חורבן שילה

העיר שילה הייתה כנראה אחת הערים המרכזיות בהיסטוריה של הפלחן הישראלי .

בשופטים כא, 19 מובא תיאור מפורט של מקומה של שילה:
"…הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶש לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֵמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה."
על פי התיאור הזה שוכנת שילה המקראית צפונית לבית אל, מזרחית למסילה (כלומר, לדרך) המובילה מבית אל לשכם ומדרום למקום שנקרא לְבוֹנָה. התיאור המפורט הזה, הממקם את שילה יחסית לשלושה אתרים מוכרים, הקל מאוד על החוקרים לזהות את מיקומה.
החוקרים לא הסתפקו רק במידע הזה, אלא הסתמכו גם על עדויות שונות מימי בית שני ומימי הביניים. בעדויות אלה הוצמד לשם "שילה" גם השם "סילון", שמו של כפר ערבי. על פי נתונים אלה זוהתה שילה.

מה ידוע על המרכז הפולחני בשילה?

המשכן בשילה מוזכר רבות במקרא, אולם מהאזכורים השונים מתקבלות תמונות שונות. יש כתובים המתארים את האתר בשילה כאוהל, ויש המתארים אותו כמקדש, יש המתארים את חורבן שילה כטראומה, ויש המתעלמים ממאורע זה. חוסר העקביות נובע מהעובדה שהטקסטים חוברו בתקופות שונות, ולמחבריהם השונים היו מטרות מגוונות והשקפות שונות.
למרות ההבדלים השונים בין התיאורים המקראיים השונים, נראה שלפחות בימיו של עלי הכהן היה המשכן בשילה מקום פולחן מרכזי וחשוב, שמשך אליו גם קהל מאזורים מרוחקים.
לאחר ימי עלי ושמואל לא מוזכר במקרא מקום פולחן מרכזי.
בספר שמואל לא מתואר חורבן המשכן בשילה אולם הוא מוזכר בספר ירמיהו (פרק ז פרק כ"ו ובספר תהילים מזמור עח 58-64).

מדוע לא נזכר החורבן בספר שמואל?

שני האזכורים של גורל שילה, בירמיהו ובתהילים, באים מתוך התבוננות שלאחר מעשה על מאורע קשה שהתרחש שנים רבות קודם לכן. אם החורבן השאיר רושם כל כך קשה על העם, מדוע אין הוא נזכר כלל בסיפור עלי? (שמואל א, ד) מדוע המספר של ספר שמואל מתאר בפירוט את מות עלי הזקן ואת הולדת נכדו, אבל "שוכח" לתאר מאורע בעל חשיבות לאומית מרכזית כמו חורבן שילה? האם באמת חרב המשכן בשילה, כפי שנרמז בירמיהו ובתהילים? האם חורבן זה אכן אירע בימי עלי ושמואל? או שמא מדובר בחורבן מתקופה אחרת? בספרי המקרא קשה למצוא תשובות לשאלות אלה. אולם אפשר להיעזר בממצא הארכיאולוגי.

מה מצאו הארכיאולוגים?

את החפירות בשילה החלו חוקרים מדנמרק ב-1922. החפירות נמשכו לסירוגין עד 1932 ונפסקו עם מותו הפתאומי של ראש המשלחת. בתחילת שנות השמונים חידשה את החפירות משלחת ישראלית.
באתר נמצאו שרידים מעניינים מתקופות שונות, החל בתקופה שקדמה לימי שמואל וכלה בימי הביניים. בין השאר נמצאו במקום חלקי כלים ששימשו כנראה לפולחן. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם זיהוי שילה כמרכז פולחני.
ישראל פינקלשטיין, שעמד בראש המשלחת הישראלית, תיאר את שראה בשכבה של האתר שתוארכה כשייכת למאה ה-11 לפני הספירה (תקופת עלי ושמואל, המתוארת בספר שמואל):
"... על רצפת המרחב הצפוני של בניין 335 נתגלתה ערימה של צימוקים מפוחמים. מכלול המבנים שנחשף בשטח C חרב בשריפה גדולה, שעקבותיה ניכרו בכול: רצפות מפוחמות והצטברות של מפולת לבנים, שעוביין היה מטר ויותר, אחדות מהלבנים ממש נצרפו באש העזה שהשתוללה במקום. בנקודות אחדות זוהו מפולות של הגג ..."
פינקלשטיין (וגם אולברייט, שיעץ למשלחת החופרים הראשונה) סבורים ששרידים אלה הם תוצאה של הרס שילה בידי הפלישתים בסוף ימי הנהגתו של עלי.

השערות

ובכן, אם אכן נכונה השערת החוקרים, ושילה חרבה בשלהי ימי עלי, מדוע מאורע מרכזי כל כך לא הוזכר בסיפור המקראי?
לשאלה זו הוצעו תשובות שונות, וכולן מבוססות על השערות.
על פי אחת ההשערות תיאור חורבן בית עלי, המופיע בספר שמואל, נכתב על ידי סופר השייך לשבטי הצפון, ואילו אזכור החורבן בספרי ירמיהו ותהילים נכתב על ידי חוגים הקשורים לממלכת יהודה. אנשי הצפון העדיפו להצניע את המאורע שבו חרב המרכז הפולחני החשוב שלהם, מאורע שאולי תרם במשך הזמן להפיכת ירושלים למרכז חשוב יותר. לאנשי יהודה לא היה אינטרס כזה, ולכן הם הזכירו את הסיפור.

פריט נוסף על שילה: שילה – מרכז מקודש לשבטי ישראל