עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים
גליליאו צעיר בע"מ


תקציר
בעלי החיים המדבריים פיתחו שיטות שונות להתמודדות עם התנאים הקשים במדבר; החום והמחסור במים. על השיטות השונות של חיות המדבר שמאפשרות להם לחיות שם.



איך בעלי החיים שורדים במדבר?
מחבר: אייל שיפמן


הוא חם, יבש ואין בו כמעט צמחייה, אך בנוף האכזרי של המדבר ניתן בכל זאת למצוא בעלי חיים רבים, שהצליחו לשרוד בדרכים שונות ומשונות

דמיינו את עצמכם הולכים במדבר ביום קיץ חם. השמש החמה קוֹפַחַת על רֹאשְׁכֶם ללא רחמים. גרונכם יבש. בכל האזור אין נחל או אגם שֶׁיַּרְווּ את צִמְאוֹנְכֶם. אתם מְגִנִּים על העיניים מפני השמש המסנוורת ומחפשים אחר מעט צל. אולם, אין בסביבה אף עץ או צמח. האדמה יבשה. לאחר מספר שעות אתם מרגישים חלשים ועייפים ונדמה לכם שֶׁהַנְּשָׁרִים, החגים ממעל, כבר ממתינים לארוחה הטעימה הנכונה להם. כעת אתם יכולים להתעורר, להסתכל מסביבכם ולהודות על כך שאתם בטוחים, בביתכם הממוזג והקריר. בעלי חיים רבים, לעומת זאת, החיים במדבר, צריכים להתמודד עם התנאים הקשים הללו מדי יום. מה הסוד שלהם, אם כך? כיצד הם מצליחים לִשְׂרוד? למרבה המזל, בעלי החיים המדבריים פיתחו שיטות שונות לפתרון בעיות המים והחום.

נלחמים בחום

שיטה אחת היא: התחמקות. גם בימים חמים ביותר ישנם רגעים פחות חמים. רוב חיות המדבר פעילות רק בשעות הקרירות של היום, בשעת הזריחה והשקיעה, או בשעות הלילה. לכן, אם תטיילו במדבר בשעות היום, ככל הנראה לא תיתקלו בְּשׁוּעָלִים, עַקְרַבִּים אוֹ נְחָשִׁים. שיטה נוספת היא: בריחה. בעלי חיים, כמו הציפורים הנודדות למשל, מחליטים פשוט לברוח מהמדבר ולהגיע למקום קר יותר. הציפורים מבקרות במדבר רק בחודשים הקרירים, ובחודשים החמים הן חוזרות לארצות קרות יותר. הַדַּיָּה הָאֲדומָּה (עוף דורס ממשפחת הַנִּצִּיִּים), לדוגמה, מגיעה לארץ רק בסתיו או בתחילת החורף. ישנם בעלי חיים, לעומת זאת, הבוחרים שיטה שונה: הִתְחַפְּרוּת. האדמה במדבר אומנם לוהטת, אך מתחת לפני השטח קריר הרבה יותר. בעלי חיים רבים, כמו זוחלים וּמְכַרְסְמִים, חופרים להם מחילות ומסתתרים בהן במהלך השעות החמות של היום. הַיַּרְבּוּעַ, למשל, שהוא למעשה סוג של מכרסם צהבהב, הקופץ על רגליו האחריות כמו קֶנְגּוּרוּ, יכול לקפוץ עד לגובה של מטר ולמרחק של שני מטרים. אולם, לא תראו אותו קופץ בשעות הבוקר - הוא חופר מחילה עמוקה ומסתתר בתוכה. הַיַּרְבּוּעַ אינו חברותי במיוחד, הוא חי לבד. לכן, כדי לפגוש נקבה בתקופת הַהִתְרַבּוּת הוא צריך ממש לִפְלושׁ למחילה שלה.

לעומת בעלי החיים שֶׁצִּיַּנּוּ, ישנם גם בעלי חיים שניתן למצוא במדבר בשעות היום. אותם בעלי חיים, כמו הַלְּטָאוֹת למשל, מצאו שיטה אחרת לברוח מהחום – ריצה. הַלְּטָאוֹת במדבר רצות במהירות רבה כדי לעבור בזריזות בין "איים" של צל וכך סופגות פחות חום מהקרקע (תחשבו על עצמכם בחוף הים, למשל. כשאתם רצים על החול החם מִצֵּל שמשיה אחת לצֵּל שמשיה אחרת, כדי להימנע מכוויה).

דרך נוספת להתמודדות בעלי החיים במדבר עם החום היא - פיזור החום. עופות דורסים ודורסי לילה, כמו ינשופים, עפים כְּשֶׁהַמָּקוֹר שלהם פתוח לרווחה, כדי לקרר את עצמם. גם האוזניים הגדולות של הארנבת משמשות לקירור. כשהארנבת נחה בצל, אוזניה מפזרות חום וְנִימֵי הַדָּם שבאוזניים מתקררים ובכך מקררים גם את כל גופה. אתם זוכרים את הַיַּרְבּוּעַ? ובכן, גם הוא מקרר לעיתים את רגליו באמצעות ליקוקן והרטבתן.

השימוש בצבע מהווה אף הוא שיטה להתמודדות עם חום המדבר. למרות שבעלי החיים מבלים בדרך כלל זמן רב בשמש, חיות מדבר, באופן מפתיע, אינן שחומות, אלא בהירות יותר מחיות שמתגוררות באזורים קרירים. צבען הבהיר מסייע להן לשמור על חום, הנמוך מהחום שבסביבתן, ומשמש גם כְּהַסְוואָה בסביבה הַצְּחִיחָה. הַצְּבָאִים במדבר, למשל, בהירים יותר מאשר הַצְּבָאִים שחיים במקומות קרים.

ראינו, אם כך, שבעלי החיים מצליחים להתמודד עם בעיות החום, אך כיצד הם פותרים את בעיית המים? ובכן, רוב החיות מקבלות את המים, להם הן זקוקות, מצמחים, זרעים ופירות עסיסיים. לעומתן, ישנן חיות נדירות שפשוט מחכות לבוא החורף. במדבר הָאָמֶרִיקָאִי, לדוגמה, חיות קַרְפָּדוֹת-מדבר הַיְּשֵׁנוֹת שנת-קיץ (בדומה לשנת החורף של הדובים), עד שֶׁמֵּי הַגְּשָׁמִים מרטיבים את האגמים היבשים. אולם – כל זה מתרחש בְּאָמֶרִיקָה. איך שורדות החיות אצלנו בַּנֶּגֶב? תתפלאו, אך הַנֶּגֶב אינו יבש, כפי שאנו נוטים לחשוב. יש בו מעיינות קטנים, הַמְּנַקְּזִים אֶת מֵי הַתְּהוֹם של השטחים הגבוהים יותר. באופן זה ניתן למצוא בקניונים העמוקים וּבָאֲפִיקִים הרחבים של הנחלים היבשים מעיינות, שלצידם צומחים עֲצֵי דֶּקֶל וַאֲשָׁלִים. מעיינות אלו מושכים אליהם בעלי חיים רבים - בעיקר בשעות הקרירות של הלילה. אולם, אותם בעלי חיים (בעיקר מכרסמים ואוכלי עשב) צריכים להיזהר, כיוון שהטורפים מכירים היטב את אותם המקומות. בשעות החשיכה מגיעים אליהם שועלים, זאבים ואפילו נמרים. לקראת סוף הקיץ אזורים אלו מסוכנים אף יותר, כיוון שבתקופה זו מתייבשים רוב המעיינות. את עיקר המים ניתן למצוא אך ורק במעיינות שופעים במיוחד או במעיינות הנמצאים בנקיקים מוצלים, שם השמש אינה מאדה את המים. שטח המחייה של רוב בעלי החיים מצטמצם מאוד, אם כך, והם מתרכזים בסמוך למעיינות הללו. עבור בעלי החיים הטורפים מדובר בחגיגה של ממש.

אולם, אל דאגה – בעלי החיים מצאו מספר דרכים באמצעותן הם יכולים להתגונן. אחת הדרכים היא לדאוג האחת לשנייה. הציפורים המדבריות שנקראות: קַטוֹת, "משתלטות" בסוף הקיץ על מעיין, ורק כאשר כל הלהקה מרגישה בטוחה, הן מתקרבות למים. כדי להעביר מים גם לגוזלים שבקינים, מרטיבות הקַטוֹת את נוצותיהן ועפות לקן - שם מוצצים הגוזלים את נוצותיה של האם.

אולם, הקַטוֹת הן צַרְכָנִיּוֹת מים קטנות מאוד. הַצַּרְכָנִים הגדולים ביותר הם הַיְּעֵלִים. בניגוד לרוב הַיּוֹנְקִים הַמִּדְבָּרִיִּים (כמו, למשל, הגָּמָל), הם צריכים לשתות כל יום. הַיְּעֵלִים חיים על הַצּוּקִים הגבוהים, שם הם בטוחים מאוד. הם הולכים בזהירות רבה על שבילים צרים ומוכרים, אך בשעת סכנה - הם יכולים לדלג על הַצּוּקִים התלולים כמו לוּלְיָנִים. רק כאשר הַיְּעֵלִים צריכים לחפש מזון או מים, הם יורדים אל השטחים הַמִּישׁוֹרִיִּים. רעש קטן או חשד קל בסכנה גורמים לַיְּעֵלִים לרוץ מיד לצּוּקִים הַמוכָּרִים והחביבים. אם, במקרה, מצליח טורף כלשהו להפתיעם, עליו להיות זריז ביותר, כיוון שליְּעֵלִים יש קרניים חזקות ומסוכנות.

אם כך, בפעם הבאה, כשנצא לטיול מדברי, כדאי שנזכור שאנו אורחים ולא בעלי המקום ומומלץ ללמוד כיצד להתנהג מִמְּאָרְחֵנוּ, החיים במדבר כבר מִילְיוֹנֵי שנים: כמו הַיְּעֵלִים – לעולם אל תגיעו למצב שבו אתם לא נמצאים בסמוך למי שתייה, כמו הקַטוֹת – הסתובבו בחבורה וְשִׁמְרוּ האחד על השני, כמו הַצְּבִי – לבשו בגדים בהירים בקיץ, כמו הָעַקְרָב – התחילו את הטיול בשעות הבוקר המוקדמות ונצלו את השעות הקרירות יותר, כמו הַלְּטָאוֹת – כדאי לעבור מִצֵּל לְצֵל, ואולי, בעצם, כמו הַדַּיָּה הָאֲדומָּה – הַגִּיעוּ למדבר בחורף.

הגָּמָל - ספינת המדבר

הַגָּמָל מותאם באופן מדהים למדבר ולכן זכה לכינוי "ספינת המדבר". הגָּמָל הוא יונק גדול מאוד (מגיע לגובה של למעלה משני מטרים) וכל פיסה בגופו הענק מותאמת לחיים במדבר. רגליו הגבוהות וצווארו הארוך של הגָּמָל מְאַפְשְׁרִים לו לִסְרוק מרחבים גדולים ולגלות את מקומות הַמִּרְעֶה והמים. צווארו הארוך מְאַפְשֵׁר לו גם להגיע לענפים הצעירים והגבוהים שבעצים. לגָּמָל שפתיים עבות וְחֵךְ קשה, המאפשרים לו ללעוס את צמחי המדבר, כגון שיחי הַשִּׁיטָה הַקּוֹצָנִית. הכריות הַקְּפִיצִיּוּת שעל פַּרְסוֹת רגליו מְקִלּוֹת על ההליכה בחול הצורב. לוחיות עור קשות, שנמצאות על החזה, המרפקים והברכיים של הגָּמָל מגינות על גופו מפני הקרקע הלוהטת כאשר הוא רובץ עליה. אולם, האיבר המרשים ביותר של הגָּמָל הוא הַדַּבֶּשֶׁת. בזכות הַדַּבֶּשֶׁת, יכול הגָּמָל ללכת ימים רבים מבלי לאכול ומבלי לשתות טיפת מים. בעונת השפע, הגָּמָל אוֹגֵר בדַּבֶּשֶׁת את עודפי המזון בצורה של שומן. כשמגיעים ימים קשים יותר והגָּמָל רעב, הוא מנצל את ה"החיסכון".

הַנֶּשֶׁר - מלך העופות

הַנֶּשֶׁר הוא ציפור מרשימה מאוד. ראשית כל, הוא ענקי - אורך גופו של הנשר הוא מטר, מוטַּת כנפיו (המרחק מקצה כנף אחת לקצה הכנף השנייה) היא 2.3 ס"מ, הוא שוקל, בדרך כלל, בין 6 ל- 8 ק"ג אך בישראל נמצאו גם נשרים השוקלים 11 ק"ג. למרות גודלו העצום, הנשר עף בַּאֲצִילוּת, הוא מצליח להתרומם לגובה מספר ק"מ מעל פני השטח ולעוף למרחקים של למעלה מ-300 ק"מ ביום. כל אותן תכונות זיכו אותו בכינוי: "מֶלֶךְ הָעוֹפוֹת". אולם, לנשר יש גם כינויים נוספים, כמו למשל: "עובד הניקיון של הטבע". כינוי זה הוטבע בו, כיוון שהנשר אוכל פְּגָרִים, ובכך עוזר למנוע הִתְפַּשְּׁטוּת של מחלות.

הנשר מסוגל להבחין בִּנְבֵלוֹת על פני הקרקע מגובה של כאלף מטרים ואף יותר. נשר אחד, הצולל לפני הקרקע, מושך אחריו את שאר הנשרים בסביבה, הַמִּתְקַהֲלִים בְּמַעְגָּלִים מסביב לַנְּבֵלָה. באופן זה, יכולים מאות נשרים להתאסף לסעודה ממרחקים של עשרות ק"מ.

הנשרים חיים בקבוצות וּמְקַנְּנִים במושבות במרומי ההרים, בצוקים גבוהים או במערות. יש להם זוגיות מוצלחת מאוד; בני הזוג נוהגים לעוף יחד, לבנות יחד קן משותף ואף להתחלק בִּדְגִירָה על הביצים. לרוב, הַקֶּשֶׁר בין בני הזוג נשמר לאורך שנים ולעיתים אף למשך תקופת חיים שלמה.

נמר המדבר - מלך הטורפים

נְמֵר הַמִּדְבָּר הוא מהקטנים ביותר מבין מיני הנמרים, אבל עדיין - נמר! הנמרים טורפים יְעֵלִים וּשְׁפַנֵּי סֶלַע. הנמר פעיל בעיקר בשעות הלילה. הוא חי בתחום המוגדר לו ולבת זוגתו ומסמן אותו באמצעות שתן, כדי שהזכרים האחרים ידעו כי מדובר בשטח שלו.

אוכלוסיית הנמרים בארץ הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות, כיוון שבעבר לא אסרו על הצייד באזור. כיום, הצייד אסור ובשנים האחרונות התגלו בנגב ובמדבר יהודה כמה עשרות נמרים. מכיוון שהנמרים הם בעלי חיים לא חברותיים, הם מתקשים לשרוד.

ביבליוגרפיה:
כותר: איך בעלי החיים שורדים במדבר?
מחבר: שיפמן, אייל
תאריך: יולי 2004 , גליון 6
שם כתב העת: גליליאו צעיר : ירחון לילדים סקרנים
עורכת הכתב עת: פרידמן, מירית
בעלי זכויות : גליליאו צעיר בע"מ
הוצאה לאור: גליליאו צעיר בע"מ
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית