוצות החנקן עלתה ב- 7% בתקופה האמורה. גז זה מאיץ התפתחות של מחלות נגיפיות (שפעת, שיעול, דלקת ריאות ובצקת) ופוגע בחולי אסטמה. התערבות החומרים הרעילים האלה בגזים נוספים הנפלטים לאוויר, מגדילה עוד יותר את הסיכונים הבריאותיים. מקור החומרים האלה הינם כלי-הרכב.

גוש דן, ובמרכזו תל-אביב-יפו, מזוהם כיום יותר מאי-פעם. מיליון המכוניות הנעות בתחומו, גורמות חריגות קשות מתקני האוויר הצח. שיעור התמותה ממחלות המיוחסות לזיהום אוויר (כ- 1000 מיקרי מוות בשנה), נמצא בקו עלייה מדאיג. קורבנותיו הינם נפגעי שאיפת דלקים כבדים (פחמן ומזוט), המתערבבים בחומרים הנפלטים משריפת בנזין וסולר.

מדובר בשילוב קטלני של חומרים רעילים הנפלטים ממפעלי תעשייה, תחנות כוח, בתי זיקוק וגזים מצינורות המפלט של המכוניות. במקום לבלום את השימוש בחומרים אלה, מעודדת חברת החשמל את צריכת מוצריה, שפירושה המיידי שריפה גוברת של דלק.

במקום לצמצם את שריפת האנרגיה הנוזלית לסוגיה, מעודדת ממשלת ישראל רכישת מכוניות ואינה עושה די לאכיפת החוקים נגד זיהום האוויר. במקום לעבור בדחיפות לתובלה והסעה מסילתיות - פורשת המדינה ושתות צמתים, גשרים, מיפלסים ומישטחי כבישים לרוחב ולאורך.



 

כמו אספירין לחולה סרטן


אפילו האמריקנים, הידועים כבזבזני משאבים, מודים היום שכבישים נוספים אינם פותרים את בעיות ההסעה והתחבורה. מכון התחבורה של מדינת טקסס פירסם נתונים, לפיהם זקוקות אחדות ממדינות ארצות-הברית בדחיפות לתוספת של 2,700 קילומטר כבישים. זאת, כיוון שהפקקים של השנה החולפת גרמו להן נזקים כספיים בשיעור 18 מיליארד דולר, שלא לדבר על הביזבוז בדלק. ואולם, קובעים מומחי המכון, בניית כבישים נוספים כמוה כמתן אספירין לחולה סרטן.

בניגוד לאמריקנים, האירופים והיפאנים גילו זה מכבר את התועלת העצומה הגלומה בתחבורה ציבורית מסילתית. להלן הפירוט:

* קרון רכבת אחד חסכוני ויעיל פי שלושה מאשר טיסה במטוס, או פי שישה משימוש ברכב.

* זיהום האוויר בהובלה רכבתית של טונה מיטען אחד, נמוך ב-90% מזה הנגרם על-ידי רכב מנועי.

* רכבות ה- Bullet היפאניות מוליכות כמיליארד וחצי נוסעים בשנה, ללא נפגע אחד! הסעה כזו בכבישים הייתה תובעת כ-2,000 הרוגים.

* רכבות שקטות בהרבה מהרכב הנע בכבישים. הרעש הוא אחד מגורמי המחלות (שמיעה, חרשות ועוד) הקשים ביותר.

* שני קרונות רכבת מסוגלים להסיע מספר נוסעים, שברכב פרטי היו נזקקים ל-16 נתיבי כבישים. בארץ כשלנו, הדלה בשטחים פתוחים ובקרקע חקלאית, יש לחיסכון בקרקע משמעות רבה.

בכל העולם חלה ירידה במכירת המכוניות. הדו"ח השנתי האחרון של אירגון World Watch העולמי, מדווח שאמצעי התחבורה הנפוצים כיום הם האופניים, הרכבת ויותר מכל - התחבורה הציבורית. בערים הגדולות בעולם עוברים לתחבורה ציבורית, על חשבון הרכב הפרטי.

באמסטרדם, לדוגמא, נאסרה תנועת מכוניות במרכז העיר הישן. הגרמנים עושים 'לובינג' נמרץ למען התחבורה ההמונית. מפעלים מעודדים את עובדיהם לנסוע ברכבות ובאוטובוסים. בשווייץ, כשני-שלישים מכלל הנזקקים להסעה, משתמשים בקרונועים חשמליים. בערים הראשיות של איטליה (רומא, טורינו, מילאנו, בולוניה ונאפולי), מסיעים את האוכלוסיה כמעט בחינם, תמורת הרחקת המכוניות הפרטיות ממרכזי הערים.

באנגליה, הוועדה המלכותית לבעיות התחבורה ממליצה לדחוק את הרכב הפרטי אל מחוץ לערים, לייקר את השימוש ברכב הפרטי ולצמצם את תוכניות סלילת הכבישים. כך המצב בערים שונות בארצות הברית.
ואצלנו? כאן ניתן למצוא את היפוכה הגמור של מדיניות חכמה ונאורה זו. בישראל הונהגו במרוצת הזמן, והוגברו בשנים האחרונות, תמריצים ייחודיים בעולם לרוכשי מכוניות פרטיות:

* הנחות בשיעור 30% לעולים חדשים.
ההנחה פגה בשנה הרביעית לעלייה. הדבר מעודד את העולה להשקיע ברכב, גם אם הרכישה מחייבת הלוואות יקרות והסתבכות בעסקים מפוקפקים.

* השתתפות באחזקת רכב למאות אלפי עובדי המדינה, הסוכנות, הרשויות המקומיות וההסתדרות, תיגמול שאין לו אח ורע בעולם.

* רכבים צמודים ונהגים פרטיים כסמל מעמדי בחברה הישראלית.

* מוסדות ממלכתיים ומוסדות השילטון המקומי, אוניברסיטאות וגופים שונים, מעניקים הטבות רכב מיותרות, במקום לעודד שימוש בתחבורה ציבורית

* "מענקי ניידות", תוספת "ניידות החזר מיוחד" ומושגים שונים ומשונים שהומצאו אך ורק במטרה להרחיב את השימוש במכוניות.

* מעסיקים הקונים את עובדיהם הבכירים ב'רכב יוקרתי', מקטינים את הוצאותיהם הפרטיות ובכך עוברים על החוק. התוצאה: שימוש בזבזני ברכבים ובמטבע זר.



 

"כביש חונה ישראל"


ד"ר משה בקר, מומחה בנושא תחבורה, חישב ומצא כי כל בעל רכב פרטי משקיע כ-6,000 שקל בשנה באגרות ובביטוח ריכבו, ומקבל בחזרה מהממשלה כ-140 שקל בממוצע, בהשקעות בתשתית, תחזוקה ובטיחות. השקעות אלו בחלקן נעשות בכיוון הלא-נכון, היינו, מעודדות הולכה פרטית ולא תחבורה ציבורית.

העוול החברתי והכלכלי, הבריאותי והסביבתי של המדיניות השגויה והאטומה בא לידי ביטויו החריף בדחיקת התחבורה הציבורית הקיימת מהכבישים. בעשור האחרון פחת מאוד מספר המשתמשים בשירותי אגד ודן. מחירי התחבורה הציבורית הועלו בעשרות אחוזים. תנאי ההסעה בכבישים והמסלולים המיועדים כביכול לרכב ציבורי, הפכו מכבר לחוכא ואיטלולא. תנועת האוטובוסים נחסמת על-ידי רכבים פרטיים. הכניסה לתחנות והיציאה מהן הפכו סיכון של ממש.

בקצב מהיר מהצפוי אנו הופכים כרך גדול ובו פקקים אין-ספור, שבקרוב מאוד יהפכו לפקק תנועה אחד גדול, ובו כשמונה מיליון בני-אדם. בדומה לבנגקוק, אתונה, קהיר, מכסיקו-סיטי ואף לוס-אנג'לס, תיהפך ישראל לחלום בלהות של שניים או שלושה מיליון מכוניות פרטיות, שנהגיהן יילחמו על כל פיסת חנייה, או על יציאה מטבעת-החנק. אם תתגשמנה תוכניות ההרס האקו-סביבתי, הקרקעי, התחבורתי והמשקי על-ידי סלילת כביש חוצה ישראל (כתחליף רע לתחבורה רכבתית זולה ויעילה) וכבישים לרוחב המדינה שייפתחו לתנועת משאיות מירדן, מצריים, סוריה ולבנון נהיה לניו-דלהי נוסח ישראל, מדינה-עיר הרוסה עד היסוד, אותה הגדיר השבועון האמריקני TIME כ"כרך מאוכלס לעייפה שהחיים בו בלתי אפשריים".

שום פיתוח בנוסח זה לא יעמוד במיבחן מול נפח התנועה, אותו אנו מעודדים במודע.
המדהים הוא שלא בכנסת ולא בממשלה, ואף לא בקרב הציבור, אין התקוממות של ממש כנגד מדיניות ההתאבדות של האוצר. אגב, אחת מגרורותיו (משרד הבינוי והשיכון) הודיעה לפני שלוש שנים בדיוק: "עד 1995 יחוסלו פקקי התנועה הגדולים במרכז" (דבר, 27.5.1992). קשה להתייחס ברצינות לממשלה, המשחררת הודעות חסרות כיסוי כאלה. הוא הדין לגבי הכרזתה כי כביש חוצה ישראל (שסלילתו תושלם בעוד עשר שנים) "יחסל את פקקי התנועה". בשנת 2010 יהיו בארץ מכוניות במספר כה גדול, שכביש חוצה ישראל יהווה עבורן בקושי מקום חנייה...


* ד"ר יוסף תמיר, יו"ר אירגון-הגג "חיים וסביבה" (עמותות שוחרי הסביבה ואיכות החיים בישראל), ח"כ לשעבר וחלוץ המאבק האקו-סביבתי בארץ, עומד כיום, ביחד עם ח"כ לשעבר לובה אליאב ודב בן-מאיר, בראש "הקואליציה הלאומית למען תחבורה ציבורית".

ביבליוגרפיה:
כותר: די למדיניות הכביש!
מחבר: תמיר, יוסף
תאריך: יולי-אוגוסט 1995 , גליון 4
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: ד''ר יוסף תמיר, יו''ר אירגון-הגג ''חיים וסביבה'', ח''כ לשעבר וחלוץ המאבק האקו-סביבתי בארץ, עומד כיום, ביחד עם ח''כ לשעבר לובה אליאב