בכל ספרויות עמי המזרח הקדום וכן במקרא אפשר להבחין בשני סוגי חוכמה: מצד אחד קיימת החוכמה הדידאקטית-המעשית, המלמדת את האדם כיצד להתנהג בחיי היומיום, למען יצליח במעשיו ויחיה חיי אושר. לעומתה – קיימת החוכמה העיונית, ה"פילוסופית", העוסקת בשאלות שברומו של עולם, כגון בעיית הצדק האלוהי, גורל האדם ומעמדו לפני האל, משמעות החיים והמוות וכדומה.
החוכמה המעשית, המיוצגת במקרא בעיקר על-ידי ספר משלי, לובשת בדרך כלל צורת פתגם קצר ושנון, הנישא בפי העם או החכמים. פתגם החוכמה מאפשר לאדם ללמוד מניסיונם של אחרים, ומעניק לו את הידע הדרוש לכלכל את מעשיו באופן כזה, שיימנע מטעויות ויצליח בדרכיו. צורתו הטבעית של הפתגם הוא החיווי הסתמי, האמרה, למשל: "מרשעים יצא רשע" (שמואל-א כד, יג), אך יש והוא מנוסח בצורת עצה של חכם: "אל יתהלל חגר כמפתח" (מלכים-א כ, יא). הפתגמים שבספר משלי, שחוברו וטופחו כפי הנראה בחוגי מורי החוכמה בישראל, הם בדרך כלל פתגמים אמנותיים, הבנויים על דרך התקבולת השירית, כגון: "בן חכם ישמח אב / ובן כסיל תוגת אמו" (משלי י, א), או: "נשיאים ורוח וגשם אין / איש מתהלל במתת שקר" (שם כה, יד). אופניי לספרות החוכמה המעשית במקרא ובמזרח הקדום הוא אוסף הפתגמים, שלרוב ערוכים בו הפתגמים לא על-פי קשר ענייני, אלא על-פי קריטריונים חיצוניים, כגון מלות מפתח או קשר אסוציאטיבי (השווה משלי י-כב; כה-כט). צורה אחרת, אופיינית גם היא, של החוכמה הדידאקטית המעשית היא זו של נאום החוכמה הקצר, בו המורה-החכם פונה אל בנו-תלמידו בלשון נוכח, ומשיא לו עצות שונות, כשהעצה בדרך כלל מנומקת: "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש" (משלי כב, כג). יש שעצות החוכמה הללו ארוכות יותר, והחכם אף מקדים להן דברי מליצה בשבח החוכמה ותורת החכם (השווה לדוגמה משלי ב, א-כב; ג, א-יב). צורה זו של החוכמה המעשית רווחת במיוחד בספרות החוכמה המצרית, ולכן מקובל על החוקרים כי ספרות החוכמה המעשית בישראל נוצרה במידה רבה בהשפעה.
החוכמה המעשית דוגלת בהשקפת עולם שמרנית, חינוכית ואופטימיסטית. היא מאמינה בתורת הגמול ומבטיחה שכר טוב וחיי אושר ארוכים לצדיק ירא השמים ההולך בדרך הישרה; ולעומת זאת – היא מבטיחה עונש וגורל רע לרשע, המורד באלוהים ובוחר ללכת בדרכי הרשע. חוכמה זו מניחה סדר עולם קבוע וצודק, שנקבע על-ידי האל, ושומה על האדם להתאים עצמו אל חוקיו כדי להבטיח את הצלחתו בחיים. החוכמה העיונית, ה"פילוסופית", המיוצגת במקרא בעיקר על-ידי ספר איוב, עוסקת, לעומת החכמה המעשית, בשאלות שברומו של עולם: מה משמעות חיי האדם עלי אדמות, ומה מעמדו לפני אלוהים? האם קיים סדר עולם צודק, שבו מקבל הצדיק את שכרו והרשע – את עונשו? על פי אילו עקרונות מנהיג האל את עולמו, והאם ניתן להגיע לחקר החוכמה האלוהית? מדוע לעתים צדיק רע לו ורשע – טוב לו? מהן הסיבות לסבלו של האדם, והאם ייתכן שצדיק יכול לסבול על לא עוול בכפו? ועוד שאלות כהנה וכהנה. ספרות החוכמה העיונית היא ביקורתית וראדיקאלית ביחס לאמונות המסורתיות. חוכמה זו היא ספקולאטיבית, ומחבריה הם הוגי דעות אינדיווידואליסטיים, שאינם מקבלים את תורת הגמול של החוכמה השמרנית מבלי להרהר אחריה, כי אם שואלים שאלות ומתאמצים להגיע לחקר האמת, גם אם כרוך הדבר בכאב ובמבוכה. בין חכמים אלה נמנה גם מחבר ספר איוב, המותח בספרו ביקורת על תורת הגמול המקובלת, שהחכמים בישראל לימדוה. גיבור ספרו, איוב, הוא צדיק שבא עליו סבל ללא עוול בכפו, והוא מטיל ספק בתורת הגמול ובסדר עולם צודק. בינו ובין רעיו, המייצגים את עמדותיה של החוכמה השמרנית, מתפתח ויכוח , שבמהלכו מטיח איוב תלונות רבות נגד ההנהגה האלוהית, ותובע הוכחות להשגחתו של האל בעולם והסבר על סבלו. איוב זוכה אמנם להתגלות ה' ואף לגאוליה מייסוריו, אך אין הוא מקבל תשובה ברורה על שאלותיו-ספקותיו. מסקנת הספר היא, כי אין האדם מסוגל להבין את סודות הבריאה ואת נסתרות דרכי ההשגחה, אך חייב הוא להאמין, שמאחורי כל התופעות שבטבע ובחיי האדם מסתתרת חוכמה אלוהית עמוקה, ולכן על האדם להיכנע לגורלו.
ספרות החוכמה העיונית שונה מספרות החוכמה המעשית גם בצורותיה הספרותיות. לעומת הפתגמים הבודדים ועצות החוכמה הקצרות של החוכמה המעשית, מכילים ספר איוב ומקבילותיו המסופוטאמיות נאומים ארוכים, בעלי מבנה הגיוני ומחושב, מונולוגים ודיאלוגים. בייחוד אופייני לספרות זו הויכוח החוכמתי בין בני אדם, וכן שיג ושיח בין האדם לאלוהיו. ספרי החוכמה העיוניים הם בדרך כלל חיבורים פיוטיים מקיפים, בעלי מבנה אמנותי מחושב ומתוכנן.
ספר קהלת דומה מאוד בצורתו לספרות החוכמה הדידאקטית-המעשית, אף על פי שהוא בא למתוח ביקורת על השקפותיה ותורותיה של ספרות זו. אמנם חלק גדול מן הספר מורכב ממונולוגים קצרים, שהמחבר מדבר בהם בגוף ראשון יחיד ומביע את דעתו על תופעות שונות בחיים ועל מהות האלהים ויחסו אל בני האדם; אולם האופי הדידאקטי של דבריו מתבטא באותם נאומים רטוריים, שבהם הוא פונה אל המאזין בלשון נוכח, כאב-מורה אל בנו-תלמידו, ומשיא לו עצות חוכמה (ד, יז-ה, ז; ז, ט-יח; ט, ז-י; יא, א-יב, א). נאומיו, עצותיו והגיונותיו זרועים לרוב בפתגמים בודדים ובאמרות קצרות (השווה לדוגמה ז, א-כ; י, א-יט). הוא עובר מעניין לעניין ללא קשר רעיוני, וספרו נעדר מבנה כללי או תוכנית הגיונית אחידה. בניגוד לספר איוב, למשל, לא תמצא בקהלת דו-שיח, לא בין בני אדם ולא בין האדם והאל. ספר קהלת שייך אפוא לפי צורתו למסורת ספרות החוכמה הדידאקטית-המעשית. אולם מסקנותיו ודעותיו של המחבר שונות לגמרי מן המסקנות והדעות של ספרות החוכמה המקובלת. הוא מותח ביקורת חריפה על ספרות החוכמה המעשית, השמרנית, ומתפלמס עמה. בדומה למחבר ספר איוב, מטיל גם קהלת ספק בתורת הגמול המקובלת ובסדר עולם צודק, אולם הוא יותר קיצוני וראדיקאלי בהשקפותיו ממחבר ספר איוב, וצועד צעד נוסף לעבר הספקנות, הפסימיזם והייאוש. מניסיונו בחיים ומהרהוריו על החיים הגיע קהלת למסקנה, כי "הבל הבלים הכל הבל", כלומר: כל חייו ומעשיו של האדם בעולם הם נטולי ערך וחסרי תועלת. כל מה שקורה לאדם בחייו – נקבע מראש על-ידי אלוהים, אולם האל שלל ממנו את ידיעת עתידו, ואף אין לאדם החוכמה להבין את משמעות גורלו. כיוון שאין האדם יכול להשפיע על מהלך המאורעות, הרי אין כל תכלית ומשמעות לכל פעילותו. גם כל הישגיו המדומים של האדם בחייו מתבטלים עם מותו, שכן המוות מביא את כל הנבראים לידי שוויון. המוות משווה את החכם ואת הכסיל, את הצדיק ואת הרשע, ואפילו את האדם ואת הבהמה. לעתים נדמה, שאת העוול והרשע שבעולם אין שום תקווה לבטל או לתקן. לא נותר לקהלת אלא לייעץ לאדם לקבל את גורלו כמות שהוא ולשמוח בחייו כל עוד צעיר הוא, והאל מאפשר לו זאת. שכן, אף פעם אין לדעת מה טומן העתיד בחובו; חיי האדם קצרים, וסופו שיזדקן וימות. בעולמו של קהלת האל הוא בבחינת כוח נסתר הקובע את גורלו של האדם לטוב או לרע, מבלי שיוכל האדם להבין את כוונותיו או למצוא אליו קשר כלשהו. האל אמנם מעניק לו מעט הנאה ושמחה בחיים, אך גם שופט אותו ומייסרו. אין לאדם ברירה אלא להיכנע מראש לקיומו הטראגי.
ראינו אפוא, כי קהלת מביע אמנם את מחשבותיו באותה צורה שנוקטת ספרות החוכמה הדידאקטיבית-השמרנית, אך בהשקפותיו ובדעותיו הוא קיצוני וראדיקאלי אפילו ממחברי ספרי החוכמה העיוניים המובהקים, כספר איוב ומקבילותיו.
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
מבוא לספר קהלת : אופיו ומגמתו של ספר קהלת
מבוא לספר קהלת : קהלת- ספר חכמה
מבוא לספר קהלת : מחבר הספר וזמנו
