הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל] > גרמי שמים > החלל העמוק
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
היש עוד יצורים חיים ביקום? בהנחה שיצורים חיים זקוקים לתנאים דומים לשלנו, המחקר באסטרופיסיקה עוסק בחיפוש של מערכות שמש אחרות, וכוכבי לכת דמויי כדור הארץ סביבן.



מערכות שמש אחרות
מחבר: ד"ר נח ברוש


היש עוד יצורים חיים ביקום? למיטב הבנתנו, יצורים חיים זקוקים לתשתית שעשויה להיות קיימת בכוכבי לכת או בירחים המקיפים אותם, וכוכבים דוגמת השמש שלנו, המורכבת בעיקר ממימן ומהליום, אינם מספקים אותה. ומכאן העניין הרב בשאלה בדבר קיומן של מערכות שמש אחרות, שכמוהן לא נצפו עד האחרונה. ואולם, בשנים האחרונות התגלו מערכות שמש אחרות שחלקן שונה במידה ניכרת מזו שאליה אנו משתייכים. חקר מערכות אלו הופך לאחד הנושאים הלוהטים ביותר באסטרופיזיקה

כוכבים תואמי שמש אינם נדירים כמו שחושבים. כ-4% מהכוכבים בגלקסיית שביל החלב, הגלקסיה שאליה אנו משתייכים, הם מסוג הדומה למדי לשמש. אך אם רוצים תאימות רבה יותר, יש לסרוק מועמדים רבים. תאום השמש הקרוב ביותר אלינו הוא אלפה קנטאורי A, כוכב צהוב המצוי במרחק 4.35 שנות אור מאתנו. הוא נראה מהמחצית הדרומית של כדור הארץ. אך על אף שהוא דומה למדי לשמש, הוא אינו זהה לה; הטמפרטורה על פניו גבוהה במקצת, ולכן אלפה קנטאורי A פולט 52% יותר אור מהשמש. בחינה ספקטרוסקופית (כלומר, על פי צבעי האור הנפלט מהכוכב) של הרכב היסודות שעל פניו מראה גם כי יש בו כ-60% יותר ברזל מאשר בשמש, והדבר מצביע על כך שמועד ההיווצרות שלו מאוחר מהיווצרות השמש. בנוסף על כך, אלפה קנטאורי A אינו כוכב בודד כמו השמש, אלא כוכב משולש: שני כוכבים הקטנים מהשמש מקיפים אותו.

בעת האחרונה דווח על זיהוי תאום-שמש בעל תכונות קרובות יותר לשמש: הכוכב מספר 18 במזל עקרב. זהו תאום מדויק יותר של השמש - יש קרבה בנתונים המאפיינים אותם: המסה, הטמפרטורה על פניהם, כוח המשיכה, הריכוז היחסי של ברזל, כולם מתאימים בשני הכוכבים. הכוכב 18 בעקרב הוא תאום כמעט מלא של השמש, רק בחום הפנים יש הבדל דק (הוא חם יותר, לכן הפליטה ממנו גדולה ב-5%) וגילו מתקדם יותר. למרות זאת, בהיותו תאום-שמש טוב אין ערובה לכך שיהיו סביבו כוכבי לכת שעליהם יוכלו להתפתח חיים. עם זיהוי התאימות הגבוהה לשמש סביר כי הכוכב ייכלל בתכניות רבות לגילוי מערכות כוכבי לכת, כפי שכבר קרה בנוגע לכוכבים אחרים.

עד היום נמצאו כתשעה כוכבים דמויי שמש. גילויים של כוכבי לכת אלו הוא תוצאה של מחקר מאומץ, תוך הסתמכות על שיטות גילוי עקיפות. הבעיה היא שעד היום טרם נמצא אמצעי שיאפשר גילוי ישיר של כוכב לכת המקיף כוכב אחר. הקושי נעוץ בהבדל הבהירות העצום בין הכוכב דמוי השמש לכוכב הלכת שמסביבו: השמש שלנו לדוגמה, בהירה פי עשרה מיליארד מכדור הארץ בתחום האור הנראה לעיני צופה הנמצא רחוק משניהם, במצב שבו המרחק הזוויתי בין שני הגופים זעיר. בעיני צופה המביט ממרחק 10 שנות אור נראית הארץ רק במפתח זווית של כשליש שניית קשת מהשמש, והשמש עצמה נראית כאחד הכוכבים הבהירים בשמים. צדק עצמו, ענק כוכבי הלכת של מערכת השמש, היה נראה לצופה במפתח זווית של כמעט שתי שניות קשת מהשמש, והיה חיוור פי מאה מיליון מהשמש. המצב דומה למי שרוצה לגלות יתוש מתעופף קרוב לפנסי מכונית המאירים במלוא עוצמתם, ממרחק קילומטרים רבים; הניגוד בין שני הגופים הקרובים גדול כל כך, ששום טלסקופ אינו מסוגל להראות את כוכב הלכת. למעשה, הן כוכב הלכת והן הכוכב שהוא מקיף מסתובבים סביב נקודה המצויה על הקו המקשר את שני הגופים, בסמוך למרכז הכוכב הגדול. נקודה זו קרויה "מרכז המסה" של שני הגופים.

השיטה שפותחה בכמה מקומות בעולם כדי לגלות כוכבי לכת מתבססת על ההשפעה של כוח משיכת הכובד שלו על הכוכב שהוא מקיף. כשם שהכוכב (השמש הרחוקה) מושך את כוכב הלכת וגורם לו להקיף את מרכז המסה, כך כל כוכב לכת מושך את השמש שלו וגורם לה להקיף את מרכז המסה של המערכת. זמן המחזור להשלמת שתי תנועות ההקפה, הן של הכוכב והן של כוכב הלכת סביב מרכז המסה, הוא שווה, ובמהלך התנועה מהירות הכוכב יחסית אלינו משתנה ברציפות.

אופן גילוי זה של כוכבי לכת מתבסס על שינוי מהירותו היחסית של הכוכב הגדול, הפולט אור, ביחס אלינו. השיטה מנצלת את "הסחת דופלר" - קווי פליטה בספקטרום (מגוון צבעי האור) שהכוכב פולט משנים את מיקומם, כלומר את אורך הגל שלהם, עקב שינוי מהירות הכוכב. כאשר הכוכב מתקרב אלינו, הקווים מוסחים לאורכי גל קצרים ("הסחה לסגול"), וכאשר הוא מתרחק מאתנו הקווים מוסחים לאורכי גל ארוכים יותר ("הסחה לאדום"). קשה לגלות תנועה בדרך זו. אם היינו רוצים לגלות באופן זה את תנועת הארץ מקיפה את השמש, לא היינו מסוגלים לעשות זאת עם המכשירים העומדים לרשותנו כיום. הארץ גורמת לשמש לנוע סביב מרכז המסה המשותף בתנועה כמעט מעגלית שזמן מחזורה שנה, במהירות מרבית של 10 ס"מ לשנייה. הסחת דופלר כה קטנה עד שאינה בת-מדידה במכשור הנוכחי.

הגילוי הראשון של מערכת כוכבי לכת במקום אחר ביקום נעשה בשיטה דומה עוד ב-1991. במקרה זה נעזרו האסטרונומים ב"שעון קוסמי" מדויק ביותר כדי למדוד את ההשפעה הזעירה. מדובר במערכת כוכבי לכת הסובבים סביב פולסר, כוכב ניטרונים הסובב במהירות סביב עצמו ופולט קרינת רדיו רבת-עוצמה. הגילוי היה של אסטרונומי הרדיו אלכס וולצ'אן (Wolszczan) ודייל פרייל (Frail), בעזרת צלחת הענק לקליטת שידורים מהחלל שמותקנת בארסיבו (Arecibo) בפוארטו ריקו. הפולסרים ידועים זה שנים רבות כ"שעונים מדויקים", כיוון שסיבובם העצמי מהיר וקבוע יותר מכל שעון אטומי קרקעי.

כוכבי הניטרונים נוצרים מקריסת ליבתו של כוכב מסיבי הגדול פי 10 או יותר מהשמש שלנו, בתהליך התפוצצות סופרנובה. בפיצוץ הסופרנובה, הליבה נהיית צפופה ביותר, כ-1016 עד 1018 גרם לסמ"ק, תוך כדי העפת המעטפת של הכוכב במהירות של אלפי ק"מ בשנייה. הליבה הצפופה מכילה פי שניים או יותר חומר מאשר השמש שלנו, אך גודלה כ-10 ק"מ בלבד. עם הקריסה הגדולה מואץ גם הסיבוב העצמי של הליבה. לעומת כוכב רגיל, הסובב סביב עצמו מדי כמה ימים, ליבה צפופה, שהיא כוכב ניטרונים, משלימה סיבוב סביב עצמה בכמה שניות. יש כמה כוכבי ניטרונים שמסתובבים עוד יותר מהר, עד מאות סיבובים בשנייה!

נניח שהכוכב המקורי היה יוצר שדה מגנטי, שקיטובו (כיוון "צפון-דרום") לא היה זהה לכיוון ציר הסיבוב של הכוכב (בדומה לאי-זהות שבין כיוון הצפון הגאוגרפי של כדור הארץ לצפון המגנטי שלו). במקרה זה, לאחר התפוצצות סופרנובה יכול כוכב הניטרונים ליהפך לפולסר. השדה המגנטי הנטוי ביחס לציר הסיבוב גורם לחומר שנספח אל כוכב הניטרונים לזרום אל הקטבים המגנטים, תוך כדי פליטת קרינה בכיוון הציר המגנטי. אם, במקרה, הצופה שעל פני כדור הארץ נמצא בהמשך הציר המגנטי, בכל סיבוב, כשהציר יפנה לעבר הארץ נקלוט את הקרינה. במילים אחרות, המקלטים הרגישים של טלסקופי הרדיו יקלטו פעימות בכל פעם ש"קרן המגדלור" תאיר את מערכת השמש. עד היום נמצאו כמה מאות פולסרים בגלקסיית שביל החלב, שאליה אנו משתייכים.

וולצ'אן גילה שינויים זעירים באופי פליטת הקרינה מפולסר זקן. גיל הפולסר, הנמצא במרחק של כ-1600 שנות אור בכיוון מזל "בתולה", מוערך בכמיליארד שנים. הפולסר סובב סביב עצמו 161 פעם בכל שנייה. וולצ'אן הבחין כי הפעימות מהפולסר מגיעות פעם כמה אלפיות שנייה מוקדם, ופעם כמה אלפיות שנייה מאוחר מהמועד הצפוי. ההקדמה והאיחור במועד שפעימות הרדיו מגיעות אלינו נראו מחזוריות. בחינה מדוקדקת של השינויים הראתה על קיום שני מחזורים: אחד של 66.6 ימים, והאחר של 98.2 ימים. הפירוש הסביר ביותר הוא שאת הפולסר "מנדנדים" שני גופים המקיפים אותו, אחד שמסתו גדולה פי 3.4 ממסת כדור הארץ ובמרחק 54 מיליון ק"מ מהפולסר, והאחר שמסתו גדולה לפחות פי 2.8 ממסת כדור הארץ, במרחק של 70 מיליון ק"מ מהפולסר.

ב-1994, לאחר תצפיות רבות נוספות, מצא וולצ'אן עדות לקיום גוף שלישי, שמסתו כשל מסת הירח של כדור הארץ (אחוז וחצי ממסת כדור הארץ), ואף הוא מקיף את הפולסר מדי 24.8 ימים במרחק 28 מיליון ממנו. יש גם עדויות, שאינן מוצקות עדיין, לקיומו של גוף רביעי, בעל זמן הקפה של כחמש שנים סביב הפולסר, והצטברות התצפיות תתרום לווידוא עדויות אלו. כל הגופים המקיפים את הפולסר מתאימים, על פי גודלם, להיות כוכבי לכת, והשאלות המסקרנות הן כיצד נוצרו, האם נוצרו בסביבתו של הפולסר ותמיד היו במקום שבו הם נצפים כיום, וכך שרדו את התפוצצות הסופרנובה, או שאולי נספחו לפולסר בעת שכוכב הניטרונים עבר במקום כלשהו בחלל. או שאלה מעניינת עוד יותר היא אם יכולים להיווצר חיים בתנאים אלו, כאשר הכוכב המרכזי הוא כוכב ניטרונים ולא כוכב רגיל, אך לא נדון כאן בשאלה זו. מלבד הפולסר שוולצ'אן מצא סביבו מערכת שמש, ידוע היום על עוד פולסר שלידו מסתובב לפתות כוכב לכת אחד, בקבוצת הכוכבים "גמל-ג'ירף" (Camelopardalus).

למרות העניין הרב במציאת כוכבי לכת בסמוך לפולסרים, אין מחקר זה משתלב בתכניות ארוכות הטווח של סוכנות החלל האמריקנית. על פי הכוונה המוצהרת, אחד היעדים הראשיים של תכנית החלל האמריקנית היא מציאת כוכבי לכת דמויי ארץ סביב כוכבים דמויי שמש. בנוגע למקרים אלו חייבים להיעזר במדידת קווי פליטת אור על ידי הכוכב (מדידה ספקטרלית), או בשיטה אחרת, המכונה "אסטרומטריה". בשיטה השנייה, מודדים את המיקום המדויק של כוכב על רקע כוכבים רחוקים יותר, ומנסים לגלות תנועה מחזורית של דמות הכוכב הבהיר מול כוכבי הרקע. אם אכן יש תנועה כזו, הדבר מעיד על קיומו של בן זוג לכוכב, כך ששני בני הזוג סובבים סביב מרכז המסה המשותף לשניהם. בשיטה זו הובחן לפני יותר ממאה שנים כי לכוכב הבהיר ביותר ברקיע, סיריוס, המצוי בקבוצת הכוכבים "הכלב הגדול", יש בן זוג חיוור. מחקר על מיקומו של סיריוס הראה כי הוא מבצע תנועה לוליינית ברקיע, ובסל (Bessel) פירש זאת כהשפעת כוח המשיכה של בן זוג חיוור, המקיף את סיריוס מדי 50 שנה בערך. במקרה של סיריוס אין מדובר בכוכב לכת, הואיל ובן הזוג היה גדול מדי; מסתו כמסת השמש, והוא, כידוע לנו כיום, "ננס לבן".

בשיטה האסטרומטרית דווח עד היום על גילוי מערכת שמש אחת, סביב הכוכב 21185 Lalande. זהו כוכב קטן ואדום, הנמצא במרחק של כשמונה שנות אור מאתנו (הכוכב החמישי הקרוב ביותר לשמש מבין הכוכבים הידועים), ומסתו כשליש ממסת השמש. ניתוח מיקומו בשמים מראה לכאורה על קיום של לפחות שני כוכבי לכת, שניהם גדולים כצדק או אולי מעט יותר. האחד מקיף את הכוכב במרחק המוערך כמרחקו של שבתאי מהשמש, והאחר במרחק הדומה למרחקו של מאדים מהשמש. זמני המחזור שדווחו, 30 שנה ו-6 שנים, ארוכים למדי, ויש לשער כי יעבור זמן עד שהדיווח יאושש. יש לציין עוד שבעבר הרחוק יותר דווח שלכוכב זה יש כוכבי לכת, אך הדיווח התברר כלא-נכון.

עד כה נמצאו בשיטה הספקטרוסקופית כתריסר כוכבי לכת. את הראשון שעליו דווח מצאו שני אסטרונומים שווייצים, מישל מאיור (Mayor) ודניאל קלוז (Queloz) ממצפה הכוכבים של ג'נווה. הם דיווחו ב-6 באוקטובר 1995 על גילוי כוכב לכת המקיף את הכוכב מספר 51 בקבוצת הכוכבים פגסוס (Pegasus). שלושה חודשים לאחר מכן דיווחו האמריקנים ג'ף מארסי (Marcy) ופול באטלר (Butler) על גילוים של שני כוכבי לכת חדשים: אחד המקיף את הכוכב מספר 70 במזל בתולה, והאחר ליד הכוכב מספר 47 בדובה הגדולה. שני הכוכבים מרוחקים כ-50 שנות אור מאתנו, ועל אף שאינם תאומי-שמש במלוא מובן המילה, הם דומים מאוד לשמש. במהלך שנת 1996 דווח על עוד כמה מערכות של כוכבי לכת, לרוב היו המדווחים מארסי ובאטלר, וגם קבוצות מחקר אחרות דיווחו.

עם הגילויים באו גם טענות שמה שנמצא אינו כוכבי לכת, אלא התנהגות מוזרה של הכוכבים עצמם. בעניין כוכב מספר 51 בפגסוס, הציע החוקר דוד גריי (Gray) בפברואר השנה שהזזת הקווים בספקטרום הכוכב (שמאיור וקאלוז גילו ומארסי ובאטלר אישרו לאחר מכן) אינו "נדנוד" של הכוכב על ידי בן זוג שהוא כוכב לכת, אלא פעימות של הכוכב עצמו. גריי טוען כי הכוכב פועם בכך שהוא מתנפח ומתכווץ לסירוגין, תוך כדי סיבוב, ומראה מדי פעם חלק מהכוכב, שהינו חיוור משאר פני הכוכב, כמו כתם שמש, למשל. כנגדו טוען מארסי שהתנהגות זו אינה מוכרת בכוכבים דמויי שמש, ובשמש שלנו, למשל, אין היא מתגלה. אין ספק שמחלוקת זו תלווה את המחקר לפחות עד אשר יצליחו האסטרונומים לראות את כוכבי הלכת ממש. בהמשך, נניח כי טענתו של גריי אינה נכונה.

ובכן, כעת יש לאסטרונומים מדגם נכבד של מערכות שמש, ויש מקום להתחיל לשאול שאלות שעליהן לא היה אפשר לענות עד עתה. עד שלב הגילוי של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, הייתה תורת ההיווצרות והמבנה של מערכות שמש בנויה על מקרה יחיד, המקרה של מערכת השמש שלנו. בשלבים שונים של פיתוח התורה השתמשו החוקרים גם בתכונות של מערכות הירחים של הכוכבים הענקיים במערכת השמש כדוגמה למערכות שמש בזעיר אנפין. היה ברור שדימוי זה חלקי בלבד, אך במצוקת העתים ניסו החוקרים להשתמש בכל מידע שעמד לרשותם.

התייחסות החוקרים למערכת כוכבי לכת כללה את ההנחה בדבר קיומה של תכונה כללית במערכות כאלה, והיא שכוכבי הלכת הענקיים אינם יכולים להסתובב קרוב לכוכב (השמש) שהם מקיפים. במשפחת השמש, כוכב הלכת הגדול ביותר הוא צדק, והוא מקיף את השמש במקום החמישי מהשמש החוצה. בינו לבין השמש יש רק כוכבי לכת קטנים, כגון כדור הארץ ונוגה, או קטנים מהם. מה רבה הייתה ההפתעה כאשר במערכות השמש החדשות שנמצאו התברר כי כוכבי לכת ענקיים יכולים להימצא קרוב לכוכב שלהם; בארבעה מקרים (51 בפגסוס, 55 בסרטן, טאו ברועה דובים, ואופסילון באנדרומדה) כוכבי לכת שדומים לצדק בגודלם מקיפים את השמש שלהם קרוב יותר אף ממידת קרבתו של כוכב חמה אל השמש שלנו. גם בנוגע לכוכב הלכת החדש ביותר שהתגלה, שעליו דווח בחודש מאי 1997, המצב דומה. במערכת זו, המקיפה את הכוכב רו (Rho) בקבוצת הכוכבים "העטרה הצפונית", כוכב לכת מעט גדול מצדק מקיף כוכב דמוי שמש במרחק שהוא רבע מן המרחק של כדור הארץ מהשמש. בשני מקרים אחרים (70 בבתולה ו-114762 ב-HD), כוכבי הלכת קרובים לכוכב שלהם יותר מאשר נוגה קרוב לשמש. מלווים אלו גדולים הרבה יותר מצדק, וייתכן כי הם "ננסים חומים", כוכבים שלא גדלו דיים כדי לאסוף חומר שיאפשר להם לקיים מיזוג גרעיני, שיהפוך אותם לכוכבים זוהרים. המערכת היחידה שדומה במשהו למערכת שלנו היא 47 בדובה הגדולה, שם קיים כוכב לכת הגדול פי 2.4 מצדק, והוא מקיף את השמש שלו במרחק הדומה למרחקו של מאדים מהשמש שלנו.

הגילוי החדש דרבן את המדענים העוסקים בתאוריה של היווצרות מערכות שמש לבדוק מחדש את הנחות היסוד שלהם. מתברר עכשיו שכוכבי לכת ענקיים, המורכבים לרוב מיסודות קלים כגון מימן והליום, יכולים לשרוד קרוב לשמש שהם מקיפים. אך ההיווצרות במקום זה עדיין בעייתית. על פי המדגם הראשוני המצומצם, נראה שבדרך כלל מצויים כוכבי לכת ענקיים קרוב לשמש, ומערכת השמש שלנו היא היוצאת מן הכלל.

נציין כי עד עכשיו לא נמצאו "תואמי ארץ" מבין כוכבי הלכת הרבים החדשים. ייתכן כי יש רבים כאלה במערכות השמש שנמצאו, ורק מכשור מתקדם יותר מן הקיים כיום יוכל לגלותם. למרבה האירוניה, אם יש "חוצנים" המתעניינים באסטרונומיה במערכות השמש החדשות, הם לא מסוגלים לגלות את מערכת השמש שלנו בדרכים שבהן אנו משתמשים.

ומה צופן בחובו העתיד? כתבתי קודם כי חיפוש תואמי ארץ נמצא בעדיפות גבוהה בתכניות נאס"א. שני יעדים ניצבים לפני המדענים האמריקנים בעידן טלסקופ החלל ומה שיבוא בעקבותיו: לימוד תהליך ההיווצרות של הגלקסיות הגדולות, כגון שביל החלב, מציאת כוכבי לכת דמויי ארץ בסמוך לכוכבים (שמשות) אחרים, וחיפוש עדויות לחיים על כוכבי לכת אלו. לצורך זה מתכננת נאס"א לבנות כמה כלי תצפית חדשים ומיוחדים. אחד מהם הוא טלסקופ חלל חדש, שאולי יחל לפעול עוד לפני שנת 2010. מדובר בטלסקופ חלל שקוטרו יהיה 8 מטר, והוא יצפה בתחום הקרינה התת-אדומה. כלי תצפית אחר הוא מתקדם עוד יותר. מדובר באינטרפרומטר חללי שיצפה אף הוא בתחום הקרינה התת-אדומה, אך ידמה, מבחינת כושר ההפרדה הזוויתי שלו (יכולתו להבחין ולהפריד בין שני כוכבים הנראים לנו סמוכים מאוד זה לזה, ולמעשה כמעט כנקודה אחת, עקב המרחק הגדול שלהם מאתנו), לטלסקופ שקוטרו 100 מטר. אפשר לחבר את המידע האופטי שנקלט על ידי טלסקופים שונים כך שגלי האור מטלסקופים שונים מחזקים זה את זה או מקזזים זה את זה. מי מבין שתי האפשרויות אכן מתרחשת? הדבר תלוי במרחק בין הטלסקופים, באורך הגל של הקרינה, ובמרחק בין העצמים שרוצים לראות. בשיטה זו, הקרויה שיטה אינטרפרומטרית, מקווים החוקרים לגלות עד למרחק של כמה עשרות שנות אור מאתנו כוכבי לכת דמויי ארץ או אף קטנים מהם, שמקיפים שמשות אחרות. הטכנולוגיה הדרושה לצורך הקמת מתקן כזה עדיין אינה קיימת, על אף שיש ניסיונות קרקעיים לבנות מתקנים דומים.

התכנון הנוכחי עלול להשתנות עם התקדמות המחקר, והוא דורש שיגור של כחמישה טלסקופים שקוטר כל אחד מהם כמטר אחד, למסלול המרוחק מהשמש. המערכת תפעל מעבר למסלולו של מאדים כדי להימנע מ"זיהום האור" הנוסף שנתרם מאבק המקיף את השמש ("אור גלגל המזלות"). בעזרת מתקן כזה חישבו החוקרים שיהיה אפשר לגלות כוכבי לכת כנקודות אור זעירות ליד כוכב השבת שהם מקיפים. יש החושבים אפילו על מיפוי פני השטח של כוכבי לכת אלו, אך זוהי בעיה קשה הרבה יותר. כדי לקבל מפה של כוכב לכת כמו הארץ במערכת שמש רחוקה כ-30 שנות אור יהיה צורך להרחיק את מרכיבי האינטרפרומטר החללי לא ב-100 מטר, דבר קשה ביותר כיום, אלא 1,000 ק"מ. גם אז ההפרדה הזוויתית תאפשר קבלת תמונה מטושטשת בלבד, עם פרטים שגודלם יהיה 1,000 ק"מ כל אחד.

ואם אמנם יימצאו כוכבי לכת דמויי ארץ סביב כוכבי המטרה, עדיין תישאר השאלה אם יש בהם חיים. גם על כך נתנו דעתם החוקרים, וכיום הם נוטים לחפש סימנים ספקטרוסקופיים של אוזון. מולקולה מיוחדת זו, שמכילה שלושה אטומי חמצן, נוצרת באטמוספרה בצורה טבעית אם נמצא שם חמצן חופשי. מולקולות החמצן מכילות שני אטומי חמצן, ומקורן באטמוספרה של כדור הארץ הוא בפעילות הביולוגית של הצמחים. באטמוספרה הראשונית של הארץ לא נמצא חמצן חופשי, ורק לאחר הופעת הצמחים הפועלים בעזרת תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה) החל החמצן להצטבר באטמוספרה. החמצן הוא "רעל" לצורות חיים פשוטות, אך הוא מאפשר שרפת חומרים יעילה ליצורים מתקדמים. לולא היה החמצן נוצר ברציפות על ידי הצמחים, הוא היה נעלם במהרה מהאטמוספרה על ידי התחברות לאטומי פחמן (שרפה רגילה) או ברזל (חלודה). לכן רואים המדענים בהימצאות חמצן חופשי שאפשר לגלותו על ידי מציאת קווי פליטת אור (קווים ספקטרליים) של אוזון, אחד הסימנים לקיום חיים בכוכב הלכת הנחקר.

ביבליוגרפיה:
כותר: מערכות שמש אחרות
מחבר: ברוש, נח (ד"ר)
תאריך: נובמבר - דצמבר 1997 , גליון 25
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הערות לפריט זה: 1. ד"ר נח ברוש, אסטרונום וחוקר בכיר בבי"ס לפיזיקה ואסטרונומיה של אוניברסיטת תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית