הסדרי נגישות
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > מחשבים ואינטרנטעמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיה > נושאי מחקר > קבוצות חברתיות
גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה


תקציר
בין כבלי הטלפון ורשתות המחשבים מתקיימת חברה אלטרנטיבית המורכבת מטקסט, מאמונות, מפנטזיות ומשקרים. מה משמעותה של חברה וירטואלית המקבילה לחברה ה"אמיתית"? האם ממשותה פחותה מן הממשות של זו המוכרת?



"הלו? את המציאות בבקשה"
מחבר: יובל דרור


האם אתם מודעים לעובדה שבין כבלי הטלפון ורשתות המחשבים צומחת ומתפתחת חברה אלטרנטיבית המורכבת מטקסט, מאמונות, מפנטזיות ומשקרים? בחברה וירטואלית תוססת זו, המשתתפים חופשיים לבחור את זהותם כראות עיניהם, אך הם כפופים לעקרונות ולכללי משחק משותפים. מה משמעותה של חברה וירטואלית המקבילה לחברה ה"אמיתית"? האם ממשותה פחותה מן הממשות של זו המוכרת?

כמה פעמים רציתם לברוח למקום שבו איש אינו מכיר אתכם, למקום שבו אפשר להתחיל מהתחלה, להציג "אני" אחר שלך, ואולי אפילו להיות הכוכב של הקבוצה? במרחב הקיברנטי (cyberspace) נוצרת חברה חדשה, אמיתית לא פחות מן החברה שאנו חווים מדי יום בשעה שאנו יוצאים לעבודה, צופים בטלוויזיה או נפגשים עם חברים. במרחב זה נוצרת מציאות אלטרנטיבית, והיא משמשת חלופה למציאות ה"אמיתית".

מהי מציאות?

בדרך כלל, אנו רגילים לחשוב על המושג "חברה" במובן של אזרחים החים בערים, בכפרים וביישובים אחרים, המצויים בישויות הנקראות "מדיניות", ובהן מאוגדים לאומים שונים. האם נוכל לאמץ מושג שונה של "חברה", ואף לעבור מחברות רגילות של סוג של חברה חדשה, הפורצת את גבולות הסולידריות הרגילה ואת כל הגבולות שהניחה האנושות מקדמת ההיסטוריה?

להערכתי, אין זה שאלה תאורטית גרידא שכן כבר היום נוצרת האלטרנטיבה לצורת ההתאגדות החברתית המסורתית. אלטרנטיבה חברתית זו צומחת ומתפתחת במרחב הווירטואלי ב-.”cyberspace”.

המונח ”cyberspace”, שהמציא ויליאם גיבסון, הפך עד מהרה (עם מונחים נוספים, כגון "מציאות מדומה" ו"חברה מדומיינת") למטבע לשון המקובל על חוקרים ועל הדיוטות כאחד.

ה-“cyberspace” הוא יקום מקביל, המתקיים באמצעות מחשבים המחוברים על ידי טכנולוגיה הנקראת (Computer Mediated Communication). מרחב זה, שנוצר עם התפתחות האינטרנט, היה פתוח בתחילה למעטים, והוא הולך ומתרחב במהירות עצומה. רשת האינטרנט גדלה ב-10% מדי חודש.

אלא שעצם המונח "מציאות" הוא בעייתי, כל שכן כשהוא מיוחס למציאות הווירטואלית. הטוענים כי אכן מתפתחת מציאות חלופית, אומרים שמציאות היא דבר דינמי ורציף; לגרסתם, כאשר אנו אומרים "מציאות" אנו מתכוונים למה שמתרחש "כאן ועכשיו". מציאות מסוג זה אינה זקוקה לאימות, היא פשוט "שם", היא מבנה שהתודעה האנושית יוצרת ומכריזה עליו: הנה, זו המציאות. ברור שהאדם כיצור חברתי זקוק לשותפים למציאות, לנורמות חברתיות ולערכים המקשרים בינו לבין אחרים. ואם כך, יש לבחון את השאלה אם המציאות הווירטואלית יוצרת חלופה למציאות הרגילה של ה"כאן ועכשיו", ואם כן, האם ייתכן מצב שבו המדומה יגבר על האמיתי?

ג'ין בודרייר (Baudrillard) כתב בסוף שנות ה-80 על ה"היפר-מציאות" (Hyper Reality), שאינה אלא הדמיה, סימולציה של המציאות האמיתית. לטענתו, ההדמיה יוצרת מציאות ממשית לא פחות (ואולי אף יותר). הדינמיקה של ההדמיה משנה את המציאות "האמיתית", ומאפילה עליה. מרגע זה, ההדמיה היא היא ה"מציאות האמיתית".

נסו להיזכר בפעם האחרונה שבה ביקרתם בדיסנילנד או בכל פארק שעשועים בסדר גודל כזה, ומיד תבינו, שבשעה שאתם נמצאים על הקרונית והדמויות חולפות על פניכם, זו המציאות האמיתית; הנה אתם באי השדים או בביתו של דונלד דאק, אוכלים ארוחת צהרים עם רוג'ר ראביט, ונמלטים מעלי באבא ומארבעים השודדים. החברה הווירטואלית, אם כך, היא ההדמיה האולטימטיבית, שכן בניגוד לפארק השעשועים שבו אתם צופים פסיביים לחלוטין, הרי בחברה הווירטואלית אתם שותפים פעילים – אתם משפיעים, אתם משנים, אתם יוצרים חיים, ובונים את אי השדים שלכם. בחברה מסוג זה, ההבחנות בין המפגש האמיתי למפגש הווירטואלי מתמוטטות, ויחד אתן נשברות רבות מההבחנות החברתיות המסורתיות, והבחנות אחרות צצות במקומן.

אם ניסיתם בשלב כלשהו בחייכם להתקבל לחברה חדשה, מלימודים בבית ספר חדש ועד לניסיון נואש להתקבל למושב כדי להימלט מן העיר הרועשת, ודאי גיליתם שהדבר אינו קל. לעומת זאת, בחברה הווירטואלית המציאות היא מה שאנו עושים ממנה, ולכן קשיי ההתאקלמות נעשים קלים. התחבר לאינטרנט, הפעל את הממשק, ואתה חבר בחברה שבה כל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, ולכמה זמן שהוא רוצה. עכשיו אולי ברור יותר מדוע קשה להחליט היכן עדיף לחיות; כאן ועכשיו במציאות "האמיתית", מציאות של משכנתא, חובות, עבודה קשה והרגשת חוסר סיפוק, או שמא עדיף לחיות במציאות החלופית.

ICR

ה-IRC (ראשי תיבות של Internet Relay Chat) הוא ממשק רב-משתתפים אשר מאפשר גישה לאנשים מכל העולם. אין שימוש נכון או לא נכון ב-IRC; הוא אינו מכוון רק לעסקים או למטרות מסחריות, אלא לכל מה שהמשתמש בו רוצה. התקשורת ב-IRC נכתבת ונקלטת על ידי משתתפים מרוחקים זה מזה, אך עם זאת היא מסונכרנת, היא פועלת ב"זמן אמיתי".

זו תקשורת כתובה, ליתר דיוק מוקלדת, נשלחת, נקלטת ומוגבת בצד השני במהירות שבעבר הייתה מתאפשרת רק באמצעות דיבור.

ה-IRC אינו מניח קשר פיזי בין המשתתפים לפני ההתקשרות או אחריה. משתתפים יכירו באופן מעמיק ובלתי אמצעי רק מספר מצומצם של משתתפים אחרים (אם בכלל).

ה-IRC יוצר שדה מחקר ייחודי נדיר לתאורטיקנים חברתיים, שכן הוא מאתגר תאוריות מסורתיות העוסקות באינטראקציות חברתיות, וזאת בראש ובראשונה באמצעות ארכיטקטורה המאפשרת אלמוניות.

יחידת המבנה הבסיסית של תוכנה ה-IRC היא ה"ערוץ" (Channel). מכניזם זה מאפשר למשתתפים להחליט באיזו פעילות הם רוצים להשתתף, ועם מי הם רוצים לתקשר. התכנית עוקבת אחר כל המשתתפים, ודואגת שרק משתתפים הנמצאים באותו ערוץ יוכלו לראות את הודעותיהם של חבריהם לערוץ.

באמצעות פקודה פשוטה, המשתמש שנכנס למערכת מקבל את רשימת כל הערוצים הפעילים באותו רגע. רשימה זו כוללת את שם הערוץ, מספר האנשים הנמצאים בתוכו כרגע, ואת כותרתו. רשימה ממוצעת תכלול אלפי ערוצים – בכל ערוץ נמצאים ממשתמש אחד ועד מאות משתמשים.

דמיינו, אם כן, את ה-IRC לבניין ענקי ובו יותר מ-4,000 דלתות. על כל דלת רשום הנושא של החדר ומספר האנשים הנמצאים בו. המעניין בבניין הווירטואלי הזה הוא שכל משתמש יכול ליצור דלת חדשה שתוביל לחדר חדש.

מילים, מילים ועוד מילים – יצירת סמנטיקה מוקלדת

ג'ון פרי בארלאו (Barlow) אמר על ה-IRC: "זהו מרחב של דממה. כל השיחות מוקלדות. כדי להיכנס לעולם זה, עליך להשאיר את הגוף וכן את המקום שממנו הגעת מחוצה לו, ולהפוך לדבר שהוא מילה בלבד".

באינטראקציות עם אנשים אנו נסמכים גם על מידע לא-מילולי, והוא עוזר לאבחן את ההקשר; חיוך, הזעפת פנים, טון דיבור, תנוחה ואף לבוש, מספרים לנו על הכוונה ועל ההקשר החברתי לפעמים יותר מאשר כל ההצהרות המילוליות.

השפה, אינה מבטאת באופן מלא את מה שאנו רוצים באמת לבטא, המילים מספרות רק חצי סיפור. לפיכך נוצרת בעיה כיצד להעביר את מלוא המשמעות ב-IRC, העוסק אך ורק במילים. יש לשים לב לנקודה זו, שכן היא מרכזית בהוויה הקהילתית של ה-IRC; משתמשים אינם יכולים לסמוך על מחוות קונוונציונליות ועל ניואנסים כגון סגנון וקצב הדיבור על מנת לקבל משמעות מלאה ומשוב חברתי. כל ההיבטים הלא-מילוליים – על שלל הרמזים שלהם – המתקיימים בתקשורת רגילה, חסרים בעולם זה, וזהו גורם לחולשה מרכזית במדיום זה. כדי להתגבר על חולשה מובנית זו, המשתמשים נאלצים למצוא דרכים שבהן יוכלו להביע צעקות, חיבוקים, נשיקות, ומחוות אחרות באמצעות כללים מוסכמים.

כלל ראשון הוא להקליד באותיות רגילות (בניגוד לאותיות רישיות .(Capital Letters הקלדה באותיות רישיות משמעותה צעקה. אם משתמש רוצה למשוך תשומת לב מיוחדת, ביכולתו לעשות זאת על ידי הקלדת משפט כלשהו באותיות רישיות. ומה עם מחוות גופניות? זה מתחיל בהקשת “heheheheh"" כדי להסביר שאתה צוחק, ונגמר בכך שכל מחווה גוופנית ופעילות פיזית וירטואלית מקבלת משמעות טקסטואלית. הדחיסות הרבה שבה מופיעים הרמזים הגופניים הווירטואליים הללו היא במידה מסוימת "לא נורמלית", אך היא מרמזת על הצורך של המשתמשים ליצור הקשרים אינטימיים, כך ששותפיהם לשיחה יוכלו לפרש את דבריהם ואת הלך רוחם. בלא תוספת אשר ממירה את ההקשר הפיזי-סביבתי באינטראקציה רגילה, יהפוך פירוש של ההצהרות המילוליות למשימה בלתי אפשרית.

הייצוג הסטרילי משהו של המחווה הפיזית כוונתו לתאר מה היו עושים אילולא היה זה עולם וירטואלי – מה היה קורה אילו היה מדובר במפגש בעולם האמיתי. בלא רמזים אלו, המשתמשים לא היו יכולים ליצור קהילה. מוסכמות אלו מהוות תנאי בסיסי ליצירת תרבות משותפת. במובן זה, ה-IRC מכונן תרבות, מכונן קהילה, שבה המשתמשים מנסים לפתור בעיות אשר המדיום מציב בפניהם, באמצעות יצירת מערכת סמלים ומשמעויות טקסטואליות אשר יהוו את בסיס ההבנה המשותפת.

כאמור, מערכת הסמלים מתחילה בתיאור לשוני של צחוק, ומתרחבת לתיאורים טקסטואליים של מצב נפגי וגופני. לפניכם כמה דוגמאות (הטו את ראשכם לשמאל):

(-: = חיוך.
(-; = קריצה.
)-: = פרצוף עצוב.
(-8 = מישהו שעיניו יוצאות מחוריהן בהפתעה.
(*)- = מישהו שעומד להקיא.
P-: = מישהו שמוציא לשון.
X-: = מישהו ששפתיו חתומות ואינו מוכן להוסיף דבר.
--'-,-'-@ = שושנה.

לעתים נרשמת הפעולה הגופנית בין סימנים טקסטואליים.
לדוגמה:

((((( Hugs ))))) = חיבוקים.
**Kiss** = נשיקה.
--Smile-- = חיוך.

כמו כן, מקובלים בין משתמשי הרשת כמה קיצורים וראשי תיבות הידועים לכל הנוכחים בשדה.

LOL = Laugh Out Loud
ROFL = Roll On The Floor Laughing
BF/Gf = Boyfriend/Girlfriend
BTW = By The Way
Imo = In My Opinion
AFK = Away From Keyboard
BRB = Be Right Back
LTNS = Long Time No See

על זהויות בדויות וסנקציות חברתיות

אף על פי שאלמוניות היא מרכיב מרכזי ב-IRC, יש שמנגנון אחד שבאמצעותו משתמש יכול לזהות משתמש אחר אשר דיבר אתו בעבר.

משתמשים אינם ידועים בשמם האמיתי (לפחות לא על פי רוב). המשתמש בוחר לעצמו כינוי (nickname). כינויים אלו נעים מכינויים "נורמליים" כגון “Miriam”, “Lora” או “Dan”, ועד כינויים משונים וחסרי כל המשמעות שהיא, כגון “ “Jmof” , XZL”, “E4kerot”, או .”BfenWick"”.

משתמשים ב-IRC מתייחסים אל המדיום כאל עולם ספר, מציאות שבה שורר חופש וירטואלי אשר במסגרתו המשתתפים מרגישים חופשיים להתנהג על פי הפנטזיות שלהם, לאתגר נורמות חבריות, ולתרגל צדדים באישיותם אשר תחת נורמות חברתיות רגילות היו נאלצים להיבלם.

מאפיינים ביוגרפיים כגון מעמד חברתי, גיל, מין וסמכות נחלשים במידה רבה במדיום זה, שכן השדה מאפשר למשתמשים ליצור תחליפים וירטואליים לנתונים החברתיים הללו. המדיום בעצם מפשיט את הקואורדינטות מן המשתמשים. הדרך שבה "נראה" משתמש אחד לאחר תלויה באופן מוחלט במידע שמספק אותו משתמש. כאן נפתחת האפשרות לשחק עם הזהות באופן כמעט חסר גבולות. אתה יכול להיות מי שאתה רוצה להיות. האלמוניות מאפשרת למשתמש לשחק עם זהותו, להימלט מגבולות מקובעים של גזע, מין וגיל, ויוצרת משחק של אינטראקציות, שבו החוקים היחידים הם החוקים שהמשתמשים קובעים. לא מזמן הופיעה קריקטורה בעיתון "ניו=יורק טיימס", ובה כלב מקליד הודעה לכלב אחר, וכותב לו: "באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה כלב..."

אם בחיים האמיתיים (מה שקרוי באינטרנט Real Life, או בקיצור (R/L אפשר לשנות את צבע השיער, שינוי מין הוא תהליך מורכב הרבה יותר. אבל ב-IRC שינוי מין הוא רק חלקיק מידע במבנה הכללי, ואפשר לשנותו באותה קלות שאפשר לשנות את הכינוי שלך כך שיצביע על ההפך מהמיגדר (gender) שלך – למשל האפשרות לכנות את עצמך Dina גם אם שמך האמיתי הוא Yaron. למעשה שינויי המגדר הם מרכזיים ומהווים את מרכז המשחק בזהויות בדויות.

הזהות המינית באינטרנט היא מושא למחקרים רבים. איימי בראקמן (Bruckman) טוענת כי "החלפת מיגדר היא רק דוגמה אחת לפוטנציאל של האינטרנט לשנות לא רק דפוסי התנהגות ברשת, אלא את התרבות עצמה ואת ערכיה".

במחקרה, מראה בראקמן כיצד מי שמציג/ה את עצמה/עצמו כ"אישה" ברשת מקבלת יחס אחר לגמרי מאשר אלו המוגדרים כ"גבר". נשים זוכות לעתים קרובות לתשומת לב רבה יותר. כאמור, כל מה שמשתמש צריך לעשות לשם כך הוא לשנות את הכינוי שלו כך שיישא אופי נשי.

ביקשתי לבדוק את טענתה של בראקמן, ובאחת מגיחותיי אל ה-IRC, שיניתי את הכינוי שלי ל-“Jane”. נכנסתי לאחד הערוצים העמוסים ביותר ב-IRC, ערוץ ששמו “SEX”. כזכור, מרגע שמשתמש חדש נכנס לערוץ, מתעדכנת רשימת הנוכחים בערוץ באופן אוטומטי.

ב-120 השניות הראשונות לאחר שנכנסתי לערוץ קיבלתי 15 פניות ממשתמשים. כולם הציגו את עצמם כגברים, כולם ביקשו להכיר אותי, לדבר אתי. עיקר ההצעות סבבו סביב השאלה אם ברצוני לקיים סקס וירטואלי – “Cyber Sex”. לאחר שסירבתי בנימוס לכולם, עברתי לערוץ אחר, שבו הפנייה לאישה קצת פחות מובנית. בחרתי בערוץ “England”. שוב, ב-120 השניות הראשונות לאחר שנכנסתי לערוץ קיבלתי 6 פניות. אמנם פניות אלו לא עסקו ב-Cyber Sex, ובכל זאת כולם רצו להכיר אותי.

המיגדר הוא, אם כן, בחירה אישית של המשתמש. חופש זה פותח עושר רב של אפשרויות, שכן מיגדר הוא אחת ה"פרות הקדושות" ביותר בחברה המערבית. כך, ה-IRC הופך לזירת התנסויות ושבירת נורמות וגבולות חברתיים. משתמשים יכולים ליצור Virtual Self מחוץ לגבולות השרירותיים של מין, גזע, מעמד וגיל.

הנה דוגמה לשיחה בין שחקנים בשדה ה-IRC:

Bara: r u male/female ?? age ?? where from
Jarin: im female, 24 from Italy
Bara: really !! cool
Jarin: well, to tell the truth...im male 19. Its just that u cant get no one to talk to u if u r saying that u r male... would u talk to me now

למרות ממד האלמוניות, בין משתתפים ב-IRC מתפתחות לעתים קרובות חברויות יוצאות דופן, שהן לעתים עמוקות ביותר. שני חוקרים, הילץ וטארוף (Turoff, Hiltz), שבדקו עניין זה, ציינו שמשתמשים במערכות אלו "מוצאים את חבריהם הקרובים ביותר בקבוצות השיחה הללו, חברים, אשר אותם הם לא יראו לעולם". הרגשות המתפתחים בין משתתפים אינם רדודים כלל ועיקר. משתמשים רבים מתגברים על הגבולות הקונוונציונליים כגון הבדלי תרבות ומרחק גאוגרפי על מנת ליצור חברויות עמוקות ואף פרשיות אהבים עם אנשים אשר מעולם לא פגשו.

לשחרור מנורמות חברתיות יש גם פן נוסף, מכוער. יש משתמשים מפיצי שנאה הנוקטים עוינות קיצונית כלפי אחרים. האלמוניות גורמת לכך שהעונשים שיושתו על משתמשים כאלה יהיו מוגבלים. אמנם, יש באפשרותו של המשתמש להתעלם ממשתמש אחר (באמצעות פקודת Ignore), אך כל מה שמשתמש זה צריך לעשות הוא לשנות את הכינוי שלו ברשת ולהתחיל מחדש. מוגנים על ידי צגים ומופרדים על ידי אלפי מילין, אין אלימות פיזית ב-cyberspace, אף על פי שקיימת אלימות טקסטואלית. משתמשים רבים שופכים לחלל הקיברנטי את תסכוליהם, נטיותיהם, דעותיהם ומחשבותיהם, שהם לפעמים קיצוניים ודוחים.

מגוון הסנקציות והעונשים הכרוכים בהתנהגות מסוג זה תלוי בכל ערוץ וערוץ ובמפעילי הערוץ (המשתמשים אשר הקימו את הערוץ). מפעילי הערוץ יכולים "לבעוט" משתמש אל מחוץ לערוץ ואף להרחיקו לצמיתות – אך על פעולותיהם של המפעילים מופעלת ביקורת חברתית האוסרת ענישה שרירותית. ערוץ שבו ייזרקו משתמשים בלי כל סיבה נראית לעין יהיה ערוץ שאליו אנשים לא ירצו להיכנס. לכן למפעילים אין אינטרס להשתמש בכוחם בצורה לא מבוקרת. סנקציות נוספות הן במהותן סנקציות חברתיות המופעלות על משתמש יחיד מצד שאר הנוכחים בערוץ; מדובר בסנקציות שמתרחשות בכל דינמיקה קבוצתית; חוסר רצון לדבר עם אותו משתמש, לעג, ציניות כלפי הדברים שהוא משמיע ואף התעלמות כללית – מה שלפעמים גורם למשתמש לעזוב מרצונו את הערוץ.

האומנם חברה?

בהקדמה לספרו The Virtual Community כותב הווארד ריינגולד (Rehigold): "אבא אומר שוב 'אלוהים אדירים' למחשב שלו. מילים אלו הפכו לקוד משפחתי אצלי בבית, קוד שמדגים כיצד חיי הווירטואליים משפיעים על חיי האמיתיים. בתי בת ה-7 יודעת שאבא מדבר עם חבריו הבלתי נראים שמתאספים אחת לכמה שעות על מסך המחשב".

מיליונים של אנשים ברחבי העולם מתקשרים ביניהם היום באמצעות מדיום שאינו מפגיש אותם פנים-אל-פנים.

האם מפגשים אלו אכן יוצרים קהילה אלטרנטיבית, וירטואלית, כזו שמתפקדת כקהילה אמיתית לכל דבר ומשפיעה על השותפים בצורה ניכרת – לעתים יותר מן הקהילה האמיתית שאליה הם משתייכים?

אני טוען כי ב-IRC אכן נוצרת קהילה באמצעות יצירת אסטרטגיות סימבוליות ואמונות משותפות. המשתמשים שותפים לשפה ולמשמעויות טקסטואליות-סימבוליות. הם שותפים לאותו מילון מונחים ולאותה מערכת הבנות היוצרים תרבות ייחודית להם. הבאתי כמה דוגמאות הממחישות את יצירת הקהילה בשדה הווירטואלי באמצעות שבירת הגבולות החברתיים, מכיוון שהשדה עצמו מחייב שבירה זו.

המשתמש בוחר את הדרכים להציג ולקטלג את עצמו באמצעות הערוצים שבהם הוא משתתף. הוא יכול להימצא בעשרה ערוצים שונים ויותר, ועם זאת הוא כפוף לאותה תרבות קהילתית אשר יוצר ה-IRC, אותה תרבות שדורשת ייצוג באמצעות סמלים טקסטואליים מוסכמים, תרבות של הייררכיה וחוקים.

ואולם הדברים אינם כה חדים; עם הזמן גיליתי, שהחלוקה לקטגוריות ערוצים אינה מבוצעת רק על פי נושאים (פורנוגרפיה, תוכנות, בני טיפש-עשרה וכדומה) אלא גם על פי קוד גאוגרפי. הנה כמה דוגמאות לערוצים אשר שמותיהם הם שמות של מדינות ואזורים גאוגרפים:

Belarussia, brasil, california. Canada' chile, china, colombia, Cuba, finland, florida, greece, houston, indiana, israell30+Istanbul, kansas, korea, lebanon

אם כן, המגמה היא כפולה; מחד גיסא קיימת תרבות אלטרנטיבית אוניברסלית, ובה שוררים חוקים, הייררכיות, נורמות ומוסכמות, ומאידך גיסא משתמשים רבים בוחרים לחפש את הדומה להם, את המוכר מבחינה תרבותית. כלומר, תרבותו המקורית של המשתמש באה לידי ביטוי בערוצים מיוחדים למשתמשים המגיעים מאותו אזור. ואולם בשעה שמגיע משתמש לערוץ שבו אין ולו שני משתמשים מאותה מדינה, מתגלה הצופן החברתי האמיתי של הרשת; אנשים יוצרים קשרים, משוחחים ומתקשרים על בסיס הבנות חברתיות בין-תרבותיות, אשר נוצרו במסגרת הקהילה הווירטואלית.

ומה באשר לביטוי של הייררכיות תרבותיות ברשת? כאן פתוחה הדרך למחקר סוציולוגי שיבחן למשל אם ייתכן מצב שבו פרופסור נכנס לערוץ מסוים בלי שההיבטים החברתיים המאפיינים את מעמדו יתבטאו באיזשהו אופן, ולו רק בצורת ההתנסחות. האם הקואורדינטות החברתיות ה"אמיתיות" נעלמות?

במקום תשובה, אצטט סיפור שפורסם בכתב העת "עולם ה-PC":

"...ישראלי אחד ישב בשעת בוקר מוקדמת אל מול המחשב ולפתע קיבל בקשה לשוחח עם פרופסור "מישיבה-יוניברסיטי" בארצות הברית. כמו תמיד הוא נענה לבקשה והחל לשוחח אתו.

היכן אתה גר?
בירושלים.
מה מזג האוויר?
גשום.
הפרופסור סיפר שהוא עומד להגיע לשנת שבתון לירושלים והוא מחפש קשרים. הוא פירט את תולדות חייו וניסיונו המקצועי. הישראלי ענה לו בנימוס שישמח לעזור, והפרופסור שמח על הקלות שבה הצליח ליצור לעצמו קשרים אקדמיים בירושלים באמצעות האינטרנט.
השיחה נמשכה עד שהישראלי כתב לו שעליו לסיים את השיחה כי... אימא קוראת לו ללכת לבית הספר".

האפשרות לייצג את עצמך בכל דרך שהיא, האפשרות להיות מי שאתה רוצה באמצעות שליטה מזערית ברזי השפה, מעקרת כל ניסיון להביא לידי ביטוי מאפיינים אמיתיים של המשתמש (חשוב לציין כי השפה המדוברת ב-IRC היא אנגלית וכי משתמשים רבים אינם באים מארצות דוברות אנגלית; ולכן שגיאות כתיב ושימוש לא נכון בשפה, שימוש הגובל בעילגות, מותרים, מוכרים וקיימים לרוב).

כך כותבת מבקרת הספרות אריאנה מלמד: "באנגלית, לעתים קרובות מאוד קשה לדעת על יסוד הכינויים בלבד, אם מדובר בשמות של זכרים או של נקבות. כששאלתי את 'לחם טרי', אמר/ה: 'אהיה כל מה שתרצי שאהיה'. נזעמת, הפסקתי את השיחה מיד: כאילו שאני יודעת מהי זהותם המינית של אלה שמציגים את עצמם כגברים או כנשים. כאילו שאפשר לדעת משהו באמת, במבוך הגדול הזה, במגרש המשחקים הבינלאומי של הפנטזיות".

אם זהו מבנה השדה, הרי גם אם נניח שמשתמש אחד הוא אכן פרופסור מכובד מאוניברסיטה ידועה בארצות-הברית או מכל מקום אחר בעולם, יהיה קשה להבחין בינו לבין מתחזה.

אם כן, אופני השימוש שבהם האנשים מתפקדים בתוך שדה הם היוצרים את המציאות החברתית שבה הם פועלים, זו הדרך שבה אנשים מפרקים את ה"אמיתי" ויוצרים את ה"אמיתי לא פחות...".

בעיית האלמוניות יוצרת מרקם חברתי בעייתי מחד גיסא, אך מרתק מאידך גיסא. נסו לדמיין מקום שאליו אנשים נכנסים בלי גוף, רק טקסט. טקסטים נפגשים כל העת עם טקסטים אחרים, ולכולם ברור שיש מישהו מאחורי הטקסט, מאחורי המקלדת. מצב זה של זרות כה קיצונית הוא בלתי נסבל, וכדי שאוכל להפוך אותו לנסבל אני חייב להפוך את האדם שמאחורי הטקסט למוכר. לכן אני שואל אותו שאלות: "האם את/ה גבר או אישה?", "בן כמה את/ה?", "מאיפה את/ה?", "איך את/ה נראה/ת? ברגע שהתקבלו תשובות על שאלות אלו, המשתמש יכול ליצור בעיני רוחו דמות מאחורי הטקסט. זו ההיכרות הבסיסית ביותר, ורק לאחר שהיא מוסדה, נפתחת הדרך להיכרות אינטימית הרבה יותר.

הזכרתי קודם את המונח “Cyber Sex”, שמשמעותו ששני משתמשים מתארים מה הם "עושים" זה לזה. משחק תפקידים זה הופך את ה-IRC לשדה האוננות הקבוצתי הגדול ביותר בעולם, ולכאורה, מכיוון שהזרות היא מוחלטת, לא הייתה צריכה להיות כל בעיה לכל משתמש שהוא לפנות למשתמש אחר ולהציע לו לקיים אתו סקס וירטואלי. אבל לא כך הם פני הדברים. אם תיכנס לערוץ ה-SEX (אחד הערוצים הפופולריים ביותר בשדה) ותציג את עצמך תחת הכינוי John, לא יפנה אליך שום משתמש המגדיר את עצמו כ"גבר". האבסורד הוא, שקיימת אפשרות שאת/ה בכלל אישה. לעומת זאת, ברגע שאת/ה מציג/ה את עצמך כ"אישה", כולם רוצים "להכיר" אותך, ולכולם הצעות מפתות על אודות מין וירטואלי. מכאן והלאה המשחק נמשך, וכאמור, אין זה משנה בכלל אם אתה משקר או לא – כי אין דרך לבדוק את הנתונים שהוצגו.

מגדילים לעשות משתמשים רבים אשר שולחים למשתמש שאתו הם מדברים תמונות שלהם (באמצעות פקודה פשוטה אפשר להעביר קבצים למחשב של המשתמש השני. כל שעל המשתמש השני לעשות הוא להפעיל תוכנה היודעת "לקרוא" את הקובץ הגרפי, ולהציג את התמונה).

"הנה אני" מכריזה Lili בת ה-18. בעודי מביט בתמונת העירום ששלחה לי, אני מבחין בסמל המסחרי של המגזין הפופולרי" “Playboy” . "את לא מתביישת לשלוח לי תמונה מזויפת?" היא עונה "זו אני. אני פשוט מצטלמת לפעמים בעירום ל-“Playboy". היכן מתחילה האמת ואיפה נגמרת הפנטזיה?

כעת עליי להחליט אם אני מאמין לדימוי שיצרתי בדמיוני או לא. בנקודה זו, שבה הזרות הפכה לסוג של מוכרות, יכולה להתרחש גם טרנספורמציה הפוכה, כזאת ההופכת מוכרות לאחרות, שכן מרגע שמשתמש מחליט ש"עבדו עליו", הוא לא יבוא עוד במגע עם אותו משתמש חשוד. האחרות באה לידי ביטוי באמצעות פקודת Ignore.

פקודה זו מאפשרת להתעלם ממשתמש מסוים, ויוצרת חלוקה ברורה של המשתמשים בשדה: כולם זרים לי, מעטים מהם מוכרים לי (או כך אני מקווה), ואלו שהיו מוכרים לי אך "עליתי" עליהם, אחרים לי. האחרות באה לידי ביטוי בקיצוניות ובמהירות: רגע אחד אנחנו חברים המדברים על תאוריות פילוסופיות, ורגע אחר אני מבין שאתה ילד בן 13, ולכן אתה הופך מיד לאחר. על המשתמש להחליט בכל רגע נתון לאיזו קטגוריה הוא משייך את המשתמש שעמו הוא נמצא באינטראקציה, עד כמה הוא מוכר, עד כמה הוא זר.

ה-IRC הוא לפיכך מקור בלתי נלאה למשחקי זהות. במקום שבו הלא נודע המוחלט שולט והזהות היא כלי בידי השחקן, הופכים המשתמשים את הזרות, וכן את המוכרות, לכלי משחק. שכן אם כולנו זרים, אז למה איני יכול להיות מי שאני רוצה להיות על ידי כך שאציג את עצמי כשחקן קולנוע, כפוליטיקאי ידוע, כפרופסור בגמלאות או כאישה? המוכרות והאחרות, מצטרפים יחדיו למחול של משחקי מילים ודמיון. הזר הוא המוכר. האחר הוא הזר שהיה למוכר, ולעתים קרובות המוכר הוא האחר. זו חברה שבה כולם מכירים את כולם, ואף לא אחד מכיר ממש אף אחד אחר.

עתיד החברה הווירטואלית

עדיין לא ברור אם החברות הווירטואליות המתפתחות בצעדי ענק יצליחו להתגבר על המכשולים החברתיים והטכנולוגיים העומדים בפניהן. באופן פרדוקסי, דווקא ההתפתחות הטכנולוגית יכולה לבלום את התפתחותן של החברות הללו, מכיוון שעם התפתחות הטכנולוגיה, השדות הווירטואליים הללו ייעשו ויזואליים יותר ויותר.

כבר היום, משתמשים ב-IRC שיש להם מצלמת וידאו זעירה (מחירה אינו עולה על 100 דולר) יכולים לתקשר ביניהם – להקליד ואף לראות את הפרטנר שלהם. מכיוון שאחד ממוקדי המשיכה הגדולים של ה-IRC (כמו תכניות CHAT אחרות) הוא דווקא אלמנט האלמוניות הטבוע בו, ייתכן שאותם משתמשים שנכנסו אל החברה הווירטואלית דווקא משום שהיא מאפשרת להם להעלים כל ממד פיזי (מראה, גזע, מן ואף נכות), יעדיפו לנטוש אותה ברגע שבו היא תהפוך מחברה טקסטואלית לחברה ויזואלית.

זאת ועוד, התפתחויות בתחום התכנות מאפשרות את החדרתן של תכניות רובוטיות (או בקיצור Bots) שמדמות תשובות אנושיות. אתה פונה למשתמש, משוחח אתו שיחת נפש, בשעה שאותו משתמש אינו אדם אלא תוכנה שתוכננה להגיב כך שתחשוב שאתה מדבר עם משתמש אנושי. סוג כזה של תכניות מרחיק משתמשים שמפחדים לחשוף את רגשותיהם בפני "רובוטים מתוכנתים". או אולי נוצרים כך פסיכולוגים רובוטיים-וירטואליים, שלפניהם לא אהסס לגלות את סודותיי הכמוסים ביותר?

לצערי, עדיין יש חוקרים הרואים בתופעות ה-IRC והדומות להן לא יותר מאשר שעשוע של קבוצת אנשים שאומרים זה לזה “HI” ולא יוצרים שום יצירה חברתית בעלת משמעות, ואולם ככל שמתעמקים בתופעה, מבינים שאין להתעלם ממנה, ולו רק מפני שלרבים מחברי החברה הווירטואלית, החיים הווירטואליים משמעותיים מאוד, לפעמים אפילו יותר מאשר החיים של פנים-אל-פנים; והחברה שהם יוצרים אמיתית לא פחות מכל חברה "אמיתית" שבה אתה ואני חיים את היום-יום.

ביבליוגרפיה:
כותר: "הלו? את המציאות בבקשה"
מחבר: דרור, יובל
תאריך: ינואר - פברואר 1998 , גליון 26
שם כתב העת: גליליאו : כתב עת למדע ומחשבה
הוצאה לאור: SBC לבית מוטו תקשורת ולאתר IFEEL
הערות לפריט זה: 1. יובל דרור לומד לקראת תואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרפולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית