הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > נופים ושטחים פתוחים עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > תחבורה > תחבורה יבשתית
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
קומץ האנשים אשר סימנו את כביש חוצה ישראל כיעד לחיסול, ממש לא מתעכבים לעסוק בעובדות ובמציאות. תחת זאת, הם מהלכים אימים על הציבור בהפרחת הצהרות חמורות. מבחינתם, המטרה מקדשת את כל האמצעים.



על מיתוסים, סיסמאות ותרבות דיון ציבורי
מחבר: ראובן לב-און


קומץ האנשים אשר סימנו את כביש חוצה ישראל כיעד לחיסול, ממש לא מתעכבים לעסוק בעובדות ובמציאות. תחת זאת, הם מהלכים אימים על הציבור בהפרחת הצהרות חמורות. מבחינתם, המטרה מקדשת את כל האמצעים.

שלהי חורף שנת 2000. הכשרת תוואי דרך מס' 6 (היא כביש חוצה ישראל) באזור נחשונים-עינת - בעיצומה. כך גם העבודות במחלף נחשונים (מזור) לתשתית כביש-הרוחב 471 (מכבית), המשיקות לקטע הכביש ממערב. כמחצית החפירה המיועדת להסדרת נחל מזור (דבר שישים קץ להצפות הקשות באזור פתח תקווה-עמישב-כפר סירקין) כבר נשלמה.

צפונה משם הולך ומוקם מערך הגשרים למחלף קסם, המיועד להסדרת החיבורים בין דרך מס' 6 לבין כביש 5 וכביש 444. אם נפנה מבטנו דרומה, נבחין בפעילות יוצאת-דופן לאורך קטע 13: אנשים וציוד רב חושפים בזהירות את שכבת העפר העליונה, טרם עבודות החציבה והמילוי, במאמץ לשמר את הגאופיטים (פקעות ובצלים) ולהחזירם אל דפנות סוללת הכביש בסיום הסלילה.

עוד אלה עוסקים בפקעות, שוקדים צוותי מהנדסים על השלמת תוכניות הכרייה של שתי מנהרות בתל חדיד (כל אחת באורך של כ-450 מטרים) ובמקביל, מסמנים את קבוצות העצים המוגנים האחרונות המיועדות להעתקה מתוך תוואי הכביש - ולשתילה מחדש בשוליו.

וזוהי רק ההתחלה: בימים אלה מתחיל קבלן לטפל בשיקום אגפו המזרחי של אתר סילוק פסולת כפר סבא (מזרח). זאת, בעקבות שיתוף-פעולה בין חברת הכביש, עיריית כפר סבא ומשרדי הפנים ואיכות הסביבה.

חברת הכביש גם קידמה פתרונות מרחביים לביוב בדרום השרון ולמערכות הדלק הסמוכות למפעל נשר ברמלה, יזמה את שימור מתקני מסילת הרכבת המזרחית (באתרי הנחלים תאנים ואלכסנדר) ועוד היד נטויה.

כך או אחרת, בעוד כשנתיים ייפתח לתנועה קטע-הכביש הראשון, בין נחשונים לאייל, באורך כ-16 ק"מ. כעבור חודשים לא רבים יושלם קטע-הכביש שמדרום לו עד מחלף בן שמן, וכך הלאה. כאשר נשוב ונעיין בכתבה זו באביב 2004 - סביר שנעשה זאת תוך כדי נסיעה רצופה בכביש, משורק ועד עירון, בנוחות רבה ובבטיחות גבוהה.


 

מודל חלוקת סיכונים


כיצד נולד כביש חוצה ישראל? בשנים 1990-1993 נערכו בדיקות וסקרים מקיפים, בלתי-תלויים, אשר קבעו את הצורך המובהק בשדרת תחבורה יבשתית מרכזית לאורך המדינה. שדרה זו נועדה למלא תפקיד כפול: לשמש ציר תנועה מרכזי צפון-מרכז-דרום (ובהזדמנות זו גם לשפר באופן משמעותי את הקשר לירושלים) ובמקביל, לשנות את המרקם הכולל במרחב גוש דן ולאפשר נגישות היקפית (במקום חדירה אגרסיבית מצפון ומדרום בלבד).

הפרוייקט קיבל ציון גבוה ביותר במבחני הכדאיות שלו למשק ועל כן, למעשה, הוסכם כי יש להשקיע בו את הנתח העיקרי של תקציב התשתיות. עם זאת, נתבקשנו לבחון התכנות של שילוב גורמי מימון וייזום חוץ-תקציביים, דבר שנועד להשיג שתי מטרות: הקלה על משאבי התקציב השוטף והבטחה לעמידה בלוח-זמנים סביר.

בקיץ 95 יצא הפרוייקט לדרך, כשיתוף-פעולה בין המגזר הציבורי לפרטי (Public Private Partnership) תוך אימוץ מודל של חלוקת סיכונים. חשוב להדגיש, כי איש מהיזמים המעורבים לא טען מעולם, כי הפרוייקט ימומן אך ורק ממקורות פרטיים. "נאמני הכביש" מנופפים באמירה כביכול של היזמים, ולפיה "כביש חוצה ישראל יביא לפתרון כל בעיות התחבורה של ישראל". מובן שאמירה כזו מעולם לא נאמרה ומי שטוען כך - טועה ובעיקר מטעה.

מדובר בתמהיל כולל המשלב את כביש חוצה ישראל (לרבות השלמות חשובות נוספות ברשת הכבישים) עם מערכות הסעת המונים במרחבי המטרופולינים, סידרת פעולות בתחום הניהול, התקינה וכדומה.

דרך מס' 6 תופסת מקום מרכזי ודומיננטי בכל תוכנית, ועל כן מובן לכל בר-דעת כי יש להשקיע מאמצים מרוכזים בקידום יתר מרכיבי המשוואה.

מכאן תמיהתי על כך, שבמשך שנים רבות הזניחו הגופים 'הירוקים' את המאבק על קידום מערכות ההסעה ויתר ההסדרים - והיפנו את כל מרצם כנגד כביש חוצה ישראל.



 

הרכבת הרומנטית


באחת מהרצאותיי ברחבי הארץ קמה אישה מכובדת ממקומה ופרצה בצעקות "רק רכבת!" ביקשתי ממנה להסביר לי ולקהל באולם מדוע, לדעתה, הרכבת היא התרופה לכל מכאובי התנועה והפקקים - והיא ענתה בפשטות: "ברכבת אני יכולה לנסוע לטייל עם הילדים ולעשות פיקניק תוך כדי נסיעה".

מההיבט הרומנטי אני יכול בהחלט להסכים עם הגברת, אך האמת המדעית שונה לחלוטין. אם רכבת היא סמל למערכות הסעת המונים למיניהן, ואם סמל זה מתייחס למרחבי המטרופולינים, ובעיקר מרחב גוש דן - הרי שיש לרכז מאמץ משולב על-מנת לקדמן ולסגור בכך פער של שנים רבות.

עם זאת, אלה הטוענים כי "רק רכבת" תיתן מענה ברמה הבין-אזורית והכלל-ארצית לסוגייה הנדונה, יודעים אל נכון, כי מערך רכבות ישפר בשיעור של אחוזים בודדים בלבד את מקדם הפילוג בין הרכב הפרטי לבין ההסעה הציבורית. הדבר נובע דווקא מקשיחות מוחלטת של המערכת ומהצורך לקיים מספר רב של העברות ("טרנספרים"), על-מנת לקיים את הזיקה בין מוצא ליעד, ותקצר היריעה מלפרט מעבר לכך.

חוצה ישראל ומערכת הסעת המונים במרחב גוש דן, הן תאומים משלימים. "נאמני הרכבת" ו"נאמני הכביש" כאחד, צריכים להפגין יחד בצמתים בתביעה לקידום המימוש של הפתרונות המשלימים.



 

מצא את ההבדלים


תסקיר ההשפעה על הסביבה, סוגייה שעמדה בכבוד גם במבחן משפטי, עולה שוב ושוב בטיעוניהם של מתנגדי הכביש.

הטוענים, גם כיום, כי לא ניתן לאשר את פרוייקט הכביש מבלי לקיים תסקיר מקיף וכוללני אומרים, בעצם, כי לא ניתן גם לאשר קו רכבת כלשהו מבלי שייעשה תסקיר מקדים דומה.

אגב, הגורסים כך ממש לא מבינים את ההבדל בין תוכניות מיתאר ארציות ומחוזיות (המביאות לביטוי את כל המגמות) לבין תסקיר.

חברת כביש חוצה ישראל עשתה מעל ומעבר, על-מנת לבחון את כל ההשלכות הסביבתיות של הכביש - גם אלו שלא נדרשו בהוראות המפורשות של המשרד לאיכות הסביבה. דוגמאות:

  • נעשה מאמץ תכנוני מרוכז ליצור איזון בין החפירה בכביש לבין עבודות המילוי, על-מנת למזער את הלחץ על פיתוח מחצבות.

  • נעשה סקר ארכיאולוגי חסר תקדים בהיקפו, למזעור הפגיעות באתרים קדומים ככל הניתן.

  • נעשה מחקר מקיף בדבר ניצול אפר פחם מתחנות-הכוח לסוללות הכביש. על בסיס עבודה זו כבר נסללו שני קטעי כביש לניסיון.

  • השלב הראשון של הכביש (שורק-עירון, 90 ק"מ), במו גם המשכו (צפונה לעבר עירון-אליקים, דרומה לעבר שורק-בית קמה), אינם פוגעים כהוא-זה באף שמורת טבע. כאשר התעורר חשש לפגיעה חלקית כזו באזור עינות גבתון - הוסט הכביש מזרחה במהלך סטטוטורי שארך שנה נוספת.





 

האומנם "סיכון נוראי"?


מכאן, לנושא 'המעבר הבטוח' של בעלי-החיים בכביש. בהמשך לדו-שיח שניהלנו עם אנשי רשות שמורות הטבע, קיימנו בשנים 1994-96 בחינה יסודית ומעמיקה של הסוגייה. בחנו את משמעות המעברים התת-קרקעיים והעיליים, ההכוונה אל המעברים ומהם ועוד כהנה וכהנה. בסופו של דבר קיבלנו את 'ברכת הדרך' לפתרונות שהצגנו.

והנה, לפני מספר חודשים נזעקו לפתע חברי אגודת הזואולוגיה, גוף שמעולם לא שמענו עליו, בטענה שכל מה שנעשה בשטח אינו פותר מאומה, ועוד כיוצא באלה. הקורא התמים ירים גבה אחת. הקורא המנוסה ירים גם את השנייה וישאל: "עם כל הכבוד לכם, חברי אגודת הזואולוגיה, היכן הייתם בחמש השנים האחרונות? אחרי הכל, פרוייקט כביש חוצה ישראל לא היה דבר סודי ושאלת המעברים לא נולדה אתמול. אם ידעתם כל העת שיש בעיה, מדוע החרשתם ולא יזמתם פנייה אל מתכנני הכביש? ונעבור לסוגיית זיהום מי התהום. בעבר, לא נדרשה כל בחינה של סוגייה זו - לא ברחבי הארץ בכלל ולא באזור ראש העין בפרט.

ומה הסיכון הפוטנציאלי? לדברי דוקטור ידוע, מדובר בסכנה נוראית למי התהום מחומרים רעילים, אשר יצטברו על פני האספלט וייסחפו עם הגשם הראשון ישירות אל האקוויפר. בכך נשקפת סכנה של ממש לבריאותם של כל תושבי גוש דן. טיעון זה מועבר חיש קל באמצעות פרופסור מכובד ישירות אל התקשורת, שרי הממשלה, מבקר המדינה וגורמים נוספים.

ובכן, דוקטור נכבד, הואל נא לענות על השאלות הבאות:

  1. בהנחה שאיום הזיהום הפוטנציאלי הנדון ידוע לך שנים רבות, מדוע העלמת מאיתנו את המידע הקריטי הנ"ל ובכך סייעת בגרימת "סיכון נוראי" לתושבי גוש דן?

  2. אם מצוי בידיך מידע עדכני (חלקו מהבנק העולמי, חלקו ממשרד התחבורה האמריקאי), מדוע אינך מעמידו לרשות העושים במלאכה?

  3. גורמים בכירים במשרדי ממשלה הודיעו לך, כי הם "בוחנים את הנושא". בלשון פחות דיפלומטית, יתכן שהם כלל אינם משוכנעים כי המידע שבידיך מבוסס.

  4. כיצד זה גורמים מקצועיים בעלי שיעור-קומה, לרבות אותו פרופסור מכובד, גורסים כי הסיכון עקב סחיפת חומרים מפני האספלט הינו שולי, והסיכון האמיתי נעוץ באירוע של התהפכות מכלית הנושאת חומרים רעילים?

  5. אם הסיכון לזיהום מי תהום מטריד את מנוחתך, מדוע אינך דורש לנקוט אמצעי מניעה מיידיים במספר כבישים מרכזיים בארץ, העוברים בסמוך למקורות מים חשובים לא פחות, כולל סגירתם המוחלטת לתנועה עד למציאת פתרון?





 

מניעת "חיכוך סביבתי"


הרחבתי בנושא זה, על-מנת להמחיש את 'תרבות הדיון' סביב כביש חוצה ישראל. קומץ האנשים אשר סימנו את הכביש כיעד לחיסול, ממש לא מתעכבים לעסוק בעובדות ובמציאות. מבחינתם, המטרה מקדשת את כל האמצעים.

יכולתי להמשיך ולפרט עמדות ומיתוסים באשר לסוגיות נוספות (זיהום אוויר, בטיחות בדרכים, אקוסטיקה ועוד), ולהפריך אותן אחת לאחת באמצעות תשובות מנומקות ומבוססות. במקום זאת אומר רק, כי למיטב ידיעתי, אין אח ורע בישראל לפרוייקט כביש חוצה ישראל, בכל הנוגע להשקעת משאבי חשיבה ותכנון, בדגש מיוחד על "החיכוך הסביבתי". אשוב ואזכיר מספר פעילויות נוספות שנעשו בהקשר זה:

  • בחמישה אזורים לפחות נעשו תיקוני התוויה ביוזמתנו, על מנת למזער מפגעים סביבתיים שנבעו מהתוואי המקורי המאושר. דוגמה אחת: העתקת תוואי קטע 14 (בין קסם לקלקיליה) ממערב לג'לג'וליה (בתפר צר בין הישוב לבין שדי-חמד) למזרחו.

  • שילוב מתכנני נוף וסביבה בכל קטע, מהשלב הראשון של התכנון ובבקרה של טובי אנשי-המקצוע בארץ.

  • ייזום פתרונות אזוריים הנושקים לכביש לתועלת היישובים (ניקוז, ביוב, אשפה וכדומה).

  • שיתוף פעולה מקיף עם אנשי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים וקק"ל, לטיפול נאות בצומח בתוך מסדרון הכביש ולצידיו.

  • תשומת לב מרבית לעיצוב ולאסטטיקה בעבודות החציבה, המילוי, הגישור, השילוט ועוד.





 

זכות הציבור לדעת


אין עוררין על כך שפרוייקט חוצה ישראל הינו משימה מורכבת ורחבת-היקף, בעלת השפעות על תחומים רבים. הצוותים השוקדים על המלאכה זה כשבע שנים, איתרו את כל הממשקים ל'שכנים' השונים, פיזית ונושאית, ונתנו תשובות הולמות ומבוססות.

הציבור בארץ אכן זכאי לדיון רציני בפרוייקט ובהשלכותיו, דיון שברובו המכריע התנהל במוסדות התכנון, בממשלות ישראל, בכנסת וגם בבג"צ. יחד עם זאת, יש לגנות בכל לשון את אלה המהלכים אימים על הציבור בהצהרות חמורות בנוסח:

  • "הגורמים המקדמים את הפרוייקט נהנים מרווחיו..."

  • "הכביש תוכנן ברמה חובבנית הגובלת בפשע..."

  • "הכביש גורם כבר היום להתרחבות מחלת האסטמה בתל-אביב" (ציטוט מפי חבר-כנסת!).

  • "הכביש יגדיל את הפערים החברתיים (כי ייסעו בו רק אלו שידם משגת לרכוש רכב").


(אגב, על-פי תזה זו חייבים לסגור מייד את נתיבי איילון - כי גם שם נוסעים רק בעלי רכב! )

זכותו של הציבור לדעת את כל העובדות על הפרוייקט, דרכי מימונו, נצילות הקרקע, בעלויות ומיעוטים, אגרה ואכיפה, פירבור ותוכניות מיתאר, מחלפים ושלבים בהקמת והרחבת הכביש, שימור אתרים וארכיאולוגיה, מחוייבות הזכיין ויחסי הגומלין בינו לבין המדינה והרשות הממונה ועוד.

יתכן והמידע השוטף העומד לרשות הציבור, מועט מדי או אינו עדכני. מאוד יתכן שלהיות נגד הרבה יותר 'אופנתי' מאשר להיות בעד.

למרות הכל, הפרוייקט החשוב ביותר בתולדות תשתית התחבורה בישראל נמצא כבר בשלבי המימוש, וכל מי שסבור כי יש עוד מה לתרום על-מנת לשפר ולהיטיב - מוזמן לעשות זאת ללא דיחוי.


* הכותב הינו מהנדס ראשי בחברת כביש חוצה ישראל.

ביבליוגרפיה:
כותר: על מיתוסים, סיסמאות ותרבות דיון ציבורי
מחבר: לב-און, ראובן
תאריך: אפריל-מאי 2000 , גליון 31
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: הכותב הינו מהנדס ראשי בחברת כביש חוצה ישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית