הסדרי נגישות
עמוד הבית > אמנויות > מוסיקה
שבא הוצאה לאור


תקציר
דמיטרי שוסטקוביץ, המלחין הסובייטי המוביל של תקופתו - מחבר שורה ארוכה של יצירות "רשמיות" אופטימיות וחיוביות - אך במקביל טבעו הקודר מתבטא במלוא עוצמתו ביצירות מאוחרות.



דמיטרי שוסטקוביץ 1975-1906
מחבר: ג'ון סטנלי


דמיטרי שוסטקוביץ' 1975-1906
Dmitri Shostakovic

יצירה מומלצת

סימפוניה מס' 10
Deutsche Grammophon Galleria 429 716-2GGA
התזמורת הפילהרמונית של ברלין / הרברט פון קריאן
הגרסה הדיגיטלית המחודשת של קריאן מ-1981 אינה משתווה לאלגנטיות ולעוצמה של ביצוע זה מ-1966. זוהי ללא ספק אחת ההקלטות הטובות ביותר שלו.

יצירות מייצגות

סימפוניה מס' 1
סימפוניה מס' 4
ליידי מקבת ממחוז מצנסק
סימפוניה מס' 5
רביעיית מיתרים מס' 8
קונצ'רטו לפסנתר, לחצוצרה ולמיתרים
קונצ'רטו לפסנתר מס' 2

רוב המבקרים סבורים כי שוסטקוביץ' היה מלחין בעל שיעור קומה וטווח הבעה מרשים, כפי שמעידות חמש-עשרה הסימפוניות וחמש-עשרה רביעיות המיתרים שלו. השפעתו של מאהלר בולטת במיוחד בממדים האפיים של הסימפוניות, העוברות תכופות מאווירה טראגית לאירוניה חריפה.

אולם פער מתגלה בין דמותו של שוסטקוביץ' כמלחין הסובייטי המוביל של תקופתו - מחבר שורה ארוכה של יצירות "רשמיות" אופטימיות וחיוביות - לבין שוסטקוביץ' האיש, שטבעו הקודר מתבטא במלוא עוצמתו ביצירות מאוחרות כגון רביעיית המיתרים מס' 15, המורכבת משישה פרקי אדאג'ו.

בצעירותו למד שוסטקוביץ' בקונסרבטוריון של סט' פטרבורג, ומדי פעם הפסיק את לימודיו כדי לנגן בפסנתר בבתי-קולנוע ולפרנס את אמו האלמנה ואת אחיותיו. הוא הצטיין כפסנתרן וכמלחין, וב-1927 זכה בפרס על נגינתו בתחרות שופן בוורשה. הסימפוניה מס' 1 (1924-5), יצירת מופת מוקדמת שופעת ביטחון, זכתה עד מהרה למקום של כבוד ברפרטואר הבינלאומי, והיא שומרת עליו עד היום.

סגנונו הקולח של שוסטקוביץ' התאים במיוחד לקולנוע ולתיאטרון, ויכולתו הסאטירית מתגלה באופרה החוטם. באופרה ליידי מקבת ממחוז מצנסק שוב השתמש שוסטקוביץ' באמצעים סאטיריים כדי לחדד את העולם הרגשי הטראגי של הדמות המרכזית, אשה מתוסכלת הרוצחת את בעלה. בתחילה התקבלה האופרה בהתלהבות רבה, ובין 1934 ל-1936 בוצעה שמונים ושלוש פעמים בסט' פטרבורג ותשעים ושבע פעמים במוסקווה. אולם ב-1936 חלה תפנית לרעה בקריירה של שוסטקוביץ', כאשר מאמר בשם "תוהו ובוהו במקום מוסיקה", שהתפרסם בעיתון פראוודה, תקף בחריפות את הנטיות המודרניסטיות במוסיקה שלו.

שוסטקוביץ' נתן לסימפוניה מס' 5 מ-1937 את כותרת המשנה "תשובתו היצירתית של אמן סובייטי לביקורת מוצדקת". הסימפוניה השיבה לו את אהדת השלטונות ונשארה פופולרית עד היום, אבל אפשר להבחין בנימה אירונית בהרואיות הנבובה שלה. הסימפוניה מס' 7, "לנינגרד", המבטאת באורח ישיר את הרוח הפטריוטית של תקופת המלחמה, זכתה לביצועים רבים, ובעקבותיה באה הסימפוניה השמינית השאפתנית יותר. התעמקותו הגוברת של שוסטקוביץ' במוסיקה הקאמרית וביכולתה להביע רגשות יותר אישיים עוררה שוב את התנגדות השלטונות, והוא הוקע ב"טיהור התרבותי" של 1948, יחד עם עמיתיו פרוקופייב וארם חצ'טוריאן.

שוסטקוביץ' פנה לכתיבת מוסיקה טריוויאלית ריקנית ואופטימית, ונמנע מלפרסם יצירות כדוגמת הקונצ'רטו לכינור מס' 1, מחשש שירגיזו את סטאלין. סטאלין מת ב-1953, ולאחר מכן התרכך בהדרגה יחס השלטונות. הסימפוניה מס' 10 מאותה שנה עושה רושם של אמירה אישית, המתבטאת בשימוש תכוף בתבנית שנגזרה מהאותיות בשמו של המלחין, ובמעבר האיטי מחושך לאופטימיות זהירה. עד שנות ה-60 כבר התקדם תהליך הליברליזציה בברית-המועצות במידה מספקת כדי לאפשר ביצוע נוסף של ליידי מקבת, ושל הסימפוניה מס' 13, אשר אף שהיא עוסקת להלכה במעשי הזוועה של הנאצים נגד היהודים, התפרשה בעיני רבים כביקורת על סטאלין.

בעשור האחרון לחייו סבל שוסטקוביץ' מבעיות בריאות, ורבות מיצירותיו מאותה תקופה עוסקות במוות. על הסימפוניה מס' 14, מחזור שירים לסופרן, לבס ולתזמורת מיתרים, אמר שוסטקוביץ', "הסימפוניה כולה היא מחאתי נגד המוות". שוסטקוביץ', מגדולי המלחינים הסימפוניים בתקופתו, הגדיר מחדש ביצירה מרשימה זו את האפשרויות הטמונות בסימפוניה.

ביבליוגרפיה:
כותר: דמיטרי שוסטקוביץ 1975-1906
שם  הספר: מוסיקה קלאסית : גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם
מחבר: סטנלי, ג'ון
תאריך: 1995
הוצאה לאור: שבא הוצאה לאור
הערות: 1. הקדמה מאת סר גיאורג שולטי.
2. בשער: מהדורת התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך הפרק "ראשית המאה ה-20" בספר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית